גילוי נאות: יש לי חולשה לאיים. אולי בגלל שהטיול־אחרי־צבא שלי – מי שמע אז על קופנגן – היה האיים הקיקלאדיים של יוון, נקסוס, פארוס וסנטוריני היפה מכולם. ואולי בזכות ג'רלד דארל ורשמיו ממיסי הלב מאי מופלא אחר – קורפו.
כשאני דורך על אדמתו של אי, בעיקר אם מדובר באחד קטן, אני מייד חש תערובת של בעלות ושייכות. העובדה שמדובר ביחידה יבשתית שעל פני שטח מוגבל יכולה להכיל גם חוף וגם הר, גם שוליים וגם מרכז, שאפשר להקיף אותה ולהגיע מנקודה לנקודה בהליכה או לכל היותר בנסיעה קצרה, וכמובן לראות מכל מקום את הים – הופכת את האי, כל אי, למקום שבו אני מרגיש בבית.
לפעמים קל לשכוח את זה, אבל מנהטן היא אי. 21.7 קילומטרים על 3.7 שבהם מתגוררים 1.6 מיליון תושבים, ושלתוכם נדחס כל מה שנפלא באנושות וכל מה שמופרע, כל מה שטוב וכל מה שרע, כל מי שעשיר וכל מי שעני.
לאיי הלוויין של מנהטן יש תפקיד: הם מהווים את ההיפך המוחלט מהעיר שחיה מסביב לשעון על דופק 200. הם מציעים שקט ומרחבים ירוקים וציוץ של ציפורים והמון ים, וכל זה במרחק כמה דקות הפלגה
לאחרונה חזרתי למנהטן אחרי 30 שנה, אבל הפעם ביקרתי לא רק בה, אלא גם באיים הסמוכים אליה. לאיי הלוויין של מנהטן יש תפקיד: הם מהווים את ההיפך המוחלט מהעיר שחיה מסביב לשעון על דופק 200. הם מציעים שקט ומרחבים ירוקים וציוץ של ציפורים והמון ים, וכל זה במרחק כמה דקות הפלגה או ריחוף מהכוורת האנושית והמסכים המרצדים המוכרים בשם "טיימס סקוור".
להלן רשמי ביקור בשלושה מהאיים של מנהטן.
גברנרז איילנד ("אי המושלים")
התוכנית הייתה לחוות את ההפלגה על הסיפון, אבל הרוח הקרה שהצליפה בפנים שכנעה אותנו שגם מחלל הנוסעים עם החלונות הגדולים אפשר ליהנות מהנוף.
זה היה יום ממוצע של אמצע נובמבר בניו יורק, הטמפרטורה עמדה על שמונה מעלות צלזיוס, אבל המספר שבאמת קובע בעיר הזו הוא ה־"feels like" – "מרגיש כמו". ובאדיבות הרוח זה הרגיש קפוא כמו שתי מעלות. אפילו האפליקציה אמרה.
המעבורת הייתה כמעט ריקה. נחילי הנוסעים שראינו באזור פארק באטרי בחרו להפליג לפסל החירות ולאליס איילנד – האי הקטן שבעבר שימש כשער למהגרים מהעולם הישן לארה"ב. אנחנו בחרנו ביעד אחר, כנראה בהשראת סרטון אינסטגרם שהרשים את הדור הצעיר: גברנרז איילנד. אי המושלים.
מדובר במסע קצר במיוחד, שבע דקות אורכו. זה הזמן שנדרש כדי לחצות את התעלה שמפרידה בין דאונטאון מנהטן לאי. רק שבע דקות, רק 800 מטר – אם ההדסון לא היה נורא קר אפשר לשחות את זה
מדובר במסע קצר במיוחד, שבע דקות אורכו. זה הזמן שנדרש כדי לחצות את התעלה שמפרידה בין דאונטאון מנהטן לאי. רק שבע דקות, רק 800 מטר – אם ההדסון לא היה נורא קר אפשר לשחות את זה – ובכל זאת הרגשה של מסע בים.
מישהי סיפרה פעם בפוסט על ההפלגה עם ילדיה בקו הזה. היא כנראה לא הייתה מודעת למשכה הזעום של ההפלגה והכינה מצבור חטיפים. לתדהמתה, עד שהמעבורת עגנה הם חיסלו הכול. בים יש לזמן משמעות שונה.
ואכן, התחושה היא של מסע בזמן. כשהמעבורת עוגנת באי יורדים אל תוך תפאורה שנראית כמו תמונת התשליל של מנהטן: בתים ג'ורג'יאניים מהמאה ה־19 (על האי יש יותר מ־200 כאלה), שתי מצודות עתיקות, והמון מרחבים ירוקים ושלווים. כמה שעות בתוך התפאורה הזו, וחזרתם למנהטן כמו חדשים.
גברנרז איילנד, כמתבקש משמו, היה בעבר מקום משכנו של מושל ניו יורק. העמים הילידים כינו אותו "אי האגוזים" על שום עציו הפוריים, אבל הם נדחקו הצידה כשהגיעו המתיישבים ההולנדים, שלטענתם קנו אותו תמורת שני ראשי גרזן, קומץ מסמרים ומחרוזת חרוזים.
מה הסיכוי ש־700 דונם על הים, במרחק נגיעה ממנהטן, לא יכוסו בגורדי שחקים ונדל"ן בתעריף שרק אילון מאסק יכול לעמוד בו? איכשהו זה לא קרה, והרווח כולו שלנו
בחלק מהמאה שעברה האי שימש כבסיס צבאי סגור, ולמעשה רק ב־2012 יצאו לדרך עבודות להקמת פארק גדול על רוב שטח האי. כעבור שנתיים הפארק נפתח לציבור, והתוצאות נהדרות.
מה הסיכוי ש־700 דונם על הים, במרחק נגיעה ממנהטן, לא יכוסו בגורדי שחקים ונדל"ן בתעריף שרק אילון מאסק יכול לעמוד בו? איכשהו זה לא קרה, והרווח כולו שלנו – של כל מי שיכול לשוטט באי חינם אין כסף.
במסלול השיטוט מומלץ לכלול הקפה של האי, שכוללת תצפית מצוינת לעבר פסל החירות בנקודת הקצה של האי ("פיקניק פוינט") ונוף מהמם של קו הרקיע של מנהטן.
בחלק הפנימי של האי מרוכז מקבץ של פיילוטים בנושאי אקולוגיה ואקלים: קרוואן שבו מגדלים אצות בשיטה הידרופונית (מנותקת קרקע), מתחם משחקים רחב ידיים לילדים שבו כל הצעצועים הם גרוטאות וחפצים ממוחזרים, חלקות ניסוי חקלאיות לגידולים שונים.
אומרים שבסופי שבוע האי שוקק למדי, אבל משהו בשממה ובשלווה של אמצע השבוע היה כל כך קסום, כל כך שונה מהעיר שמשתוללת שם ממול
ויש גם אזורים באי שהם פשוט פארק, עם שבילים בחיק הטבע שחלקו משתולל וחלקו יותר מהונדס, עם פינה שבה מתוחים בין העצים הערסלים הכי נוחים בעולם, עם מגלשות שחילצו קריאות גיל גם ממי שכבר השאירו את ילדותם מאחוריהם, ועם עגלת קפה/מסעדה בעלת גוון אתיופי. לא הייתי רעב, אז הסתפקתי בצ'אי מתוק ומחמם.
אומרים שבסופי שבוע האי שוקק למדי, אבל משהו בשממה ובשלווה של אמצע השבוע היה כל כך קסום, כל כך שונה מהעיר שמשתוללת שם ממול.
רוזוולט איילנד
על אף שרשמית רוזוולט איילנד הוא חלק ממנהטן, יש ניו־יורקרים שלא מודעים לקיומו. ואם מודעים – מופתעים מהשאלה אם ביקרו בו. "מה יש לחפש שם?" שאל אותי אחד מהם. מתברר שהרבה.
רוזוולט איילנד הוא אי צינורי – אורכו שלושה קילומטר, רוחבו 240 מטרים בלבד מגדה לגדה. הוא מונח בין מנהטן לקווינס, באמצע האיסט ריבר.
