אני זוכר את הרגע שבו הבנתי שמשהו עמוק משתנה – וזה לא היה בפרלמנט, לא בבית הלבן ולא ברחובות. זה היה בתמונה אחת מהשבעת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.
בשורה הראשונה בטקס ההשבעה, שם בדרך כלל יושבים אנשי הציבור הבכירים, ישבו מנהלי הענק של אפל, גוגל, פייסבוק, אמזון, טסלה. לא נבחרי ציבור. לא אנשי חינוך, בריאות או ביטחון. אלא מנכ"לים.
עמיד זאהר הוא תושב עוספיה, בוגר תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה ותואר שני במדע המדינה ובמדעי הנתונים מאוניברסיטת חיפה, כתב עצמאי בנושאים חברתיים כלכליים ופוליטיים.
התקשורת הישראלית עמדה לאחרונה במבחן לא פשוט – כזה שהציף מתחים, פילוגים, וחשף מגבלות מבניות עמוקות בתפקודה. התקיפה באיראן, שהתרחשה בניגוד לרוב התחזיות וההערכות בתקשורת, העלתה שאלה מטרידה: האם התקשורת הממסדית בישראל נפלה שוב לקונספציה?
לא מדובר בקונספציה מודיעינית נוסח 1973, אלא בקונספציה תקשורתית – שבה שיח פרשני אחיד, מנותק ממורכבות המציאות, משתלט על ערוצי המידע המרכזיים. במקום גיוון עמדות – קונצנזוס צורם. במקום סקפטיות עיתונאית – ודאות בלתי מבוססת. ובעיקר, במקום חקרנות – עריכה לפי פילוגים פוליטיים.
עמיד זאהר הוא תושב עוספיה, בוגר תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה ותואר שני במדע המדינה ובמדעי הנתונים מאוניברסיטת חיפה, כתב עצמאי בנושאים חברתיים כלכליים ופוליטיים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אין עוד הרבה דמוקרטיות (אנחנו, עדיין) שעומדות למבחנים האלה, של עיתונות, תקשורת ודוברות בזמן מלחמה, ואני לא חושב שנכון לנסות להשית את כל הכללים הללו, שנכתבו בטרקלינים המהודרים באירופה של אחרי המלחמות, במאמרים המלומדים ובאקדמיות רק עלינו. אני רוצה לראות את אחת הדמוקרטיות המפוארות האלה באירופה מתמודדת עם שבריר ממה שאנחנו מתמודדים ועושה את זה 'כמו שצריך' ו'לפי הספר'. ואז נדבר.
העימות הנוכחי בין ישראל לאיראן איננו עוד סבב אלים בזירה המזרח־תיכונית. מדובר ברגע היסטורי שעשוי להתברר כ־קו פרשת מים גיאופוליטי – אולי אף עולמי.
כמו שמלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה עיצבו את המאה ה־20 סביב אידיאולוגיות גדולות – קומוניזם מול קפיטליזם, ליברליזם מול טוטליטריות – כך גם העימות בין ישראל לאיראן מסמן את סיום עידן האידיאולוגיות ואת עליית הפרגמטיזם האזורי.
עמיד זאהר הוא תושב עוספיה, בוגר תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה ותואר שני במדע המדינה ובמדעי הנתונים מאוניברסיטת חיפה, כתב עצמאי בנושאים חברתיים כלכליים ופוליטיים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
איראן ומדינות ערב לא הושפעו רבות ממלחמות העולם זה חוסר שמשאיר אותם מאחור. הנטיה שלהם לקידוש אידיולוגיות דתיות מעל לכל ישאיר אותם בתקופות החשוכות של ימי הביניים. המדינות שנפתחות למערב כמו מדינות המפרץ עושים צעדי ענק לעתיד טוב יותר. כתבה מעניינת.
עיקר מאמר הזה הוא בסופו ועד אז זו רק הקדמה ארוכה. אכן השתנו היחסים בין ישראל לארצות ערביות וזו תוצאה לא בלתי שכיחה בהיסטוריה. הזמן תמיד עושה את שלו.
ספציפית, הערבים החלו לראות גם תועלת בישראל וגם התרגלו אליה. הפסיקו לחשוש ממנה. הבינו עם הזמן יותר טוב את "נשמתה".
עתה זה כבר אף תועלת ברורה ממנה: ישראל פוגעת במי שגם סכנה להם. גם וריאנט איסלמי, השיעי, שהסונים לא "מתים" עליו.
אבל הם לעולם לא באמת "יאהבו" את ישראל. ובאמת פרגמטיזם זו המילה הנכונה לתאר את יחסם.
אך אם ישראל תעלם הם לא יצטערו. בייחוד אם גם איראן תחלש גם בינתיים.
בניגוד למה שהיה בעבר הרחוק, הם כבר גם נראים בעולם כגורם השקול והמתון בשטח ואנחנו אלה שכבר לא ממש. עלו פה לשלטון גורמים לאומניים קיצוניים מבהילים.
תודה על מאמר שופע עניין ומקרין אור לזוויות גיאופוליטות עם אפיונים חדשים, אהבתי את המאמר, הכתיבה, והניתוח יחד עם זאת, הריני להאיר זוויות נוספות בעקבות ההארות שלך:
1. האדיאולוגיה האיראנית בעידן הנוכחי, משרתת פרגמטיזם אינטרסנטי ופיתוח וחיזוק בריתות והתחברויות עם צירים ומעצמות (סין, רוסיה)..
2. אדיאולוגיה בצירוף יכולות צבאיות המאופיינות ברצון להשמדה המונית מהווה סכנה קיומית לישראל, למזרח התיכון ואף לעולם כולו…
3. המציאות של המזרח התיכון לרבות מדינות המפרץ מתבסס כן על רעיון סוני מתון במדתיות מסויימת וכן על ניסיון תוקפנות בכסות אדיאולוגית נגדם.
4. כמו תהליכי ההתפרקות מאמפריות למדינות לאום, לאדיאולוגיות לאומיות, כך התהליך ממשיך כאשר כיום אנו שרויים בעידן פוסט אדיאולוגיה שמכיל בתוכו מאבקים פנימיים בתוך האדיאולוגיה האחת, ראה ערך מאבק חמאס- רש"פ, אחים מוסלמיים עם השלטון במצריים ועוד מאבק של סונים מתונים מול סונים קיצוניים…
5. ישראל מעבר להיות בסכנה קיומית, כמו המזרח התיכון והעולם כולו, מסתמנת כזרוע ביצועית של מדניות על, מדניות טרמפ… מדינה עם עליונות צבאית, טכנולוגית, כלכלית המסמלת שפיות באי של אי- שפיות מסביבה.
מצב נתון זה יוצר מפות חדשות ותהליכים גיאופוליטיים באפיונים שונים ממה שהכרנו בעבר.
Mystery of vanishing Chinese military planes: String of long-range, high-capacity cargo aircraft disappears in Iran
Read more at:
https://economictimes.indiatimes.com/news/international/global-trends/mystery-of-vanishing-chinese-military-planes-string-of-long-range-high-capacity-cargo-aircraft-disappears-in-iran/articleshow/121966746.cms?utm_source=contentofinterest&utm_medium=text&utm_campaign=cppst מידע מעניין בהקשר המלחמה מעיתון הודי היום על משלוחי מטענים של צבא סין לאירן בטסות מסתוריות ועוד דיווחים על היבטים נוספים של המלחמה.
יותר משבעה עשורים מתקיימות בחירות סדירות לרשויות המקומיות ביישובים הערביים בישראל. שיעור ההצבעה גבוה, ההתלהבות גדולה ולעיתים סוערת. לכאורה – סיפור הצלחה דמוקרטי. בפועל? לא בהכרח.
המקרה של הבחירות לרשויות המקומיות בקרב החברה הערבית בישראל הוא מקרה מבחן מרתק. מצד אחד, הליך דמוקרטי תקני – קלפיות, ספירה, חילופי שלטון. מצד שני, מערכות הבחירות נשלטות לרוב על ידי חמולות, נאמנויות משפחתיות וקשרים אישיים. לא עקרונות של ממשל תקין, שוויון או אחריות ציבורית.
עמיד זאהר הוא תושב עוספיה, בוגר תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה ותואר שני במדע המדינה ובמדעי הנתונים מאוניברסיטת חיפה, כתב עצמאי בנושאים חברתיים כלכליים ופוליטיים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני מסכים שערבים יכולים לאמץ דמוקרטיה אבל בשנת 5901. היצר ההישרדותי והצורך לקורנפורמציה עדיין הוא עיקר המנטליות הערבית – להשתייך לשבט החזק. תוסיף גזענות ורגשי נחיתות בכל תחום אפשרי – גזע, דת, מין, לשון, ואפילו מיקום ילודה גאוגרפי. הכל זה הם ואנחנו או שאתה איתנו או נגדנו.. הערבים בעתיד הנראה לעין ערמה של בלגן חסר מוסר ומצפון.
1. הגישה הדמוקרטית הניחה ששוק חופשי וחופש ושיוויון הזדמנויות וחינוך בסיסי ורפואה לכולםן יוצרים חברה אזרחית משכילה, מעורבת, משתתפת וצומחת, באופן שנותן לדורות הבאים יותר הזדמנויות ויותר שגשוג וידע.
בארה"ב כמו בישראל הסוציאל דמוקרטיה נשחקת על ידי בעלי הון ומושחתים, ומעמד הביניים נשחק בעוד שהעשירים עושקים. זה לא הקפיטליזם שלא פועל אלא השימוש במושכל לטובת כולםן.
2. סין וויאטנם דוגמאות לצמיחה ריכוזית משעבדת שאמנם מוסיפה רבים לכלכלה הקפיטליסטית אבל גם משאירה רבים תחת דיכוי ועוני קשים.
בסעודיה ואמירויות יש כסף נפט בכמויות. בלעדיו לא היה שם כלום עד לאחרונה. מה יבנו בשנים הבאות עם הכסף – מבני פאר או השקעות עם תשואה גבוהה למרות היותם במדבר רותח – ימים יגידו…
3. נחמד לתאר את הדמוקרטיה כפטנט של האריסטוקרטיה. בפועל, מהפכה הצרפתית ההמונים השתמשו בכוח- והמאבק מול מנגנוני המדינה והעשירים נמשך בצורות שונות… באנגליה היתה הכרה בשינויים במאזן העוצמה, יכולת לשלוט, צורך כלכלי ויכולות טכנולוגיות יחד עם צרכים של אימפריה גדלה ועושקת. בקיצור- כל מקרה לגופו, אבל לפעמים כוח ריכוזי מוביל ולפעמים כוח וצורך כמותי.
4. היה נחמד לראות מזרח תיכון שבו רציונליות גוברת על שמרנות דתית, בחירה אינדיבידואלית גוברת על שבטיות מסוגרת, זכויות וחופש גוברים על פונדמנטליזם ואמונה בהשכלה רחבה משנה את פני החברה.
5. בהחלט יש מה להיות גאים בקבוצות הליברליות דמוקרטיות משכילות בישראל, ולקוות שהן אלו שיובילו לעתיד דמוקרטיה ושלום ושגשוג.
מי יעשה רפורמות בריאות בלב הנוכחי? זו שאלה מעשית..
אחד המהלכים הדרמטיים שביצעה מדינת ישראל בעשורים האחרונים הוא הפרטת קרנות הפנסיה – מעבר מניהול ממשלתי של כספי החיסכון הפנסיוני לניהול בידי גופים מוסדיים פרטיים.
