יש משברים שהם גלויים, חריפים ומיידיים, ואילו אחרים מתפתחים באופן איטי ושקט יותר, אבל השלכותיהם עמוקות הרבה יותר. המשבר במערכת החינוך הישראלית משתייך לקטגוריה השנייה.

דוח מבקר המדינה, שפורסם ביולי 2024, ואליו מצטרפים הדוחות של 2025 ו-2026, מעלים תמונה חד-משמעית: מערכת החינוך הישראלית בעיצומו של משבר עמוק ומתמשך, שהחריף בעקבות רצף הזעזועים של השנים האחרונות.

אחת הבעיות היסודיות נעוצה במבנה המערכת עצמו: מערכת מפוצלת, ללא אמות מידה אחידות או פיקוח משותף לזרם הממלכתי, הממלכתי-דתי, החרדי והערבי.

דוחות מבקר המדינה מ-2024, 2025 ו-2026, מעלים תמונה חד-משמעית: מערכת החינוך הישראלית בעיצומו של משבר עמוק ומתמשך, שהחריף בעקבות רצף הזעזועים של השנים האחרונות

לכל אחד מהזרמים האלה תכנים, דרישות וסדר עדיפויות שונים בתכלית. לכל מגזר יש מנגנוני פיקוח משלו, ללא סמכות חינוכית עליונה שתבטיח ניהול אחיד. משמעות הדבר היא שכל מגזר מפיץ את האידיאולוגיה שלו ומעצב לפי ראות עיניו את תוכניות הלימוד, לעיתים תוך צנזורה או התאמות מפליגות.

הילדים בבתי הספר השונים גדלים ביקומים מקבילים, ולמעט מקרים חריגים, אינם פוגשים כלל תלמידים ממגזרים אחרים עד לשירות הצבאי, במקרה הטוב (כלומר, בתנאי שהם אינם דתיים שמתגייסים ליחידות דתיות או חרדים שאינם משרתים כלל), או לאוניברסיטה, אם הם בוחרים ללמוד לימודים אקדמיים.

הם גדלים, אם כך, מתוך בורות מוחלטת ביחס לאחר, לצורת המחשבה שלו, לאורח חייו ולשאיפותיו. באופן זה נוצרת חברה מפולגת, המתמודדת עם שסעים שאינם טבעיים כי אם מלאכותיים, שסעים שנוצרו ומוסדו על ידי המדינה. עם הזמן, שברים אלו הופכים לבעיה חברתית של ממש, והם מנוצלים ומועצמים על ידי פוליטיקאים עד שהם נדמים כמעט בלתי הפיכים, שכן נראה שאין לאיש אומץ להוביל רפורמה עמוקה במערכת החינוך למען הדורות הבאים.

ממצא נוסף העולה מדוח המבקר הוא ירידה במיומנויות. מספר הזכאים לבגרות עולה, אך חלק ניכר מהתלמידים אינם שולטים במיומנויות הבסיסיות הנדרשות להצלחה בהשכלה הגבוהה או בשוק העבודה. 78% מתלמידי כיתות ט' אינם מגיעים לרמת האנגלית הנדרשת ו-62% אינם שולטים בשפת אימם. יש תלמידים שמסיימים 12 שנות לימוד אך אינם מסוגלים לקרוא טקסט אקדמי פשוט, דבר שמגביל את סיכוייהם לעסוק במקצועות בעלי הכנסה גבוהה, וכמובן כרוך בהשלכות נוספות שלא אפרט כאן.

הילדים בבתיה"ס השונים גדלים ביקומים מקבילים, ולמעט מקרים חריגים, לא פוגשים תלמידים ממגזרים אחרים עד לשירות הצבאי, במקרה הטוב – אם אינם דתיים שמתגייסים ליחידות דתיות או חרדים שאינם משרתים

לאחר הזנחת ארוכת שנים, מגפת הקורונה והמלחמות החמירו את המצב. בחמש שנים הפסידו התלמידים כ-15 חודשי למידה, ללא כל תוכנית לאומית של ממש לגישור על הפערים. המערכת מתקשה לתפקד במצבי חירום וסובלת ממחסור חמור במורים. לכך מתווסף משבר במקצוע ההוראה, חוסר אטרקטיביות וצורך בעדכון עמוק של הכשרות המורים, כדי שאלה ישקפו את שיטות הלימוד החדשות ויהלמו את השינויים בחברה.

אך הקשיים אינם פדגוגיים בלבד. לפי הדוח, יותר ממחצית מהתלמידים מראים תסמינים של מצוקה נפשית, כגון חרדה, עייפות וקשיי ריכוז. בהקשר זה, הלמידה הופכת לאתגר. מצבם של תלמידים אלה, שנותקו מהשגרה ומרצף הלמידה, מחמיר בהיעדר מנגנוני תמיכה מספקים. מציאות של חוסר ביטחון, אזעקות, סגרים וניתוק חברתי, שאליה מתלווה לעיתים קרובות דאגה לאבות או לאחים שיצאו למלחמה, פגעה אנושות ביכולות הלמידה שלהם. החזרות ללימודים מתרחשות בתנאים פסיכולוגיים קשים, המאריכים את זמן ההסתגלות.

הקשיים שתוארו אינם חדשים, אך לפי הדוח, הצטברות המשברים חשפה את היעדרו של חזון פוליטי קונקרטי לטווח הרחוק.

בעיה מרכזית נוספת היא האוטונומיה של מוסדות החינוך והיעדרה של יד מכוונת. אוטונומיה אמנם יכולה, במקרים נדירים, לעודד חדשנות, אך לרוב היא מעמיקה את הפערים. בהיעדר סטנדרטים מחייבים ומעקב אחר ביצועים, כל מוסד לימודי מתפתח בהתאם לסביבתו ולמשאבים העומדים לרשותו. מקום הלימוד הגיאוגרפי נעשה גורם מכריע בהצלחת התלמידים. אוטונומיה מופרזת, ללא רגולציה, עשויה להרע את המצב.

דוח המבקר מעמיד בפנינו פרדוקס: ישראל היא מעצמה טכנולוגית עולמית, אך לחלקים מאוכלוסייתה אין מיומנויות יסוד והם אינם עומדים באמות המידה של מדינות מפותחות אחרות, בפרט אלו של ה-OECD. משבר חינוכי זה חורג מגבולות בית הספר ומשפיע ישירות על הלכידות החברתית, על האופק התעסוקתי של האזרחים ועל העתיד הכלכלי של המדינה.

מציאות של חוסר ביטחון, אזעקות, סגרים וניתוק חברתי, מלווה לעיתים בדאגה לאבות או אחים שיצאו למלחמה, פגעה אנושות ביכולות הלמידה. החזרות ללימודים מתרחשות בתנאים פסיכולוגיים קשים, המאריכים את ההסתגלות

אני מודעת לכך שהליקויים הללו מוכרים לישראלים ואינם בגדר חדשות מרעישות, אך הממדים שהגיעו אליהם היום מדאיגים מאוד. אני יודעת גם שדוחות לבדם אינם מספיקים כדי להניע רפורמה.

המודל של מערכת החינוך הישראלית עוצב עם הקמת המדינה; בתקופה זו הוא ענה על צרכי המדינה ואוכלוסייתה. אלא שמאז לא נעשה דבר כדי לעדכן את שיטות ההוראה ואת תוכניות הלימוד, אף שברור שהדרישות החינוכיות והאתגרים החברתיים מחייבים התאמה כזאת.

אני לא מדברת על ייבוא של מודל מערבי מוכן מראש או על כפייה של אחידות מוחלטת. אפשר לחשוב מחדש על המערכת וליצור מודל ניתן להתאמה. להעלות את רף הדרישות, להכשיר את המורים, לשפר את מעמדם, להקטין את מספר התלמידים בכיתות ולהבטיח בדחיפות חינוך חובה משותף, שינוהל על ידי גוף ריכוזי וקפדני. זאת כדי להבטיח השכלה מדעית, ספרותית, אמנותית וספורטיבית אחידה, ללא צנזורה וללא פוליטיזציה של התכנים, תוך השארת מקום לייחודיות תרבותית ודתית ומתן אפשרות לכל קהילה גדולה להעביר את ערכיה.

מודלים כאלה כבר קיימים בישראל ובבתי ספר יהודיים בתפוצות, בהם ילדים מקהילות שונות – חילונים, מסורתיים ודתיים – לומדים יחד באותו מוסד לפי אמות מידה משותפות, ומראים לנו שיש דרך אחרת.

באופן זה, הילדים יתפתחו יחד ויפתחו שפה משותפת לעתיד משותף.

אני יודעת שהפוליטיקאים מתמודדים עם נושאים דחופים אחרים, ושהנהגת רפורמה בבתי הספר היא מאבק קשה ומורכב, במיוחד בהקשר של החברה הישראלית. זהו מאבק שידרוש השקעה עצומה של אנרגיה, רצון וזמן לטווח ארוך מאוד; אבל אנחנו נטעה טעות חמורה אם נבחר לעצום עיניים.

הליקויים הללו מוכרים לישראלים ואינם בגדר חדשות מרעישות, אך הממדים שהגיעו אליהם היום מדאיגים מאוד. נכון שדוחות לבדם אינם מספיקים כדי להניע רפורמה, אך נטעה טעות חמורה אם נבחר לעצום עיניים

אין היום דבר חשוב יותר מהחינוך. בזמן שהחברה שלנו מתפרקת מבפנים, חיוני לייצר חיבור, וחיוני גם לתת לדורות הבאים את הכלים האינטלקטואליים הדרושים להתמודדות עם אתגרי המחר. ילדי ישראל אינם יכולים לחכות עוד. הם מבקשים חברה מלוכדת יותר ומפוצלת פחות; מגיע להם לקבל את הטוב ביותר ולגדול בחברה בעלת חסינות, ללא שסעים מיותרים, חברה שמסוגלת להחליט החלטות צלולות ואמיצות לטובת הכלל.

קרין דנה היא ילידת פריז. עלתה לישראל ב-2016. נטורופתית ותרפיסטית הוליסטית, אמא ל-4 ילדים, פעילה למען מספר נושאים בעמותות לזכויות בעלי חיים וטבעונות, זכויות נכים, חינוך, ובריאות. מייסדת שותפה של הפלטפורמה ‘’חשיבה’’ למען ציבור דוברי הצרפתית בישראל.