ב־1637 הוא "נרכש" מהילידים על ידי המושל ההולנדי, והבניין העתיק ביותר באי הוא בית בלאקוול, שניצב במרכז האי ונבנה ב־1796 על ידי אחד מצאצאיו של דור המייסדים. כיום זהו הבניין השישי הכי עתיק בעיר ניו יורק, שריד כמעט אחרון לארכיטקטורת המאה ה־18.
האטרקציה הראשונה היא הדרך אל האי: אפשר אומנם להגיע אליו ב"סאבוויי", אבל הרבה יותר כיף ברכבל. הרכבל יוצא מתחנה באפר איסט – הרחוב ה־59 על השדרה השנייה. מחיר הנסיעה הוא הפתעה נעימה: כמו נסיעה רגילה ברכבת התחתית.
המסע ברכבל אורך דקות אחדות, אבל נותן הזדמנות להביט בגובה העיניים – או בגובה החלונות – אל המגדלים שמאיישים את מזרח מנהטן, ולהביט ממעוף הציפור על הנהר ועל קווינס שמעבר לו
המסע ברכבל אורך דקות אחדות, אבל נותן הזדמנות להביט בגובה העיניים – או בגובה החלונות – אל המגדלים שמאיישים את מזרח מנהטן, ולהביט ממעוף הציפור על הנהר ועל קווינס שמעבר לו. באי מתגוררים כ־15 אלף תושבים, רובם בבניינים לא מרשימים במיוחד, להבדיל מהנוף שבתוכו הם שוכנים.
מרכז האי הוא החלק הפחות מעניין, וכולל, חוץ מבתי מגורים, גם חניונים ומבני תשתיות. אבל כדאי מאוד להגיע אל השפיץ הצפוני, ואפשר להגיע אליו בהליכה נעימה על הטיילת שמשקיפה על הגדה הצפון־מזרחית של מנהטן.
בקצה הצפוני ממתין מראה מסקרן: מגדלור ישן, שלפניו מתחם זרוע פסלים של ראשים גדולים. ליצירת האמנות הזו קוראים "The Girl Puzzle", והיא מהווה מחווה לנלי בליי.
בליי הייתה חתיכת טיפוס: עיתונאית חוקרת בסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20, בתקופה שבה כמעט לא עבדו נשים בעיתונות, ועוד אחת אמיצה במיוחד. היא התחזתה לחולת נפש ואף אושפזה כדי לדווח על התנאים בבתי החולים לחולי רוח, עבדה חודשים במפעל כדי לתעד את חייהן הקשים של הפועלות ועוד.
בליי הציעה לעורכיה להקיף את העולם בעקבות פיליאס פוג של ז'ול ורן, מתוך מטרה לעשות את זה בפחות מ־80 יום. היא יצאה לדרך ב־1889, וחזרה לניו יורק, עטורת תהילה, כעבור 72 ימים, שש שעות, 11 דקות ו־14 שניות.
עיקר העניין באי מתמקד בשליש הדרומי שלו, שרובו מוקדש ל"פארק ארבע החרויות" של רוזוולט. כמו באי המושלים, גם כאן הפארק הושק רק בתחילת העשור הקודם
עיקר העניין באי מתמקד בשליש הדרומי שלו, שרובו מוקדש ל"פארק ארבע החרויות" של רוזוולט. כמו באי המושלים, גם כאן הפארק הושק רק בתחילת העשור הקודם – 2012, ויש בו גבעות ירוקות, מסדרונות עצים ושבילים שמוליכים אל נקודת הקצה של האי, עם תצפית נהדרת אל המגדלים של מידטאון מנהטן.
אווירת החופש של האי מהווה תפאורה הולמת ללוח האבן שעליו חרוט הטקסט האדיר של רוזוולט על ארבע החרויות שאסור לשלול מכל אדם בכל מקום על פני הכדור – חופש הביטוי, חופש האמונה, החופש ממחסור והחופש מפחד. אם רוזוולט, שנשא את הנאום בקונגרס ב־1941, היה מתעורר לתוך 2025, האנרגיות האופטימיות שלו היו סופגות מהלומה קשה.
בפאה הצפונית של הפארק והגבעות משתרע מתחם מרשים – קמפוס טכנולוגי שהוקם במשותף על ידי אוניברסיטת קורנל והטכניון הישראלי. האם הסטודנטים בחיפה יודעים שיש להם שלוחה על אי בלב ניו יורק סיטי?
בפאה הצפונית של הפארק והגבעות משתרע מתחם מרשים – קמפוס טכנולוגי שהוקם במשותף על ידי אוניברסיטת קורנל והטכניון הישראלי. האם הסטודנטים בחיפה יודעים שיש להם שלוחה על אי בלב ניו יורק סיטי?
ליטל איילנד ("האי הקטן")
האי השלישי בסדרה הוא מלאכותי. השינוי הבולט ביותר שעברה מנהטן בשנים האחרונות ניכר על גדות ההדסון, בעיקר זו המערבית.
בעבר רבים מהפירים ההיסטוריים היו אזורים עזובים ומוזנחים, החצר האחורית של ניו יורק. כיום נמתחת טיילת נפלאה לכל אורך הגדה המערבית של האי, וכמעט כל הפירים הפכו לפארקים ציבוריים, למתקני ספורט ופנאי או למתחמי קניות והסעדה. הפרויקט כולו נכנס תחת הכותרת פארק האדסון, והיהלום שבכתר הוא ליטל איילנד.
![מבט על "העציצים" המרכיבים את ליטל איילנד, ניו יורק, נובמבר 2025 (צילום: אביב לביא)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/11/20251117_164725.jpg "מבט על "העציצים" המרכיבים את ליטל איילנד, ניו יורק, נובמבר 2025 (צילום: אביב לביא)")
מדובר בפרויקט מרהיב שתוכנן על ידי המעצב הבריטי תומאס הת'רוויק ומומן ברובו על ידי פילנתרופים, כשעיריית ניו יורק משלימה את החסר. האי המלאכותי, שממוקם מול הקצה המערבי של רחוב 14, עשוי מ־132 עציצי ענק שכל אחד מהם נראה כמו גביע גלידה שהותקן על רגל בטון עצומה שנטועה בקרקעית הנהר.
היחידות שמרכיבות את הפארק מתנשאות לגבהים שונים – בין ארבעה מטרים מעל מפלס הנהר ל־19 מטר. השבילים בפארק מתפתלים בין מדשאות, עצים ופרחים, אמפי קטן להופעות שמשקיף אל הנהר ואלמנטים משחקיים חמודים מתחומי האופטיקה והצלילים.
פעם היה כאן פיר 55. בפיר הסמוך, 54, ירדו הניצולים מהטיטניק ב־1912, ושרידי הפיר ההוא עדיין כאן – בולי עץ שפזורים במים למרגלות האי המלאכותי
פעם היה כאן פיר 55. בפיר הסמוך, 54, ירדו הניצולים מהטיטניק ב־1912, ושרידי הפיר ההוא עדיין כאן – בולי עץ שפזורים במים למרגלות האי המלאכותי.
ליטל איילנד נפתח לקהל לפני ארבע שנים (מאי 21'), עדיין בעיצומה של הקורונה. להשקה החגיגית קדמו שנים של עיכובים ומאבקים, בין השאר בגלל מחלוקת עזה על ההשלכות הסביבתיות של המיזם.
ואכן, גם תוך כדי שיטוט מהנה באי/פארק שתוכנן בכישרון עצום, קשה להימנע מהמחשבה שלנטיעת מאות עמודי בטון בקרקעית הנהר, ולאור והרעש שבוקעים מהאי, יש השלכות לא מבוטלות על המערכות האקולוגיות ועל בעלי החיים בנהר.
מנגד, האי מארח מאות מיני עצים ופרחים, רבים מהם נבחרו בשל היותם מקור משיכה לחרקים ולציפורים, והפך ליחידת טבע חיה ותוססת בפני עצמה. וכמובן, המפלט הנהדר שהוא מספק משאון העיר.
"אני מקווה שליטל איילנד יספק למבקרים את התחושה של 'להשאיר את מנהטן מאחור'", אמר בשעתו הת'רוויק, המתכנן, והוסיף: "האי אמור לספק לתיירים ולתושבים סוג של אתנחתא ומבט חדש וחיצוני על העיר ההומה. זה מקום שיעניק אישור רגשי להביט לאחור אל ניו יורק ממקום אחר שאינו ניו יורק". ובכך בעצם ניסח את הסיפור של איי מנהטן כולם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו