דווקא אחרי הניצחונות הגדולים של ישראל בחלק מהחזיתות, היא נכנסת לצבת מאוד מסוכנת של בנאום הבעיה הפלסטינית והסדרים כפויים מצד אחד, וזעזועים פנימיים חסרי תקדים של שנת בחירות רעילה, מצד שני. וזאת כאשר כל מערכות הפנים הממלכתיות חלשות להחריד.

יש ספק אם המדינה תוכל לעמוד בשילוב כל התהליכים האלה, ביחוד כאשר הם באים "במכה אחת". האופוזיציה לא נכנסת לאירועים האפוקליפטיים שלתוכם נכנסת המדינה, באופן המסכן משמעותית את יכולתה לנצח את הרב-מג הפוליטי בנימין נתניהו בשנת הבחירות הבאה עלינו לרעה.

ספק אם המדינה תוכל לעמוד בשילוב כל התהליכים והזעזועים, ביחוד כשהם באים "במכה אחת". האופוזיציה לא נכנסת לאירועים האפוקליפטיים שקורים פה, באופן המסכן משמעותית את יכולתה לנצח בבחירות

הסימנים לצבת הזאת הם התארגנות הכוח הרב לאומי מתוקף החלטה צפויה של מועצת הביטחון לגבי עזה מצד אחד, ומינויו של דוד זיני, למרות כל הבעייתיות בדמות, בתהליך מינויה ובזהות הממנה, לראש שב"כ.

במערכה רבת השנים של פורעי הגבעות נגד צה"ל ושב"כ, מינויו של זיני נתפס, לפחות בעיני הפורעים, כניצחון שלהם על צה"ל, והפניית מרצה של המחלקה היהודית בשב"כ מפורעי הגבעות למחאה של קפלן. כל זה עלול להחמיר גם את מצב בטחון הפנים בישראל, וגם להוביל ערעור היציבות בגדה. נקווה שזיני, אחרי שיפנים את האתגרים המוצבים לפניו, לא ייגרר למסלולים המסוכנים שנוער הגבעות מייעד לו.

התוצאה תהיה, שאותו היגיון שהוליד את הכוח הרב לאומי לעזה, יפנה אותו גם לגדה. זאת בעיקר כשיש גם הבטחה של נתניהו לאיתמר בן גביר ולרבנים שלו לבנות בית כנסת על הר הבית, מה שעלול לערער את היציבות בירושלים, את היחסים עם ירדן, ואולי חלילה להוביל לערעור היציבות בירדן עצמה, והפיכתה של ירדן לעזה החדשה.

מי שחושב שנתניהו לא מודע לסכנות האלה, וכי זה "סתם יוצא ככה", לא מכיר את האיש, שכל מהלכיו מסומנים מראש. מי שצופה בלחצים הגוברים שלו לבטל את משפטו בגלל שאין בכל העולם ראש ממשלה עם אתגרים כמו שלו, לטענתו, יכול להבין שאחרי סיומה של מלחמת עזה הוא חייב "אתגרים חדשים". יש לו על המדף כמה אופציות, והוא לא יהסס לממש את כולן.

מי שצופה בלחצי נתניהו הגוברים לביטול משפטו, כי אין בכל העולם רה"מ עם אתגרים כמו שלו, לטענתו, מבין שאחרי סיום מלחמת עזה נדרשים "אתגרים חדשים". יש לו על המדף אופציות שהוא לא יהסס לממש

הצלחתו של נתניהו, נגד כל הסיכויים, למנות את זיני לראש שב"כ, ממחישה את סכנת קריסת מערכות הפנים. יש לקחת בחשבון שאחרי נפילת המשטרה גם  שב"כ ייפול. אולי לא באותה קלות, אבל ייפול.

כבר ראינו את ההדלפות הפוליטיות מתוך שב"כ, ואת חוסר יכולתו של ראש שב"כ הקודם רונן בר לשמור את השוחה שלו במלחמה של הדמוקרטיה, כי ידע שאם יחליט להגו על הדמוקרטיה, הוא עלול לגרום לזעזועים בארגון.

אחרי שבצלאל סמוטריץ' השתלט על משרד הביטחון, יגיע תור שב"כ, ונערי הגבעות ירגישו חופשיים לממש את תכנית ההכרעה בגדה הרבנים של בן גביר ילחצו לממש את ההבטחה על בית כנסת בהר הבית – ואז נשחט את הפרה האדומה הממתינה ליעודה המשיחי בשילה, ניכנס לעידן גוג ומגוג של סכנות ומתיחויות מבית ומחוץ – 

ואז באמת נהיה חייבים לבטל את המשפט.

כאשר אנו מדברים על קריסת מערכות הפנים, זה לא רק בג"ץ ה-11:0, איחוד כל התיקים למשפט שלא נגמר, חוסר היכולת להוציא את נתניהו לנבצרות למרות שהפר את הסכם ניגוד העניינים ועוד ועוד – אלא גם האופוזיציה שמתקשה להיכנס לאירוע המסוכן שהמדינה נכנסת אליו.

