זה זמן בחילות. יש הקוראים לזה בחירות. כל אחד מחפש את הפתק לנתניהו הקרוב למקום מגוריו וכבר הולכת ונלחצת לו החוצה הכרעה. בערוצי החדשות, מטהר השפכים של השליט, כבר לא מתלבטים אם למרוח או לנקות אלא הולכים לפי רוח המנדלבליט, כי אם הוא לא מתאמץ אז למה להם?
והם, לעזאזל, צודקים.

אני אשים את זה על השולחן. אני שמאלנית אבל מצדי שמפלגת העבודה ההיסטורית תימחק יחד עם מרצ ותשכשך בין דפי ההיסטוריה. מדובר ברודפי כיסא מוכי עיוורון. שתי המפלגות חיות את עברן המפואר כאילו רבין לא נרצח ושולה עוד עמנו, ולא שמו לב שהגייסות נעלמו. חלק בדרך כל בשר וחלק התפוגגו עם האג'נדה המתה.

עמיר פרץ מפנה גב למרצ ונותן את מפלגת העבודה על מגש כסף לאורלי לוי שלא הזיזה דבר חוץ מכיסא שנדדה איתו בין המפלגות אחרי שרשמה הפסד צורב בבחירות. ואם דוד ביטן מרוצה – בטח גם נתניהו צוחק עכשיו צחוק פרוע.

מרצ צדקנית ומשעממת כמו סניף בני-עקיבא. הם לא מעונינים בברק, הוא לא כוס התה והלימון והספרים הישנים שלהם. מרצ זה מצביעים בלי מפלגה אבל הראש חי בסרט. גם כחול לבן שטה דומם. מלחיה נרדמו כולם. אם לא ייעורו…עזבו, באמת שיר עצוב.

ההיבריס לא פוסח על איש. איילת שקד פורצת לראש המהדורות כאילו לא הפסידה בחירות וגם בכנסת השתכשכה במנדטים חד ספרתיים, אבל למי אכפת? יש מסיבת עיתונאים, הגענו לחלל ויש אישה בראש מפלגה. היינו כחולמים.

העיתונות הפכה פלטפורמה שמרוממת כל מי שהיא חפצה ביקרו, מורידה לשאול כל מי שנס ליחו בעיניה ומתכופפת בפני שררה. זו עיתונות מגויסת שמועלת בתפקידה ומייחצנת את השליט תוך התעלמות בוטה מהחשדות החמורים נגדו.

בחדשות 13 משודרת סדרה של אבישי בן חיים על 'גדולתו' של נתניהו, ואף מילה על שוחד, מרמה והפרת אמונים. הוא מתלבט בנחת מי יותר גדול, הרצל, בגין או הנוכל שקימבן את כלבי השמירה של הדמוקחרטא ולא שואל את עצמו אם גם ז'בוטינסקי, בגין והרצל נחשדו בפלילים.

הכתב המדיני גיל תמרי מברר מי ראש הממשלה המפורסם שבילה עם 'נערה'. במסגרת התחקיר המקצועי הוא דופק על דלת ביתו של אפשטיין וצועק מבעד לדלת הסגורה: 'ברק ביקר אצלכם?' עיתונות חוקרת.

עמית סגל 'פרשננו הפוליטי' הוא למעשה קמפיינר פעיל של מפלגות הימין. פעם הוא ייחצן ברמזים, היום הוא מקמפיין מהמקפצה. השבוע תפסה אותו המצלמה של 'חמש עם' מנופף בידיו באמצע ראיון עם יאיר גולן, ומסמן למגיש לתת לו לשאול שאלה דחופה, למה לפרשן אם אפשר לשפד שמאלנים? מי יציל את הבית שלו?

סגל כמובן קיבל אור ירוק וזז מעמדת הפרשן כדי לנזוף בגולן על שמתח ביקורת על המאבק של איילת שקד בביהמ'ש העליון. אפילו בנט לא היה שומר עליה ככה.
העיתונות בונה פיגומים להמשך שלטון נתניהו, אין לה צל ביקורת על שליט שיכור כוח שגורר אותנו לבחירות אחר בחירות מתוך מניע אישי.

