בזמן שתקיפה אמריקאית-ישראלית נראית כמו עניין של זמן, באיראן ממשיכים לנסות ולהשתמש בכל מנופי הלחץ כדי למנוע אותה. הסגירה ההדדית של מצר הורמוז עומדת בעינה, בינתיים.
אם וושינגטון תחליט בכל זאת לפעול, אחת האפשרויות שנשקלות היא פתיחה של המצר בכוח. המשמעות היא כיבוש קרקעי של אזורים בחוף האיראני השולטים על התנועה הימית.
בטהרן מבינים היטב את האיום הזה, במיוחד לנוכח ריכוז כוחות הפשיטה המיוחדים של ארצות הברית בסביבת המפרץ הפרסי. כוחות אלו כוללים ספינות נחיתה עם אלפי לוחמי מארינס ויחידות מובחרות, כמו הדיוויזיה המוטסת ה-82.
בשבוע שעבר, כביכול במסגרת האיומים היומיומיים שלה, נקטה איראן בצעד תגובה חסר תקדים מבחינתה. דובר ועדת החוץ והביטחון של הפרלמנט אבראהים רזאי הודיע כי אם איראן תותקף, היא תשקול להעשיר אורניום לרמה של 90%. אף מדינה אינה מחזיקה באורניום ברמת העשרה כזו, אלא לצורך בניית נשק גרעיני.
דובר ועדת החוץ והביטחון של הפרלמנט אבראהים רזאי הודיע כי אם איראן תותקף, היא תשקול להעשיר אורניום לרמה של 90%. אף מדינה אינה מחזיקה באורניום ברמת העשרה כזו, אלא לצורך בניית נשק גרעיני
האמירה הזו אינה מקרית. איראן תמיד נזהרה מלדבר פומבית על אורניום המועשר לרמה של פצצה, שמא הדבר ייקרא כהצהרת כוונות והודאה בכך שפרויקט הגרעין האזרחי שלה נושא למעשה ייעוד צבאי לחלוטין.
במשך עשורים דבקה איראן בקו מוצהר שלפיו פרויקט הגרעין שלה נועד למטרות אנרגיה ומחקר בלבד. היא נפנפה בחתימתה על אמנת ה-NPT (האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני), שאינה מאפשרת לה לעסוק בגרעין צבאי. כדי לשכנע את העולם, היא אף הציגה פתווה (צו הלכה של המנהיג העליון) של האיתוללה עלי חמינאי, שכביכול אוסרת על פיתוח נשק גרעיני.
בפועל, חמינאי עצמו אישר באמצע 2024 להאיץ משמעותית את בניית הפצצה, ולהרכיב מחדש את צוות המדענים שאמור היה לפתח את מנגנון ההפעלה – ההדק הגרעיני (הידוע בסטנדרט המקצועי כ"קבוצת הנשק").
אם נחזור לאמירתו של דובר הוועדה האיראני, נשאלת השאלה האם היא מבוססת על יכולת העשרה ממשית שנותרה לאיראן אחרי ההפצצות הישראליות והאמריקאיות, או שמדובר רק בכוונות עתידיות של המשטר. קיימת גם אפשרות גרועה יותר: שילוב של שני הדברים יחד.
ההערכה וגם הנחת העבודה במערכת הביטחון היא כי לאיראן נותרו יכולות העשרה מסוימות, אם כי אף גורם אינו יכול להצביע במדויק על כמות וסוג הצנטריפוגות שנותרו בידי האיראנים.
ההערכה וגם הנחת העבודה במערכת הביטחון היא כי לאיראן נותרו יכולות העשרה מסוימות, אם כי אף גורם אינו יכול להצביע במדויק על כמות וסוג הצנטריפוגות שנותרו באיראן
מתקן ההעשרה המרכזי בנתנז, שנבנה מעל ובעיקר מתחת לקרקע, נפגע בחלקים נרחבים שלו בשל מיקוד מבצעי ישראלי-אמריקאי ושימוש נרחב יחסית בפצצות חודרות בונקרים. למתקן ההעשרה בפורדו האיראנים עדיין אינם מתקרבים, בידיעה שכל תנועה שם תנוטר בזמן אמת מהחלל ועלולה להוביל לתקיפה מיידית.
כאן מגיעים לצוואר בקבוק חשוב מאוד בתהליך בניית הפצצה: מתקן ההמרה. המתקן האסטרטגי הזה באספהאן נפגע כבר ביום הראשון של מבצע "עם כלביא" ביוני 2025, עם השמדה מוחלטת של כל הקומפלקס העל-קרקעי.