הכוונה המקורית הייתה לייצר שוק תחרותי, שבו החוסכים יוכלו לבחור בין מסלולי השקעה שונים בהתאם לפרופיל הסיכון האישי. אלא שבפועל, המציאות רחוקה מהחזון: התחרות מוגבלת, השקיפות דלה, והשליטה של החוסכים על עתידם הכלכלי – כמעט אפסית.
עמיד זאהר הוא תושב עוספיה, בוגר תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה ותואר שני במדע המדינה ובמדעי הנתונים מאוניברסיטת חיפה, כתב עצמאי בנושאים חברתיים כלכליים ופוליטיים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כתבה מעולה וחשובה. יש פה סוכן או יועץ פיננסי שהגיב וכתב שאין צורך להשמיץ את כל התעשיה.. אז אני אומר לך שהכתבה הטיבה עם הסקטור הזה של הפושעים.. 25 שנה אני במסלולים בטוחים בגלל הבורות שלי ואל תטעה הייתי בור בכוונה תחילה כוונתו של הסוכן ביטוח שלי שהשתמש במילים "סיכון" ו"קריסת שוק". לעומת חברי לעבודה שאמר שזה חרטה והצמיד את הקרנות של למדד הספ 500 והתוצאה לאחר 20 שנה היא כזאת על המליון שצברתי בקופת הפנסיה הוא צבר 2.6 מליון. והבדיחה היא שהוא שילם פחות דמי ניהול כי אין ניהול אקטיבי.
כמוני יש מליונים ומהבורות שלנו אתם עושים כסף.. חלאות.
יש דו"ח שנקרא רש"י ת נכסים שבו מופיעים כל הניירות כולל פירוט של דירוג וכו.
קרנות הפנסיה יחד עם המנגנון האקטוארי שבהם חשובים מאוד לצורך שמירה על כספי הציבור.
לחברה המנהלת אין שום תועלת מדמי הביטוח שמשולמים עבור הפנסיה.
לעניין ira פרשת סלייס רק הוכיחה כמה הציבור לא מבין מספיק כדי לתת לו כלים להשקיע לבד.
זה שטתה לא הצלחת להוריד דוח אחזקות של המסלול בו מושקעת קרן ההשתלמות שלך, לא אומר שאין דרך להוציא את המידע.
בתור סוכן ביטוח פנסיוני ומתכנן פיננסי בפמילי אופיס מוכר בפתח תקווה, אני יכול להגיד לך בוודאות מוחלטת שיש אפשרות להוריד את הדוח והכל שקוף לחוסכים, רק צריך לדעת לחפש או לעבוד עם סוכן שיודע להשיג עבורך את המידע.
אין צורך להשמיץ את כל התחום בכתבה כל כך ארוכה ומיותרת, מוזמן ליצור קשר – 0538220894
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
קיים היום ויכוח ציבורי סוער סביב תוצאות המלחמה מול איראן. מצד אחד נטען כי ישראל יצאה כשידה על העליונה, פגעה בתשתיות, החלישה את האויב, והחזירה לעצמה את ההרתעה.
מן הצד האחר נטען כי לא הושגו היעדים המוצהרים: לא חוסל האיום הגרעיני, המשטר נותר על כנו (ואולי אף הקצין), ולא חל שינוי מהותי במאזן הכוחות.
פרופ' לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן. חוקר ומפרסם בתחום היעוץ הארגוני ויועץ לחברות ולמנהלים/ת. אזרח מודאג, בזוגיות ואב לשני בנים.
"שאגת הארי" הייתה הפרסומת הטובה ביותר לרכב הפרטי
רס"ן אסף דגן ז"ל הוכר כחלל צה"ל שמת לאחר שירותו כתוצאה מפציעה מוסרית ופוסט-טראומה.
