זה זמן בחילות. יש הקוראים לזה בחירות. כל אחד מחפש את הפתק לנתניהו הקרוב למקום מגוריו וכבר הולכת ונלחצת לו החוצה הכרעה. בערוצי החדשות, מטהר השפכים של השליט, כבר לא מתלבטים אם למרוח או לנקות אלא הולכים לפי רוח המנדלבליט, כי אם הוא לא מתאמץ אז למה להם?
והם, לעזאזל, צודקים.

אני אשים את זה על השולחן. אני שמאלנית אבל מצדי שמפלגת העבודה ההיסטורית תימחק יחד עם מרצ ותשכשך בין דפי ההיסטוריה. מדובר ברודפי כיסא מוכי עיוורון. שתי המפלגות חיות את עברן המפואר כאילו רבין לא נרצח ושולה עוד עמנו, ולא שמו לב שהגייסות נעלמו. חלק בדרך כל בשר וחלק התפוגגו עם האג'נדה המתה.

עמיר פרץ מפנה גב למרצ ונותן את מפלגת העבודה על מגש כסף לאורלי לוי שלא הזיזה דבר חוץ מכיסא שנדדה איתו בין המפלגות אחרי שרשמה הפסד צורב בבחירות. ואם דוד ביטן מרוצה – בטח גם נתניהו צוחק עכשיו צחוק פרוע.

מרצ צדקנית ומשעממת כמו סניף בני-עקיבא. הם לא מעונינים בברק, הוא לא כוס התה והלימון והספרים הישנים שלהם. מרצ זה מצביעים בלי מפלגה אבל הראש חי בסרט. גם כחול לבן שטה דומם. מלחיה נרדמו כולם. אם לא ייעורו…עזבו, באמת שיר עצוב.

ההיבריס לא פוסח על איש. איילת שקד פורצת לראש המהדורות כאילו לא הפסידה בחירות וגם בכנסת השתכשכה במנדטים חד ספרתיים, אבל למי אכפת? יש מסיבת עיתונאים, הגענו לחלל ויש אישה בראש מפלגה. היינו כחולמים.

העיתונות הפכה פלטפורמה שמרוממת כל מי שהיא חפצה ביקרו, מורידה לשאול כל מי שנס ליחו בעיניה ומתכופפת בפני שררה. זו עיתונות מגויסת שמועלת בתפקידה ומייחצנת את השליט תוך התעלמות בוטה מהחשדות החמורים נגדו.

בחדשות 13 משודרת סדרה של אבישי בן חיים על 'גדולתו' של נתניהו, ואף מילה על שוחד, מרמה והפרת אמונים. הוא מתלבט בנחת מי יותר גדול, הרצל, בגין או הנוכל שקימבן את כלבי השמירה של הדמוקחרטא ולא שואל את עצמו אם גם ז'בוטינסקי, בגין והרצל נחשדו בפלילים.

הכתב המדיני גיל תמרי מברר מי ראש הממשלה המפורסם שבילה עם 'נערה'. במסגרת התחקיר המקצועי הוא דופק על דלת ביתו של אפשטיין וצועק מבעד לדלת הסגורה: 'ברק ביקר אצלכם?' עיתונות חוקרת.

עמית סגל 'פרשננו הפוליטי' הוא למעשה קמפיינר פעיל של מפלגות הימין. פעם הוא ייחצן ברמזים, היום הוא מקמפיין מהמקפצה. השבוע תפסה אותו המצלמה של 'חמש עם' מנופף בידיו באמצע ראיון עם יאיר גולן, ומסמן למגיש לתת לו לשאול שאלה דחופה, למה לפרשן אם אפשר לשפד שמאלנים? מי יציל את הבית שלו?

סגל כמובן קיבל אור ירוק וזז מעמדת הפרשן כדי לנזוף בגולן על שמתח ביקורת על המאבק של איילת שקד בביהמ'ש העליון. אפילו בנט לא היה שומר עליה ככה.
העיתונות בונה פיגומים להמשך שלטון נתניהו, אין לה צל ביקורת על שליט שיכור כוח שגורר אותנו לבחירות אחר בחירות מתוך מניע אישי.

אתה צופה בריקוד המפלגות ושירת העיתונות המגויסת ומבין את עומק הסיאוב, את הנורמות הפסולות שהשתרשו בטבעיות, את העיוורון הטוטאלי.

את השפעתו הממאירה של עיתון חינם ומדיה מגויסת למען שליט שאיבד כל רסן ועדיין מצליח לתעתע בה.

את הקלות המטורפת של הדבקת חשדות בפדופיליה, קודם גנץ וכעת ברק, ומבין את הכניעה של מני נפתלי שהכס הקדוש הדביק לו הטרדה מינית.

זה משחק מופרע. אין מילה אחרת, ואין צדיק בסדום. עיתונאים ופוליטיקאים עפר לרגלי שליט יחיד, מתוך אמונה עיוורת או פחד מאדם שצבר כוח להשחית, ועם עזרה גדולה מאינטרסנטים צרים ומנדלבליט. דתיים וחרדים מכרו את המוסר בעד בצע כסף וכוח.

במציאות פוליטית שעוברת לסדר היום על ראש ממשלה חשוד בפלילים, אהוד ברק הוא היחיד שלא פוחד לטבול בחרא ומצליח לחרפן את ה'קוסם' והטריק המשומש. אני בעדו כל עוד הוא צועק בקול ובלי מורא את מה שכולם חוששים לומר שמא הבוחר ייעלב והלכו הבחירות.

הפוליטיקה שלנו נגועה ומטונפת, ומנצח עליה ראש ממשלה שאין לו אלוהים מלבד אשתו והילד. כנראה מגיע לנו.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

רוברט אופנהיימר, ראש פרוייקט מנהטן, נחשב לאבי הפצצה האטומית שהוטלה בסיום מלחמת העולם השנייה על הירושימה ואחר כך על נגסקי. אופנהיימר חש רגשי אשמה ופעל אחרי המלחמה למען הקמת פיקוח בינלאומי על המשך פיתוח הנשק הגרעיני.

אופנהיימר המשיך לעסוק עד שנות השישים במחקר מדעי של מבנה גרעין האטום. יחד עם שאר המדענים הוא הופתע לגלות שהפרוטונים והניוטרונים בגרעין, שאותו פוצצו בסוף מלחמת העולם השנייה, אינם חלקיקי יסוד ויש עשרות חלקיקים לא מוכרים שהתקבלו בניסויים של מאיצי חלקיקים אשר נעשו לאחר המלחמה. בשנות השישים עדיין לא היה ברור מי הם החלקיקים הנוספים, גן חיות של חלקיקים קוונטיים.

ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.

יום ראשון בבוקר, נכנס ללמד בכיתה שהיא לא לגמרי כיתה, אלא אולם אכסניה שהוסב לכיתת לימוד. שולחנות מתקפלים מסודרים ב-ח', עטופים מפות לבנות חד פעמיות. סביב השולחנות תלמידות ותלמידי י"ב מתיכון "נופי הבשור", שהתאספו מחדש, ביוזמתם, לסיים יחד את שנת הלימודים האחרונה שלהם – בתנאי פנימייה בעין גדי.

"אמרו לך כבר שאנחנו מהעוטף?", שואל אחד התלמידים, במבט מעט מעורר רחמים.

דניאל טופז הוא מנחה בכיר במכון החינוך דרך כפר, שפעיל בלמעלה מ-70 קהילות חינוך בפריפריה החברתית של ישראל.