לאחרונה פורסם כי מפקד פיקוד המרכז, אלוף אבי בלוט, אמר בשיחה סגורה ביחס לפלסטינים מיידי אבנים, כי מדובר בטרור ואף הוסיף: "בשנת 2025 הרגנו 42 זורקי אבנים על כבישים".

בסטטיסטיקה של האלוף בלוט נכלל כנראה עאמר רביע, נער פלסטיני בן 14 ובעל אזרחות אמריקאית, שנהרג בשישה באפריל 2025 בעיירה תורמוסעיא. לפי הודעת דובר צה"ל, הכוח הצבאי "זיהה שלושה מחבלים אשר יידו סלעים לעבר כביש מהיר עם רכבים אזרחיים. הלוחמים ירו לעבר המחבלים שהיוו סכנה על האזרחים, חיסלו אחד מהם ופגעו בשני המחבלים הנוספים". אביו של הנער טען שנמצאו בגופו 11 פצעי ירי. ממצאי בדיקה או חקירה של האירוע טרם פורסמו.

לעומת זאת, כשהופנה לתיעודים של מתנחלים שהשליכו סלעים על כלי רכב, אמר בלוט כי "אנחנו מעדיפים לפתור את זה באמצעים אחרים", כגון אמצעים לפיזור הפגנות ונוהל מעצר חשוד.

האלוף הזכיר, למשל, "אנרכיסט בן 15 מבית שאן, מופרע, שזרק אבנים ב־12 בלילה על ג'יפ צבאי. המפקד שירה ופגע לו בכתף לא ידע שמדובר ביהודים עד שלא שמע דיבורים בעברית". לדבריו "כל אירוע כזה יש לו השלכות קשות מאוד בהיבט הסוציולוגי" ולכן "לא חייבים להגיע לירי, וכן, יש אפליה מסוימת", הודה.

מה שמטריד בדבריו של בלוט אינו הריסון בשימוש בכוח כלפי מיידי אבנים יהודים, אלא היעדרו המוצהר כאשר מדובר במיידי אבנים פלסטינים.

"כן, יש אפליה מסוימת", הודה מפקד פיקוד המרכז, בענישת פלסטינים ומתנחלים על יידוי אבנים. מה שמטריד בדבריו אינו הריסון בשימוש בכוח כלפי מיידי אבנים יהודים, אלא היעדרו המוצהר כשאלו מיידי אבנים פלסטינים

גם בהנחה, שאינה נקייה מספק, שישראל מצויה היום בסכסוך מזוין עם ארגוני הטרור הפלסטינים גם בגדה, עקרון יסוד של דיני הלחימה הוא עקרון ההבחנה. על צה"ל להבחין בין לוחמי אויב, שמותר לתקוף על מנת להרוג, לבין אזרחים, שהריגתם המכוונת אסורה.

מחבל חמוש הוא לוחם שניתן להורגו גם אם אינו מהווה באותו רגע סכנה. לעומת זאת, לא ניתן לתקוף על מנת להרוג אזרחים פלסטינים, גם אם הם מפרים חוק וסדר. אותם אזרחים אינם חסינים מפני השלכות מעשיהם ואולם ההתמודדות עמם כפופה לכללי אכיפת חוק, לא לכללי הלחימה.

ניתן לעצור מתפרעים ולהעמידם לדין תוך שימוש במידת הכוח המינימלית הדרושה לשם מעצר. אפילו שימוש בירי חי אל מתחת לברך, ירי שלא נועד להרוג, הוא חריג, המותר רק במקרים של פשע מסוכן.

ככלל, יידוי אבנים אינו פשע מסוכן, אלא אם הוא מבוצע בנסיבות מסכנות חיים, כגון השלכת סלע לעבר רכב נוסע ממקום גבוה יותר מהדרך. כל מקרה של מיידה אבנים שנהרג מאש חיה הוא מקרה חריג המחייב בדיקה, שמא נעשה שימוש בכוח מופרז ללא הצדקה.

מחבל חמוש הוא לוחם שניתן להורג גם אם אינו מהווה באותו רגע סכנה. לעומת זאת, לא ניתן לתקוף על מנת להרוג אזרחים פלסטינים, גם אם הם מפרים חוק וסדר, והתמודדות עמם כפופה לכללי אכיפת חוק, לא לכללי הלחימה

עוד יש להוסיף, שכינוי יידוי האבנים "טרור" או כינוי מיידי האבנים "מחבלים" אינו מעלה ואינו מוריד. טרוריסט עשוי להיות לוחם בסכסוך מזוין ועשוי להיות אזרח מפר סדר. כללי השימוש בכוח כלפיו אינם נובעים מעצם הגדרתו כ"טרוריסט".   

לאור כללי הדין הבינלאומי והישראלי, כיצד ניתן ליישב בין 42 הרוגים בקרב מיידי אבנים פלסטינים לבין הימנעות מירי חי כלפי מיידי אבנים יהודים, היוצרים את  אותה מידה של סכנה לחיים?

אפשרות אחת היא שהאלוף בלוט מעדיף שחיילים ואזרחים ייפגעו ואף ייהרגו כתוצאה מיידוי אבנים, ובלבד שחייליו לא יפתחו באש חיה כלפי הפורעים היהודים. אם זו המדיניות, ראוי שהאלוף יסביר לאזרחי ישראל מדוע דמם של הפורעים סמוק יותר מדמם של חיילים ועוברי דרך, בהם גם ישראלים.

האפשרות הסבירה יותר היא שריסון הכוח כלפי מיידי האבנים היהודים מוכיח שניתן להתמודד עם יידוי אבנים, גם במקרים המסוכנים יותר, מבלי לפתוח באש חיה ובוודאי מבלי להרוג את מיידי האבנים. אם אלה פני הדברים, הרג מיידי האבנים הפלסטינים מעלה חשש לשימוש בכוח מופרז.

לאור כללי הדין הבינלאומי והישראלי, כיצד ניתן ליישב בין 42 הרוגים בקרב מיידי אבנים פלסטינים לבין הימנעות מירי חי כלפי מיידי אבנים יהודים, היוצרים את אותה מידה של סכנה לחיים?

את ה"אפלייה המסוימת" בה מודה האלוף בלוט לא ניתן להצדיק מבחינה משפטית. ייתכן שהאלוף צודק ויש לחפש הסבר סוציולוגי, כנראה בזילות חייהם של פלסטינים שפשתה בחברה הישראלית.

אל"מ (מיל') ד"ר לירון ליבמן הוא חבר בקבוצת המחקר "תמרור-פוליטוגרפיה". הוא עו"ד, מגשר ומרצה מן החוץ במכללת ספיר ובאוניברסיטה העברית, ולשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל.