זה זמן בחילות. יש הקוראים לזה בחירות. כל אחד מחפש את הפתק לנתניהו הקרוב למקום מגוריו וכבר הולכת ונלחצת לו החוצה הכרעה. בערוצי החדשות, מטהר השפכים של השליט, כבר לא מתלבטים אם למרוח או לנקות אלא הולכים לפי רוח המנדלבליט, כי אם הוא לא מתאמץ אז למה להם?
והם, לעזאזל, צודקים.
אני אשים את זה על השולחן. אני שמאלנית אבל מצדי שמפלגת העבודה ההיסטורית תימחק יחד עם מרצ ותשכשך בין דפי ההיסטוריה. מדובר ברודפי כיסא מוכי עיוורון. שתי המפלגות חיות את עברן המפואר כאילו רבין לא נרצח ושולה עוד עמנו, ולא שמו לב שהגייסות נעלמו. חלק בדרך כל בשר וחלק התפוגגו עם האג'נדה המתה.
עמיר פרץ מפנה גב למרצ ונותן את מפלגת העבודה על מגש כסף לאורלי לוי שלא הזיזה דבר חוץ מכיסא שנדדה איתו בין המפלגות אחרי שרשמה הפסד צורב בבחירות. ואם דוד ביטן מרוצה – בטח גם נתניהו צוחק עכשיו צחוק פרוע.
מרצ צדקנית ומשעממת כמו סניף בני-עקיבא. הם לא מעונינים בברק, הוא לא כוס התה והלימון והספרים הישנים שלהם. מרצ זה מצביעים בלי מפלגה אבל הראש חי בסרט. גם כחול לבן שטה דומם. מלחיה נרדמו כולם. אם לא ייעורו…עזבו, באמת שיר עצוב.
ההיבריס לא פוסח על איש. איילת שקד פורצת לראש המהדורות כאילו לא הפסידה בחירות וגם בכנסת השתכשכה במנדטים חד ספרתיים, אבל למי אכפת? יש מסיבת עיתונאים, הגענו לחלל ויש אישה בראש מפלגה. היינו כחולמים.
העיתונות הפכה פלטפורמה שמרוממת כל מי שהיא חפצה ביקרו, מורידה לשאול כל מי שנס ליחו בעיניה ומתכופפת בפני שררה. זו עיתונות מגויסת שמועלת בתפקידה ומייחצנת את השליט תוך התעלמות בוטה מהחשדות החמורים נגדו.
בחדשות 13 משודרת סדרה של אבישי בן חיים על 'גדולתו' של נתניהו, ואף מילה על שוחד, מרמה והפרת אמונים. הוא מתלבט בנחת מי יותר גדול, הרצל, בגין או הנוכל שקימבן את כלבי השמירה של הדמוקחרטא ולא שואל את עצמו אם גם ז'בוטינסקי, בגין והרצל נחשדו בפלילים.
הכתב המדיני גיל תמרי מברר מי ראש הממשלה המפורסם שבילה עם 'נערה'. במסגרת התחקיר המקצועי הוא דופק על דלת ביתו של אפשטיין וצועק מבעד לדלת הסגורה: 'ברק ביקר אצלכם?' עיתונות חוקרת.
עמית סגל 'פרשננו הפוליטי' הוא למעשה קמפיינר פעיל של מפלגות הימין. פעם הוא ייחצן ברמזים, היום הוא מקמפיין מהמקפצה. השבוע תפסה אותו המצלמה של 'חמש עם' מנופף בידיו באמצע ראיון עם יאיר גולן, ומסמן למגיש לתת לו לשאול שאלה דחופה, למה לפרשן אם אפשר לשפד שמאלנים? מי יציל את הבית שלו?
סגל כמובן קיבל אור ירוק וזז מעמדת הפרשן כדי לנזוף בגולן על שמתח ביקורת על המאבק של איילת שקד בביהמ'ש העליון. אפילו בנט לא היה שומר עליה ככה.
העיתונות בונה פיגומים להמשך שלטון נתניהו, אין לה צל ביקורת על שליט שיכור כוח שגורר אותנו לבחירות אחר בחירות מתוך מניע אישי.
אתה צופה בריקוד המפלגות ושירת העיתונות המגויסת ומבין את עומק הסיאוב, את הנורמות הפסולות שהשתרשו בטבעיות, את העיוורון הטוטאלי.
את השפעתו הממאירה של עיתון חינם ומדיה מגויסת למען שליט שאיבד כל רסן ועדיין מצליח לתעתע בה.
את הקלות המטורפת של הדבקת חשדות בפדופיליה, קודם גנץ וכעת ברק, ומבין את הכניעה של מני נפתלי שהכס הקדוש הדביק לו הטרדה מינית.
זה משחק מופרע. אין מילה אחרת, ואין צדיק בסדום. עיתונאים ופוליטיקאים עפר לרגלי שליט יחיד, מתוך אמונה עיוורת או פחד מאדם שצבר כוח להשחית, ועם עזרה גדולה מאינטרסנטים צרים ומנדלבליט. דתיים וחרדים מכרו את המוסר בעד בצע כסף וכוח.
במציאות פוליטית שעוברת לסדר היום על ראש ממשלה חשוד בפלילים, אהוד ברק הוא היחיד שלא פוחד לטבול בחרא ומצליח לחרפן את ה'קוסם' והטריק המשומש. אני בעדו כל עוד הוא צועק בקול ובלי מורא את מה שכולם חוששים לומר שמא הבוחר ייעלב והלכו הבחירות.
הפוליטיקה שלנו נגועה ומטונפת, ומנצח עליה ראש ממשלה שאין לו אלוהים מלבד אשתו והילד. כנראה מגיע לנו.
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
הכותרות הראשיות עכשיו
תסריט דמיוני או בעצם לא כל כך. המודיעין הישראלי מגלה שמטוס מטען איראני נוסף המריא לכיוון ביירות כשהוא עמוס בנשק עבור ארגון חזבאללה. הצעד הראשון שננקט הוא הוראה לטייס לשוב לאיראן. אם הטייס לא נענה יש שתי אפשרויות – להפיל את המטוס, שלכל הדעות הוא ברגע זה מטוס צבאי עוין, או לחילופין להפציץ את מסלול הנחיתה בנמל התעופה של ביירות. דילמות כאלה יצטרכו בקרוב לקבל תשובות מהירות, שכן טהרן החלה ברכבת אווירית כדי לצייד מחדש את מה שנותר מאירגון חזבאללה.
האם להפיל מטוס עם נשק לחזבאללה, או לחילופין להפציץ את מסלול הנחיתה בנמל התעופה של ביירות – דילמות כאלה יתעוררו בקרוב כי טהרן פתחה רכבת אווירית לציוד מחדש של מה שנותר מחזבאללה
אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
למקרה שפיספסת
שנת המלחמה הייתה שנה קשה מכל הבחינות. נדמה שאנחנו ביום אחד ארוך שלא נגמר. סיוט מתמשך. אבל נושא אחד זועק יותר מכל ומסמל את השבר הנוראי שהגענו אליו.
במהלך השנה האחרונה החברה הישראלית עברה שינוי, ונדמה שהקונצנזוס שהיה ונעלם לגבי חשיבות החזרת החטופים – מסמל זאת יותר מכל. יחד איתו נעלמו ערכים שהיוו בסיס לקיומנו כאן. הערבות ההדדית, פדיון שבויים, אחריות המדינה לאזרחיה. לקיחת אחריות אישית.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
"כרגע אנחנו בתקופה אפלה שהאופטימיות הריאליסטית היא לראות איך אני מגן על הילדים שלי"
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם