בישראל 2022 - מה שקובע הוא צבע העור

החיילים הראשונים מקרב קהילת העבריים בדימונה, ב-2010 (צילום: Jorge Novominsky/Flash90)
Jorge Novominsky/Flash90
החיילים הראשונים מקרב קהילת העבריים בדימונה, ב-2010

לקראת חג פסח מלכותי החל היום, חג החירות של קהילת העבריים וחגיגת חזרתנו לארץ ישראל אחרי 400 שנות עבדות בארה״ב ו-2000 שנות גלות, ואחרי שנה שלמה של מאבק נגד גירוש חברי קהילתנו – האם משהו השתנה במצבנו?

לקראת חג פסח מלכותי, חג החירות של קהילת העבריים וחגיגת חזרתנו לישראל אחרי 400 שנות עבדות בארה״ב ו-2000 שנות גלות, ואחרי שנה שלמה של מאבק נגד גירוש חברי קהילתנו – האם משהו השתנה במצבנו?

מאוד קיוויתי לבשר, שלאחר שנה קשה מאוד מבחינת הקהילה ומאבק עיקש נגד הרדיפה של משרד הפנים ורשות האוכלוסין את חברינו, סוף סוף נמצאה פשרה, מתוך הבנה כי קהילת העבריים היא חלק בלתי נפרד מהפסיפס הישראלי ומהנוף הדימונאי.

קיוויתי לבשר כי ישנה הבנה בקרב פקידי רשות האוכלוסין ואצל שרת הפנים איילת שקד שקהילת העבריים איננה האויב של מדינת ישראל, להיפך – הוכחנו מעל 50 שנה שאחים אנחנו וגורלנו הוא אחד. אבל לצערי, כשגזענות ושנאה כלפי האחר מתווים את הדרך, הדבר גורם לעיוורון בקרב בני אדם ומונע מהם את היכולת לבחון אנשים וקהילות על פי ערכי מוסר, ולהעריך את תרומתנו לחברה אל מול צבע העור.

אילו היינו בצבע עור בהיר יותר היינו מקבלים גם אזרחות, גם תקציבים, וגם צל״ש על התרומה שלנו במשך השנים, ואז לשרת הפנים איילת שקד ולפקידי מנהל האוכלוסין לא הייתה בעיה ״לתווך״ את זה לציבור. בדיוק כפי שתיווכה שרת הפנים את החלטתה להעניק "אזרחות ישראלית מלאה" לשחקן הפועל באר שבע הפורטוגזי מיגל ויטור, בטענה שבכך הוא ״יוכל לייצג את ישראל בכבוד בנבחרת ישראל, ואשתו מגינה בחירוף נפש על ישראל בתקשורת הזרה״.

אילו היינו בצבע עור בהיר יותר היינו מקבלים גם אזרחות, גם תקציבים, וגם צל״ש על התרומה שלנו במשך השנים, ואז לשרת הפנים איילת שקד ולפקידי מנהל האוכלוסין לא הייתה בעיה ״לתווך״ את זה לציבור

אבל אם כבר ייצוג ישראל בכבוד עסקינן, חברי קהילת העבריים ייצגו את ישראל בכבוד אינספור פעמים ואף זכו במדליות במשחקי המכביה, והופיעו באירוויזיון.

בנוסף הגנו בחירוף נפש על ישראל לא רק בתקשורת, אלא גם בוועידות עולמיות. לדוגמה: וועידת דרבן 1,2, וועידת האו״ם ב-1975 נגד ההחלטה 3379 שהשוותה את הציונות לגזענות, בקמפוסים ברחבי ארה״ב, וביחד עם משרד החוץ בהסברה לקהילה השחורה בארה״ב במשך 30 שנה. וכאות הוקרה לפעילות הזאת חברי קהילתנו מגורשים מהארץ.

למעלה משנה אנחנו מצויים במאבק על הבית, על עתידנו ועתיד ילדינו במדינת ישראל. אנחנו נלחמים להרים שוב את המורל הירוד בקרב חברי הקהילה, ובקרב החיילים שמשרתים בצה״ל, שכתוצאה מהמאבק העיקש לגרש 7% מהאוכלוסייה שלנו אנחנו נאלצים לשאול את עצמנו שאלה. אם כל מה שעשינו למען מדינת ישראל עד כה ועדיין עושים היום לא מספק כדי להסדיר את מעמדנו במדינה – אז כנראה ששום דבר לא יספיק.

למעלה משנה אנחנו מצויים במאבק על הבית, על עתידנו ועתיד ילדינו במדינה. אנו נלחמים להרים את המורל הירוד בקרב חברי הקהילה והחיילים שמשרתים בצה״ל, כשמתנהל מאבק עיקש לגרש 7% מהאוכלוסייה שלנו

אם פעם חשבנו שאנחנו נכס למדינה, כפי שטענו בפנינו פעמים רבות בעבר, עכשיו ברור שאנחנו לא, וקיבלנו את הבשורה בצורה האכזרית ביותר.

היום, אחרי שנה שלמה, ממשלת ישראל נלחמת בנו בחירוף נפש, כי הם מאמינים שסוף סוף יש הזדמנות לסיים את העבודה ה״שחורה״ שהתחילו ב-1971 ואז המשיכו ב-73', וב-86'.

ומהי אותה עבודה? לדכא ולהתיש סופית את חברי קהילת העבריים ובכך ולגרום לנו לעקור מהשורשים שלנו פה מרצון אחרי 54 שנים, ו-4 דורות, ולקום ולהשתקע במקום אחר, איפה? זה כבר לא משנה, העיקר ״לצאת מהארץ״.

במדינה בה יש חובת גיוס לצבא, כששיעורם של הלא מתגייסים ממשיך לטפס, ילדי קהילת העבריים מתגייסים, ומשרתים בגאון את המדינה. בו זמנית חבריהם חסרי המעמד מתחננים להתגייס ולשרת גם כן, אבל מסורבים. ובמקום מתן אפשרות לשרת את המדינה, מתבקשים להתפנות מהמדינה.

בזמן שבכל שנה יורדים מהארץ עשרות אלפי אנשים בגלל יוקר המחייה, כדי להעלות את רמת חייהם, חברי קהילת העבריים מבקשים להמשיך ולשרת את מדינת ישראל, לעזור בבנייתה ולחזק את מוסדותיה – אך נתקלים פעם אחר פעם באטימות לב ורוע.

ממשלת ישראל נלחמת בנו בחירוף נפש, כי הם מאמינים שיש הזדמנות לסיים את העבודה ה״שחורה״ שהתחילו ב-1971, המשיכו ב-73', וב-86'. לדכא ולהתיש סופית את חברי קהילת העבריים ובכך ולגרום לנו לעקור משורשינו

בעיצומו של גל טרור אכזרי, שעד כה גבה את חייהם של עשרות בני אדם, כשכוחות הביטחון פועלים ביד רמה כדי להחזיר את הביטחון והשקט לתושבי ישראל והמדינה סופגת ביקורת קשה בעולם, במיוחד ברשתות החברתיות מצד משפיענים כמו בלה חדיד ואחרים נגד המדיניות של הממשלה – במקום לגייס את קהילת העבריים למערך ההסברה הלאומי ולפעול יחד, כפי שעשינו בעבר, כדי להסביר את מדיניות הממשלה לקהלים בינלאומיים, הממשלה רודפת אותנו.

ואנחנו שואלים למה?

והנה התשובה:

בראיון לגל״צ לפני מספר חודשים, בתוכנית של רינו צרור, מנהל המכון למדיניות הגירה ישראלית עו״ד יונה שרקי אמר: ״בכל מדינה באירופה היום נוצרות קהילות של מיעוטים והקהילות האלו מהוות בעיה קשה למרקם החברתי של המדינה״. המילים הללו עוררו את זעמו של המגיש, אבל חשוב לציין כי דבריו מתארים בצורה הכי טובה את הסיבה למסע הרדיפה של חברי קהילת העבריים.

יש שניסו לתארה מפריזמות אחרות, ״דתית״ למשל. בטענה שמדינת ישראל ומוסדותיה לא מכירים בקהילה כחלק מעם ישראל, שאין לנו זכות ״שיבה״ ולכן עלינו לצאת.

