מחר יחול ערב יום כיפור, ואני יושב ומסתכל על התמונות של החטופים שתלויות בכל פינה בישראל. 47 גברים ואישה אחת. כבר כמעט שנתיים שהם נמצאים במנהרות חמאס.
כמעט שנתיים שהממשלה שלנו מעדיפה להמשיך במלחמה על פני הבאתם הביתה. כמעט שנתיים שהממשלה של בנימין נתניהו מקריבה אותם על מזבח הישרדותו הפוליטית.
רודריגו רמניק הוא רב חילוני הומניסטי מטעם מכון תמורה, איש חינוך, מנחה טקסים וסוציולוג. גדל במחתרת בצ'ילה בתקופת הדיקטטורה הצבאית, להורים שנאבקו למען זכויות אדם ודמוקרטיה, עלה לישראל ב-1999 ומתגורר בקיבוץ כפר גליקסון עם בת זוגו ענבל וילדיהם אילן, אורי ומאיה.
חלפו כמעט שנתיים מאז 7 באוקטובר. אני זוכר את הבוקר ההוא כאילו זה היה אתמול – איך התעוררתי לתמונות בטלוויזיה, איך חשבתי שזה לא אמיתי, איך הבנתי לאט לאט שהעולם שלנו קורס. הטבח, החטיפות, תחילת המלחמה – כל מה שחשבנו שהוא קו אדום פתאום התמוטט מתחת לרגלינו.
גם עכשיו, כשאני משחזר את היום ההוא שוב ושוב, אין לי תחושת סיום. יש בי רק תחושת התמוטטות מתמשכת. אני, כחלק מהחברה הישראלית – ובמיוחד החילונית – חווה חורבן. לא ביטחוני, אלא משהו הרבה יותר עמוק: מוסרי, אנושי, קיומי.
רודריגו רמניק הוא רב חילוני הומניסטי מטעם מכון תמורה, איש חינוך, מנחה טקסים וסוציולוג. גדל במחתרת בצ'ילה בתקופת הדיקטטורה הצבאית, להורים שנאבקו למען זכויות אדם ודמוקרטיה, עלה לישראל ב-1999 ומתגורר בקיבוץ כפר גליקסון עם בת זוגו ענבל וילדיהם אילן, אורי ומאיה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כתבת מדם ליבך וקל לי להזדהות עם הדברים וההרגשות שאתה מתאר.
יחד עם זאת אני באופן אישי פחות רוחני ויותר מעשי ומה שמטריד אותי ביום זה של ט' באב זה הפער העצום בין גבורת העם, גדולת העם (עם= עמך, חיילים, שוטרים, מורים, רופאים, ……) לבין המנהיגות ערלת הלב, שאמנם נבחרה אבל מעלה בתפקידה.
מרעילה, ומשסעת בעם. ממש לא ממלכתית!!!
תפקידנו לאחר שנלחם על החזרת אחינו ואחיותינו ולסיים את המלחמה.
לבנות כללים דמוקרטים משודרגים שאסון כזה לא יקרה שוב. אמן !!!
כל הכבוד, אמיץ! מאוד קשה להסתכל ביושרה פנימה והחוצה, אבל בלי הדיאלוג הבוברייני הכנה שלוינס וגם פרנקל הכירו לא נוכל להתקדם. בלי מצפן הומניסטי לא יהיה השלום שנרצה. בזה אנחנו עוסקים כאן בתמורה. הרב רודריגו רמניק הוא בוגר: https://www.israeli-judaism.org.il/
ההסתכלות על האחר. היא אכן חשובה מאוד, והדברים שכתבת ראויים.
אבל חוץ מהחטופים ובני משפחותיהם, יש גם את כל תושבי העוטף, הדרום ואזרחי מדינת ישראל בכלל.
מדובר כאן במליוני פנים, שצריך להסתכל עליהם, ולחשוב האם אני מחזיר אותם לאותה הנץמציאות הקשה של לפני שמחת תורה תשפ"ד ואולי אפילו חס וחלילה אל המציאות של שמחת תורה ההוא ףבעצמו.
גם אלה ראויים להתייחסות.
מאז סיום המלחמה נגד איראן, מתגברת תחושת מחנק של כמעט שנתיים. המציאות הפכה למקום עמוס רעש, צעקה וכאב עמוק שאין לו מילים. קשה להבחין בין עובדה לפרשנות, בין זיכרון לטראומה. הכל מתערבב בתוך שיח מתלהם ושטוח, מעין מרק סמיך שבו כמעט בלתי אפשרי לומר משהו שיישמע אמת. אבל אולי דווקא כאן, בתוך הבלבול, יש מקום לפילוסופיה – לא כתשובה חכמה, אלא כשאלה פתוחה, כבקשת נשימה.
הפילוסוף הסלובני סלבוי ז'יז'ק, שנחשב כיום לאחד ההוגים החשובים והמשפיעים ביותר בעולם, מתאר בדיוק את מה שקורה לנו עכשיו: "אנחנו יודעים מאוד טוב שזה לא נכון, אבל אנחנו ממשיכים לנהוג כאילו זה כן נכון".
רודריגו רמניק הוא רב חילוני הומניסטי מטעם מכון תמורה, איש חינוך, מנחה טקסים וסוציולוג. גדל במחתרת בצ'ילה בתקופת הדיקטטורה הצבאית, להורים שנאבקו למען זכויות אדם ודמוקרטיה, עלה לישראל ב-1999 ומתגורר בקיבוץ כפר גליקסון עם בת זוגו ענבל וילדיהם אילן, אורי ומאיה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
קראתי בעניין. אני מתחברת לקריאה לשאול שאלות ולהסתכל על העבר בעיניים פתוחות, לתת מקום לסתירות ולקשיים, אבל באותה נשימה חוששת שהרכבת דוהרת ודורסת את מי שעוצר ונוהג בסבלנות ובהקשבה. הלוואי שאני טועה.
1. זו גישה פילוסופית אחת. ישנן גישות אחרות (למשל: סוטו-זן, דאואיזם, שינטו) שרואות הפוך לחלוטין את המצב.
2. אני חולקת על לוח הזמנים שציינת (כנקודת השבר של החברה הישראלית). לדעתי נקודת השבר, או קו פרשת המים, היתה בתקופת מלחמת לבנון השניה.
לצערי אנחנו בעידן פוסט-מודרני, שבו, כל תעוזה לשאול שווה לערך לכל תעוזה של הבעה. כל אחד טוען שיש לו את הרגש האישי שלו, ושהדעה שלו היא לגיטימית כמו של כל אחד אחר, ובזמן שהוא מתבסס על הצדק שבדר, נותרת השאלה – למה לטעון כך? למה אני צריך להראות לאחרים שהדעה שלי היא לגיטימית, או שאני סובייקט ייחודי שחושב אחרת? האם זה למען ה'להראות'? או למען המסר – אנרגיה של שינוי בדפוסי החשיבה ההגמוניים.
המאמר שלך כתוב היטב ומעלה בי בדיוק את השאלה של הפילוסופיה, האם הדברים נשקלים במטרה לייצר חשיבה גדולה, גבוהה יותר שתביא שינוי תפיסתי? או שהכיכרות, ההזדהות, הפיתוי לחזור לעבר – לנורמה – ולקדש אותו אל מול השינוי שאנו חווים – זה רק ניסיון שלנו להרגיש איזהושהיא שליטה- במציאות שאנחנו יודעים שאיננה בשליטתנו.
בני האדם אוהבים שליטה, ובמקום ובזמן שבו יש שינוי מבני של האנושות – של העולם, אנחנו מנסים לשמור על שליטה שהיא מראש פנטזיה אחת גדולה. אז הכי קל לנו לעשות זאת, באמצעות טיעונים, זריקה של מסרים קיצוניים, וסמלי לאום.
תכלס:
ישות קטנה מפולגת מאותגרת
לא תשרוד
במקום בו שקר הוא אמת
וערלים שולטים במקום אהבת חינם וחמלה
וקדושת חיים נעקדת
וניכתשת במלחמה נצחית
ואת הרציונליות מחליפים אינטרסים צרים
וצבא פועל לפי פנטזיות משיחיות
של טרנספר ופוגרומים
ועושק וגזל ושחיתות
מחליפים טוהר מידות וחוק צדק
ומינוי בורים ביריונים
מלווה ברמיסת אנשי מקצוע ישרים
ואין עוצר.
אוטוקרטיה פשיסטית תיאוקרטית פירומנית
קלפטוקרטית משעבדת קקיסטוקרטית בורה
תקרוס.
קונספציה
ואף פילוספיה (והדחקה) לא יועילו
בלי שינוי מהותי, עכשיו.
התפיסה הרווחת בישראל היא שהחילונים הם אנשים לא מאמינים, אבל די להביט בכיכר השבת בתל אביב, בצומת כרכור או על גשר הירקון כדי לראות את האמת: אלפי חילונים עומדים בגשם ובשמש, שבוע אחר שבוע, עם שלטים, נרות ותמונות החטופים.
מה מניע אותם? התשובה פשוטה: אמונה. אמונה עמוקה בערך חיי אדם.
רודריגו רמניק הוא רב חילוני הומניסטי מטעם מכון תמורה, איש חינוך, מנחה טקסים וסוציולוג. גדל במחתרת בצ'ילה בתקופת הדיקטטורה הצבאית, להורים שנאבקו למען זכויות אדם ודמוקרטיה, עלה לישראל ב-1999 ומתגורר בקיבוץ כפר גליקסון עם בת זוגו ענבל וילדיהם אילן, אורי ומאיה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
טיפשות. אתם מאמינים כמו כל אדם בר דעת. אך, אינכם יהודים. מי שאינו מאמין בבורא עולם ובתרי"ג מצוות אינו יהודי. הוא יכול לחיות בכל מקום בעולם. מדוע בא לארץ ישראל? יכלו להקים מדינה באוגנדה למשל, או לקנות חבל ארץ בכל מקום בעולם.
ואז לא היו מתקוטטים עם הערבים.
בתור "חילוני" אי מקדש רק את היהדות ! זו הממשלה הכי לא יהודית שהייתה פה מאז חורבן בית שני. ממשלה של קיצונים יהודים, סיקריקים (תאמינו לגפני)
רבנים תאבי בצע ושלטון מושחת = חורבן .
כל פעמוני האזעקה מצלצלים עוד מאסון מירון.
לא לפני ארבה זמן סה"כ 80 שנה… איכמן שלח הצעה לעיסקה… להפסיק את שילוח " ח צ י מ י ל י ו ן " יהודי הונגריה ל מ ש ר פ ו ת באושוויץ. תמורת כמה מאות (או כמה אלפים) של משאיות אוכל (אפילו לא נשק)… וההנהגה של יהודי אמריקה החילונית והרפורמית וכן ההנהגה הציונית בארץ ובחו"ל. כולם אמרו פה אחד עם אויבים לא עושים עסקים. וחצי מליון יהודי הונגריה שרובם היו חילוניים רפורמיים ומתבוללים . עלו בעשן של תאיי הגזים והמשרפות של אושוויץ… כנראה החילוניים והרפורמיים לפני שמונים שנה לא היו הומניסטים ולא מאמינים ……..
תודה על המאמר החשוב הזה.
אנו נוטים בטעות להתייחס לחילוניים כאנשים לא מאמינים אבל האמת היא שבשל אמונתם בשוויון בכלל ובשוויון מגדרי בפרט, בחירות, בכבוד האדם, בגישה המדעית לחיים ובאחריות האדם לעולם הזה בהווה ובעתיד, בשל כל אלה, החילוניים כופרים בגישה הדתית.
הטענה החילונית שליקום אין תכלית או משמעות לא גוררת חלילה את הטענה שלחיים שלנו אין משמעות. אנחנו אלה שנוטעים את המשמעות בחיינו וככאלה אנחנו מלאים באמונה.
יישר כוח.
אני מצטערת אבל באמת שמדובר בכתבה רדודה, אבדת אותי ב"רב חילוני"… עדיף לעשות טוב בעולם מאשר להרחיב את אי ההסכמות והפלגנות. החטופים חשובים לכולנו, דתיים וחילונים. נסיון לצבוע את הקריאה להחזרתם היא חילונית בלבד – פשוט בורות של אחרון הטוקבקיסטים ובושה לקיבוץ כפר גליקסון
סתם סקרנות, האם אמונה בערכם של חיי אדם אינה משליכה גם על אמונה בכך שצריך גם לדאוג לעתיד של בני אדם ולא רק להווה? האם יתכן, לדוגמא, ששיחרור גלעד שליט שהוביל לרצח וחטיפות אולי פחות תרם להגנה על חיי אדם?
המפגינים סבורים שחשוב יותר לדאוג לחטופים הנוכחיים מאשר לחטופים הפוטנציאליים העתידיים. יש בכך היגיון. אבל זה לא קשור למוסר אלא לניתוח הגיוני מבחינתם. חלק מהציבור סבור שקניית שקט עכשיווי תמורת מלחמה עתידית אינו רצוי.
שתי הערות:
א. הסרטים הצהובים שמסמלים את המאבק לשחרור החטופים.
הומצא במלחמת וייטנאם, ויש אפילו שיר מפורסם על כך.
אין לסמלים האלו שום סממן יהודי, ההיפך יש לזה סממן נוצרי.
ב. הוזכר בכתבה כמה פעמים, שמאות אלפים משתתפים בהפגנות.
אנני מסכים עם המפגינים בכלום.
אני נמצא בקשת הפוליטית אחרת לגמרי.
והשתתפתי בכ 10 הפגנות לפחות.
המעניין הוא, שמעולם לא ראיתי. מאות אנשים מפגינים.
לעיתים היו כמה מאות ולפעמים אלפים בודדים.
אבל הקטע המעניין ביותר היה, שתמיד אלו אותם אנשים ובעיקר מבוגרים.
ההתלהמות שבכתבה אין לה סימוכים.
מלחמת שאגת הארי בין ישראל לאיראן כבר מזמן חרגה מגבולותיה הצבאיים. הפגיעה ההדדית בתשתיות האנרגיה במפרץ הפרסי אינה רק מהלך טקטי בשדה הקרב. המלחמה הפכה לאירוע כלכלי גלובלי בעל השלכות ארוכות טווח.
גם אם הפסקת האש תחזיק, הנזק כבר נעשה: שדות גז ונפט, מתקני הפקה ותשתיות שינוע שנפגעו ידרשו שנים לשיקום. המשמעות ברורה: היצע האנרגיה העולמי מצטמצם, והמחיר עולה.
ד"ר אפרים כהנא, לשעבר ראש המחלקה למדע המדינה והתוכנית לביטחון לאומי במכללה האקדמית גליל מערבי וגם מרצה לשעבר במכללה לביטחון לאומי. תחומי המחקר האקדמי שלו הם מודיעין וביטחון לאומי ותפוצת ובקרת נשק בלתי קונוונציונלי.
קיים היום ויכוח ציבורי סוער סביב תוצאות המלחמה מול איראן. מצד אחד נטען כי ישראל יצאה כשידה על העליונה, פגעה בתשתיות, החלישה את האויב, והחזירה לעצמה את ההרתעה.
מן הצד האחר נטען כי לא הושגו היעדים המוצהרים: לא חוסל האיום הגרעיני, המשטר נותר על כנו (ואולי אף הקצין), ולא חל שינוי מהותי במאזן הכוחות.
פרופ' לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן. חוקר ומפרסם בתחום היעוץ הארגוני ויועץ לחברות ולמנהלים/ת. אזרח מודאג, בזוגיות ואב לשני בנים.
"שאגת הארי" הייתה הפרסומת הטובה ביותר לרכב הפרטי
רס"ן אסף דגן ז"ל הוכר כחלל צה"ל שמת לאחר שירותו כתוצאה מפציעה מוסרית ופוסט-טראומה.
תנו רגע לביטוי הזה לחלחל למעמקי המצפון שלכם. אנחנו מכירים את הביטוי "נקיפות מצפון". אבל מהי פציעה מוסרית?
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מישהו חשב שהבבונים, או בשם המכובס 'בייס', ישנו את דעתם? (אם יש כזו בכלל). זה כמו שמישהו אוהד מכבי יעבור לאהוד הפועל בגלל תיקו. אולי רק כשלא תהיה מדינה יותר יזוז משהו. כל עוד אנחנו רק בדרך לאבדון 'הכל טוב ועוד יותר טוב כי הוא אבא טוב השם יתברך' וגו.
מצעד הבובות של קיסריה
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מה שנתניהו למד בקדנציות האחרונות זה שני דברים. הראשון הוא ששום דבר לא משנה. תמנה אנשים לא מתאימים, תשדוד את תקציב המדינה, או בכלל אל תעשה תקציב שנתיים וחצי, או תעשה עסקאות צוללות מאחורי גבה של מערכת הביטחון, או תביא אסון של 1200 אזרחים מתים ו- 250 חטופים, או תמשוך מלחמה על שנתיים וחצי בלי לנצח, או תחריב שני חבלי ארץ. שום דבר לא משנה – הקופים יצביעו אותו הדבר. כל אחד למפלגה של המגזר שלו, והמאזן משתנה לאט רק ע"י השרצה.
הדבר השני שלמד הוא שכדי להיות ראש ממשלה, לא משנה כמה הצביעו בשבילך, כל עוד אתה מקבל את המנדט להקמת הממשלה. מרגע שהמנדט שלך, תבטיח כל מה שצריך להבטיח, לא משנה כמה מופרך, תעביר איזה חוק שתצטרך, תמנה כמה שרים למשרדים מופרכים שתצטרך, ותשחד (בכספי הציבור) את דרכך להקמת קואליציה וללשכת ראש הממשלה.
לדעתי האמת פחות מתוחכמת. לנתניהו אין באמת זמן לג'נגל בין מיליון משימות והוא מתעדף. אין לו עוזרים שהוא יכול לסמוך עליהם אז ככל הנראה הוא מסתמך על הילד ז' שיביא לו עוד טופז לוק. מה שמעניין את נתניהו לעניות דעתי הבלתי נחשבת, איך לצאת נקי מהמשפט. כל השאר תפל, כשהביטחון קצת מעל השאר אבל לא מעל למשפט. הנאמנות העיוורת של אוהדיו, שלשכתו מאמינה שהם בבונים, היא המאפשרת לנתניהו לבצע טעויות מביכות עד קולוסאליות. אין לנו ברירה אלא לסמוך על שומרי הסף המתמעטים שילחמו עבורינו עד שיגיעו הבחירות ונעיף את חלום הבלהות הזה מחיינו.
כמו באיראן כך גם בישראל. הכוחות הדמוקרטיים ניגפים בפני כוחות הדיקטטורה האיסלאמית או היהודית שבה שולטים מנהיגים מושחתים, לוקחי שוחד, גנבים ועבריינים. ההבדל המהותי, הגדול, העצום והיחיד בין שתי הדיקטטורות שבאיראן כבר שנים ארוכות יורים למוות במפגינים ברחובות, או שממיתים אותם בתלייה או באמצעים אחרים לאחר שהם נקטפים למעצר. בישראל בסך הכל מפוצצים את המפגינים במכות, מטיחים אותם לרצפה ו/או עוצרים אותם ללא שום סיבה. תנו לדיקטטור ראש ארגון המחבלים, הצורר ורוצח 46 החטופים ביבים שקרניהו עוד כמה שנים טובות בשלטון, והוא יהפוך אותנו לאיראן על מלא. תסמכו על מי שפעם אמר שראש ממשלה לא צריך לכהן יותר משמונה שנים בתפקיד או שראש ממשלה שמסובך בחקירות פליליות צריך להתפטר. העוד יותר גרוע והגרוע ביותר עוד לפנינו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אין כל חדש תחת השמש. מנהיג שלא מקשיב למומחים, מאבד את הקשר עם המציאות ומפסיד. בעניין זה, נצטט מתולדות עמנו את סיפורו של המלך רחבעם, בנו של המלך שלמה, בנו של המלך הגדול דוד, שניצב בטקס ההכתרה שלו, ומולו עומד העם – בראשות מנהיג מורד פוטנציאלי צעיר, ירבעם – וכך מתנהלים הדברים (מלכים א, פרק יב):
"…ויבאו ירבעם וכל קהל ישראל וידברו אל רחבעם לאמר {ד} אביך הקשה את עולנו! ואתה, עתה הקל מעבודת אביך הקשה, ומעולו הכבד אשר נתן עלינו, ונעבדך {ה} ויאמר אליהם: לכו עד שלושה ימים, ושובו אלי. וילכו העם {ו} ויוועץ המלך רחבעם את הזקנים, אשר היו עומדים את פני שלמה אביו בהיותו חי, לאמר: איך אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר? {ז} וידברו אליו לאמר: אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדתם, ועניתם, ודברת אליהם דברים טובים, והיו לך עבדים כל הימים {ח} ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצהו, ויוועץ את הילדים אשר גדלו איתו, אשר העומדים לפניו {ט} ויאמר אליהם: מה אתם נועצים ונשיב דבר את העם הזה? אשר דיברו אליי לאמר: הקל מן העול אשר נתן אביך עלינו {י} וידברו אליו הילדים אשר גדלו אתו לאמר: כה תאמר לעם הזה אשר דברו אליך לאמר: "אביך הכביד את עולנו ואתה הקל מעלינו". כה תדבר אליהם: קטני עבה ממתני אבי!! {יא} ועתה אבי העמיס עליכם עול כבד – ואני אוסיף על עולכם! אבי ייסר אתכם בשוטים – ואני אייסר אתכם בעקרבים! {יב} ויבוא ירבעם וכל העם אל רחבעם ביום השלישי, כאשר דבר המלך לאמר, שובו אלי ביום השלישי {יג} ויען המלך את העם קשה. ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצהו {יד} וידבר אליהם כעצת הילדים לאמר: אבי הכביד את עולכם – ואני אסיף על עולכם! אבי ייסר אתכם בשוטים – ואני אייסר אתכם בעקרבים! …. {טז} וירא כל ישראל כי לא שמע המלך אליהם, וישבו העם את המלך דבר לאמר: מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי. לאוהליך ישראל! עתה, ראה ביתך דוד! וילך ישראל לאהליו …. {יח} וישלח המלך רחבעם את אדורם אשר על המס, וירגמו כל ישראל בו אבן, וימת. והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים {יט} ויפשעו ישראל בבית דוד עד היום הזה".
גם כאן נמצא המלך הצעיר והבלתי מנוסה בצומת דרכים. במקום לשמוע לעצת היועצים הזקנים והמנוסים, הוא מבקש את עצת הילדים אשר גדלו איתו. חברים מהבית, שאומרים לו מה שהוא מבקש לשמוע. והתוצאה הקטסטרופלית כבר ידועה מראש: המרד פורץ, שתי הממלכות מתפצלות, והמלך מוצא עצמו מושל על שני שבטים בלבד. בהמשך הסיפור הוא מנסה לצאת למלחמה להשבת שאר השבטים תחת שלטונו, ושני הצדדים נושאים נשק זה לעומת זה – אך הנביאים מרגיעים את הרוחות, וממלכת ישראל מקבלת עצמאות תחת שלטונו של אותו מורד צעיר.
והלקח: מנהיג שאינו מקשיב למומחים, מוביל את מדינתו לאסון.
הוא לא שונה ממנהיגים פופוליסטים אחרים. נוכל, נרקיסיסט, בור ועם הארץ, נצלן, פושט רגל סידרתי, מטרידן מינית, מיזוגן וגזען. סדרו אתם ילדים את התכונות לפי הסדר הנכון ותזכו למנהיג פופוליסט משלכם.
דברי הבל ושקר של ה-Mockingbird התורן.
11 שנים ב-CNN, ועכשיו העורך של Forein Policy – מגזין שנוסד ע"י מחרחר המלחמה
Samuel P. Huntington, בשיתוף חברו מהרווארד
Warren Damian Manshel – חברו מהרווארד של Heinz Kissinger,
שאחד הסטודנטים שלו בהרווארד היה Klaus Schwab.
איזה צירוף מקרים.
–Follow the Money–
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם














































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם