גיליון חודש מרץ של הירחון "אסקווייר" חוגג את תחייתה של קומדיית המצבים הטלוויזיונית האמריקאית. על השער מופיעה רוזאן בר בתפקיד שעשה את ברברה עדן לבלונדית מפורסמת בכל העולם: "אני חולם על ג'יני". צריך שתתקיים זהות אינטרסים בין הקריירה של בר ובין עורכיו של הירחון, כדי שיתאפשר שער מתוחכם ואפקטיבי כל כך, המשלב את הוולגריות העממית של בר עם החן הנשי של עדן.
בסקירה ההיסטורית הממצה המופיעה בגוף הגיליון, נזכרות ועולות לדיון כל קומדיות המצבים ההיסטוריות בנות חצי השעה, שהן חלק מעולמנו הרוחני ונוף ילדותם של צופי הטלוויזיה האמריקאים. באף מקום, אפילו לא באותיות הקטנות, אין זכר לסיטקום שנרכש לשידור על ידי הטלוויזיה הישראלית.
צריך כשרון מסוים מאוד כדי לרכוש לשידור סדרה לא מוצלחת, אנונימית, שנעלמה כשם שהופיעה, ולהשתמש בה ככלי הנשק בהתמודדות עם הכבלים על הצופה הישראלי
צריך כשרון מסוים מאוד כדי לרכוש לשידור סדרה לא מוצלחת, אנונימית, שנעלמה כשם שהופיעה, ולהשתמש בה ככלי הנשק בהתמודדות עם הכבלים על הפנאי של הצופה הישראלי. כאן היא קרויה "משדרים ספורט" (באנגלית: "Good Sports"), ומופיעים בה שניים מהכוכבים הפחות אנונימיים של הטלוויזיה והקולנוע האמריקאים: פארה פוסט וראיין אוניל.
בחיפוש אחר עקבותיה של "משדרים ספורט", שעלתה לשידור בסתיו של 1991 ונועדה לשמש רכב הקאמבק המשותף של אחד הזוגות ההוליוודיים המדוברים ביותר, התברר כי אין כל זכר לקיומה בלוח המשדרים העדכני של הטלוויזיה האמריקאית על כל ערוציה. היא אינה מופיעה בשידורים חוזרים והיא לא עברה לסינדיקציה בשעות צוהריים נוחות.
מבחינת הצופה ולוח המשדרים, "משדרים ספורט" מעולם לא עלתה לשידור. וזה מפתיע, מהטעם הפשוט שהמפגש על המסך בין נערת אלף השיניים מ"המלאכיות של צ'ארלי" והאירי חמום המוח והתוקפני, שהיה אוליבר של אלי מקגראו הגוססת ב"סיפור אהבה" ושהחל את הקריירה שלו ב"פייטון פלייס" בטלוויזיה, היה אמור לתפוס את הצופה במקום רגיש.
גם הצוות הקריאטיבי מאחורי הסדרה היה מהליגה הראשונה. יוצר הסדרה היה אלן זוויבל, מהתסריטאים המקוריים של "סטרדיי נייט לייב", והמפיק היה ברני ברילסטין, המפיק את סרטיו של ג'ון לנדיס, מנהלו האישי של ג'ון בלושי המנוח והאבא של "אלף". אפילו הסיפור – למי שגדל על הדיאטה הרגילה של קומדיית מצבים שיוצאת לדרך עם כוכבים גדולים מהחיים – היה סביר.
מבחינת הצופה ולוח המשדרים, "משדרים ספורט" מעולם לא עלתה לשידור, למרות הליהוק הלוהט והצוות הקריאטיבי האיכותי שיצר אותה. אפילו הסיפור היה סביר
פארה פוסט, דוגמנית על לשעבר, מצטרפת לצוות של תכנית ספורט טלוויזיונית; הפרטנר החדש שלה הוא ראיין אוניל, שחקן פוטבול לשעבר שנפל על ימים קשים והוא מנסה להשתקם כשדר ספורט.
לפוסט יש כל החומרים הנכונים, מהחיוך שיכול להאיר עיר ועד האינטליגנציה הדרושה; אוניל הוא שלומפר כבד משקל, גס רוח ומחוספס, שכל מה שהוא עושה או אומר, מוציא את הדוגמנית המהוללת מכליה.
המתח הקומי של "משדרים ספורט" בנוי על הטינה הבריאה שחשים השניים זה כלפי זה, על הצורך שלהם לשתף פעולה למרות הכימיה הגרועה ביניהם, ועל האפשרות/תקווה שמתישהו בפרקים הקרובים תלבלב אהבה, או לפחות תשוקה בריאה, והשניים ייפלו יחד למיטה.
בפועל מתברר שהכעס הגדול שרוחשת הדוגמנית־כתבת לשחקן העבר, ניזון בחלקו מהעובדה ש־20 שנה קודם לכן, כאשר היא הייתה סטודנטית והוא היה כוכב פוטבול גדול, בילו השניים סוף שבוע רומנטי יחד – במיטה, כמובן – והוא אינו זוכר את זה.
בקיצור: סדרה שהיה לה הכול. כוכבים שהסקרנות לגביהם גדולה; צוות קריאטיבי מהליגה הראשונה; ובעיקר – פתיחת חיי הזוג המדובר בגרסה פיקטיבית בפני הצופה.
זו סדרה שהיה לה הכול – כוכבים וצוות קריאטיבי מהליגה הראשונה, ובעיקר הצגת חיי הזוגיות של הכוכבים בגרסה פיקטיבית בפני הצופה, שכן חייהם המשותפים של פוסט ואוניל הם החומרים שמהם עשויות אגדות הוליוודיות
חייהם המשותפים של פוסט, לשעבר מייג'ורס, ואוניל הם החומרים שמהם עשויות אגדות הוליוודיות. הם זוג בנוסח הזוגות הגדולים של פעם.
פוסט הייתה קתולית אדוקה שהגיעה לקליפורניה מטקסס והצטרפה לסדרה שהייתה קונספציה שיווקית יותר מאשר דרמה עם תסריט. הסדרה הוקמה למענה של קייט ג'קסון, שנחשבה אז נכס חם וגם השתכרה 10,000 דולר לפרק לעומת ה־2,500 של פוסט.
הרעיון של ארון ספלינג וליאונרד גולדברג, צמד כרישי טלוויזיה ותיקים, היה לצוות שלוש נערות שער חייכניות ודקות גזרה בשירותו של צ'ארלי אלמוני אחד, קולו של ג'ון פורסיית' (לימים בלייק קרינגטון מ"שושלת").
המלאכיות של צ'ארלי היו מעין בלשיות פרטיות ואחיות רחמניות, לבושות בצמצום, והסדרה העסיקה עצמה בשלוש הנשים המצודדות, רצות ומנתרות לרווחתו של הצופה יותר מאשר בתסריט מתח כתוב היטב, משהו עם אתגר שניתן לנעוץ בו שיניים.
המלאכיות של צ'ארלי היו מעין בלשיות פרטיות ואחיות רחמניות, לבושות בצמצום, והסדרה העסיקה עצמה בשלוש הנשים המצודדות, רצות ומנתרות לרווחתו של הצופה יותר מאשר בתסריט מתח כתוב היטב
כפי שפוסט סיפרה בראיונות עיתונאיים עם תום הסדרה, היא הייתה היחידה שביקשה להבין משהו מהרקע ומההשכלה של המלאכית שאותה גילמה. ספלינג, שצבר כוח רב בהוליווד, ראה בפניותיה החוזרות ונשנות של פוסט טרדה גדולה ומיותרת.
