זה לא התחיל במלון.

זה מתחיל עוד בהריון.
וזה עובר לגן הילדים. שלא מלמדים ילדים באמת לאהוב כבר בגן. שכופים עליהם ידע ולא מלמדים אותם לאהוב. ואנחנו לא מלמדים ילדים לאהוב כי אנחנו לא יודעים איך בדיוק לאהוב.

זה לא התחיל במלון
זה מתחיל בתרבות שלנו. תרבות שאין בה כבוד ליסוד הניקבי. לא לאישה ולא לאדמה. תרבות של שימוש ולקיחה בלי רשות והסכמה ורצון.

זה לא מתחיל במלון
זה מתחיל "בחיים כמו בפרסומות". אנחנו משתמשים בנשים לקידום מכירות במקום לאהוב נשים. וכשמשתמשים במישהו הופכים אותו לחפץ. קונים אותו. מוכרים אותו. ועכשיו תהפכו את המילים: קונים אותה (בכסף מלא מאה זקוקין) מוכרים אותה (בפורנו ובזנות). מוכרים דרכה (בפרסומות בטלויזיה ובשלטי חוצות). משתמשים בה ובכוח שלה (כדי לעשות כסף).

משם הדרך לפורנו פתוחה.
משם הדרך לזנות פתוחה.
משם הדרך לאונס פתוחה

זה לא מתחיל במלון.
זה מתחיל בזה שאנחנו חומדים במקום להיות חמודים. כן, כן. וההבדל הוא סוד גדול ופשוט. גבר חומד משתמש באישה. וגבר חמוד אוהב את האישה.
ומהחמדנות הדרך למלון בקפריסין לא ממש ארוכה.

זה ממש לא מתחיל במלון.
זה מתחיל במיליון ומאה מליון ואולי מליארדי גברים שעסוקים בלכבוש אישה במקום לאהוב! גברים שעסוקים בלהראות לאישה כמה הם חזקים כמה הם שווים כמה הם עשירים כמה הם רוחניים כמה הם גשמיים. ואז זה בא מהאגו. ואז זה בא מתוך כוחנות. ואז זה בא מתוך חמדנות ורכושנות. ואז זה לא לא לא אהבה.

זה לא מתחיל במלון.
זה מתחיל בזה ששכחנו פשוט לאהוב אדם. שכחנו פשוט לאהוב אישה! משם הדרך ל"לא תחמוד את אשת רעך" קצרה. וגם הדרך ל"לא תחמוד את אשתך". כי הרי (תחשבו על זה) גם את אישתי אסור לי לחמוד! גם לאישתי אני אמור להיות חמוד!

זה לא מתחיל במלון.
זה מתחיל אצלנו בסלון.
זה מתחיל בכך שמיניות ואהבה לא לומדים-מלמדים. שמיניות ואהבה קשורים אצלנו למשהו אסור, לחטא, לבושה, לאשמה, למשהו אפל ורע.

זה מתחיל מזה שעמוק בתוכנו (למרות מצוות פרו ורבו וכו') מיניות קשורה אצל רבים וטובים ליצר הרע במקום ליצר החיים ולדבר שפל ונמוך במקום למעיין החיים. ומי מלמד ילדים בבית הספר על הקשר בין היוצר ליצורים לייצרם? מי רואה את הקשר? מי מחבר את הדברים?

זה לא מתחיל במלון.
זה מתחיל ב80% מהנוער (כולל הדתי והחרדי ובואו לא נעשה הנחות פה לעצמנו, אפשר הנחה קטנה לא יותר) שצורכים פורנו  ואין מרפא אמיתי למחנכים ולא בשורה חדשה לרבנים (תודו בזה, רבנים יקרים ואמיצים) ולא יהיה מרפא אמיתי עד שנלמד פשוט לכבד ולאהוב.

כי כשאתה באמת אוהב אתה לא רוצה לראות פורנו.
כי כשאתה אוהב, אתה מכבד את אשתך ומכבד את הנשים ואת היסוד הניקבי ולא רוצה להתייחס לאישה שלך כאל חפץ ולא חלילה לאנוס במלון!

כי כשאתה אוהב אתה יודע את הסוד של ההקשבה לאישה שלך. אתה יודע איך מכבדים את האחר דרך ההקשבה לרצונו. ואז הרצון שלך ניפגש בכבוד ותשוקה עם הרצון שלה.

כי כשאתה מכבד ואוהב אתה יודע את הסוד של ההסכמה באינטימיות ומיניות. זה הסוד שמי שמבין אותו (לא מסובך) הבין משהו בעולם הזה. וזה משהו שלא מלמדים באף בית ספר או ישיבה גבוהה.

