המלחמה הנוראית בעזה מביאה עמה עוד ועוד חללים, מסכנת את החטופים, מעצימה את הבידוד הבינלאומי על ישראל וכמובן זורעת הרס, חורבן ומוות בעזה, אבל לפחות בדבר אחד היא הצליחה להביא לשינוי חיובי:

העולם המערבי מבין שיש לו תפקיד מרכזי בקידום פתרון שתי המדינות. לא עוד לשבת בצד, להצהיר הצהרות ולחכות, אלא לנקוט במעשים ובראשם ההכרה הרחבה כל כך במדינה הפלסטינית.

המלחמה בעזה הבהירה לעולם שמה שקורה בעזה לא נשאר בעזה, אלא משפיע על הפוליטיקה והיציבות במזרח התיכון כולו וברחבי העולם.

העמדה המסורתית, לפיה מדינות העולם  יסייעו לישראלים ולפלסטינים לפתור את הסכסוך כשאלה יהיו מוכנים לכך, סיפקה למתנגדי ההסדר המדיני בישראל ובפלסטין את האפשרות למנוע כל התקדמות, והם ניצלו את ההזדמנות הזו היטב. גם הגישה הגורסת שהמדינה הפלסטינית חייבת לקום רק בסוף מו"מ, אפשרה לממשלות הימין בישראל למנוע את הקמתה.

העמדה המסורתית, לפיה מדינות העולם  יסייעו לישראלים ולפלסטינים לפתור את הסכסוך כשאלה יהיו מוכנים לכך, סיפקה למתנגדי ההסדר המדיני בישראל ובפלסטין את האפשרות למנוע כל התקדמות

הסדר הנכון הוא שמדינה פלסטינית תקום על ידי העולם כפי שישראל הוקמה על ידי האו"ם וכפי שקוסובו לא הוקמה אחרי מו"מ עם סרביה, אלא למרות התנגדותה. מובן וברור שגם אחרי הקמתה של מדינה פלסטינית עדיין נצטרך לנהל איתה מו"מ על סוגיות כמו חילופי שטחים, הסדרים ביטחוניים ואזרחיים ועוד, אבל עקרון שתי המדינות עצמו לא יהיה נתון למו"מ.

גל ההכרה הנוכחי לא יביא להקמת מדינה פלסטינית בפועל. בדרך לשם יש לעבור את מועצת הביטחון, שם ארצות הברית של ממשל טראמפ תטיל וטו. אבל ההכרה חובקת העולם מקרבת אותנו לכך שגם ארצות הברית, שנותרה המדינה היחידה שחוסמת את ההכרה במועצת הביטחון, תצטרף לקונצנזוס העולמי וגם היא תצטרף להכרה העולמית לכשממשל טראמפ יוחלף בממשל דמוקרטי.

בניגוד לשקרי הקואליציה ולפחדנות האופוזיציה, שמציגות את ההכרה במדינה פלסטינית כ"פרס לחמאס", האמת היא הפוכה בתכלית. הפרס הוא קודם כל לנו, אזרחי מדינת ישראל.

אנחנו, הישראלים, זקוקים למדינה פלסטינית לא פחות מהפלסטינים עצמם, כי המדינה הזו תשחרר אותנו מנטל הכיבוש, שלאורך שנים מכרסם בנו, עד שבשנה האחרונה הוא כבר הפך למעמסה בלתי נסבלת שמורידה אותנו לתהומות מוסריים ומדיניים ומסכנת את מדינת ישראל.

המדינה הפלסטינית תבטיח כי נוכל להמשיך ולממש את חזון מדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי. בלעדיה ניאלץ לבחור בין אפרטהייד לבין טרנספר, שני פתרונות שיהפכו את המדינה שאנחנו כה אוהבים למוקצה עוד יותר בעולם ולקשה מאוד למחיה בעבור הציבור הדמוקרטי ליברלי.

קבלני ההרס בימין הקיצוני רוצים כנראה בדיוק את זה, אבל גם הם לא יוכלו להתמודד עם הבידוד הבינלאומי ההולך וגובר מדי יום.

כששרי ממשלה אומרים כי כוונתם היא להפוך את רצועת עזה לבלתי אפשרית למחיה כדי להוציא ממנה את תושביה ולהשתלט על הנדל"ן, וכאשר הממשלה פועלת לעשות את אותו הדבר לפלסטינים בגדה המערבית, היא לא חורצת רק את גורלם של הפלסטינים, אלא גם את גורלנו.

מימוש חזון העוועים האכזרי והמשיחי של נתניהו וממשלתו יביא לכך שכל מי שאינם מוכנים להשלים עם תוכנית שכל כולה פשע נגד האנושות והאנושיות יצטרכו לבחור בין חיים של מאבק, לבין גלות פנימית במדינה שלא תהיה עוד מדינתם או לצאת אל מחוצה לה. נקיטת הפעולות על ידי ידידינו בעולם, מטרתה היא להציל את ישראל מעצמה.

מימוש חזון העוועים האכזרי והמשיחי של נתניהו וממשלתו יביא לכך שכל מי שאינם מוכנים להשלים עם תוכנית שכל כולה פשע נגד האנושות והאנושיות יצטרכו לבחור בין חיים של מאבק, לבין גלות פנימית

ההכרה הרחבה במדינה הפלסטינית מייצרת כבר כעת שינוי תודעתי בכך שמדינה פלסטינית אינה תלויה ברצונה של ישראל ואינה בבחינת זכות שהיא "מעניקה" לפלסטינים. שינוי התודעה הוא גם באבחנה הכללית, החשובה כל כך, המשותפת גם למדינות ערב ולרשות הפלסטינית, בין מחבלי חמאס, שחזון שתי המדינות הוא אולי הסיוט הכי גדול שלהם, לבין רוב רובו של העם הפלסטיני.

יחד עם זאת, לא די בהכרה בלבד – אלא יש לייצר את התנאים שיאפשרו את מימושה של ההכרה. להביא לכך ששינוי התודעה ייצר גם שינוי בשטח. לכן, יש לחזק את הגורמים הפלסטינים המתונים ואת הכלכלה הפלסטינית וכמובן להפעיל לחץ משמעותי על ממשלת נתניהו, בכדי להביא לסיום המלחמה ולמהלך נורמליזציה אזורי שמדינה פלסטינית מפורזת תהיה חלק ממנו.

זו לא תהיה משימה קלה כשבבית הלבן יושב טראמפ, שנראה כי עדיין לא מבין את הנזק שנתניהו גורם, בראש ובראשונה למדינת ישראל אבל גם לאינטרסים האמריקאים והן לטראמפ עצמו, כמי שחלומו הגלוי הוא לזכות בפרס נובל לשלום.

משימת השינוי תהיה אפשרית אם העולם מחוץ לארה"ב יהיה מאוחד ומושקע במאמץ לעצור את המלחמה ולקדם נורמליזציה, שתבטיח ביטחון למדינת ישראל ותייצר בסיס לשיתוף פעולה אזורי ובינלאומי נגד כוחות הרוצים לערער את היציבות בשם רעיונות ג'יהאדיסטיים או משיחיים.

חיזוק הגורמים המתונים הוא החשש האמיתי של הימין הישראלי, שעסוק זה עשורים בפסילת כל פרטנר בצד הפלסטיני, זאת על מנת להימנע מהגעה להסדרים שיביאו לנסיגה מהגדה המערבית.

לכן "החמאס הוא נכס" הייתה סיסמתו של הימין, חיזוק החמאס בכסף קטארי והחלשת הרשות הפלסטינית היה הבסיס למדיניותו הלכה למעשה. הייתה זו  מדיניות אבסורדית, הרת אסון, המנוגדת בתכלית לאינטרס הישראלי וסופה שהתפוצצה בפרצופנו ב-7 באוקטובר.

לכן, על הכוחות הדמוקרטיים שחפצים בקידומה של ישראל ובהפסקת הכיבוש המאיים על ישראל, לנקוט פעולה כדי להביא לשינוי דרמטי במדיניות ישראל.

הגיע הזמן שהמנהיגות הפוליטית תפסיק לפחד ממדינה פלסטינית ותתחיל להבין ולהוליך את הציבור הישראלי להבנה כי מדינה פלסטינית היא גלגל ההצלה של מדינת ישראל כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי ושל שאר אזרחיה ומפתח לחיים של שוויון בין אזרחיה היהודים והלא יהודים.

הגיע הזמן שהמנהיגות הפוליטית תפסיק לפחד ממדינה פלסטינית ותתחיל להבין ולהוליך את הציבור הישראלי להבנה כי מדינה פלסטינית היא גלגל ההצלה של מדינת ישראל כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי

המסר הזה חייב לחלחל בקרב מנהיגי המרכז-שמאל והציבור הליברלי. טבח ה-7 באוקטובר הביא עמו טראומה וחוסר אמון בסיסי בפלסטינים, אבל אם לא נשכיל להבין כי לא כל הפלסטינים הם חמאס וכי בסופו של דבר היפרדות לשתי מדינות, לצד נורמליזציה אזורית, היא אינטרס ישראלי ממדרגה ראשונה, נמשיך להתדרדר לתהומות הדיקטטורה מבית ומחוץ ולבידוד בינלאומי שיחליש דרמטית את המדינה, יחניק את הכלכלה, יפגע אנושות בקשרי המדע וההשכלה ויפגע בביטחון המדינה עצמו, עד שלא תישאר לנו מדינה שנוכל להיאבק עליה.

על האופוזיציה, שמבינה זאת היטב, להפסיק לפחד, ולהציג אלטרנטיבה רעיונית ומדינית אמיתית שתחילתה בהבנה כי מדינה פלסטינית לצד ישראל היא אינטרס קיומי של מדינת ישראל עצמה.

זוהי קריאת השכמה למנהיגות הפוליטית. אל תחמיצו את גלגל ההצלה שגדולות ידידותינו מושיטות לישראל.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.