זה קרה בחברה הישראלית בתחילת שנות ה-50 וזה עלול לקרות שוב.
משפחות נקרעו, התפרקו. קהילות שלמות נחלקו לשניים. היו מכות בין החברים. הורים הפסיקו לדבר עם בניהם. אוכלוסייה שלמה עזבה מסיבות אידאולוגיות. בתוך הקיבוצים המאבק היה כה חריף, עד שמשטרה נקראה להפריד בין הניצים בתל יוסף ועין חרוד.
כן אני מדבר על הפילוג בתנועה הקיבוצית, אי שם בשנים 1952-54.
הפילוג היה אירוע חריף. פוליטי-חברתי מהחמורים והמשמעותיים שהתרחשו בישראל הצעירה, הוא הותיר טראומה לדורות. אבל כדי להבין למה ישראל צועדת בעיניים עצומות לקראת פילוג של כל החברה הישראלית ואף פילוג בתוך המחנות עצמם בשנת 2026, כדאי ללמוד מה קרה אז ומה קורה היום.
הפילוג הפוליטי-חברתי בתנועה הקיבוצית היה אירוע חריף, מהחמורים שקרו בישראל הצעירה, והותיר טראומה לדורות. כדאי ללמוד ממנו כדי להבין למה ישראל צועדת בעיניים עצומות לפילוג של כל החברה הישראלית
הפילוג נבע משילוב של מחלוקות חברתיות, אידיאולוגיות, פוליטיות, לאומיות ובינלאומיות.
התנועה הקיבוצית הייתה מחוברת מראשיתה למפלגות פוליטיות שונות בתנועת העבודה, ובעיקר למפ"ם ולמפא"י. לצורך ההסבר וההשוואה, גם התנועה הציונית מחוברת מאז הקמתה לתנועות ומפלגות פוליטיות, וכיום מן הסתם זה המצב בחברה הישראלית כולה.
בתוך הקיבוצים עצמם חיו לעיתים חברים עם נאמנויות פוליטיות שונות – מה שייצר מתחים מתמשכים. למשל על רקע המלחמה הקרה והיחס לברית המועצות.
בתחילת שנות ה־50 התחדד הקרע: אנשי מפ"ם נטו בתחילה לקו פרו-סובייטי. לעומתם מפא"י בהובלת דוד בן-גוריון הייתה אנטי-סובייטית יותר והתקרבה למערב.
אירועים כמו משפטי פראג (1952), בהם הואשמו יהודים בקונספירציה, זעזעו רבים והחלישו את האמון בברית המועצות – אבל גם העמיקו את המחלוקת בתוך השמאל.
השמאל אז היה בשלטון. כדאי לזכור זאת להמשך.
הוויכוח לא היה רק חוץ-מדיני אלא גם על זהות התנועה: האם הקיבוץ הוא חלק מתנועה מהפכנית-סוציאליסטית בינלאומית? או חלק מבניין מדינה פרגמטי תחת הנהגת מפא"י?
הוויכוח לא היה רק חוץ-מדיני – בין התפיסות הפרו-סובייטית והאנטי-סובייטית, אלא גם על זהות התנועה: האם הקיבוץ הוא חלק מתנועה מהפכנית-סוציאליסטית בינלאומית? או חלק מבניין מדינה פרגמטי בהנהגת מפא"י?
נוסף על כך התרחשו מאבקי כוח בתוך הקיבוצים עצמם. ברבים מהם חיו יחד חברי מפ"ם ומפא"י. כשהקרע החריף, זה הפך לבלתי אפשרי: היו ויכוחים על חינוך הילדים, קליטת חברים חדשים, ואפילו על נאמנות למדינה מול אידיאולוגיה.
הקורא מוזמן לשים לעצמו את המחלוקות הקשות של ימינו ולדמיין את ההמשך – מדינה דמוקרטית או מדינת הלכה, גיוס שוויוני או חוק השתמטות, המשך הכיבוש או הסכם עם הפלסטינים, שיתוף ערביי ישראל בממשלה או התנגדות לכל מפלגה ערבית ולו המתונה ביותר וכן הלאה.
המחלוקת בקיבוצים בשנות הפילוג, במקרים רבים, הובילה ממש לפיצול פיזי – קבוצות עזבו והקימו קיבוצים חדשים.
קיבוצים המזוהים עם מפ"ם התאגדו במסגרת "הקיבוץ הארצי".
הקיבוצים המזוהים עם מפא"י רוכזו ב"איחוד הקבוצות והקיבוצים".
בחלק מהמקומות זה היה ממש טראומטי – משפחות וחברים ותיקים נפרדו.
השאלות הללו חצו חדרי אוכל עד שחלוקת המזון נעשתה עם עגלת אוכל לצד אחד של המפה הפוליטית ועגלה אחרת לצד השני. בתל יוסף (גילוי נאות, הקיבוץ בו נולדתי) הפסיקו את החשמל לחברים שהיו בצד היריב וחדר החשמל "נכבש" עד שחברים נאלצו לריב בניהם על חידוש זרם החשמל.
גם ברפת היו מאבקים ופרות נלקחו מקיבוץ לקיבוץ כחלק מהרכוש של הצד שעזב. אצל המשפחות שהתפצלו היו ההורים נוסעים פעם בשבוע באוטובוס הצהוב לבקר את בניהם בקיבוץ השכן בית השיטה.
חברי האיחוד עברו מבית השיטה לאיילת השחר. קיבוץ עין חרוד השכן התפצל לעין חרוד איחוד ועין חרוד מאוחד. עד היום.
השאלות חצו חדרי אוכל עד שחלוקת המזון נעשתה עם עגלת אוכל לצד אחד של המפה הפוליטית ועגלה אחרת לצד השני. בקיבוץ תל יוסף בו נולדתי הפסיקו את החשמל לחברים שהיו בצד היריב וחדר החשמל "נכבש"
אם נחזור לימינו, הימין נמצא היום בשלטון. מעטים מזדהים עדיין כמפלגות "שמאל" במובן האידאולוגי של אחוות עמים, שוויון, שלום, זכויות אדם, סוציאליזם והשתייכות למערב, במובן של ערכים אנושיים ולאומיים שעוצבו אחרי מלחמת העולם השנייה.
ישראל מחולקת לשבטים המתקשים לחיות יחד. השבט החרדי, מסרב להכיר במדינה, מסרב לשרת בצבאה גם תוך כדי מלחמת קיום אכזרית ארוכה שקורעת את בני השבטים האחרים. מסוגר בתוך עצמו כשערך לימוד התורה מבחינתו גובר על כל הזדהות עם המדינה או קיום חובה אזרחית – "נאמנות למדינה מול אידיאולוגיה" זו הייתה גם אחת הסיבות לפילוג אז.
שבט המתנחלים בשטחי יהודה ושומרון מכיל קרע פנימי וקרע חיצוני. בתוך עצמו הוא קרוע בין החלק הימני האידאולוגי – הדוגל בארץ ישראל השלמה, לבין החלק הימני קיצוני האלים, שמנסה לגרש את תושביהם הפלסטינים של השטחים באלימות שמביאה על כל ישראל את זעם העולם, נוגדת את ערכי צה"ל, מנוגדת לחוק הישראלי והצבאי ועוברת על החוק הבין לאומי.
כלפי חוץ יש קרע מול שאר חלקי החברה הישראלית המנסים לשמור על אופציה של הסכם מול הפלסטינים כדי שישראל לא תהפוך למדינה דו-לאומית ותשמור על רוב יהודי ודמוקרטי. כמה זמן הקרע הזה יוכל להמשיך להתבשל על אש נמוכה? מתי יגיע הפיצוץ? לכולם ברור שהוא יגיע.
ישראל מחולקת לשבטים המתקשים לחיות יחד. השבט החרדי מסרב להכיר במדינה. שבט המתנחלים מכיל קרעים פנימי וחיצוני. כלפי חוץ יש קרע מול שאר חלקי החברה המנסים לשמור על אופציה של הסכם מול הפלסטינים
בתוך ישראל מתרחש קרע בין ממשלה שמנסה להיאחז בשלטון בכל מחיר ומבצעת הפיכה שלטונית בחוקי המדינה ואופייה, לבין חלק גדול מהציבור שמנסה לשמור על אופייה הדמוקרטי של המדינה.
החיכוכים הללו מביאים כבר לקטטות רחוב, הפגנות אלימות בהן גם המשטרה – הנשלטת על ידי שלטון הימין ומתנכלת לאזרחים בעלי השקפת עולם המתנגדת לשלטון.
החיכוכים מגיעים גם לבית המשפט, כאשר הממשלה מסרבת למלא אחר פסיקות בג"ץ – בנושא גיוס החרדים, בנושא הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר, ועוד. בג"ץ גם חושש להכריז על ראש הממשלה כ"נבצר", לאחר שזה התחייב בפני בג"ץ כי הוא יכול גם לנהל מדינה וגם לעמוד למשפטו הפלילי.
כל המחלוקות הללו חמורות הרבה יותר מהמחלוקות שפיצלו את החברה הקיבוצית בשנות ה-50, הן מדממות יותר ומובילות לפיצוץ של מלחמת אחים הרבה יותר קשה ואלימה בתוך החברה הישראלית.
בימין הישראלי כיום אין דמויות כמו מנחם בגין שקרא בפרשת האלטלנה "לא תהיה מלחמת אחים" והכפיף את אנשיו לשלטון החוקי.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ואנשיו, לעומת זאת, קוראים תיגר על החוק, על בג"ץ, על היועמ"שית וסמכויותיה, ובזים לציבור גדול של נאמני הדמוקרטיה ומגילת העצמאות.
כל המחלוקות היום חמורות בהרבה מהמחלוקות שפיצלו את החברה הקיבוצית בשנות ה-50, הן מדממות יותר ומובילות לפיצוץ של מלחמת אחים קשה ואלימה בהרבה בתוך החברה הישראלית
נתניהו ואנשיו משעבדים את גורל ישראל להחלטות לא דמוקרטיות של נשיא מעצמה גדולה, לא לערכים של מגילת העצמאות ושל העולם המערבי. החרדים וקואליציית השלטון משתלטים על התקציבים של חלקים אחרים בחברה וממש "גונבים את הפרות ואת החשמל" מהציבור האחר במדינה.
הקרעים הללו מצטברים על קרעים מול העולם הדמוקרטי המערבי ואף מול המדינות הערביות המתונות. האלימות הקשה בשטחי יהודה ושומרון, הסירוב הישראלי לכל דיון על היום שאחרי המלחמה (בעזה), הקרע מול מדינות אירופה כשממשלת ישראל ממשיכה את יחסיה עם רוסיה של ולדימיר פוטין, למרות פשעי המלחמה שהוא מבצע באוקראינה (מישהו זוכר את יוסיף סטאלין ואת התמיכה המוזרה בו אי אז?)
לשמאל של ימינו אין דוד בן גוריון שיוביל מטרות לאומיות למרות הוויכוח הפוליטי החריף ויגייס את החברה הישראלית לבנייה ושיקום של המדינה אחרי מלחמה קשה בשבע חזיתות (עיין ערך מלחמת העצמאות ומלחמת העולם השנייה), ומנהיג הימין עושה את ההיפך.
המאבק בין אידאולוגיות בתוך ישראל מקצין, האלימות מתפרצת, ונראה שהיא תתפרץ ביתר שאת בבחירות הקרובות.
הפילוג הוא רק עניין של זמן או אירוע שיגרום למפץ הלאומי. את רצח רבין עברה החברה הישראלית באמצעות ניסיון לאחות את הקרעים, שיחות בין "אחים" ומחשבה שמדובר באירוע חד פעמי. אבל המציאות מוכיחה שרצח רבין היה רק הפתיח לפילוג הצפוי. בקרוב.
הפילוג הוא רק עניין של זמן או טריגר למפץ לאומי. את רצח רבין עברה החברה הישראלית בניסיון לאחות את הקרעים, שיחות בין "אחים" ומחשבה שזהו אירוע חד פעמי. אך המציאות מוכיחה שהרצח היה רק פתיח לפילוג הצפוי
אי אפשר להתכונן לפילוג כיום עם אוטובוס צהוב. צריך למנוע אותו כבר מעכשיו. זה מחייב את מנהיגי הימין על גווניו, את מנהיגי החרדים, את ערביי ישראל ואת מה שנשאר מהשמאל הישראלי. בלי פתרון למחלוקות הללו ישראל תיקרע מבפנים.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו