בעוד איתמר בן גביר וח"כ יצחק קרויזר מניפים דגלי ישראל מול כיפת הסלע, ברמאללה מתכנס כנס פתח השמיני באווירה של ירושת כתר. האסטרטגיה של אבו מאזן מול הטרור היהודי על ההר היא, ברמז עבה: סבלנות, היהודים יעשו את העבודה בשבילנו.

*  *  *

בסוף השבוע התנקזו ביום אחד שני אירועים המבשרים התנגשות חזיתית: יום ירושלים הפרוע מצד אחד, וכנס פתח השמיני שהתכנס ברמאללה באיחור של עשר שנים. 

יום ירושלים: מהכותל אל ההר

יום ירושלים, שאמור היה לציין את אחדות העיר ולשמש יום חג לאומי, הפך זה מכבר להילולה לאומנית מכוערת של נוער לא מחונך מן הציונות הדתית – תאומו של נוער הגבעות פרועי הציצית בגדה. 

יום ירושלים, שאמור היה לציין את אחדות העיר ולשמש יום חג לאומי, הפך זה מכבר להילולה לאומנית מכוערת של נוער לא מחונך מן הציונות הדתית – תאומו של נוער הגבעות פרועי הציצית בגדה

זה לא חדש. מה שחדש השנה – ובכך טמון זרע הפורענות – זה שבעוד שבמוקד השנים שעברו היה הכותל המערבי, השנה אומנם נשמרה מסורת הכותל, אבל המוקד עבר להר הבית.

באתרי בית המקדש בכלל התעלמו מאירועי הכותל: על פי תפיסתם אין לכותל שום משמעות הלכתית. התפילה בכותל היא תחליף לקודש, וכאשר ייבנה בית המקדש יתבטלו התפילות בכותל. למעשה, אומרים החוגים הללו, יש לדלג על הכותל כבר עכשיו, כדי שכל הפנים יהיו כלפי המקדש פנימה, על ההר.

בו-בזמן הומצאה צורת פולחן "תנכ"ית" חדשה – השתטחות על רצפת הר הבית – כדי לבדל מן התפילה בכותל, וכדי לעקוף את איסור התפילה בהר על פי הסכמי הסטטוס-קוו, אשר ישראל בין כה וכה מפרה. אבל אם כבר, יעקב השתחווה ארצה מול עשיו, ומכאן שהיהודים ברחבת אל-אקצא צריכים להשתחוות למוסלמים.

 "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים…" (יעקב משתחווה בפני עשיו, בראשית ל"ג 3)

דגל ישראל מול כיפת הסלע

בהמשך לפרשיית הפרה האדומה וההיתר שנתן הרב דב ליאור לשר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר להיכנס לאל-אקצא, הופיע בן-גביר בכבודו ובעצמו מול כיפת הסלע ביום ירושלים, כשבידו דגל ישראל ענקי – מהלך תקדימי בתוך מתחם הר הבית.

בהמשך לפרשיית הפרה האדומה והיתר הרב דב ליאור לשר לבן-גביר להיכנס לאל-אקצא, הופיע בן-גביר בכבודו ובעצמו מול כיפת הסלע ביום ירושלים, כשבידו דגל ישראל ענקי – מהלך תקדימי בתוך מתחם הר הבית

חבר סיעתו, עוצמה יהודית, ח"כ יצחק קרויזר, שעלה אתו, פרסם באותה שעה ברשת X:

"הגיע הזמן לסלק את המסגדים ולפעול לבניית בית המקדש! יום ירושלים שמח".

בן-גביר מצדו הצהיר מן ההר:

"החזרנו את המשילות וההרתעה בירושלים ובכל מדינת ישראל. הר הבית בידינו".

באתרי המשיחיסטים כבר מסתובבת תמונה המקשרת בין הפאץ' המשיחי שהופיע בצה"ל לבין המלחמות שישראל מנהלת בכל החזיתות, כשהמסר ברור: אלו הן מלחמות בית המקדש והר הבית.

ברמאללה: כתר ירושה

מן העבר השני – כנס פתח השמיני ברמאללה. הצעד הראשון של הכנס היה לבחור את אבו מאזן ליו"ר התנועה, וכעת מסתובבות במסדרונות שמועות על מינוי בנו יאסר לסגנו. לפי מקורות בתוך הוועידה, הרוחות סוערות מהמהלך של אבו מאזן, אשר, לדבריהם, "רוצה להפוך את פתח למלוכה שבה אב מוריש את כתרו לבנו" – בניגוד גמור לאופי המהפכני של התנועה.

במקום לעסוק בגורל העם הפלסטיני, אומרים אותם מקורות, נציגי פתח שקועים בחלוקת משרות וכיבודים; אבו מאזן – מלמעלה – מבקש לשנות את פני ההנהגה, ולא לטובה, כך שתייצג את האינטרסים של המשפחה, ובראשם של הבן יאסר. "הרבה כסף עובר מכיס לכיס", אומרים המקורות. כלומר: על רקע המשבר הפיננסי של הרשות, כסף רב שמקורו לא ידוע משמן את בחירת האישים שאבו מאזן חפץ ביקרם.

מן העבר השני – כנס פתח השמיני ברמאללה. הצעד הראשון בו היה בחירת אבו מאזן ליו"ר התנועה, וכעת מסתובבות במסדרונות שמועות על מינוי בנו יאסר לסגנו. לפי מקורות בתוך הוועידה, הרוחות סוערות מהמהלך

הדברים אמורים להדאיג את חוסיין א-שייח', שסומן עד כה להיות יורשו של אבו מאזן. למרבה ההפתעה הוא אדיש לחלוטין, ואומר שבכל מקרה הנשיא הבא ייבחר בבחירות, ואין טעם לבזבז אנרגיה על בחירות "כאילו".

מופע של רמאללה לבד

למרות שמתכנני הכנס ביקשו לשוות לו מראה של "אחדות" עם עזה ושל השתתפות פתח הפזורה – והציבו לשם כך מסכי ועידה גדולים – היה זה מופע של רמאללה לבד. המשתתפים מחוץ לרמאללה רק הקשיבו, ולא דיברו.

אשר לעזה: הכנס היה בחסות חמאס. נכון, היו אנשי סדר שענדו תגיות של פתח – אבל בעיצוב שונה מזה של רמאללה, ונציג חמאס היה בתוך האולם, ונראה במסכים ברמאללה.

אשר לביירות, שאמורה להיות בירת הפליטים – היא ישבה דוממת. ובעניינה יש לשים לב למה שאמר אבו מאזן בנאומו: הוא חזר והדגיש את ההתעקשות על זכות השיבה, אבל כאשר נכנס לפרטים, דיווח כי הוא בשיחות עם הממשלה הלבנונית על פירוק אש"ף מנשקו, ועל הסדרת מעמדם של הפליטים בתוך לבנון. כלומר: רישום רכושם, ואולי אפילו מתן אפשרות להם לעבוד וללמוד בלבנון, מה שאסור להם עד כה. 

בשורה התחתונה: מדובר בביטול למעשה של מצב הפליטות, והשתלבות הפליטים בהדרגה במרקם הלבנוני. תוכן שונה לחלוטין מהעטיפה של "זכות השיבה". 

יש לשים לב גם להיעדר כל משלחת מירדן – גם לא במסכי הווידאו-קונפרנס. ממשלת ירדן הודיעה לפתח שכל ירדני שישתתף בכנס – אזרחותו הירדנית תישלל ממנו באופן מיידי. על סוריה אין מה לדבר: כל מחנות הפליטים נהרסו בידי בשאר אסד, אחמד א-שרע לא מוכן לשקם אותם, ואף פליט שפוי לא יחזור לסוריה.

למרות שמתכנני הכנס ביקשו לשוות לו מראה של "אחדות" עם עזה ושל השתתפות פתח הפזורה – והציבו לשם כך מסכי ועידה גדולים – היה זה מופע של רמאללה לבד. המשתתפים מחוץ לרמאללה רק הקשיבו, ולא דיברו

הלחצים שמתחת לנאום

בנאומו של אבו מאזן אפשר היה למצוא הד ללחצים שהוא נתון בהם מצד מדינות המערב. ראשית – בחירות. הוא טען שהוא הולך בנתיב של בחירות לכל מוסדות אש"ף, אבל בפגישה שהתקיימה כמה ימים קודם לכן בשכם, בין נציג גרמניה ברמאללה לבין סגנו של אבו מאזן בפתח, מחמוד אל-עאלול, אמר הנציג הגרמני, על פי מקורות בשכם, כי אין תחליף לבחירות כלליות, וכי האיחוד האירופי לא יקבל כל תחליף.

לחץ אחר הוא בשינוי תוכנית הלימודים המסיתה של הרשות. אבו מאזן אמר שהם פנו לאונסקו כדי שיכין להם תוכנית לימודים חלופית. מה שלא אמר זה שהפגישות שנקבעו עם אונסקו כלל לא התקיימו.

אבל ההערה המעניינת ביותר שלו הייתה זו: הוא מוכן לבטל את הצעדים החד-צדדיים נגד ישראל – אם ישראל תבטל את הצעדים החד-צדדיים מצדה. במילים אחרות: לוחצים עליו לסלק את התביעה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בהאג, ולהשפיע על דרום-אפריקה ללכת בעקבותיו. תשובתו היא שנתניהו יבטל קודם את תוכנית "ההכרעה" של בצלאל סמוטריץ'.

האסטרטגיה: לשבת בשקט

ודווקא התביעה בהאג מצביעה על הדרך שבה אבו מאזן יבחר כנראה ללכת. מול דרישתם של גדודי אל-אקצא לחדש את הטרור, הוא מבקש לדבוק במלחמה הדיפלומטית: בידודה של ישראל בעולם, סנקציות עליה מצד אירופה, ומי יודע – אולי גם מצד ארצות הברית בממשל הבא. מן הבחינה הזאת, הטרור היהודי והמתקפה על הר הבית משרתים את מטרותיו במדויק.

מול הדרישה לחידוש הטרור, אבו מאזן דבק במלחמה הדיפלומטית: בידוד ישראל בעולם, סנקציות מצד אירופה, ומי יודע – אולי גם מצד ארה"ב בממשל הבא. הטרור היהודי והמתקפה על הר הבית משרתים את מטרותיו במדויק

אז מעבר למירוץ המשרות והכיבודים – מהי בעצם האסטרטגיה של פתח מול האתגרים הקיימים? מול הטרור היהודי, ומול ההכרזות על הרס מסגד אל-אקצא ובניית בית המקדש?

בנאומו נתן אבו מאזן רמז עבה.

כלום. סבלנות. היהודים הורסים את עצמם. נשב בשקט – והם כבר יעשו את העבודה בשבילנו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.