כשדיברנו על תקציב המדינה, קיווינו שהפעם יהיה שינוי. היה נדמה שסוף סוף מבינים: אם המדינה רוצה לשמור על הילדים שהוציאה מבתיהם – היא חייבת להשקיע במי שמגדל אותם.

תוספת ייעודית לשכר מדריכי פנימיות הרווחה לא הייתה דרישה מופרזת, אלא תיקון מתבקש למציאות שהפכה עם השנים לבלתי אפשרית.

אלא שכאשר אושר התקציב, פנימיות הרווחה שוב נשארו מחוץ למשוואה. עבור מדריכים רבים שקיוו לשיפור בשכרם וליכולת להישאר בתפקיד לאורך זמן, זו הייתה אכזבה קשה ותחושה שהמערכת שוב נשארת מאחור.

תוספת ייעודית לשכר מדריכי פנימיות הרווחה לא הייתה דרישה מופרזת, אלא תיקון מתבקש למציאות שהפכה עם השנים לבלתי אפשרית. אלא שכאשר אושר התקציב, פנימיות הרווחה שוב נשארו מחוץ למשוואה

ובכל זאת, בתקופה האחרונה הגיע גם שינוי ראשון. לאחר מאבק ממושך, משרד הרווחה החליט להקצות 20 מיליון שקלים בשנת 2026 לטובת שיפור שכר המדריכים בפנימיות. זו אמנם אינה הבשורה הגדולה שקיווינו לה, ובוודאי לא המענה המלא שהמערכת זקוקה לו, אבל זו כבר לא נקודת האפס שהיינו בה קודם. מדובר בהכרה ראשונה בכך שמדריכי פנימיות הרווחה הם הלב הפועם של המסגרות הללו.

חשוב לומר ביושר: הדרך עדיין ארוכה. הסכום שאושר רחוק מלספק מענה אמיתי לעומק המשבר, לשחיקה ולבריחת כוח האדם שאיתה מתמודדות הפנימיות. בלי המשך השקעה משמעותי, החשש מעזיבה של מדריכים ומהיחלשות המערכת כולה עדיין מוחשי מאוד.

כשמדברים על פנימיות רווחה, מדברים בצדק על הילדים: על הטראומות, על הפערים, על הצורך בשיקום. אבל התנאי הבסיסי שמאפשר את כל זה הוא האנשים שנמצאים שם יום יום – המדריכים.

עבור הילדים האלה, המדריך הוא לא רק דמות חינוכית. הוא המבוגר היציב, זה שנמצא ברגעי משבר ובהצלחות הקטנות, זה שבונה מחדש אמון בעולם המבוגרים שנשבר עבורם לא פעם.

בפועל, המדריכים הם "סוכני השינוי" המרכזיים בחיי הילדים – אלו שמתרגמים מדיניות למציאות יומיומית של יציבות, גבולות והכוונה. אבל היציבות הזו הולכת ונשחקת. השכר הנמוך והתנאים השוחקים אינם מאפשרים להחזיק לאורך זמן אנשים איכותיים במערכת. כבר היום, כמחצית מהמדריכים אינם נשארים מעבר לשנה הראשונה.

הסכום שאושר רחוק מלספק מענה לעומק המשבר, לשחיקה ולבריחת כוח האדם איתה מתמודדות הפנימיות. בלי המשך השקעה משמעותי, החשש מעזיבתמדריכים ומהיחלשות המערכת מוחשי מאוד

המשמעות לצד התחלופה הגבוהה היא גם אובדן מתמשך של ידע, ניסיון וקשרים אנושיים ותהליך יציב שנבנים בעמל רב. עכשיו, כשהתקציב עבר בלי בשורה, החשש כבר אינו תיאורטי. מדריכים נוספים צפויים לפרוש – חלקם בטווח הזמן המיידי, אחרים בהדרגה, אך הכיוון ברור.

מי שנשאר היום בתפקיד עושה זאת במידה רבה מתוך תחושת שליחות עמוקה. אבל שליחות אינה יכולה להחליף תנאים בסיסיים לאורך זמן.

כאשר מדריך אינו מסוגל לסגור את החודש, כאשר הוא עובד שעות ארוכות, לילות, סופי שבוע וחגים, ונושא באחריות רגשית וטיפולית כבדה – הבחירה לעזוב היא תוצאה ישירה של תנאים שאינם הולמים את עבודתו הקשה.

במציאות כזו, התפקיד אינו מצליח למשוך אנשי מקצוע מנוסים ויציבים. כך נוצר מעגל שמזין את עצמו: תחלופה גבוהה מייצרת עומס, העומס מייצר שחיקה, והשחיקה מובילה לעזיבה נוספת.

פנימייה בלי צוות יציב אינה יכולה להחזיק תהליך. קשרים נבנים לאט, לעיתים אחרי חודשים ארוכים שבהם ילד בוחן שוב ושוב אם אפשר לסמוך. אבל הם נשברים מהר מאוד. ילד שמצליח אחרי דרך לא פשוטה להיקשר למבוגר מאבד אותו. ואז עוד אחד. ועוד אחד. כל עזיבה כזו מחזירה את הילד לאותה נקודת חוסר אמון שממנה התחיל.

פנימייה בלי צוות יציב לא יכולה להחזיק תהליך. קשרים נבנים לאט, לעיתים אחרי חודשים ארוכים שבהם ילד בוחן שוב ושוב אם אפשר לסמוך. אבל המדריכים נשברים, וילד שמצליח להיקשר למבוגר מאבד אותו. ואז עוד אחד

עבור ילד שהוצא מביתו, הפנימייה היא קו ההגנה האחרון. היא לא עוד מסגרת אלא הבית. היא המקום שבו הוא אמור לפגוש יציבות, רצף, מבוגר שלא הולך לשום מקום. כשגם המקום הזה הופך לשברירי, הסיכון להידרדרות עולה באופן דרמטי. בלי מבוגר יציב, קשה לייצר תהליך חינוכי או טיפולי אמיתי מה שעלול לפגוע בעתיד הילדים.

בימים אלו אנו רואים עלייה מדאיגה במקרי אלימות קשים בקרב בני נוער. תמרור אזהרה לחשיבות הקריטית של מסגרות חינוכיות יציבות עבור נערים ונערות שמגיעים מרקע מורכב. עבור רבים מהם, פנימייה היא ההזדמנות האחרונה למסלול חיים אחר.

המדינה כבר עשתה את הצעד הדרמטי כשהוציאה ילדים מסביבה שאינה בטוחה עבורם, אך האחריות שלה לא הסתיימה שם – היא רק התחילה. האחריות הזו מחייבת לא רק לספק קורת גג, אלא להבטיח שיש מי שיישאר שם עבורם לאורך זמן, מי שיוכל לבנות איתם תהליך אמיתי.

ההחלטה של משרד הרווחה היא התחלה חשובה, והיא מוכיחה שאפשר אחרת כשמבינים את עומק המשבר. אבל כדי שהפנימיות יישארו מקום שמסוגל לשקם, להצמיח ולשנות מסלול חיים, אסור לעצור כאן. מדריכי פנימיות הרווחה אינם הוצאה שולית במערכת – הם האנשים שמחזיקים אותה בפועל. השקעה בהם היא השקעה ישירה בילדים עצמם, ביציבות שלהם, וביכולת שלהם להפוך לאזרחים חזקים, מתפקדים ותורמים לחברה.

מדריכי פנימיות הרווחה אינם הוצאה שולית במערכת – הם אלו שמחזיקים אותה בפועל. השקעה בהם היא השקעה ישירה בילדים עצמם, ביציבותם, וביכולתם להפוך לאזרחים חזקים, מתפקדים ותורמים לחברה

המאבק לשכר ראוי ולחיזוק הפנימיות עוד רחוק מסיום, משום שבסופו של דבר לא מדובר רק בתנאי העסקה – אלא בשאלה איזה סיכוי אנחנו נותנים לילדים האלה לעתיד אחר.

בסוף זה לא רק משבר של מערכת, אלה חיים של ילדים. את המחיר נשלם כולנו כחברה.

אבי אלבאז מכהן כמנכ"ל הפורום הציבורי – כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה בישראל, שותפות פילנתרופית ומקצועית לקידום המסגרות הפנימייתיות ברמה הלאומית. ממקימי המטה לקידום מעמד מדריכי פנימיות הרווחה בישראל.