זה לא התחיל במלון אבל זה ייגמר בחופש.
זה ייגמר כשנחיה באומץ את החיבור בין אהבה ומיניות לבין חופש. כן כן, חופש. לא להיבהל מחופש. לא בלגן. לא בלבול. לא פריצות לא כאוס – חופש. כי אין רצון אמיתי בלי חופש פנימי שמתוכו אנחנו באמת רוצים. וכמה פחד מחופש פנימי יש בעולמנו אבל מה לעשות חייבים לעבור דרך החופש כי זהו השער לאהבה. זהו השער לה'.

החופש להיות ביחד
החופש לאהוב
החופש לכבד את האישה שלי
החופש לכבד ולתמוך ולאהוב את הרצון שלה ואת הבחירות שלה, כולל לשמוע ממנה "לא", ולכבד ולאהוב אותה עם ה"לא" שלה. ותדעו לכם שדווקא כשיש מקום ל"לא" דווקא אז בא החופש לומר "כן" באופן שלם ובחירי. ואז ה"כן" הוא כֵּן, תרתי משמע.

זה לא מתחיל במלון.
זה מתחיל בלהבין שיש קדושה ברצון.
יש קדושה ברצון של האישה.
ואת זה שכחנו בדרך למלון
ובזה אנחנו מתחילים להיזכר אינשאללה אצלנו בבית בסלון.
יושבים אל החלון, פותחים את הוילון, מסתכלים החוצה לאופק ורואים כוכבים מליון.

ובמזרח: שחר חדש. רואים עידן של כבוד ואהבה בין המינים, רואים עידן של פיוס כללי בין גברים לנשים ופיוס פרטי בין איש לאישה. רואים עידן של סליחה לפוגעים. רואים עידן של שחרור מהעבר, רואים עתיד של כבוד והסכמה ורצון ותשוקה ואהבה עזה.

והמקום המרכזי לחפש ולמצוא את זה זה בבית שלנו, בZooגיות שלנו  🙂

נחום פצ'ניק הוא תושב "שדה בועז", מאחז קטן בגוש עציון (שלא נבנה על אדמות פרטיות), נשוי באהבה לאוֹרי, אב לארבעה ילדים חמודים. פסיכותראפיסט בהתמחות ומנחה סדנאות בתחום הגבריות והמיניות. בין לבין כותב שירה והגות דתית עצמאית (הספר השני שלו כמעט מוכן), ורץ למרחקים ארוכים (תרתי משמע)

בזמן מלחמה לא עוסקים בפוליטיקה? אז זהו שלא. כולם אמנם אומרים שבזמן מלחמה לא עוסקים בפוליטיקה, אבל בפועל עוסקים בפוליטיקה – ובאינטנסיביות רבה.

בזמן המלחמה, ובתוך המשא ומתן לשחרור חטופות וחטופים, בשבוע שעבר, אישרה הממשלה תקציב מעודכן לשנת 2023. ניתן היה לחשוב שכל הכספים הקואליציוניים – כספים פוליטיים – יוסטו לצרכי המלחמה. אז ניתן היה לחשוב. הממשלה החליטה שפוליטיקה עכשיו חשובה לא פחות – ואולי יותר – מצרכי המלחמה; וכך כמעט חמישה מיליארדי שקלים הלכו לחיזוק הקואליציה ולא לצרכי המלחמה.

ד"ר חיים וייצמן הוא מנהל התחום הפוליטי ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות, ומרצה לממשל, מנהל ומדיניות ציבורית בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. הוא בעל ניסיון ארוך שנים במגזר הציבורי; בין שאר התפקידים אותם מילא: עוזר לח"כ שמעון פרס, יועץ מדיני לשר וח"כ לשעבר ד"ר יוסי ביילין ויועץ בכיר לשר הדתות.

אחת ההתפתחויות המטרידות ביותר היא הידיעה שבנימין נתניהו מתעתד להקדים את הבחירות, מכיוון "שרק הוא מסוגל למנוע מדינה פלסטינית" אחרי המלחמה, כלומר: הוא יילך על הראש של הנשיא ג'ו ביידן בעוצמות של מערכת בחירות, וכל מי שיביע תמיכה בנשיא, שלא היסס להתייצב לצדנו מייד עם פרוץ המשבר, יצטרך לספוג את הארס של מכונת הרעל.

אחת ההתפתחויות המטרידות ביותר היא הידיעה שבנימין נתניהו מתעתד להקדים את הבחירות, מכיוון "שרק הוא מסוגל למנוע מדינה פלסטינית" אחרי המלחמה, כלומר: הוא יילך על הראש של הנשיא ביידן

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.