ד"ר רחלי ברץ מרצה וחוקרת באוניברסיטת אריאל ובמרכז האקדמי פרס. לשעבר ראש המחלקה למאבק באנטישמיות בהסתדרות הציונית. עוסקת בנושאים גיאופוליטיים, חוסן קהילתי, משפחתי וחברתי.
מבצע "חושך נצחי" הוא לא רק שמו של המבצע שמתנהל כרגע בלבנון. הוא מתאר משהו אחר עמוק יותר שלא נוצר בשדה הקרב, אלא משהו שהושרש לפני הרבה שנים בסלון, מול מסך, כשילד בן אחת-עשרה ישב וצפה בסדרת ילדים מצוירת ולא ידע שהוא מגויס לשנוא את ישראל.
שם המבצע "חושך נצחי" מדויק הרבה יותר ממה שמתכנניו התכוונו: כי מה שנשתל בתודעה של ילד בגיל שש, שמונה או אחת-עשרה, לא נמחק בהפסקת אש, לא נעצר בגבול וגם לא נעלם בבגרותו. הרעיון מחכה עד שהילד גדל ומוצא לו את המקום הנכון להתפרץ.
ד"ר רחלי ברץ מרצה וחוקרת באוניברסיטת אריאל ובמרכז האקדמי פרס. לשעבר ראש המחלקה למאבק באנטישמיות בהסתדרות הציונית. עוסקת בנושאים גיאופוליטיים, חוסן קהילתי, משפחתי וחברתי.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
אני לא חולק לרגע על כך שחזבאללה חלאות, ושהם מבצעים שטיפת מוח לצעירים בלבנון, ושזה גורם לריבוי שנאה שאין איך להילחם בה, והיא תמרר את חיינו לעוד זמן ממושך.
אבל יש בעיה: יש מי שמפתחים שנאה... המשך קריאה
אני לא חולק לרגע על כך שחזבאללה חלאות, ושהם מבצעים שטיפת מוח לצעירים בלבנון, ושזה גורם לריבוי שנאה שאין איך להילחם בה, והיא תמרר את חיינו לעוד זמן ממושך.
אבל יש בעיה: יש מי שמפתחים שנאה כזו בדיוק לא כי הם צפו בסדרה המצויירת של חזבאללה, אלא בגלל מה שאנחנו עושים. ובאופן קונקרטי: שתיים משלוש הדוגמאות שמובאות בכתבה הן לא המצאה של חזבאללה. הן קורות בשטח.
אחת היא ההריסות. יש נתונים שהתקבלו בבקשת חופש מידע מהמנהל האזרחי. בשנת 2024, האחרונה שעבורה היו נתונים, פלסטינים בשטח C הגישו 1,111 בקשות לאישורי בנייה. המינהל האזרחי אישר 3. במקביל, הוציאו 946 צווי הריסה, וביצעו 862. המספרים האלה חריגים – בשנים קודמות הרסו פחות, באזור של כ-200 עד 400 מבנים בשנה. אבל הפער העצום בין מספר הבקשות למספר האישורים לא חריג, הוא תמיד אחוזים בודדים. אפשר לקרוא לזה "מדיניות שנוייה במחלוקת", אבל השורה התחתונה היא שכשלא מאפשרים לבנות באופן חוקי ואז הורסים את מה שנבנה באופן לא חוקי זה יוצר שנאה כלפינו. לא נעים לראות בית נהרס. אצל המתנחלים כמובן התמונה שונה. בהתנחלויות מאשרים אלפי יחידות דיור חדשות כל שנה.
הדוגמה השנייה היא המעצרים. הרבה מהעימותים בין פלסטינים למתנחלים הם ביוזמה של המתנחלים. בשנים האחרונות הם הצליחו לגרש עשרות קהילות פלסטיניות על ידי התנכלות אלימה. והסיבה המרכזית להצלחה הזו היא שהצבא והמשטרה בצד שלהם. כשפלסטינים מזעיקים משטרה התוצאה השגרתית הוא שהם עצמם נעצרים ואילו המתנחלים שתקפו אותם אפילו לא נחקרים. בתקופה האחרונה, כשמתנחלים התחילו לתקוף גם פעילי שמאל יהודים, זה קורה גם להם. ושוב, כשרואים בעיניים שהמשטרה לצד מי שתוקף אותך, זה לא מפתיע אם מגיעים למסקנה ש"המערכת כולה שייכת ליהודי. תמיד." אני לא אומר שזה מצדיק אלימות וטרור מצידם. אבל זה לא חכם מצידנו לנהוג בצורה שמחזקת תפיסה כזו.
ויש גם את עניין החינוך אצלנו. זו תמימות לחשוב שאצלנו אין שטיפת מוח כנגד ערבים, שאין טיפוח של שנאה כלפיהם שיכולה להתפרץ כפעולות אלימות גם בלי הכוונה ופקודה מלמעלה. "מוות לערבים" היא לא קריאה נדירה. באחד העימותים מתנחל הסביר לפלסטיני במסיק ש"אנחנו בני האל, ואתם הערבים העבדים שלנו".
טיפוח השנאה הוא ללא ספק הדלק של הסכסוך. חשוב להתריע על הפעולות ה"חינוכיות" של חזבאללה ולפעול נגדן. אבל חשוב לא פחות גם לקחת אחריות על מה שאנחנו עצמינו עושים.
הבחירה של השרה מירי רגב בנשיא ארגנטינה חאבייר מיליי להדלקת משואה היא מהלך מדיני מבריק ומוצדק, אך הוא נושא תג מחיר סמוי. כשהדגל שלנו הופך לכלי במלחמות פוליטיות פנימיות בבואנוס איירס, יהודי התפוצות הם אלו שמשלמים את המחיר. הגיע הזמן שנבחרי הציבור יזכרו שביטחון ישראל וביטחון העם היהודי הם שני צדדים של אותו המטבע.
* * *
בחירתה של רגב להזמין את מיליי להדליק משואה ביום העצמאות ה-78 של מדינת ישראל, היא מהלך מדיני ראוי בעיניי. במציאות הבינלאומית המורכבת שבה אנו נמצאים, מיליי הוא הרבה יותר מ"ידיד", הוא בעל ברית אידיאולוגי אמיץ שמתייצב לצדנו במעשים, בהצבעות גורליות ובביקורי הזדהות מרגשים בכותל.
ד"ר רחלי ברץ מרצה וחוקרת באוניברסיטת אריאל ובמרכז האקדמי פרס. לשעבר ראש המחלקה למאבק באנטישמיות בהסתדרות הציונית. עוסקת בנושאים גיאופוליטיים, חוסן קהילתי, משפחתי וחברתי.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הבחירה בזוהראן ממדאני בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית בניו יורק – מועמד התומך במוצהר בארגון ה-BDS ואוחז בעמדות אנטי-ישראליות מובהקות, אינה מקרה מקומי. מדובר בסנונית ראשונה, או ליתר דיוק – בקנרית במכרה הפוליטי של אמריקה. אות אזעקה מטריד, שמסמן את השבר המתהווה בין ישראל לאחת מבעלות בריתה הקרובות ביותר. זוהי תוצאה ישירה של שינוי משמעותי – בין-דורי, אידיאולוגי ופוליטי – שמתחולל בלב המערכת האמריקאית.
זהו אות אזעקה מטריד, שמסמן את השבר המתהווה בין ישראל לאחת מבעלות בריתה הקרובות ביותר. תוצאה ישירה של שינוי משמעותי – בין-דורי, אידיאולוגי ופוליטי – בלב המערכת האמריקאית
ד"ר רחלי ברץ מרצה וחוקרת באוניברסיטת אריאל ובמרכז האקדמי פרס. לשעבר ראש המחלקה למאבק באנטישמיות בהסתדרות הציונית. עוסקת בנושאים גיאופוליטיים, חוסן קהילתי, משפחתי וחברתי.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ תקף את מבקריו הטוענים כי לא היה קשוח מספיק כלפי איראן, וכינה אותם "קנאים, אנשים רעים או טיפשים", בפוסט שפרסם ברשת החברתית שלו.
"הטיפשים האלה, שחושבים שלא הייתי קשוח מספיק כלפי איראן, בזמן ששוק המניות בדיוק הגיע לשיא חדש ומחירי הנפט 'צונחים', הם או קנאים, או אנשים רעים, או טיפשים. להחזיר את אמריקה לגדולתה!!!" כתב טראמפ.
נשיא ארה״ב דונלד טראמפ מציג את ההסכם עם איראן עליו חתם לצד נשיא צרפת עמנואל מקרון. 18 ביוני 2026 (צילום: חשבון X של נשיא צרפת)
מוקדם יותר, דובר משרד החוץ של איראן, אסמאעיל בקאאי, הזהיר כי המשך הנוכחות הישראלית בדרום לבנון יביא ל"ביטול" מזכר ההבנות שעליו חתמה איראן עם ארצות הברית. בריאיון לכלי התקשורת הלבנוני אל־אח'באר, המזוהה עם חזבאללה, אמר בקאאי כי השלב השני במשא ומתן עם וושינגטון נועד להגיע להסכם סופי, אך לדבריו הסכם כזה יתאפשר רק אם מזכר ההבנות ייושם במלואו — כלומר "הפסקה מוחלטת של התקיפות וסיום הכיבוש".
"לא היה מקובל עלינו לנטוש את אחינו בלבנון", אמר בקאאי. "איננו יכולים לדבר על סיום המלחמה כל עוד חלקים משטח לבנון נותרו תחת כיבוש הישות הציונית. כל עוד הכיבוש נמשך, אפשר לומר שהמלחמה עדיין קיימת ולא הסתיימה במהותה".
עשן מיתמר מזירת תקיפה של חיל האוויר בעיר נבטייה שבדרום לבנון, 12 ביוני 2026 (צילום: Abbas FAKIH / AFP)
נושאים ונותנים מארצות הברית ומאיראן צפויים להיפגש ביום שישי בעיירת הנופש השווייצרית בורגנשטוק לשיחות ראשוניות.
בתוך כך, באיראן דווח כי כ־89% מהמתקנים הפטרוכימיים שהושבתו במהלך המלחמה עם ישראל וארצות הברית שבו לפעילות. מוחמד שריעתמדארי, מנכ"ל חברת תעשיות הפטרוכימיה של המפרץ הפרסי, אמר לסוכנות הידיעות של הסטודנטים האיראנים כי מתקנים שפעילותם שובשה חזרו לייצור בעקבות מאמצי שיקום מהירים, כאשר חלקם אף פועלים מעל כושר הייצור הנקוב שלהם.
איראן הטילה באפריל איסור על יצוא מוצרים פטרוכימיים כדי להבטיח אספקה מקומית, לאחר שייצור המגזר הפטרוכימי שובש בעקבות תקיפות ישראליות שפגעו בחברות תשתית המספקות חומרי גלם למפעלים פטרוכימיים.
שר החוץ גדעון סער אמר כי הוא מנתק "כל קשר" עם ראשת מדיניות החוץ של האיחוד האירופי קאיה קאלאס, בעקבות מה שלדבריו היו התבטאויות שיוחסו לה לאחרונה, שבהן השוותה את ישראל לדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד.
ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון נעם סולברג הורה להוציא מאולם הדיונים את חברת הכנסת טלי גוטליב מהליכוד, הנוהגת להתגרות שוב ושוב במהלך דיונים משפטיים, בדיון בעתירות המבקשות לבטל את הבחירה האחרונה של הכנסת במבקר המדינה.
גוטליב קטעה שוב ושוב את הדיון, וסולברג הזהיר אותה שוב ושוב לחדול מכך, לפני שהורה להוציאה מהאולם בעקבות ההפרעה האחרונה שלה.
בשנים האחרונות גוטליב צעקה והפריעה בדיונים רבים בבית המשפט העליון, לצד חברי כנסת נוספים מהקואליציה ופעילי ימין – תופעה שכמעט לא נשמעה לפני כניסת הממשלה הנוכחית לתפקידה.
אלפי אזרחים לבנונים שנעקרו מבתיהם החלו לחזור לדרום לבנון בימים האחרונים, והדבר מייצר חיכוך יומיומי מסוכן בינם לבין כוחות הצבא – כך מדווחים ב"הארץ".
לוחמים שנמצאים בשטח אומרים כי הם לא מקבלים הנחיות ברורות כיצד להתמודד עם חזרת האזרחים מאז מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן.
התכתבויות פנימיות של מפקדים בגזרה חושפות תסכול עמוק מהיעדר מדיניות ברורה. מקורות ביטחוניים הביעו חשש כי החיכוך הגובר יגרום בקרוב לפגיעה בחיילים ובאזרחים.
אדם מביט על הריסות בית בנבטייה בדרום לבנון. 15 ביוני 2026 (צילום: Mahmoud ZAYYAT / AFP)
יש אנשים שהחברה הישראלית מתקשה להתמודד עם ביקורתם. ביקורת חריפה קל לסווג כבורות או כעדות לחוסר הבנה של המציאות המזרח-תיכונית.
קריאות לחרם קל לראות ביטוי לאנטישמיות או לעוינות פוליטית; כאשר המבקר הוא אנטישמי, אין צורך להתמודד עם טענותיו; כאשר הוא אינטלקטואל אירופי, אפשר לראות בדבריו ביטוי לנאיביות המנותקת מן המציאות.
ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
שום רקע של שום איש לא נותן יתרון לדעותיו. אלה תמיד נבחנות על-פי תוכנן ועל-פי יחסן למציאות. חלק מהמאפיינים של חלק מהחברה הישראלית, כפי שעולים כאן לצורך דיון פוליטי - נוצרו במידה רבה ע"י ... המשך קריאה
שום רקע של שום איש לא נותן יתרון לדעותיו. אלה תמיד נבחנות על-פי תוכנן ועל-פי יחסן למציאות. חלק מהמאפיינים של חלק מהחברה הישראלית, כפי שעולים כאן לצורך דיון פוליטי – נוצרו במידה רבה ע"י ובעקבות "העליה השניה", וקדמו לשואה. ראה היחס שלו זכו ה"סבונים", שהגיעו מאירופה לישראל, מידי ה"צברים".
בפברואר 2026, חשף ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו את דוקטרינת מדיניות החוץ השאפתנית ביותר שלו עד כה.
כשעמד בפני הקבינט שלו לקראת ביקורו של ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי בישראל, הכריז נתניהו על "משושה ברית" – רשת מדינות נרחבת המאוחדת, לדבריו, נגד "ציר הקיצוניות".
ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי, פרשן לעניינים גלובליים ומרצה ליחסים בינלאומיים בוושינגטון. לשעבר עמית מחקר במכון קאטו ופרופסור אורח באמריקן יוניברסיטי, הוא משמש כעת כעמית בכיר במכון למחקרי מדיניות חוץ ועורך תורם בנשיונל אינטרסט מגזין.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
אין לו, לבית המשפט המורתע, לא ארנק ולא חרב. בית המשפט תלוי, לכן, באמון הציבור. גם הנוכל יודע את זה, ועושה, לכן, ככל יכולתו, בכדי לערער אמון זה, ובכך ליטול את הכלי היחיד שנותר בידי השופט... המשך קריאה
אין לו, לבית המשפט המורתע, לא ארנק ולא חרב. בית המשפט תלוי, לכן, באמון הציבור. גם הנוכל יודע את זה, ועושה, לכן, ככל יכולתו, בכדי לערער אמון זה, ובכך ליטול את הכלי היחיד שנותר בידי השופט על מנת להפעיל את סמכותו וכוחו.
אפילו הפרופסור פרידמן, חמורו של משיח, גילה באיחור רב מה עושים בכתביו: איך מנצלים אותם בכדי לגנוב, למעול, ולהימלט מאימת הדין.
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
לכל
תגובהופוסט
עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
בונוס:
הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואני לא חולק לרגע על כך שחזבאללה חלאות, ושהם מבצעים שטיפת מוח לצעירים בלבנון, ושזה גורם לריבוי שנאה שאין איך להילחם בה, והיא תמרר את חיינו לעוד זמן ממושך.
אבל יש בעיה: יש מי שמפתחים שנאה כזו בדיוק לא כי הם צפו בסדרה המצויירת של חזבאללה, אלא בגלל מה שאנחנו עושים. ובאופן קונקרטי: שתיים משלוש הדוגמאות שמובאות בכתבה הן לא המצאה של חזבאללה. הן קורות בשטח.
אחת היא ההריסות. יש נתונים שהתקבלו בבקשת חופש מידע מהמנהל האזרחי. בשנת 2024, האחרונה שעבורה היו נתונים, פלסטינים בשטח C הגישו 1,111 בקשות לאישורי בנייה. המינהל האזרחי אישר 3. במקביל, הוציאו 946 צווי הריסה, וביצעו 862. המספרים האלה חריגים – בשנים קודמות הרסו פחות, באזור של כ-200 עד 400 מבנים בשנה. אבל הפער העצום בין מספר הבקשות למספר האישורים לא חריג, הוא תמיד אחוזים בודדים. אפשר לקרוא לזה "מדיניות שנוייה במחלוקת", אבל השורה התחתונה היא שכשלא מאפשרים לבנות באופן חוקי ואז הורסים את מה שנבנה באופן לא חוקי זה יוצר שנאה כלפינו. לא נעים לראות בית נהרס. אצל המתנחלים כמובן התמונה שונה. בהתנחלויות מאשרים אלפי יחידות דיור חדשות כל שנה.
הדוגמה השנייה היא המעצרים. הרבה מהעימותים בין פלסטינים למתנחלים הם ביוזמה של המתנחלים. בשנים האחרונות הם הצליחו לגרש עשרות קהילות פלסטיניות על ידי התנכלות אלימה. והסיבה המרכזית להצלחה הזו היא שהצבא והמשטרה בצד שלהם. כשפלסטינים מזעיקים משטרה התוצאה השגרתית הוא שהם עצמם נעצרים ואילו המתנחלים שתקפו אותם אפילו לא נחקרים. בתקופה האחרונה, כשמתנחלים התחילו לתקוף גם פעילי שמאל יהודים, זה קורה גם להם. ושוב, כשרואים בעיניים שהמשטרה לצד מי שתוקף אותך, זה לא מפתיע אם מגיעים למסקנה ש"המערכת כולה שייכת ליהודי. תמיד." אני לא אומר שזה מצדיק אלימות וטרור מצידם. אבל זה לא חכם מצידנו לנהוג בצורה שמחזקת תפיסה כזו.
ויש גם את עניין החינוך אצלנו. זו תמימות לחשוב שאצלנו אין שטיפת מוח כנגד ערבים, שאין טיפוח של שנאה כלפיהם שיכולה להתפרץ כפעולות אלימות גם בלי הכוונה ופקודה מלמעלה. "מוות לערבים" היא לא קריאה נדירה. באחד העימותים מתנחל הסביר לפלסטיני במסיק ש"אנחנו בני האל, ואתם הערבים העבדים שלנו".
טיפוח השנאה הוא ללא ספק הדלק של הסכסוך. חשוב להתריע על הפעולות ה"חינוכיות" של חזבאללה ולפעול נגדן. אבל חשוב לא פחות גם לקחת אחריות על מה שאנחנו עצמינו עושים.