אבל מהר מאוד מתברר שהקשר בין היותנו ״לא יהודים״ על פי מדינת ישראל והרצון לגרשנו ממדינת ישראל הוא מקרי לחלוטין. בשנה האחרונה אנו עדים למספר רב של החלטות בענייני הגירה של ״יהודים״, שלמרות יהדותם נתקלו באפליה מצד משרד הפנים ורשות האוכלוסין. הבולטות בהן הם עיכוב העלאת שארית ״יהודי אתיופיה״ מסיבות מוזרות מאוד, פרשת הכדורסלן האפרו-אמריקאי היהודי ג’רארד ארמסטרונג, שלמרות ״יהדותו״ התבקש לצאת מהארץ ולבסוף ניתן לו מעמד של תושב ארעי, והיהודי האורתודוקסי דוד בן משה, שלמרות ״יהדותו״ ולמרות שנישא לאזרחית ישראלית, משרד הפנים הערים עליו קשיים ולבסוף הוענק לו מעמד לאחר ששבת רעב.

ומה המשותף לכולם? נכון, צבע העור.

מנגד שרת הפנים עודדה הגעת אזרחים אוקראינים ״לא יהודים״ ארצה ממדינות שונות ברחבי אירופה למרות שכבר הגיעו לחופי מבטחים במדינות שלישיות.

״אושר״ ל-20,000 שוהים בלתי חוקיים אוקראינים להישאר בארץ (מה שכמובן חסר משמעות כי ממילא הם פה כבר שנים ואין מאמצים לגרשם), ראשי עיריות ביניהם ראש העיר של דימונה בני ביטון טסו עד לגבול אוקראינה במטרה לשכנע משפחות אוקראיניות להגיע ולהתיישב בדרום, ושחקן כדורגל פורטוגזי מקבל אזרחות ישראלית מלאה כדי לשחק בנבחרת ישראל.

מה משותף לכל אלה? צבע העור.

במקום לגייס את קהילת העבריים למערך ההסברה הלאומי ולפעול יחד, כפי שעשינו בעבר, כדי להסביר את מדיניות הממשלה לקהלים בינלאומיים, הממשלה רודפת אותנו

חשוב לדעת כי בישראל 2022 תרומה למדינה לאורך שנים לא מקנה זכות להסדרת מעמד או לקבלת יחס שווה בין שווים, וגם לא אהבת הארץ והעם. מה שקובע הוא צבע העור. ובמילותיה של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן ״עד מתי תמשיכו לדכא אותנו ולחשוב שלא יהיו לזה השלכות, קצנו בגזענות, קצנו בדיכוי״.

אשריאל מור הוא נציג קהילת העבריים מדימונה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,024 מילים
כל הזמן // שבת, 25 ביוני 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

הקצין השנוא באמריקה

איש לא רצה לשרת לצד האדמירל היהודי היימן ריקובר ● אופיו הקשוח והלא מתפשר הפך אותו לדמות שנויה במחלוקת אך גם לאדם שהנשיא קרטר כינה "המהנדס הגדול ביותר אי פעם" ● הסופר מארק וורטמן מגולל את הסיפור הלא ייאמן של אבי הצוללת הגרעינית ומספר בריאיון לזמן ישראל: "היו אנשים שהוא פשוט התעלל בהם, אין לזה מילה אחרת"

עוד 1,333 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הַחֲמִישִׁית 137

האזנה מודרכת לסימפוניה החמישית לקמפיין ותזמורת מאת לודוויג ואן נתניהו

עוד 1,073 מילים

קריב הצהיר כי יקיים דיון בראשון על הצעות החוק לפיזור הכנסת וחוק הנאשם - אך לוועדה שלו אין כל סמכות לעשות זאת, ומדובר בניסיון פוליטי להפעיל לחץ על ניר אורבך, יו"ר ועדת הכנסת האמונה על הטיפול בהצעות החוק הללו ● אין למעשה מניעה משפטית למנות רמטכ"ל, וגם בג"ץ יאשר מינוי כזה ● וגם: פסק הדין נגד סנ"צ גואטה הוא סנונית ראשונה וחשובה במאבק באלימות המשטרתית

עוד 1,204 מילים

לילה ראשון בסרייבו

בפרק הקודם במסע: מאי 1993, בעיר הגדולה בבוסניה-הרצגובינה, עוד פיסת מדינה שנקרעה מהרפובליקה המדממת של יוגוסלביה – תחת מצור כבד כבר למעלה משנה. אנחנו, צוות טלוויזיה של רשת הטלוויזיה האמריקאית NBC News, מגיעים בטיסה לסרייבו ושמים את פעמינו במכונית המשוריינת שלנו אל עבר המלון שישמש לנו בית ומשרד לשבועיים הקרובים.

את הצילומים בסרייבו אנחנו מתחילים בבית הכנסת האשכנזי הגדול עם כמה ״צילומי אווירה״ ופנייה למצלמה של מרטין הכתב, שמסכם לצופה בבית את המצב בעיר אחרי 400 ימים של מצור. דֵּנִי, הפיקסר שלנו, מזרז אותנו לסיים ולהיכנס למכונית המשוריינת. הוא כבר מרגיש בבטן שהגיע הזמן לעזוב, למהר ולחפש מסתור.

בית הכנסת האשכנזי בסרייבו (צילום: חנני רפופורט)
בית הכנסת האשכנזי בסרייבו (צילום: חנני רפופורט)

מרטין הכתב מסכם לצופה בבית את המצב בעיר סרייבו אחרי 400 ימי מצור. דֵּנִי, הפיקסר שלנו, מזרז אותנו לסיים ולהיכנס למכונית המשוריינת. הוא כבר מרגיש בבטן שהגיע הזמן לעזוב, למהר ולחפש מסתור

כשאנחנו חולפים במהירות ברחובה הראשי של סראייבו אל עבר ההולידיי-אין, רק אז אפשר להבין בדיוק מה היא עיר רפאים. רק שכאן, בשדרת הצלפים, אפילו רוחות הרפאים חוששות להסתובב.

אף אחד לא יוצא מפתח הבית למעט, כפי שדֵּנִי מסביר – כשמוכרזת הפסקת אש. או אז הרחובות מתמלאים בנשים וגברים, צעירים וזקנים וילדים. כולם יוצאים להתאוורר לזמן קצר של הפוגה מהצליפות וההפגזות. המאושרים מצליחים אפילו לקנות מעט מהמצרכים החיוניים בשוק, לאחר עמידה ארוכה בתור ארוך ומתפתל כמו נחש אנושי.

תורים למצרכים בזמן הפסקת אש בסרייבו (צילום: חנני רפופורט)
תורים למצרכים בזמן הפסקת אש בסרייבו (צילום: חנני רפופורט)

דווקא אז, מעשה השטן, הסרבים הסובבים את העיר יורים. רק פגז אחד או שניים, אבל תמיד יכוונו אל מרכזו של התור למים או זה של הלחם, במטרה לגרום לכמה שיותר נפגעים.

הפסקת אש בסרייבו, 1993 (צילום: חנני רפופורט)
הפסקת אש בסרייבו, 1993 (צילום: חנני רפופורט)

ליד תור כמו זה שצילמתי באחת הפעמים בהם הוכרזה הפסקת אש בעיר למספר שעות, נחתו בסוף השבוע האחרון שני פגזים. שלושה ילדים נהרגו במקום מרסיסי הפגזים, ושני מבוגרים, אולי אמא ואבא, הגיעו ללא דופק לבית החולים לאחר שמתו מאובדן דם.

ליד תור כמו זה שצילמתי באחת מהפסקות האש שהוכרזו לכמה שעות, נחתו בסופ"ש האחרון שני פגזים. 3 ילדים נהרגו במקום מרסיסי הפגזים, ושני מבוגרים, אולי אמא ואבא, הגיעו ללא דופק לבית החולים

אנשים ברחוב בהפסקת אש בסרייבו, 1993 (צילום: חנני רפופורט)
אנשים ברחוב בהפסקת אש בסרייבו, 1993 (צילום: חנני רפופורט)

בחזרה להולידי-אין. שעת ערב מוקדמת יחסית ואנחנו נכנסים לחדר האוכל לארוחת ערב ראשונה. המלון שהיה פעם מהמפוארים בעיר זכה לארח את הבכירים באנשי הוועד האולימפי והספורטאים שלקחו חלק בתחרויות אולימפיאדת החורף שנערכו בעיר בחורף של 1984.

מסימני העבר המפואר שלו נשאר רק הסכו״ם על השולחן. סכו״ם כסף כבד, שבכל כף, מזלג וסכין מוטבע הסמל האולימפי. חמש הטבעות המסמלות את כל מה שלא קיים כבר כאן בסרייבו מאז תחילת המלחמה.

בעיר יש האפלה בלילות כבר למעלה משנה, ועל החלונות הגדולים של חדר האוכל בקומת הכניסה וילונות כבדים שעוצרים מבעד האור הצהבהב לצאת החוצה. לאורך הקיר מבחוץ שקי חול.

לשולחן מצטרף גם דיויד, עורך הוידאו שהגיע מלונדון שבוע לפנינו. דיויד היה איתנו באולפנים בהרצליה במלחמת המפרץ ב-1991. צחקנו כשבכל אזעקת נחש צפע הוא היה היחיד שמיהר לרכוס את חליפת המגן, הכפפות ומסכת האב״כ והקפיד לשמור על בריאותו. פעם אחת היינו יחד גם במוגדישו שנה לאחר מכן. דיויד נפטר מסיבוכי צהבת כמה שנים מאוחר יותר.

השיחה ליד השולחן משוחררת ממתח או חשש, שיחה שלא מרמזת אפילו בשמץ על הסכנה שבחוץ, מעבר לקיר שקי החול.

התפריט מציע בשר או עוף עם שתי תוספות. אחת מהן תפוחי אדמה. מישהו שואל אם אין לנו ייסורי מצפון לאכול לבוסנים את מעט האוכל שיש להם כאן. אנחנו צוחקים ואני מצטט להם דוח של קרן המזון הבינלאומית של האו״ם, לפיו מנת בשר לאדם היא 60 גר׳.

התפריט מציע בשר או עוף עם תפ"א. מישהו שואל אם אין לנו ייסורי מצפון לאכול לבוסנים את מעט האוכל שנשאר. אני מצטט דוח של קרן המזון הבינלאומית של האו״ם, לפיו מנת בשר לאדם היא 60 גר׳

מישהו מצלם במצלמת וידאו קטנה. אנחנו שותים בירה. יין מקומי ומעשנים סיגריות. יש קומפוט תפוחי עץ כמו של אמא בבית וקפה שחור שרוף בלקני. אנחנו יושבים ומקשקשים, מעלים זכרונות ממקומות אחרים ממלחמות קודמות.

חבורה של עיתונאים שאנחנו, משהו בין חבורת אומני קרקס נודד לבין  קבוצה של שכירי חרב של הממלכה השביעית. חבורה שממאנת להתבגר, סובבת בעולם ממלחמה למלחמה ומתגרה בסכנה. אנחנו מורידים גם כוסית של סליבוביץ׳, ברנדי שזיפים בלקני, 35% אלכוהול, עם עוד סיגריה אחרונה והולכים לישון.

אור בחדר לא מדליקים כמובן ואין גם תריס להגיף. יקיצה עם אור ראשון בכל מקרה כי הימים קצרים והמלאכה מרובה. ובכלל, מי רוצה להיות לבד בחדר בקומה גבוהה בלי חלונות ובלי תריסים. חדר שיש בו מכשיר טלפון המחובר לקבלה, מטף כיבוי, שולחן ושני כסאות.

חושך בחוץ, ליל ירח, אין אנשים ברחוב. לא מעז לעמוד ליד החלון אבל מגניב מבט מהצד. אמבולנס עובר במהירות בצומת הקרובה למלון, פנסיו צבועים בצבע כחול כמו אצלנו במבצע סיני של 56'. אני נזכר בחוויות ילדות של תל-אביב במלחמה הראשונה שלי, עם סבא ואמא ליד קיר המגן בחדר המדרגות בבית ברחוב אחד-העם. פקחים של הג״א עוברים ברחוב וצועקים לדייר בקומה ראשונה מעל לחנות של דב החשמלאי שיכבו שם את האור הדולק.

אור בחדר לא מדליקים כמובן ואין גם תריס להגיף. יקיצה עם אור ראשון בכל מקרה כי הימים קצרים והמלאכה מרובה. ובכלל, מי רוצה להיות לבד בחדר בקומה גבוהה בלי חלונות ובלי תריסים

הד של יריה בודדת מתגלגל מההרים, ולאחריו עוד הד ועוד אחד. מישהו שלא נרדם מנסה כנראה את הרובה שלו. המיטה גדולה כמו שמלון חמישה כוכבים מציע לאורחיו. אני שוכב על הגב, אור הירח נכנס ומאיר את רצפת החדר. בחדר ליד מישהו מוריד את המים בשירותים.

ברדיו הקטן שלי אני מנסה לשמוע באוזניה את מהדורת החדשות האחרונה של ה-BBC באנגלית ולא מצליח. תחנה רדיו מקומית משדרת מוזיקה אתנית. מזכירה מוזיקה מזרחית שלנו, יוונית או טורקית. בלקנית. בתחנה אחרת משוחחים שיחת לילה רגועה גבר ואשה בשפה לא מזוהה. מתהפך על הבטן, מנסה להירדם מחבק את הכרית.

לא הצלחנו לקבל 4 חדרים צמודים, בקומה איתי רק דובי. יוסי בקומה מעלינו, אני חושב שבחדר לא רחוק ממרטין. קבענו שבמידה ותהיה אזעקה במהלך הלילה ניפגש ארבעתנו למטה בלובי, ליד הירידה למרתף הבניין.

אני שומע צעדים במסדרון. דלת החדר נעולה. הצעדים מתרחקים במסדרון. מישהו יורה צרור מנשק אוטומטי שמהדהד במרחק. זה רק ההד שמתגלגל ונכנס דרך הפתח הקרוע בחלון אל תוך החדר. כבר אחרי חצות, עוד לא כיבו את הירח. אני שומע אנחה ועוד אחת ושלישית. גבר ואשה שמוציאים לשון ומראים אצבע משולשת למלחמה בסרייבו. מחר בבוקר אנסה לנחש מי היה הגבר ומי הייתה בת הזוג לרגע של אינטימיות שמתעלמת מהכאוס מסביב.

מישהו יורה צרור מנשק אוטומטי שמהדהד במרחק וההד נכנס מהפתח הקרוע בחלון לחדר. כבר אחרי חצות, עוד לא כיבו את הירח. אני שומע אנחה ועוד אחת ושלישית. גבר ואשה שמראים אצבע משולשת למלחמה

מלחמה מצמיחה רגעים חד פעמיים. מזווגת זיווגים של רגע. כבר ראיתי זיווג של קופסת סיגריות בטימישוארה הרעבה, שלא היה דומה לאינטימיות בחדריו של האינטרקונטיננטל בבלגראד. במלחמה כמו במלחמה תמיד יהיו מרוויחים, ואחרים שינסו רק לעבור את הלילה בשלום כדי להביא לילדים בבית לחם טרי בבוקר.

המוזיקה הבלקנית מתחלפת במוסיקה קלאסית באוזניה. אני סופר כבשים ומתעורר עם אור ראשון – בוקר טוב סרייבו.

רחוב הרוס בסרייבו (צילום: חנני רפופורט)
רחוב הרוס בסרייבו (צילום: חנני רפופורט)

חנני רפופורט היה עד לא מזמן מנכ״ל חברת התקשורת ״JCS אולפני הבירה״, מפיק ברשתות הטלוויזיה האמריקאיות ABC News & NBC News וזוכה פרס EMMY לכתבת חדשות לטלוויזיה. כיום סבא במשרה מלאה ומספר סיפורים מנקודת מבט מאד מאד אישית. כל תמונות הסטילס צולמו על ידו במהלך עבודתו.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,052 מילים

למקרה שפיספסת

עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הדילמה של יולי אדלשטיין

אדלשטיין הודיע לפני שנה שיתמודד מול נתניהו על ראשות הליכוד - אולם התקופה הייתה אחרת וכיום נתניהו בשיא כוחו ● בקרבתו של אדלשטיין חלוקים מה יגרום לו פחות נזק - להפסיד בגדול או לא להתמודד בכלל ● גורמים בפלג הירושלמי החרדי מקימים מפלגה חדשה שתרוץ בבחירות ● וגם: משלחת לפיד באנקרה המשיכה את הדיונים עם הטורקים על החזרת כתובת השילוח ● פרשנות

עוד 609 מילים

תגובות אחרונות

דיווח: גנץ וסער בוחנים את האפשרות לרוץ ביחד בבחירות

דרמה בארה"ב: ביהמ"ש העליון ביטל את הזכות להפלות; מיכאלי: שלטון חשוך ושונא נשים ● האו"ם: שירין אבו עאקלה נהרגה מירי צה"ל; גנץ: תחקיר חסר אחיזה במציאות; צה"ל: מציעים לפלסטינים להעביר את הקליע ● בנט: "עוד לא החלטתי אם אני רץ בבחירות" ● שקד: אפסו הסיכויים לממשלה חליפית – הולכים לבחירות ● המלחמה באוקראינה: רוסיה השלימה את כיבוש לוהנסק

עוד 37 עדכונים

האפיפיור שוחח עם היטלר, סייע למוסוליני וידע על השואה

פיוס ה־12 נמנע לצאת באופן פומבי נגד הנאצים ונגד ההשמדה השיטתית ● ההיסטוריון דיוויד קרצר חושף בספרו החדש חומרי ארכיון שמוכיחים את "אדישות" הוותיקן ביחס לרצח העם היהודי ● בריאיון לזמן ישראל הוא מסביר: "ההיסטוריה האנטישמית של הכנסייה – וחוסר הגינוי של האפיפיור – תרמו להצדקת הקמפיינים האנטי־יהודיים"

עוד 847 מילים
הנסיך הסעודי מוחמד בן סלמאן מתקבל באנקרה, 22 ביוני 2022

מי היה מאמין שנסיך הכתר הסעודי יחזור כל כך מהר למרכז העניינים? ● בטהרן עוקבים אחר מסע הדילוגים שלו בין קהיר, עמאן ואנקרה ומבינים היטב: הברית הסונית מצופפת שורות ומהדקת את הקשר עם ישראל ● וגם: גנץ אומנם שיפר את כישוריו הפוליטיים אבל לא שמע את פעמוני האזהרה ופספס ככל הנראה את ההזדמנות למנות רמטכ"ל ● פרשנות

עוד 953 מילים

הממשלה הפחיתה את הפשיעה בחברה הערבית? תלוי את מי שואלים

לא ברור עדיין אם התוכנית למיגור הפשיעה בחברה הערבית עובדת ● הנתונים על ירידה במספר הנרצחים הם בעלי ערך סטטיסטי קלוש ● אנשי הציבור הערבי חלוקים בדעתם: ראשי רשויות מעידים על פעילות משטרתית נחרצת אבל הפעילים החברתיים ספקניים יותר ● אולם, כולם מסכימים: המלחמה הזאת דורשת זמן – והרבה

עוד 2,571 מילים

דיווח: בית ראש הממשלה במצב ירוד, שלא מאפשר להתגורר בו

לפיד מעוניין לעבור לגור במעון מייד עם מינויו לראש הממשלה, אך בשל מצב הבית ספק אם הדבר יסתייע ● אוקראינה מועמדת להיות חברה באיחוד האירופי ● טורקיה: סיכלנו ניסיון איראני לחטוף את שגריר ישראל לשעבר ואשתו ● הסתדרות המורים הקפיאה את העיצומים ● בניסיון לעקוף את ועדת הכנסת תדון ועדת החוקה בפיזור הכנסת ובחוק שימנע מנתניהו לכהן כראש הממשלה

עוד 35 עדכונים

בחירות חמישיות ברצף הן ההגדרה של אי־שפיות

במשך ארבע מערכות בחירות רצופות, גוש הליכוד השיג בין 55 ל-59 מנדטים ● דבר מהותי לא השתנה באוכלוסייה הישראלית מאז הבחירות ב-2021 והבחירות הבאות לא צפויות להשיג תוצאה שונה ● מה שעשוי לשנות את המפה הפוליטית, גם אם לא את גודל הגושים, הוא המהלך שמובילים ביהדות התורה להורדת אחוז החסימה - שני המחנות ירוויחו מכך ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
אחוזי הצבעה בני ברק 74%. אלעד 81%. אין מנדט נוסף לחרדים האשכנזים. אין ינהרו–לקלפיות. כי הם תמיד נוהרים. הפוטנציאל הגדול באחוזי הצבעה הוא בשמאל תל אביבי עם 60% והמגזר הערבי 46%. חלקו של... המשך קריאה

אחוזי הצבעה בני ברק 74%. אלעד 81%. אין מנדט נוסף לחרדים האשכנזים. אין ינהרו–לקלפיות. כי הם תמיד נוהרים. הפוטנציאל הגדול באחוזי הצבעה הוא בשמאל תל אביבי עם 60% והמגזר הערבי 46%. חלקו של המגזר הערבי באוכלוסיה – 25 מנדטים!!! (מעל 21%, שיום אחד יצאו לקלפי)

נראה שמפספסים את הנקודה, הימין ועכשיו גם השמאל פשוט נהנים מהמשחק החדש שנפל לידהם. הם נלחמים מלחמה מדומה אחד בשני על גב האזרחים המוסתים. התקשורת מתמוגגת כי יש אקשן והאזרחים חושבים שיש פ... המשך קריאה

נראה שמפספסים את הנקודה, הימין ועכשיו גם השמאל פשוט נהנים מהמשחק החדש שנפל לידהם. הם נלחמים מלחמה מדומה אחד בשני על גב האזרחים המוסתים. התקשורת מתמוגגת כי יש אקשן והאזרחים חושבים שיש פה משהו מהותי ובפועל חברי הכנסת חברים ועושים קירקס מכולנו.

עוד 1,003 מילים ו-3 תגובות

עם האישור להקמת שני יישובים פרבריים חדשים ברמת הגולן, איילת שקד יכולה לסמן וי על משימה שהושלמה לפני שהממשלה מתאיידת ● פוליטיקאים אוהבים לנפנף ב"עשייה", אבל מה גרם לנציגי מנהל התכנון ומשרד התחבורה להצביע בעד? ● החברה להגנת הטבע: "מדובר בשיקולים פוליטיים שלא נועדו להיטיב עם תושבי הגולן"

עוד 989 מילים

גם אם "חוק הנאשם" יעבור, זה אינו סוף פסוק עבור נתניהו

הצעת החוק שמטרתה למנוע מנאשם בפלילים לקבל את המנדט להרכיב ממשלה - שוב על הפרק, והיא עשויה לעלות להצבעת הכנסת בשבועות הקרובים ● השאלה האם ראוי ואיך ניתן לחוקק חוק כזה בשלהי הכנסת הנוכחית, תעמוד בוודאי בכל עתירה נגד החוק - לו יעבור ● וגם אם נניח שכל המשוכות המשפטיות ייפתרו, מה מונע מ-61 ח"כים פשוט לבטל את החוק אחרי הבחירות? ● פרשנות

עוד 1,192 מילים

רכבת ישראל בונה ומממנת מנחת פרטי מכספי הציבור

תחקיר זמן ישראל חברת הרכבת הממשלתית סוללת ומממנת עבור המנחת הפרטי "פרדייב" שליד חוף הבונים מסלול תעופה משודרג בעלות של כ־50 מיליון שקל על חשבון הציבור ● זאת, על אף שמדובר בעסק פרטי ובניגוד לכאורה לנכתב בתוכנית המקורית ● היזם: "ההסכם ביני לבין הרכבת סודי" ● רכבת ישראל: "בין הרכבת ליזם אין התקשרות עסקית. אנחנו פועלים בהתאם לאישורים" ● הבונים לטיס: כתבה חמישית בסדרה

עוד 2,321 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה