בנפש שלנו אפשר לגלות התנהגויות, הנדמות כלא רציונליות או לא מועילות – כמו הנטייה שלנו לכעוס כשלא מקשיבים לנו, להיעלב אם לועגים לנו בפומבי, או להיות נבוכים כשאנו מקבלים מחמאה. מה מקורן של ההתנהגויות הללו? 

*  *  *

בפוסט הקודם דיברתי על הקשר שלי לעולם הטיפול ולעולם הביולוגיה, ואיך שני העולמות מתקשרים אצלי להבנת נפש האדם.

השאלה לגבי החיבור בין הגוף לנפש מעסיקה חוקרים ופילוסופים מזה מאות שנים. דקארט דיבר על הדואליזם שמתעתע בנו, והאיר את הפיצול בין עולמות הגוף והנפש. הנסיונות להסביר את החיבור ביניהם מבחינה פיזית והכרתית נמשכים מאז.

אחד החוקרים שקידמו מאוד את המדע בנושא החיבור בין גוף לנפש הוא יאק פאנקספ, שאפיין את מערכות המוח העוסקות ברגש, בהן אעסוק בפוסטים הבאים.

יאק פאנקספ היה חוקר מוח שחקר רגשות בבני אדם וחיות. עמדת המוצא שלו היתה שלמרות המוח הנפלא והמורכב שיש לאדם, אותן יכולות מוחיות מקורן בשורשים העתיקים שלנו.

כאשר הוא מדבר על שורשים עתיקים, הוא מתבסס על התפישה המדעית השלטת מאז ימי דארווין ועד היום, לפיה לבני האדם ולחיות שחיות היום יש אב קדמון משותף אי שם בעבר, וכל מערכת מוחית שהיתה לו – משותפת לנו ולחיות.

את התפישה הזו לקח אדם בשם פול מקלין, חוקר מוח משנות ה50-80 ופיתח לתיאוריה בשם המוח המשולש, או במקור – The Triune Brain theory. התיאוריה מסבירה שהמוח האנושי אכן התפתח ממוח של אב קדמון, אך לא איבד את מרבית המערכות שבו על תפקודיהן, למעט שדרוגים כאלו ואחרים שהתפתחו וכמובן התווספו ויצרו את המוח שאנו מכירים היום.

כך שבהתאם לתיאוריית האבולוציה של דארווין, נשארו אצל מוח האדם שרידים מאבותיו הקדמונים שזחלו על גחונם והיו דומים לזוחלים של היום, וכן נשארו מערכות מאבותיו היונקים הקדמונים אשר מהם התפתחו גם לשאר היונקים של היום ואיתם קרובינו הקופים.

שלושת המוחות אם כך הם: המוח הזוחלי הבסיסי, שמערכותיו מצויות בגזע המוח ונשארו אצל היונקים ובתוכם בני האדם. מעליו, ובאזורים נרחבים במוח, התפתחה המערכת הלימבית, וממנה התפתח המוח האנושי, הכולל בעיקר את קליפת המוח הקדמית על אזורי החשיבה האסוציאטיביים שלה ואזורי הדיבור.

כשחושבים על זה, זה הגיוני לחלוטין. אם בתחילת האבולוציה של היצורים החיים הם חיו בסביבה מימית כפי שעדויות המאובנים מראות, הרי שכל חיות היבשה התפתחו מהדג. כאשר הצליחו הדגים לכבוש את היבשה תנועתם הייתה על גחונם. מאפייני הגוף והסנפירים שלהם עברו התאמה להליכה ובהמשך לטיפוס על עצים. המוח החל להתארגן בתוך גולגולת סגורה.

המערכות האחראיות על שמירת תנאי קיום, דופק, נשימה וויסות התנהגותי ורגשי בסיסי – התקפלו לתוך מוח זוחלי. כזה ששרידיו ותפקודיו נמצאים גם במוחות שלנו וגם של יונקים אחרים – בצורת המבנים הנמצאים בגזע המוח.

