ראשי שותפות רא"מ ("רותם אנרגיה מחצבים") לא אהבו את ההודעה שקיבלו השבוע מרפי אלמליח, מנכ"ל מִנהל התכנון. אלמליח הודיע להם שתוכניתם להקים באזור מישור רותם מפעל ענק להתכת פצלי שמן – סלעים המכילים נפט – לא תידון בוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל), אותה ועדה שמהווה מסלול ירוק נטול התנגדויות, נטול ציבור ונטול ארגוני סביבה.

אם ירצו לממש את המיזם הם יצטרכו לחזור לוועדה המחוזית ולצעוד במסלול הארוך של מוסדות התכנון, שם יהיו חשופים להתנגדויות ודיונים מהותיים. זה כמו לומר למישהו שיורד מטיסה עם כמה מזוודות ענק שהוא צריך לעבור במסלול האדום של המכס. אם אין לו מה להסתיר, זה עיכוב קל; אם הוא חושש ממה שהמוכסים יגלו במזוודות, יש לו סיבה טובה להילחץ.

פרנסי רא"מ מסתובבים כבר כמה שנים ברחבי הארץ ומנסים לשכנע שמדובר בפרויקט הכי ירוק במזרח התיכון אם לא בגלקסיה כולה, על אף שהוא מהווה עוד נדבך תעשייתי במישור רותם – אחד האזורים הפגועים בישראל.

ייצור דלקים נחותים ומזהמים הוא לא באג'נדה של ישראל והתכת פצלי שמן היא טכנולוגיה שנעשה בה שימוש רק במדינות נחשלות עם רגולציה סביבתית ירודה

יו"ר המיזם הוא ד"ר יעקב מימרן, בעבר הממונה על ענייני הנפט במשרד האנרגיה. הח"כ לשעבר איתן כבל משמש כחבר דירקטוריון ולוביסט נמרץ, לאכזבת הירוקים שבעבר שיתף איתם פעולה בהיותו חבר כנסת.

הסלעים אותם אנשי רא"מ רוצים להתיך, הם טוענים, ממילא כבר נכרו במחצבות באזור במסגרת כריית הפוספטים; החימום של הסלעים ייעשה באמצעות דלק שיופק מהתכת פלסטיק שייאסף מכל רחבי הארץ – רא"מ הצהירה שתאסוף 20% מפסולת הפלסטיק בישראל. אנחנו, הבהירו אנשי רא"מ, בעצם הפתרון של בעיות הסביבה של ישראל – לא הבעיה.

מכרה פצלי השמן במישור רותם. שכבת פצלי השמן – השכבה האפורה (צילום: רא"מ)

במשרד להגנת הסביבה לא קנו את זה. רני עמיר, סמנכ"ל משאבי טבע במשרד, שיגר בזמנו מכתב בו הסביר מדוע. התכת הסלעים, כתב, כרוכה בהשקעת אנרגיה רבה ובצריכת כמויות גדולות של מים, והתהליך כולו גורם לפליטת מזהמים רבים לאוויר ולפליטת גזי חממה בהיקף של תחנת כוח שלמה.

ייצור דלקים נחותים ומזהמים הוא לא באג'נדה של ישראל והתכת פצלי שמן היא טכנולוגיה שנעשה בה שימוש רק במדינות נחשלות עם רגולציה סביבתית ירודה. נכון שהנגב די עונה להגדרה הזו, אבל זו לא סיבה לדרדר את מצבו עוד יותר.

על אף התנגדות המשרד להגנת הסביבה, רא"מ, בעידוד משרד האנרגיה, התחילה לקדם תוכנית להקמת המפעל, ואף הוציאה הודעה חגיגית על כך שקיבלה אור ירוק מהממשלה (כשהמילה "ירוק" מודגשת). במסגרת ההליך נדרשה החברה להציג תסקיר השפעה על הסביבה.

זה רגע מעודד גם בכל הנוגע למשרד להגנת הסביבה, שעל כל הטלטלות הקשות שהוא עובר עדיין מצליח לשמור לפרקים על עמוד שדרה מקצועי. לפחות חלקים מהמבצר עדיין לא נפלו

התסקיר לא הושלם, ובמקום להגיש אותו החברה הגישה בקשה לעבור למסלול המהיר בות"ל. השבוע התקבלה התשובה: זה לא יקרה. אלמליח נימק את התשובה השלילית בהתנגדות של המשרד להגנת הסביבה.

זה רגע מעודד גם בכל הנוגע למשרד להגנת הסביבה, שעל כל הטלטלות הקשות שהוא עובר עדיין מצליח לשמור לפרקים על עמוד שדרה מקצועי. לפחות חלקים מהמבצר עדיין לא נפלו.

מבט על מישור רותם באזור ים המלח (צילום: גרינפיס)

חשוב לזכור: רא"מ – שהגיבה בהודעה זועמת ובטענה שהחלטת ראש מִנהל התכנון התקבלה בחוסר סמכות – לא קיבלה תשובה שלילית באשר לעצם הקמת המפעל. היא רק נשלחה לעשות את זה בדרך הארוכה, הדמוקרטית, שבה היא תצטרך להוכיח ולשכנע שמדובר בפרויקט שתועלתו לסביבה ולמשק עולה על הנזק, בין השאר באמצעות תסקיר מפורט של השפעה על הסביבה. זה הוגן והגיוני, אלא אם יש לך סיבה לחשוש מהרגע שבו יפתחו את המזוודה שלך במכס.

על קו המים

הרחק צפונה משם התקבלה השבוע החלטה מעודדת נוספת. במועצה הארצית לתכנון ובנייה התקיים דיון על המשך דרכו של פרויקט שביל סובב כינרת, תוכנית מתאר ארצית מפורטת ל־34 קילומטרים מתוך כ־60 של שביל שמתוכנן להקיף את האגם.

סובב כינרת הוא פרויקט עם חזון מרהיב שבשטח נתקל באין ספור קשיים וחתחתים מהסוג שהמציאות הישראלית יודעת לספק, בראשם בעלי נחלות פרטיים שמסרבים לאפשר לשביל לעבור בשטחם או מתקני תשתית שמרחיקים אותו מקו המים.

על פי ההחלטה השביל יהיה רציף ופתוח לציבור בכל שעות היממה, למעט החרגה של הכנסיות השוכנות על שפת האגם. ישראל הסתבכה מספיק עם העולם הנוצרי לאחרונה

"היינו שם בסיור לקראת הדיון", מספרת יעל דורי, מתכננת "אדם, טבע ודין", "יש המון בנייה לא חוקית, גידור לא חוקי והשתלטויות פיראטיות. אנשים לא עושים חשבון, נקווה שהם יצטרכו לסגת. זה כמובן גם עניין של אכיפה".

ערב הדיון היה חשש גדול בקרב ארגוני הסביבה שתתקבל החלטה עתירת פשרות ואילוצים, למשל כזו שתחריג קיבוצים שיושבים על שפת הכינרת ותאפשר להם לחסום את המעבר בשטחם. ב"אדם טבע ודין" אף איימו שייפנו לערכאות משפטיות אם תימנע מהציבור גישה לחוף הכינרת.

אבל בדיון ציפתה להם הפתעה נעימה: יו"ר מטה התכנון הלאומי, נתן אלנתן, שנמצא לקראת סיום התפקיד, עשה תפנית של 180 מעלות.

אם קודם נראה שלקיבוצים, לכפרי נופש ולבעלי חופים פרטיים תינתן הפריבילגיה למנוע מעבר בשטחם באמצעות "שביל מבוקר" עם שערים שנמצאים בשליטתם, ושקטעים משמעותיים בשביל יחלפו הרחק מקו המים, בדיון עצמו שררה הסכמה רחבה והתקבלה החלטה פה אחד, כולל נציגי ארגוני הסביבה.

על פי ההחלטה השביל יהיה רציף ופתוח לציבור בכל שעות היממה, למעט החרגה של הכנסיות השוכנות על שפת האגם. ישראל הסתבכה מספיק עם העולם הנוצרי בתקופה האחרונה.

"כולם הבינו שזה תקדים חשוב לקראת הקטע האחרון של השביל שיעבור בטבריה", אומרת דורי, "יהיה שם מאבק גדול, יש שם תשעה קילומטר עם המון שטחים פרטיים ומלונות על קו המים".

הדרך לביצוע בפועל של קטע השביל עליו הוחלט השבוע תהיה ארוכה וגם לא בהכרח חלקה, אבל המועצה הארצית אמרה השבוע אמירה חשובה ועקרונית על זכות הציבור לנגישות מלאה לנכסי הטבע של כולנו

הדרך לביצוע בפועל של קטע השביל עליו הוחלט השבוע תהיה ארוכה וגם לא בהכרח חלקה, אבל המועצה הארצית אמרה השבוע אמירה חשובה ועקרונית על זכות הציבור לנגישות מלאה לנכסי הטבע של כולנו.

הכינרת (צילום: dozemode/Pixabay)

"המועצה הארצית לתכנון ובנייה שמרה היום על העיקרון שחופי הים הם נחלת הכלל וזכותו הבסיסית של הציבור לגשת אל חופי הים והמשאבים הטבעיים", סיכמו בחברה להגנת הטבע, וצריך להודות שהרמוניה כזו מזמן לא נרשמה כאן.