תנו רגע לביטוי הזה לחלחל למעמקי המצפון שלכם. אנחנו מכירים את הביטוי "נקיפות מצפון". אבל מהי פציעה מוסרית?
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
אחד המרשימים שבסיפורי המיתולוגיה היוונית, לטעמי, הוא הסיפור על תיבת פנדורה.
המיתולוגיה היוונית מספרת לנו שהאלים בראו את העולם ויישבו אותו בבעלי חיים ובבני אדם, כש"בני אדם" משמעו: גברים בלבד.
"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מישהו חשב שהבבונים, או בשם המכובס 'בייס', ישנו את דעתם? (אם יש כזו בכלל). זה כמו שמישהו אוהד מכבי יעבור לאהוד הפועל בגלל תיקו. אולי רק כשלא תהיה מדינה יותר יזוז משהו. כל עוד אנחנו רק בדרך לאבדון 'הכל טוב ועוד יותר טוב כי הוא אבא טוב השם יתברך' וגו.
מצעד הבובות של קיסריה
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מה שנתניהו למד בקדנציות האחרונות זה שני דברים. הראשון הוא ששום דבר לא משנה. תמנה אנשים לא מתאימים, תשדוד את תקציב המדינה, או בכלל אל תעשה תקציב שנתיים וחצי, או תעשה עסקאות צוללות מאחורי גבה של מערכת הביטחון, או תביא אסון של 1200 אזרחים מתים ו- 250 חטופים, או תמשוך מלחמה על שנתיים וחצי בלי לנצח, או תחריב שני חבלי ארץ. שום דבר לא משנה – הקופים יצביעו אותו הדבר. כל אחד למפלגה של המגזר שלו, והמאזן משתנה לאט רק ע"י השרצה.
הדבר השני שלמד הוא שכדי להיות ראש ממשלה, לא משנה כמה הצביעו בשבילך, כל עוד אתה מקבל את המנדט להקמת הממשלה. מרגע שהמנדט שלך, תבטיח כל מה שצריך להבטיח, לא משנה כמה מופרך, תעביר איזה חוק שתצטרך, תמנה כמה שרים למשרדים מופרכים שתצטרך, ותשחד (בכספי הציבור) את דרכך להקמת קואליציה וללשכת ראש הממשלה.
לדעתי האמת פחות מתוחכמת. לנתניהו אין באמת זמן לג'נגל בין מיליון משימות והוא מתעדף. אין לו עוזרים שהוא יכול לסמוך עליהם אז ככל הנראה הוא מסתמך על הילד ז' שיביא לו עוד טופז לוק. מה שמעניין את נתניהו לעניות דעתי הבלתי נחשבת, איך לצאת נקי מהמשפט. כל השאר תפל, כשהביטחון קצת מעל השאר אבל לא מעל למשפט. הנאמנות העיוורת של אוהדיו, שלשכתו מאמינה שהם בבונים, היא המאפשרת לנתניהו לבצע טעויות מביכות עד קולוסאליות. אין לנו ברירה אלא לסמוך על שומרי הסף המתמעטים שילחמו עבורינו עד שיגיעו הבחירות ונעיף את חלום הבלהות הזה מחיינו.
כמו באיראן כך גם בישראל. הכוחות הדמוקרטיים ניגפים בפני כוחות הדיקטטורה האיסלאמית או היהודית שבה שולטים מנהיגים מושחתים, לוקחי שוחד, גנבים ועבריינים. ההבדל המהותי, הגדול, העצום והיחיד בין שתי הדיקטטורות שבאיראן כבר שנים ארוכות יורים למוות במפגינים ברחובות, או שממיתים אותם בתלייה או באמצעים אחרים לאחר שהם נקטפים למעצר. בישראל בסך הכל מפוצצים את המפגינים במכות, מטיחים אותם לרצפה ו/או עוצרים אותם ללא שום סיבה. תנו לדיקטטור ראש ארגון המחבלים, הצורר ורוצח 46 החטופים ביבים שקרניהו עוד כמה שנים טובות בשלטון, והוא יהפוך אותנו לאיראן על מלא. תסמכו על מי שפעם אמר שראש ממשלה לא צריך לכהן יותר משמונה שנים בתפקיד או שראש ממשלה שמסובך בחקירות פליליות צריך להתפטר. העוד יותר גרוע והגרוע ביותר עוד לפנינו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אין כל חדש תחת השמש. מנהיג שלא מקשיב למומחים, מאבד את הקשר עם המציאות ומפסיד. בעניין זה, נצטט מתולדות עמנו את סיפורו של המלך רחבעם, בנו של המלך שלמה, בנו של המלך הגדול דוד, שניצב בטקס ההכתרה שלו, ומולו עומד העם – בראשות מנהיג מורד פוטנציאלי צעיר, ירבעם – וכך מתנהלים הדברים (מלכים א, פרק יב):
"…ויבאו ירבעם וכל קהל ישראל וידברו אל רחבעם לאמר {ד} אביך הקשה את עולנו! ואתה, עתה הקל מעבודת אביך הקשה, ומעולו הכבד אשר נתן עלינו, ונעבדך {ה} ויאמר אליהם: לכו עד שלושה ימים, ושובו אלי. וילכו העם {ו} ויוועץ המלך רחבעם את הזקנים, אשר היו עומדים את פני שלמה אביו בהיותו חי, לאמר: איך אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר? {ז} וידברו אליו לאמר: אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדתם, ועניתם, ודברת אליהם דברים טובים, והיו לך עבדים כל הימים {ח} ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצהו, ויוועץ את הילדים אשר גדלו איתו, אשר העומדים לפניו {ט} ויאמר אליהם: מה אתם נועצים ונשיב דבר את העם הזה? אשר דיברו אליי לאמר: הקל מן העול אשר נתן אביך עלינו {י} וידברו אליו הילדים אשר גדלו אתו לאמר: כה תאמר לעם הזה אשר דברו אליך לאמר: "אביך הכביד את עולנו ואתה הקל מעלינו". כה תדבר אליהם: קטני עבה ממתני אבי!! {יא} ועתה אבי העמיס עליכם עול כבד – ואני אוסיף על עולכם! אבי ייסר אתכם בשוטים – ואני אייסר אתכם בעקרבים! {יב} ויבוא ירבעם וכל העם אל רחבעם ביום השלישי, כאשר דבר המלך לאמר, שובו אלי ביום השלישי {יג} ויען המלך את העם קשה. ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצהו {יד} וידבר אליהם כעצת הילדים לאמר: אבי הכביד את עולכם – ואני אסיף על עולכם! אבי ייסר אתכם בשוטים – ואני אייסר אתכם בעקרבים! …. {טז} וירא כל ישראל כי לא שמע המלך אליהם, וישבו העם את המלך דבר לאמר: מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי. לאוהליך ישראל! עתה, ראה ביתך דוד! וילך ישראל לאהליו …. {יח} וישלח המלך רחבעם את אדורם אשר על המס, וירגמו כל ישראל בו אבן, וימת. והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים {יט} ויפשעו ישראל בבית דוד עד היום הזה".
גם כאן נמצא המלך הצעיר והבלתי מנוסה בצומת דרכים. במקום לשמוע לעצת היועצים הזקנים והמנוסים, הוא מבקש את עצת הילדים אשר גדלו איתו. חברים מהבית, שאומרים לו מה שהוא מבקש לשמוע. והתוצאה הקטסטרופלית כבר ידועה מראש: המרד פורץ, שתי הממלכות מתפצלות, והמלך מוצא עצמו מושל על שני שבטים בלבד. בהמשך הסיפור הוא מנסה לצאת למלחמה להשבת שאר השבטים תחת שלטונו, ושני הצדדים נושאים נשק זה לעומת זה – אך הנביאים מרגיעים את הרוחות, וממלכת ישראל מקבלת עצמאות תחת שלטונו של אותו מורד צעיר.
והלקח: מנהיג שאינו מקשיב למומחים, מוביל את מדינתו לאסון.
הוא לא שונה ממנהיגים פופוליסטים אחרים. נוכל, נרקיסיסט, בור ועם הארץ, נצלן, פושט רגל סידרתי, מטרידן מינית, מיזוגן וגזען. סדרו אתם ילדים את התכונות לפי הסדר הנכון ותזכו למנהיג פופוליסט משלכם.
דברי הבל ושקר של ה-Mockingbird התורן.
11 שנים ב-CNN, ועכשיו העורך של Forein Policy – מגזין שנוסד ע"י מחרחר המלחמה
Samuel P. Huntington, בשיתוף חברו מהרווארד
Warren Damian Manshel – חברו מהרווארד של Heinz Kissinger,
שאחד הסטודנטים שלו בהרווארד היה Klaus Schwab.
איזה צירוף מקרים.
–Follow the Money–
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
תודה על מאמר שכולו חשיבה וראיה מפוקחת, המאמר מעורר חשיבה והשראה
להלן התייחסותי:
בעשורים האחרונים מתעצמת התחושה כי הדמוקרטיה המודרנית, אשר נועדה לגלם את עקרון שלטון העם, הולכת ומתנתקת מהציבור אותו היא מבקשת לייצג. מנגנוני השלטון, במקום לשמש אפיקים למימוש ערכים אוניברסליים כגון חירות, שוויון ואחריות אזרחית, הפכו פעמים רבות לזירות המונעות על-ידי שיקולים צרים, אינטרסים פוליטיים ואג'נדות מגזריות. כך, הדמוקרטיה מאבדת בהדרגה את אמון הציבור, הרואה בה לא עוד מערכת של ייצוג אלא מסכת של ניכור והפקרת ערכים.
בתגובה לשחיקה זו, הולכת ומתחזקת מגמה עולמית המבקשת הנהגה מסוג חדש — הנהגה הכריזמטית, הפרגמטית, זו שאינה כפופה למורכבות האיטית של מוסדות השלטון אלא יודעת להוביל, להכריע ולבצע. מנהלי תאגידים, אשר הצליחו להוכיח את עצמם בשוק החופשי כמעצבי חזון ומבצעי מדיניות תכליתית, הפכו לדמויות מופת של "המנהיג היעיל" – כזה שמסוגל לפעול ללא מגבלות ביורוקרטיות ולממש יעדים בקצב מהיר ואפקטיבי.
יש בכך ממד פרדוקסלי: דווקא אנשי עסקים, אשר הצלחתם נמדדת על פי רווחיות וחזון תאגידי, הופכים בזירה הפוליטית למייצרי סמכות וסמלים של הצלחה ציבורית. בהקשר זה, נוכחותם המרכזית בזירות התקשורת והרשתות החברתיות – שאותן הם עצמם יצרו ומתחזקים – מעניקה להם כוח השפעה עצום על התודעה הציבורית. באמצעות מנגנונים אלו, הם אינם רק משתתפים בשיח – אלא לעיתים מכתיבים אותו, טווים נרטיבים המקדמים את תדמיתם כמובילים טבעיים, ואף מכשירים את דרכם לעמדות השפעה ציבוריות.
שאלות עולות בנקודה זו: האם הצלחה כלכלית שקולה לאתיקה ציבורית? האם היכולת להניע מערכות פיננסיות מעידה גם על כשירות מוסרית להנהגה חברתית? ומהו המחיר הערכי של הסטת כובד המשקל ממנהיגות ציבורית שורשית למודל מנהיגות תאגידית? שאלות אלה ראויות לבחינה רצינית בראי הפילוסופיה הפוליטית והחברתית, דווקא בעת הזו, שבה הגבולות בין שוק, שלטון ותודעה מיטשטשים במהירות.