אני כותב ויסות התנהגותי ורגשי בסיסי, כי מה שנראה כלפי חוץ הוא ההתנהגות במרחב – חיזור, רביה, טריטוריה, טריפה והגנה, שנתפשו בעבר כאינסטינקטים לא מודעים, אך היום יודעים שמקורם במבנים בגזע המוח ומונעים על ידי מערכת תגמול הקשורה בכל הפעילות הרגשית שלנו.

המוח היונקי החל לפתח מערכת תקשורת עשירה. לא רק ג'סטות ותנועות גוף, כפי שניתן לראות אצל זוחלים, אלא מימיקה, קולות, ודינמיקה קבוצתית. היונקים ארגנו קבוצות, בחרו מנהיגים והחל להתפתח אצלם הדיכאון ועמו הטיפול החברתי בדיכאון

במקביל התפתחו צורות שונות להולדת צאצאים, הביצה הזוחלית נשארה ברחם האם כשק עוברי והיונקים התפתחו – בענף נפרד מהדינוזאורים והציפורים. במקביל התפתחו גם מערכות זוגיות שונות המנהלות את ההפריה וההתפתחות של הוולדות, אבל על כך ארחיב בפוסט אחר.

המוח היונקי החל לפתח מערכת תקשורת עשירה. לא רק ג'סטות ותנועות גוף כפי שניתן לראות אצל זוחלים, אלא מימיקה, קולות ודינמיקה קבוצתית עשירה ומגוונת. היונקים ארגנו קבוצות, בחרו מנהיגים והחל להתפתח אצלם הדיכאון ועמו הטיפול החברתי בדיכאון.

המערכות שהתפתחו אצל היונקים על מנת לתווך את הפעילות הבסיסית ולפתח ממנה תקשורת חברתית מורכבת, כוללות בעיקר את המערכת הלימבית שכוללת אברונים המתמחים בתגובת פחד ותקיפה (האמיגדלה), בעיכוב תגובה (אונה קדמית), בזיכרון עבודה (היפוקמפוס) ועוד.

המבנים הללו מקיפים את גזע המוח והתפתחו מעליו, מבחינה טופוגרפית. מבחינה אנטומית נקרא האיזור הזה בעבר rhinencephalon  או בתרגום חופשי- המוח האפי (מלשון אף ר.ל.), מכיוון שבתחילה הוא נחקר אצל עכברים, ושם הוא מפותח מאוד. בדיעבד הובן, שהסיבה שהאיזור הזה מפותח מאוד אצל עכברים היא, שחלק גדול מהתקשורת החברתית אצל עכברים מבוסס על הרחה.

מקלין מדבר על המוח היונקי ככזה, שהתפתחו בו מספר תפקודים חשובים, שלא היו אצל הזוחלים: הטיפול האימהי, תקשורת קולית ושמיעתית וכישורי משחק.

המוח האנושי, שהתפתח אצל בני האדם, כולל את החלק הכי מפותח בקרב המוח היונקי: האונה הקדמית. אמנם חלק זה קיים אצל היונקים, אך בבני אדם הוא מפותח ביותר וכולל תפקודים חברתיים החוצים את מסגרת המשפחה הקרובה. למשל, הפנמה והכרה של החברה בכלל, חוקים, כללים ועוד.

ההתפתחות של המינים לא נעשתה בקו ישר, כמובן, אלא בדרך של ברירה טבעית. כך פרטים ממין מסוים מתו עקב לחץ סביבתי, והפרטים ששרדו בזכות מוטציה מסוימת – גרמו לשינוי בכלל המאפיינים של המין. כך, בתמונה הכללית, התפתחו מינים מסוימים ממינים קדומים.

אם ננסה להסביר את ההתנהגויות האלו על ידי היגיון בלבד – נמצא כי הדבר קשה עד בלתי אפשרי. אך אם נכניס רגש לתמונה, סביבה חברתית, ודחף להיות בולטים באותה סביבה – נראה שאנחנו חיות בדיוק כמו היונקים

אך יתכן שאוכלוסיות המין הקדום לא נכחדו באיזורים מסוימים – אלו שלא היו חשופים ללחץ הסביבתי המדובר. כך נשמרו, או כמעט לא השתנו – מינים עתיקים לצד מינים חדשים שהופיעו באבולוציה. למינים האלו, הקדום והחדש – היה אב קדמון משותף. כך הדבר עם בני האדם והשימפנזים.

המשמעות של החלוקה לשלושה רבדים היא קודם כל אבולוציונית. המבנה קושר אותנו אל החיות, כפי שהמבנה של עצמותינו קושר אותנו לבעלי החוליות. אך המשמעות הנפשית היא, כפי שמקלין מספר בתחילת הראיון המצורף, שהנפש שלנו נוכחת בכל החלקים המוחיים שלנו, ויש בה דחפים פרימיטיביים במקביל לחשיבה רציונלית.

אם נחזור להתחלה, כאן מתחיל ההסבר להתנהגויות הבלתי רציונליות או מועילות, לכאורה, בנפש שלנו. הנטייה שלנו לכעוס כשמישהו לא מקשיב לנו, להיעלב אם לועגים לנו בפומבי, או להיות נבוכים כשאנו מקבלים מחמאה.

אם ננסה להסביר את ההתנהגויות האלו על ידי היגיון בלבד – נמצא כי הדבר קשה עד בלתי אפשרי. אך אם נכניס רגש לתמונה, סביבה חברתית, ודחף להיות בולטים באותה סביבה – נראה שאנחנו חיות בדיוק כמו היונקים, כפי שמסביר פול מקלין בוידאו המצורף.

כשננסה להבין מדוע חשובה לנו טריטוריאליות או מדוע גברים מתנהגים שונה בנוכחות נשים וההיפך – נראה שאנו נוהגים בדיוק כמו זוחלים. לפי מקלין – מה שמפעיל את ההתנהגויות האלו הם שרידי המוח הזוחלי במוחות של בני האדם.

הראיון עם פול מקלין:

רפי לוי הוא עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט בקליניקה פרטית ובמערך בריאות הנפש ומרצה במסגרות שונות. בעל רקע והשכלה ביולוגית ורפואית ומתעניין בדמיון בין בני אדם לבעלי חיים, משורשי אבולוציה ועד לקליניקה של היום. מעבר לכך הוא בעל משפחה מקסימה, טבח מוסמך, נגר חובב ופעיל לזכויות עובדים סוציאליים.

פרויקט מנהטן, שהוליד את פצצת האטום, היה אולי האתגר המדעי והלוגיסטי הגדול בהיסטוריה האנושית, והוא משמש עד היום כמודל הקלאסי לפתרון בעיות הנדסיות רחבות-היקף.

הפרויקט דרש ריכוז חסר תקדים של משאבים ומוחות מזהירים, אך הוא פעל בתוך מערכת סגורה המצייתת לחוקי פיזיקה קבועים מראש. חומר בקיע אינו מפתח אסטרטגיית-נגד, ומשוואות מתמטיות אינן משנות את טבען כדי להתחמק מפיצוח. לכן, מנקודת מבט מערכתית נחשבת משימה מסוג זה כבעיה "מסובכת" (Complicated). הבחנה זו מעוגנת בתורת המערכות ובמודל קינבין (Cynefin), מסגרת תפיסתית שפותחה בשנת 1999 על ידי דייב סנודן כדי לסייע לארגונים, סוכנויות מודיעין וממסדים ביטחוניים לנווט בתנאי אי-ודאות.

השגריר בדימוס אילן מור שרת במיגוון תפקידים במשרד החוץ, כולל בתפקיד של שגריר בהונגריה ובקרואטיה, וכיהן כציר המדיני בשגרירויות ישראל בבייג'ינג ובברלין.

על רקע סערת מינויו של מקורבו של ראש הממשלה, רומן גופמן, לראש המוסד, מן הראוי לקרוא את "הודעה גורלית – מאחורי מבצע הביפרים הנועז" מאת אדם פיין – שם מומצא.

מבצע הביפרים עצר את נשימתו של העולם כולו מול הגאונות, היוזמה והתושייה של המוסד, אשר לקח כלי קשר בנאלי כמו ביפר והפך אותו לכלי נשק שובר שוויון.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.