ארבע שנים של מחאה מאומצת מתנקזות ליום אחד – יום הבחירות, ואנחנו עדיין ללא רוב מוצק. הגושים נראים קשיחים אבל האמת שונה. מאות בודדות של קולות יכולים לקבוע את גורל המערכה כולה, לדורות רבים.

האם ההיסטוריה ראתה דרמות כאלה? כן

בבחירות לנשיאות ארצות הברית של שנת 2000 – מדינת פלורידה הכריעה. פער של 537 קולות מתוך כ-6 מיליון מצביעים הכריע לטובת ג'ורג' בוש הבן הרפובליקאי מול לוחם איכות הסביבה הדמוקרטי אל גור.

מספר המצביעים בפלורידה דומה למספר המצביעים שיהיו בישראל ב-2026.

בבחירות לנשיאות ארצות הברית של שנת 2000 – מדינת פלורידה הכריעה. פער של 537 קולות מתוך כ-6 מיליון מצביעים הכריע לטובת ג'ורג' בוש הבן הרפובליקאי מול לוחם איכות הסביבה הדמוקרטי אל גור

בבחירות הפדרליות לממשלת אוסטרליה ב-2010 – המחוז שהכריע את הבחירות נקרא האסלוקי. הפער היה של 7 קולות בלבד. ג'וליה גילארד זכתה ונשארה ראשת הממשלה. ביחס אלינו מדובר בהכרעה של כ-500 קולות, בלבד. 

האם מחאות חברתיות לבדן מבטיחות שינויים פוליטיים? כן ולא

המהפך הגדול בישראל בשנת 1977 – הגיע לאחר שלטון רצוף של שלושים שנות מפא"י. הלם הפתעת מלחמת יום כיפור (1973). גילויי שחיתות (אשר ידלין, אברהם עופר) שנחשפו ב-1976, האינפלציה הגבוהה (40% שנתי) ומחאות חברתיות – היטו את הכף. הפנתרים השחורים, מחאות בית שאן, ירוחם וקריית שמונה. במיוחד בלטה מחאת היחיד הלא-אלימה והנוקבת של מוטי אשכנזי בעקבות מחדל יום כיפור, אליה הצטרפו אלפי מילואימניקים. 

מחאה זו הצליחה. ציבורים שלמים, בעיקר מהפריפריות, איבדו אמון ונטשו את המערך לטובת הליכוד (מח"ל).  

בבחירות לנשיאות ארה"ב נובמבר 2020 – דונלד טראמפ מול ג'ו ביידן. לבחירות קדמו מחאות חברתיות גדולות שהשפיעו על האווירה הציבורית, בראשן מחאת Black Lives Matter, שפרצה בעקבות ההרג של ג'ורג' פלויד השחור על ידי שוטר לבן,  כשהוא חונק אותו באדישות באמצעות הברך.

המחאות פרצו בכל רחבי ארה"ב, אלפי הפגנות, שברובן לא היו אלימות. טראמפ הנשיא המכהן הפסיד וג'ו ביידן (ה"ישנוני") ניצח. המחאה הצליחה.

בבחירות לנשיאות דרום קוריאה ב-2017 – במחאת ה"נרות" הלא אלימה בדרום קוריאה, כ-3 מיליון איש יצאו לרחובות מדי שבת עם פנסי-טלפון למחות נגד הנשיאה פארק ג'יון, שאפשרה למקורבת שלה בשם צ'ואי סון להשפיע על החלטות הממשלה ללא שום תפקיד רשמי. המחאה ההמונית הצליחה. בבחירות הכלליות שהתרחשו כשלוש שנים מאוחר יותר האופוזיציה ניצחה.

ואצלנו? מחאת האוהלים שלנו בקיץ 2011 – הייתה גל מחאה ענק על יוקר הדיור ויוקר המחיה ("הקוטג'"). ב־14 ביולי 2011 הקימה דפני ליף אוהל בשדרות רוטשילד בת"א. תוך ימים הצטרפו עשרות אוהלים לידה והמחאה התרחבה גם לערים נוספות ברחבי הארץ. המוחים דרשו "צדק חברתי". בשיא המחאה מספר המפגינים הגיע ל־400 אלף  בכל רחבי הארץ (ספטמבר 2011).

אך בשורה התחתונה המחאה כשלה. מחירי הדיור ויוקר המחיה לא ירדו ובבחירות שהתקיימו שנה וחצי מאוחר יותר (2013) ראש הממשלה בנימין נתניהו שב והרכיב גם את הממשלה הבאה. רוב מסקנות ועדת טרכטנברג שהפיסה את רוח המחאה לא יושמו.  

בשורה התחתונה, מחאת 2011 כשלה. מחירי הדיור ויוקר המחיה לא ירדו, ובבחירות אחרי שנה וחצי, ב-2013, נתניהו שב והרכיב את הממשלה. רוב מסקנות ועדת טרכטנברג, שהפיסה את רוח המחאה, לא יושמו 

למה המחאה כשלה?

רוב המוחים היו צעירים ממעמד הביניים שבמרכז הארץ (ת"א), ולא מהפריפריות. למרות שדווקא בפריפריות יוקר המחיה איננו רק "צדק חברתי" אלא צורך קיומי. המסרים של המחאה לא עסקו (למשל) באבטלה בפריפריה, שכר המינימום, תחבורה, פערים בחינוך או פערים בשירות הרפואי של פריפריה לעומת מרכז.

הציבור הפריפריאלי לא הרגיש שהמחאה שייכת אליו ואכן, הממשלה שרדה ולא הוחלפה.

האם מחאת קפלן תצליח? איננו יודעים 

המחאה התחילה בינואר 2023 בעקבות ההפיכה המשטרית אותה רקחו נתניהו יריב לוין ושמחה רוטמן. למרות המחאה העזה, ההפיכה המשטרית בועטת וצורבת עד היום. הלם טבח ה-7/10, מעשי שחיתות והיעדר לקיחת האחריות של ראש הממשלה מזכירים מאוד את הרקע ששרר בארץ בשנת-1977, שנת המהפך. אכן כך, אבל –

האם שנת 2026 תהיה שנת המהפך? במצב כרגע נראה שלא 

למה לא? כמו במחאת האוהלים המוחים אינם מגיעים מכל שכבות האוכלוסייה. המוחים מגיעים בעיקר מהמעמד הבינוני-גבוה שבערים המרכזיות. רופאים, אחיות, טייסים, עורכי דין, אקדמיה, הייטק, "לשעברים" ועוד. האחוזים הבודדים של מוחים שמבטיחים לכאורה מהפך אינם פרושים בכל הרבדים ובכל הארץ.

הלהט הפנימי של "קפלן" מתחפר באזורי הנוחות ואיננו מחלחל לרחובות ולשכונות. המהפך השלטוני שכה מתבקש מריח יותר כמו היעדר הכרעה. 

הלהט הפנימי של "קפלן" מתחפר באזורי הנוחות ואיננו מחלחל לרחובות ולשכונות. המהפך השלטוני שכה מתבקש מריח יותר כמו היעדר הכרעה. הציבור שאבד ב-1977 לגוש השמאל-מרכז לא חזר אליו עד היום

הציבור שאבד ב-1977 לגוש השמאל-מרכז לא חזר אליו עד היום. כולל לא במחאת האוהלים של 2011 וגם לא מהעולה בסקרים של 2026, היום. למרות 40 שנות שלטון ליכוד שמסתאב. למרות יוקר המחייה הגבוה. למרות טבח ה-7/10 ולמרות נטישת הפריפריות, הליכוד שורד ומסרב להתרסק.   

אפוא אנחנו מפספסים? 

קיים קו שבר עמוק שמחבר את המהפך (1977) עם מחאת האוהלים (2011) ועם היעדר ההכרעה שמשתקפת בסקרים של היום. קו השבר הוא ברור – אין לנו דיבור עם הפריפריות והשכונות. לטעמנו הם "פנאטים", "לא רציונליים", או "כת".

האם זה "נכון"? לא. אבל זה בטוח כן המתכון לכישלון נוסף. הידברות במסרים פשוטים, שיח בגובה העיניים והיעדר התנשאות מייצרים קירוב לבבות שמייצר מיתון בעמדות, שמייצר תנועה בין הגושים. שיח שמקרב איננו תורה משמיים. השיח כולל אלמנטים שכולנו מכירים.

הקשבה, היעדר שיפוטיות, הבנת הצרכים של בר השיח ולבסוף חיזוק המודעות לאלטרנטיבות, אולי אפילו טובות יותר.

למשל: הצורך שלך בשיפור המצב הכלכלי שלך היום יכול להתממש בשיפור ההשכלה ולאו דווקא בהמתנה לביאת המשיח.

או הפחד שלך מחילון ומאובדן זהות – יכול לקבל מענה בחוקה ולאו דווקא בהדתה של האחר.

והשלום? אולי דווקא הוא יכול לקדם ביטחון ושגשוג?  

קו שבר עמוק מחבר את המהפך (1977) עם מחאת האוהלים (2011) ועם היעדר ההכרעה שמשתקפת בסקרים של היום. קו השבר ברור – אין לנו דיבור עם הפריפריות והשכונות. לטעמנו הם "פנאטים", "לא רציונליים", או "כת"

המעטים שנצליח להחזיר אלינו מהרבים שזנחנו יכריעו את המערכה כולה. למעטים האלה אנחנו הרבים כל-כך נהיה חייבים הרבה כל-כך ולדורות. 

תפקידנו היום הוא להילחם עליהם.  

נחום קשב הוא מהנדס תוכנה, מייסד חברת ktm. מתנדב סדרתי, פעיל בעמותות מחשבות של שלום (מנכ"ל לשעבר), בואונדבר דמוקרטיה, עמותת הצנחנים וידיד לחינוך מתמטי.

ד"ר גלית וידמן ששון היא בעלת דוקטורט בשפה וקוגניציה, מנחה, מאמנת ומפיצה של גישת תקשורת מקרבת בבית, בעיר ובמדינה.