מתקן זה היה אחד החשובים בשרשרת הייצור, מאחר שהוא אמור היה להמיר את האורניום המועשר ממצב גז למצב מתכתי. ללא שינוי מצב הצבירה של האורניום, לא ניתן לבנות את הפצצה – ובאופן תמוה, האיראנים בנו את המתקן החיוני הזה מעל הקרקע.
עם זאת, אף גורם ביטחוני ישראלי שעמו שוחחתי בחודשים האחרונים לא ידע לומר בוודאות שאיראן לא שימרה לעצמה מתקן גיבוי קטן יותר, או את מרכיביו, באחד מאתרי הגרעין התת-קרקעיים האחרים.
אף גורם ביטחוני ישראלי שעמו שוחחתי בחודשים האחרונים לא ידע לומר בוודאות שאיראן לא שימרה לעצמה מתקן גיבוי קטן יותר, או את מרכיביו, באחד מאתרי הגרעין התת-קרקעיים האחרים
דיוויד אולברייט, לשעבר פקח גרעין של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית של האו"ם וכיום ראש מכון המחקר ISIS המתמקד בגרעין האיראני, טען בדוח מיוחד שפרסם לפני כעשרה ימים כי איראן דווקא התרחקה מהיכולת לפרוץ לפצצה.
זהו המקום להבהרה חשובה: לעיתים קרובות (גם בקרב כמה מקבלי החלטות בישראל) קיים בלבול מטריד ומביך בין חומר מועשר לבין הפצצה עצמה.
אין ספק שהעובדה שאיראן מחזיקה ב-440 ק"ג אורניום המועשר לרמה של 60% – כמות המספיקה לעשר פצצות – היא מטרידה מאוד. אבל ללא יכולת להמיר את האורניום ממצב גז למצב מתכתי וללא מנגנון של הדק גרעיני, אין לאורניום הזה פוטנציאל לשימוש צבאי מיידי, והוא נותר כאבן שאין לה הופכין.
אולברייט מצביע על המרכיב החסר הזה כאחד הנכסים המרכזיים שנפגעו במהלך התקיפות ביוני 2025 ובפברואר 2026.
ניתוח תצלומי אוויר של אתרי הגרעין שנפגעו, לצד בחינת תפקידם בשרשרת הייצור, מצביע לדעתו על כך שאיראן התרחקה מיכולת בנייה של "מתקן פיצוץ גרעיני ראשוני" (המונח המקצועי לאבטיפוס של פצצה לצורך ניסוי).
ההערכה המחמירה ביותר שהייתה בישראל ביוני 2025 דיברה על קצת יותר מחצי שנה לצורך פריצה למתקן כזה. אולברייט נזהר מאוד מלנקוב במשך הזמן המדויק שבו התקיפות עיכבו את הפרויקט, ולכן הוא מתמקד בעיקר ביכולות שנגרעו.
פיצוץ של מתקן ראשוני על ידי איראן הוא חציית סף והצהרה דה-פקטו על יכולת גרעינית, שמשמעותה כניסה למרחב חסינות מוחלט – בדיוק כפי שהשיגה קוריאה הצפונית
נקודה מעניינת נוספת שאולברייט מעלה היא חוסר הוודאות של ראשי פרויקט הגרעין שנותרו בחיים לגבי היכולת לבנות ולבחון מתקן כזה בהצלחה. פיצוץ של מתקן ראשוני על ידי איראן הוא חציית סף והצהרה דה-פקטו על יכולת גרעינית, שמשמעותה כניסה למרחב חסינות מוחלט – בדיוק כפי שהשיגה קוריאה הצפונית.
הדוח הנרחב של אולברייט הוא המקיף והיסודי ביותר שפורסם עד כה על ידי גורם אזרחי בכל הקשור לעוצמת הפגיעה בפרויקט הגרעין האיראני.
לא מן הנמנע שהמשטר בטהרן שלף את קלף איום ההעשרה ל-90% כצעד הרתעה תודעתי בלבד, מתוך היכרות עמוקה עם המצב המעוכב של פרויקט הגרעין שלו.
לא מן הנמנע שהמשטר בטהרן שלף את קלף איום ההעשרה ל-90% כצעד הרתעה תודעתי בלבד, מתוך היכרות עמוקה עם המצב המעוכב של פרויקט הגרעין שלו
ועדיין, טוב יעשו ארצות הברית וישראל אם ינקטו גישה מחמירה בהקשר הזה. בפרק הזה של המערכה, טווח הטעות הוא קריטי ומסוכן מדי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו