יש טריק ידוע בקסמים – וגם בפוליטיקה: קוראים לו "הסחת דעת". בזמן שהקוסם מנופף במטפחת צבעונית ביד ימין, יד שמאל שלו מכניסה את השפן לכובע. השבוע, המטפחת הייתה בוהקת במיוחד: הדיבורים על בקשת החנינה של בנימין נתניהו והדרמה המשפטית שהתפתחה בעקבותיה וששאבה את כל החמצן באולפנים. כולם הפכו בבת אחת למומחים בסדרי חנינה, מוסר וצדק.

אבל בזמן שהסתכלנו על יד ימין, יד שמאל של הממשלה – זו שמחזיקה בארנק של כולנו – ביצעה מחטף שקט, כמעט אגבי, שמעבר למחירו הגבוה הוא עוד סמל לקריסה המתמשכת של המדינה.

במסמך לקוני שפרסם מזכיר הממשלה יוסי פוקס התבקשו השרים לאשר בהליך מזורז את הארכת צו גיוס המילואים עד לסוף ינואר 2026. ההחלטה מאפשרת לצבא לקרוא ל־280 אלף חיילי מילואים כמעט אוטומטית, ללא צורך בדיון ציבורי מעמיק. הם קוראים לזה "צרכים מבצעיים", אבל המסמך מספר סיפור נוסף, פחות מדובר: העלות של כל זה.

אי־גיוס החרדים הוא לא רק בעיה חברתית או ביטחונית – הוא אירוע פיסקלי עצום שמאיים על מדינת ישראל. הוא מגדיר מחדש את חלוקת ההון: מהכיס של המשרתים לכיס של אלו שאינם משרתים

המספרים שמאחורי הסיסמאות

"חוק ההשתמטות", או בשמו המכובס "חוק הגיוס", נדון בדרך כלל במונחים של שוויון בנטל, דם מול דם, ערכים וסולידריות.

אלה דיונים חשובים, אך הם מפספסים את הנקודה הכלכלית הכואבת באמת: אי־גיוס החרדים הוא לא רק בעיה חברתית או ביטחונית – הוא אירוע פיסקלי עצום שמאיים על מדינת ישראל. הוא מגדיר מחדש את חלוקת ההון: מהכיס של המשרתים לכיס של אלו שאינם משרתים.

ישראלים מפגינים בעד גיוס חרדים לצה"ל, ירושלים, 30 באוקטובר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לפי המסמך שפרסמה הממשלה, העלות הממוצעת של יום מילואים היא כ־1,000 שקל לאדם, ובסך הכול התוספת בגין גיוס זה עומדת על שישה מיליארד שקלים.

לזה מצטרף הזינוק הדרמטי בהוצאות המילואים ב־2024: תגמולי המילואים הגיעו ל־32.2 מיליארד שקל, לעומת 8.2 מיליארד ב־2023. הממשלה אישרה לאחרונה מכסות גיוס של עד 450 אלף מילואימניקים עד אוגוסט, ולפניה 400 אלף עד מאי. כל חודש נוסף של גיוס מילואים עולה למשק יותר ממיליארד שקל.

יד אחת של הממשלה פוטרת מגזר שלם משירות, והיד השנייה שולפת את המגזר היצרני ביותר ושולחת אותם לחזית, תוך שהיא משיתה על המשק עלות מטורפת

המספר הזה לא באמת משקלל את העסק שקרס כי הבעלים שלו נמצא בעזה כבר 200 ימים. הוא לא סופר את הלקוחות שעזבו, את הקריירה שנעצרה, או את בן או בת הזוג שנאלצו לצמצם משרה כדי לטפל בילדים בבית.

כאשר הממשלה מאשרת בהודעת ווטסאפ גיוס של מאות אלפים בעלות של מיליארדים, היא למעשה מטילה מס ייעודי על ציבור ספציפי מאוד. השישה מיליארד הללו לא ירדו מהשמיים: הם יבואו מקיצוץ בשירותים לציבור, מהעלאת המע"מ הקרובה, ומגירעון שהילדים שלנו ישלמו עליו ריבית.

מתגייסים חרדים מגיעים לבקו"ם בתל השומר, 1 בספטמבר 2025 (צילום: טל גן/פלאש90)

אז מה בעצם קורה כאן? יד אחת של הממשלה פוטרת מגזר שלם משירות, והיד השנייה שולפת את המגזר היצרני ביותר – אלו שעובדים, משלמים מיסים ומחזיקים את המשק – ושולחת אותם לחזית, תוך שהיא משיתה על המשק ועליהם עלות מטורפת.

המשבר המוסרי הופך למשבר כלכלי

העלות הזו היא המחיר של היעדר פתרון למשבר הגיוס. אילו היה לנו צבא גדול יותר, המבוסס על גיוס רחב יותר לכלל האוכלוסייה, העומס על כל חייל מילואים היה יורד דרמטית, ימי המילואים היו מתקצרים, והפגיעה במשק הייתה פחות חמורה. זו גם הייתה המסקנה החד־משמעית שהוצגה בחוות הדעת של משרד האוצר על חוק ההשתמטות.

איך מדינת ישראל תוכל להישאר בת־קיימא, כאשר רק פלח הולך ומצטמצם באוכלוסייה נושא בנטל השירות, העבודה והמס?

האם מישהו תיזמן במודע את משאל השרים דווקא ליום שבו נתניהו הגיש את בקשת החנינה? אין לכך ראיה, וזה גם פחות חשוב. בפועל, הדרמות המשפטיות והחוקתיות שואבות את כל תשומת הלב הציבורית, ובמקביל החלטות כלכליות־ביטחוניות כבדות משקל מחליקות מתחת לרדאר, עטופות בז'רגון של "סעיף 8 לחוק שירות המילואים".

במודע או שלא, כך נוצר מצב שבו אנחנו מתווכחים ימים שלמים אם הנשיא צריך "לסלוח" לנתניהו – אבל כמעט לא שואלים מי יסלח למילואימניקים שנקראים בפעם העשירית מאז אוקטובר 2023 לשירות.

ראש ממשלת בנימין נתניהו וח"כ משה גפני במהלך דיון "40 חתימות" בכנסת, ירושלים, 10 בנובמבר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

שאלה נוספת שכמעט לא נדונה ברעש הימים האחרונים היא מי יממן את הנזקים הנפשיים והכלכליים של אנשי המילואים ושל ילדיהם – הרי גם במרכזי החוסן הממשלה החלה לקצץ לאחרונה.

ואם מביטים מעט קדימה, כבר אפשר לגעת בבעיה קיומית של ממש: איך מדינת ישראל תוכל להישאר בת־קיימא, כאשר רק פלח הולך ומצטמצם באוכלוסייה נושא בנטל השירות, העבודה והמס?

טעימה ממה שצפוי לנו בעתיד כבר קיבלנו בשבוע שעבר בסינמה סיטי: תור של אלפי ישראלים, שנמשך גם בחניון התת־קרקעי, רק כדי לקבל זימון לשגרירות פורטוגל בתחילת השנה הבאה

כיצד מדינה שהצבא שלה תלוי במדענים לשמירה על היתרון הטכנולוגי, ושמערכת הבריאות שלה סובלת ממחסור חמור ברופאים, יכולה להמשיך להתקיים בזמן שהממשלה מעודדת בורות, עוני ובטלה דווקא במגזר שגדל בה בקצב המהיר ביותר?

טעימה ממה שצפוי לנו בעתיד כבר קיבלנו בשבוע שעבר בסינמה סיטי: תור של אלפי ישראלים, שנמשך גם בחניון התת־קרקעי, רק כדי לקבל זימון לשגרירות פורטוגל בתחילת השנה הבאה – לצורך הוצאת דרכון או חידושו.