אתה צופה בריקוד המפלגות ושירת העיתונות המגויסת ומבין את עומק הסיאוב, את הנורמות הפסולות שהשתרשו בטבעיות, את העיוורון הטוטאלי.

את השפעתו הממאירה של עיתון חינם ומדיה מגויסת למען שליט שאיבד כל רסן ועדיין מצליח לתעתע בה.

את הקלות המטורפת של הדבקת חשדות בפדופיליה, קודם גנץ וכעת ברק, ומבין את הכניעה של מני נפתלי שהכס הקדוש הדביק לו הטרדה מינית.

זה משחק מופרע. אין מילה אחרת, ואין צדיק בסדום. עיתונאים ופוליטיקאים עפר לרגלי שליט יחיד, מתוך אמונה עיוורת או פחד מאדם שצבר כוח להשחית, ועם עזרה גדולה מאינטרסנטים צרים ומנדלבליט. דתיים וחרדים מכרו את המוסר בעד בצע כסף וכוח.

במציאות פוליטית שעוברת לסדר היום על ראש ממשלה חשוד בפלילים, אהוד ברק הוא היחיד שלא פוחד לטבול בחרא ומצליח לחרפן את ה'קוסם' והטריק המשומש. אני בעדו כל עוד הוא צועק בקול ובלי מורא את מה שכולם חוששים לומר שמא הבוחר ייעלב והלכו הבחירות.

הפוליטיקה שלנו נגועה ומטונפת, ומנצח עליה ראש ממשלה שאין לו אלוהים מלבד אשתו והילד. כנראה מגיע לנו.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

כולנו יודעים שהמערכה העצימה נבלמה למשך שבועיים. זה היה צ'יקן גיים קלאסי, שני הצדדים איימו זה על זה, האחד בתחום האנרגיה והמב"א (מערך הבקרה האווירי) ויריבו בתחום הכלכלי.

האחד ימשיך להחזיק בשליטה במצרי הורמוז – גם אם יוסכם אחרת במסגרת המשא ומתן, היכולת של האיראנים לבלום כל תנועה במצרים האלה הרי נמצאת בידיה, וזה יישאר ככה. אפשר לפגוע בספינות גם כשנמצאים עשרה או עשרים קילומטרים מרוחקים מקו המים. הסוגיה הזאת לא קשה במיוחד לפתרון אם שני הצדדים ירצו להגיע להסדר.

חיים אסא מנהל "אימפקט" – מכון לאסטרטגיה ישראלית. היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין, וכיו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב

בימים אלה אמורות להיפתח באסלמבאד שבפקיסטן השיחות על ההסכם שיסיים את משבר איראן. מיקומה של פקיסטן כמתווכת מציבה את סין כמעצמה שמאחורי הקלעים, ולמעשה השיחות האמיתיות הן בין ארצות הברית לסין, לקראת ביקורו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ בבייג'ין בקרוב.

יהא ההסדר אשר יהא, כאשר סין היא בצד שמביא את ההסדר, לסין יהיה מעמד טוב יותר במפרץ. אם זה יבוא בשיתוף פעולה עם פקיסטן, יתחזק הקשר בין סין לפקיסטן, וזה יחזק את הקשר של פקיסטן עם איראן.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

הפסקת האש במלחמה מתקבלת במדינות המפרץ בתחושה אמביוולנטית. אומנם ישנה הקלה משום שההתקפות עליהן פסקו, השיט דרך הורמוז צפוי להתחדש בהדרגה והחשש מהסלמה רחבה פחת. אולם, מאחורי ההקלה מסתתרת תחושת החמצה עמוקה.

מנקודת מבטן של מדינות המפרץ, הן נכנסו למלחמה הזו בעל כורחן – והן אף יוצאות ממנה במצב אסטרטגי גרוע יותר מזה שבו היו לפניה.

ד״ר יואל גוז׳נסקי הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, אונ׳ תל אביב. מומחה למדינות המפרץ ולסוגיות אסטרטגיות כגון תפוצה גרעינית ויציבות משטרים. לשעבר איש משרד רה״מ וחוקר אורח באונ׳ סטנפורד. באפריל 2020 יצא לאור ספר פרי עטו בנושא יחסי ישראל ומדינות המפרץ בהוצאת אונ׳ אוקספורד. אב לבן ולבת וטייל חובב