המתקפה האיראנית השבוע על איחוד האמירויות, כולל פגיעה במסוף הנפט החשוב בפוג'יירה ה"עוקף" את הורמוז, ממחישים שהעימות סביב מצר הורמוז נכנס לשלב של משא ומתן תחת אש.

מצד אחד, הממשל האמריקאי החל מיישם השבוע את "פרויקט חופש", ניסיון להחזיר את תנועת הסחר הימי דרך מצר הורמוז באמצעות ליווי אוניות, שימוש בנתיב חלופי במצר, וסיכול ניסיונות איראניים לפגוע באוניות סוחר ובמכליות.

מצד שני, איראן מנסה לשרטט מחדש את כללי המשחק באמצעות הכרזה על "אזור שליטה ימי" ופגיעה במדינות המפרץ, במיוחד אלו המשתפות פעולה עם ארצות הברית, כדי לנסות להימנע מעימות ישיר עם האמריקאים אך עדיין לגבות מהם מחיר.

מחד, הממשל האמריקאי החל את "פרויקט חופש", ניסיון להחזיר את תנועת הסחר הימי דרך מצר הורמוז. מאידך, איראן מנסה לשרטט מחדש את כללי המשחק בהכרזה על "אזור שליטה ימי" ופגיעה במדינות המפרץ

מה שמייחד את הסבב הנוכחי הוא הפער בין שליטה צבאית טקטית לבין שליטה אסטרטגית. ארצות הברית מסוגלת לפתוח נתיב שיט חלקי, אך איראן ממשיכה לייצר אי-יציבות כרונית במצר. בכך היא אינה מנסה בהכרח "לנצח" בעימות ישיר, שבו היא תפסיד, אלא לייקר את מחיר הניסיון האמריקאי לפתוח את המעבר במצר.

התגובה של השווקים משקפת היטב דינמיקה זו: כל אירוע ביטחוני מייצר קפיצה מיידית במחיר הנפט, גם אם זמנית. העובדה שמכליות גז ונפט מתחילות להימנע מהמצר או לחפש נתיבים חלופיים דרך עומאן – שנמליה מצויים מחוץ למפרץ – מצביעה על פגיעה מצטברת בביטחון האנרגטי העולמי, לא רק איום רגעי אלא שחיקה באמון במרחב כולו.

במקביל, ההודעות הסותרות מצד גורמים אמריקאיים ואיראניים מדגישות את אחד המאפיינים המרכזיים של המשבר: אי־בהירות אסטרטגית. בעוד וושינגטון טוענת ליכולת שליטה על המעבר הימי, ואף להרתעה אפקטיבית מול ניסיונות איראניים לשבש אותו, טהרן מציגה תמונה הפוכה של שליטה באמצעות הטרדה מתמדת והפעלת לחץ על השיט אזרחי.

המשמעות הרחבה יותר היא שמדובר לא רק בעימות צבאי אלא במאבק על מבנה הסחר העולמי עצמו. העובדה שאוניות מתחילות לשנות מסלולים, שחברות ביטוח מהססות להנפיק כיסוי, ושמחירי האנרגיה מגיבים לכל תקרית – מעידה כי איראן מצליחה לפחות חלקית לייצר אפקט חסימה גם ללא שליטה מלאה במצר.

עבור מדינות המפרץ המשמעות היא שחיקה מתמשכת במודל הביטחון והיציבות שעליו התבססו. עבור ארצות הברית, האתגר הוא כפול: מצד אחד להגן על חופש השיט מבלי להיגרר להסלמה רחבה שבה הממשל לא מעוניין, ומצד שני למנוע מצב שבו איראן הופכת בפועל ל"שחקן וטו" על עורק האנרגיה החשוב בעולם.

בעוד וושינגטון טוענת ליכולת שליטה על המעבר הימי, ואף להרתעה אפקטיבית מול ניסיונות איראניים לשבש אותו, טהרן מציגה תמונה הפוכה של שליטה באמצעות הטרדה מתמדת והפעלת לחץ על השיט אזרחי

לכן, השלב הנוכחי בעימות סביב הורמוז אינו רק מבחן כוח צבאי, אלא מבחן סבלנות אסטרטגית. אם "פרוייקט חופש" יצליח, הוא ישמוט מאיראן את הקלף החשוב ביותר שלה במשא ומתן. אם ייכשל או ייתפס כלא אמין, איראן תוכל לבסס מציאות חדשה של חוסר יציבות קבוע במצר – מצב שבו אף צד אינו שולט באמת, אך כולם משלמים מחיר.

בתרחיש כזה, ההשלכות כבר אינן מוגבלות למפרץ. כשארצות הברית וישראל יצאו למבצע באיראן לפני כחודשיים – מצר הורמוז לא עמד במוקד התכנון המבצעי, כעת הוא הפך לציר המרכזי של הפעולה האמריקאית. אלא שמדובר במרחב רגיש ומוגן היטב, שבו היכולת להשיג הישג צבאי משמעותי אינה גבוהה, והניסיון לכפות בו שינוי מציאות עלול להוביל להסלמה מחודשת ולעימות רחב.

ד״ר יואל גוז׳נסקי הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, אונ׳ תל אביב. מומחה למדינות המפרץ ולסוגיות אסטרטגיות כגון תפוצה גרעינית ויציבות משטרים. לשעבר איש משרד רה״מ וחוקר אורח באונ׳ סטנפורד. באפריל 2020 יצא לאור ספר פרי עטו בנושא יחסי ישראל ומדינות המפרץ בהוצאת אונ׳ אוקספורד. אב לבן ולבת וטייל חובב