קריסת מערכות הפנים היא לא רק בג"ץ ה-11:0, איחוד כל התיקים למשפט שלא נגמר, חוסר היכולת להוציא את נתניהו לנבצרות למרות הפרת הסכם ניגוד העניינים ועוד – אלא גם האופוזיציה שמתקשה להיכנס לאירוע

ההצלחה הגדולה של נתניהו היא הנחלת שיח ה"ימין פטריוטי מול סמול בוגדני", למרות שכבר מזמן החברה הישראלית לא מחולקת בין ימין ושמאל, אלא בין שוחרי דמוקרטיה לשוחרי דיקטטורה, בין יושר לבין שחיתות.

אחד הנכסים החשובים של האופוזיציה הוא יכולותיו הרטוריים של יאיר לפיד, וזה חשוב. אבל, מי שמקשיב לו, לא יכול להשתחרר מן התחושה שמה שמניע אותו יותר מכל הוא הרצון להוכיח שהוא ימני יותר מנתניהו. כמעט, אם בכלל, לא שמעתי אותו מדבר על יושר מול שחיתות, למשל.

אם הבחירות הן על ימין מול שמאל, הרי שהבחירות הולכות על הקלף החזק של נתניהו, מה שיקשה על האופוזיציה להתמודד מולו, ואני ממליץ שלא להתעלם מן הסקרים של ערוץ 14. אם האופוזיציה תתיישר עם הנרטיב של נתניהו – נתניהו ינצח.

ההיגררות אחר הנרטיב של נתניהו מרחיקה את ישראל דווקא בשנת הבחירות הגורלית שלה מן האתגרים האמיתיים שלה – השחיתות, הדיקטטורה, אשר דווקא בגלל הספין של "ימין מול סמול" תתפוס תאוצה בצורה מסוכנת.

החשש להיחשב סמולני, חלילה, מרחיק את האופוזיציה מן הבייס האמיתי שלה, תנועת המחאה. ראינו את זה עכשיו עם מעצרם עצורי הפחים מול עצורי החרדים. בעוד עצורי הפחים של המחאה הופקרו לגורלם, איש ממנהיגי האופוזיציה לא בא לחלץ אותם מן הכלא, כדי שחלילה לא יזוהו "כקפלניסטים סמולנים" – הרי שכל הנהגת החרדים באו לבתי הכלא של החרדים משתמטי הגיוס ושורפי פחי הזבל. הם עשו זאת כדי להזדהות אתם, לשחרר אותם, ובכך לחזק את הבייס הימני. בעוד הבייס של המחאה מתייאש ונחלש.

החשש להיחשב סמולני מרחיק את האופוזיציה מהבייס האמיתי שלה, המחאה. כשמנהיגי האופוזיציה הפקירו את עצורי הפחים של המחאה לגורלם, הנהגת החרדים דאגה לעצוריה המשתמטים ושורפי הפחים

והדברים חמורים ביותר מול החברה הערבית. מי שאיפשר את הממשלה לנפתלי בנט וליאיר לפיד היה מנסור עבאס. הלקח שלהם היה אמור לחייב אותם לחזק את הקשר עם הציבור הערבי, כדי לעורר בו תקווה של השתלבות במרקם הישראלי, ולהשפיע בבחירות.

אבל מה עושים באופוזיציה? את מה שמצופה מהם, כלומר – להפך.

במקום לבוא, לעודד ולעמוד לצד החברה הערבית במשבר הפשע המאורגן הקורע אותה לגזרים, מפחד שחלילה יאמרו עליהם שהם "סמול", הם מפקירים את הערבים לגורלם, ועוד מרחיקים לכת ורומזים על ביטול תקציבים לחברה הערבית בגלל שהחרדים משתמטים.

אז למה שהערבים יבואו לקלפיות?

התחזית קשה – העולם מתארגן למעורבות ישירה בבעיה הפלסטינית ויכפה עלינו הסדרים גם בגדה וגם בירושלים. הסדרים המסכנים את המרקם הישראלי.

כבר עכשיו היכולת של ישראל להתמודד מול גורלה נחלשת מאוד בגלל חוסר היכולת של המערכת המשפטית להתמודד מול משפט נתניהו.

האופוזיציה נכנסת לבחירות תחת הנרטיב הכוזב של נתניהו – ימין מול סמול, במקום ליצור את נרטיב האמת – יושר מול שחיתות.

במקום לעמוד לצד החברה הערבית במשבר הפשע המאורגן הקורע אותה, מפחד שחלילה יאמרו שהם "סמול" הם מפקירים אותה לגורלה, ועוד רומזים על ביטול תקציבים לחברה הערבית בשל השתמטות החרדים

ואולי דווקא בגלל חריפות הסכנה תבוא ההכרה להתנער ולהציב את מערכת הבחירות במקומה הראוי, ואופוזיציה יקרה – אל תשכחו לחבק את הערבים במצוקתם, כי בלעדיהם לא תהיה לכם – ולנו – ממשלה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.