הביטוי "מיטב הנוער" מתייחס לצעירים איכותיים, שתרמו או תורמים מזמנם ומרצם לטובת החברה והמדינה ומוכנים לסכן את עצמם בפעילות כזו בלי לעשות חשבון תועלת אישית. המושג מקביל לביטויים כמו "מיטב בחורינו" או "מלח הארץ".

מאיר הר ציון, שהיה ממקימי יחידה 101 בשנות ה-50, נחשב לבטח למיטב הנוער. הוא היה לוחם אמיץ לב ששימש מופת של נכונות להקרבה ופעולות נועזות ועתירות סיכון בעורף האויב, שבאחת מהן אף נפצע קשה.

מאיר הר ציון ללא ספק תרם רבות לביטחון המדינה. דורות רבים של מפקדים בצה"ל גדלו על סיפורי גבורתו והוא היה מודל לחיקוי לצעירים רבים. משה דיין כתב עליו בספרו "אבני דרך" (1976): "בעיני, הר ציון הוא החייל הטוב ביותר שקם לצה"ל".

מאיר הר ציון, שהיה ממקימי יחידה 101 בשנות ה-50, נחשב לבטח למיטב הנוער. הוא היה לוחם אמיץ לב ששימש מופת של נכונות להקרבה ופעולות נועזות ועתירות סיכון בעורף האויב, שבאחת מהן אף נפצע קשה

דא עקא, יש אירוע בעייתי מאוד בהיסטוריה שלו שמעיב על ההילה הענקית הזו של דמותו. בדצמבר 1954 נרצחה אחותו שושנה עם החבר שלה על ידי בדואים, כאשר עשו טיול רגלי במדבר יהודה, שהיה אז בשליטת ירדן.

בעקבות הרצח, יזם הר ציון במרץ 1955 מבצע נקמה פרטי במסגרתו הוא הגיע לשבט הבדואי עזאזמה בדרום הר חברון עם ארבעה חברים ששירתו אתו בעבר ביחידת העילית ה-101, ושם הם רצחו בדקירות סכין ארבעה צעירים מהשבט. אחד מזקני השבט נבחר לשמש כצופה על ביצוע הרצח כדי שיוכל להעביר את המסר שדם יהודי לא יישפך ללא נקם.

מבלי להיכנס לפירוט יתר, הר ציון וחבורתו נעצרו עם שובם, ובניגוד לעמדתו של משה שרת, שהיה אז ראש ממשלה, הם שוחררו ללא העמדה לדין בתמיכתם של דוד בן גוריון שהיה אז שר הביטחון בממשלתו והרמטכ"ל משה דיין.

משה שרת טוען ביומנו שהחבורה קיבלה סיוע בהסעה ובנשק ממח"ט הצנחנים אז אריק שרון. הר ציון חזר לשרת בצה"ל ואף השתתף בקרבות גבורה במלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור.

ביומנו כתב משה שרת על האירוע הזה את הדברים הבאים:

"תהיתי על מהותו וגורלו של עם זה, המסוגל לעדינות נפש כה דקה, לאהבה עמוקה כזו של הבריות… ועם זה הוא מוציא מתוך שורות טובי הנוער שלו בחורים המסוגלים לרצוח נפש בדעה צלולה ובדם קר על ידי תקיעת סכינים בגופותיהם של בדואים צעירים חסרי מגן. איזו משתי הנשמות המתרוצצות בין דפי התנ"ך תנצח את יריבתה בקרב העם הזה?" (ההדגשות אינן במקור).

בעקבות רצח אחותו, יזם הר ציון מבצע נקמה פרטי, במסגרתו הגיע לשבט הבדואי עזאזמה בדרום הר חברון עם ארבעה חברים ששירתו אתו בעבר ביחידת העילית ה-101, והם רצחו בדקירות סכין ארבעה צעירים מהשבט

הדילמה המוסרית שמציג משה שרת בציטוט זה מלווה את מדינת ישראל מאז הקמתה ועד היום – מהם גבולות האסור והמותר של אזרחים מהשורה בפעולה נגד מי שמבצע נגדנו פעולות איבה שפוגעות בנפש וברכוש.

קו ישר נמתח מהאירוע הזה של הר ציון ועד לטרוריסטים היהודים הפורעים בימים אלה בשטחי הגדה המערבית. הקו הזה עובר דרך פעולות אלימות רבות שנויות במחלוקת, שבוצעו נגד ערבים במהלך השנים על ידי אזרחים מהשורה ללא סמכות ורשות.

דוגמה בולטת לעניין זה היא פרשת המחתרת היהודית, שפעלה בתחילת שנות ה-80 לביצוע פעולות טרור נגד ערבים תושבי הגדה המערבית בעקבות רצח מתפללים בפיגוע בבית הדסה בחברון בשנת 1980.

בין היתר, ביצעה המחתרת פיגוע ירי במכללה האסלאמית בחברון, ניסיונות חיסול ראשי ערים ותכנון לפוצץ את כיפת הסלע בהר הבית. הם נתפסו על חם במבצע של שב"כ בעת שניסו למלכד חמישה אוטובוסים באזור ירושלים, בהם היו אמורים לנסוע פועלים ערבים לעבודה.

לא קשה לתאר מה יכול היה לקרות אם הפיגוע הזה לא היה מסוכל, או שהם היו מצליחים לפוצץ את הר הבית. ואגב, בניסיון שלהם לפגוע בראש עיריית אל בירה – איבד חבלן מג"ב סלימאן חרבאווי ז"ל (דרוזי מג'וליס) את מאור עיניו בעת שניסה לפרק את המטען.

קו ישר נמתח מהאירוע של הר ציון ועד לטרוריסטים היהודים הפורעים בימים אלה בשטחי הגדה. הקו עובר דרך פעולות אלימות רבות, שבוצעו נגד ערבים במהלך השנים על ידי אזרחים מהשורה ללא סמכות ורשות

בעקבות המעצרים הוגשו 29 כתבי אישום, ו-15 מתוך חברי המחתרת נשפטו לתקופות מאסר שונות, כאשר שלושה מהם נשפטו למאסר עולם. כמו מאיר הר ציון – גם חברי המחתרת היו בפירוש "מיטב הנוער". מבחינתם הם פעלו מתוך מניע לאומי שמטרתו הייתה לשרת אידיאולוגיה ציונית. כך הם גם נתפשו בקרב חבריהם ובקרב חוגים נוספים בחברה הישראלית. ולכן, מייד עם מעצרם החלה פעולה ציבורית נרחבת לשחרורם מהכלא.

לובי שפעל לטובת שחרורם החתים על עצומת תמיכה עם 300,000 חתימות. בתמיכת יצחק שמיר שהיה ראש ממשלה נעשה ניסיון חקיקה בכנסת שיביא לחנינתם, שלא צלח. בסופו של יום כולם (כולל השפוטים למאסר עולם) שוחררו במהלך שבע שנים מיום מאסרם במסגרת חנינות שונות.

בתוכנית תעודה בטלוויזיה שעסקה בנושא המחתרת היהודית התראיין, בין היתר כרמי גילון, שהיה מנהל המחלקה שעסקה בנושא בשב"כ בעת המעצרים. במסגרת הריאיון הוא טען נחרצות כי: "הם ניצחו".

כפי שניתן להבין מהריאיון, אחת הסיבות לתחושה זו של גילון היא שחברי המחתרת זכו לתמיכה וגיבוי מהנהגה רוחנית לצורך ביצוע פעילותם. הנהגה זו לא נחשפה במהלך החקירות, לא נחקרה ולא הועמדה לדין. בנוסף, כפי שתואר לעיל, "מיטב הנוער" הזה זכה לאהדה ציבורית רחבה ולשחרור מהיר יחסית מהכלא. חלק מהם שב לפעילות ציבורית ותקשורתית שנמשכת עד ימינו אלה.

חברי המחתרת זכו לתמיכה וגיבוי מהנהגה רוחנית, שלא נחקרה ולא הועמדה לדין. בנוסף, "מיטב הנוער" הזה זכה לאהדה ציבורית רחבה ולשחרור מהיר יחסית מהכלא. חלקם שבו לפעילות ציבורית ותקשורתית

לתוך המכלול הזה של "מיטב הנוער" אפשר להוסיף עוד דוגמאות של מחבלים יהודים שרצחו או פגעו בערבים על דעת עצמם. כך לדוגמה, רצח מתפללים במערת המכפלה על ידי ד"ר ברוך גולדשטיין, אשר קברו בקרית ארבע הוא מוקד לעלייה לרגל, פרשת אלאור אזריה, נתן זאדה, רוצחי מוחמד אבו ח'דיר ששרפו אותו בעודו בחיים, רצח משפחת דוואבשה בכפר דומא ועוד ועוד.

המסר הכללי של האירועים הללו הוא שאין ערבים חפים מפשע, וכאשר המדינה אינה פועלת אזי מותר להם להיכנס בנעליה ולנקום למען יראו וייראו. ולכן, כל מי שמבצע פעילות כזו הוא מיטב הנוער וראוי לכל הגנה ותמיכה.

את המסר הזה בדיוק אמר מאיר הר ציון אתו נפתח מאמר זה. בראיון בשנת 1979 הוא אמר:

"צריך ליצור מצב שבו לערבים לא יהיה כדאי לגור פה, אלא בירדן או בסעודיה או בכל מדינה ערבית אחרת".

המכלול של טרוריסטים יהודים שפועלים באלימות קשה כלפי פלסטינים ורכושם בשטחי הגדה המערבית, בגיבוי של מערכות פוליטיות ותקשורתיות, הוא מימוש בפועל של חזונו של הר ציון. מטרתם ידועה וברורה – פינוי שטחי הגדה המערבית מערבים ויצירת התשתית ליישוב יהודים במקומם לצורך הקמת מלכות ישראל הגדולה של ההבטחה האלוהית. זה מתחיל בגדה המערבית ועשוי להתפתח בהמשך לכיוון הערבים בתחומי הקו הירוק.

ולסיום ראוי להביא בהקשר זה את נבואתו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ אשר אמר בסמוך לסיום מלחמת ששת הימים ב-1967:

"הגאווה הלאומית בעקבות ששת הימים היא זמנית ותישא אותנו מלאומיות גואה ללאומנות קיצונית ומשיחית. השלב השלישי יהיה התבהמות והשלב האחרון קץ הציונות".

המסר הכללי מהאירועים הללו הוא שאין ערבים חפים מפשע, וכשהמדינה אינה פועלת אזי מותר להם להיכנס בנעליה ולנקום למען יראו וייראו. ולכן, כל מי שמבצע פעילות כזו הוא מיטב הנוער וראוי לכל הגנה ותמיכה

האם ישראל נמצאת בשלב מתקדם של ההתבהמות שתביא לקיצה של הציונות? מה עושים שומרי הסף בהקשר זה – משטרה, צה"ל, שב"כ ובמיוחד הדרג המדיני?

חיים מנור הוא יליד 1947, תושב כפר סבא, גימלאי של מערכת הביטחון בתפקיד בכיר, תואר שני במנהל עסקים ותואר שני נוסף במדעי המדינה.