"המלאכיות של צ'ארלי" לא הייתה סדרה דרמטית בעיניו, אלא התעמלות קרקע והזדמנות לצופה לראות נשים צעירות מותחות את איבריהן על רקע נופיה של קליפורניה.
תביעתה של פוסט להבין מה הולך, מי היא ומה היא, לא התקבלה יפה. דרישותיה הכספיות הפכו תובעניות יותר, היא ניסחה חוזים קשים לעיכול ובסופם של יחסים עכורים היא הייתה הראשונה שעזבה את הסדרה.
![לאחר שפארה פוסט עזבה את הסדרה: המפיק אהרון ספלינג עם השחקניות ב"המלאכיות של צ'ארלי" שריל לאד, קייט ג'קסון, במרכז מימין, וג'קלין סמית', בטקס פרסי בחירת הקהל ה־18 ביוניברסל סיטי, קליפורניה, 18 במרץ 1992. (צילום: AP Photo/Craig Fujii)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/12/AP9203180105.jpg "לאחר שפארה פוסט עזבה את הסדרה: המפיק אהרון ספלינג עם השחקניות ב"המלאכיות של צ'ארלי" שריל לאד, קייט ג'קסון, במרכז מימין, וג'קלין סמית', בטקס פרסי בחירת הקהל ה־18 ביוניברסל סיטי, קליפורניה, 18 במרץ 1992. (צילום: AP Photo/Craig Fujii)")
* * *
לפני הקריירה על המסך היה הפוסטר. היום הוא נראה צנוע ומאופק, כמעט כרזת גיוס למנזר, אבל ב־1976, כאשר הבחורה השיננית מטקסס הייתה נשואה כבר לאדם הניאנדרטלי של ששת מיליוני הדולר, לי מייג'ורס, הציע לה הסוכן שלה להצטלם לכרזה. היו ימים כאלה, של כרזות סתמיות של בחורות יפות ומגרות במידה, כרזות שלא נגזרו מסרט או מסדרת טלוויזיה, סתם כרזה, לחדר של נערים צעירים.
היה לה כסף, והיה לה בעל, גבר בעל ערכים בסיסיים למדי ושחקן מוגבל בעל נוכחות של דמות מצוירת, גברתן ממדינת קנטקי, דרומי לא ליברלי ולא פתוח, אבל הייתה לו סדרת טלוויזיה מצליחה והאישה המדוברת ביותר בהוליווד. מי שזוכר את פוסט של "המלאכיות", זוכר את השיניים ואת השיער שתמיד נראה כמו צמח שרך שניזוק בסופה עזה, והחיוך הענק שלעתים עלה וריצד גם בעיניים.
לפני הקריירה על המסך היה הפוסטר. מי שזוכר את פוסט של "המלאכיות", זוכר את השיניים ואת השיער שתמיד נראה כמו צמח שרך שניזוק בסופה עזה, והחיוך הענק שלעתים עלה וריצד גם בעיניים
כאשר היא קמה ועזבה את "המלאכיות של צ'ארלי" באקט של מחאה שספלינג קרא לו הפרה בוטה של חוזה, התנפלו עליה בתביעה של שבעה מיליון דולר, אבל פארה פוסט־מייג'ורס, במקום להתקפל מפחד, הורתה לעורכי הדין שלה להחזיר מלחמה. החרימו אותה זמן רב, היא לא עבדה, אבל זה עבר.
* * *
כאשר פוסט החלה את הקריירה שלה, הקריירה של ראיין אוניל הייתה כבר מאחוריו. הוא היה אוליבר מוכה היגון ב"סיפור אהבה" של אריק סגל כבר ב־1971; הוא היה המדען הביישן המתאהב בברברה סטרייסנד בקומדיה של פיטר בוגדנוביץ' "מה נשמע דוק?" והוא הופיע עם בתו טאטום ב"ירח של נייר" המצליח. הקריירה שלו נעצרה בחריקת בלמים צורמת ב"בארי לינדון" של סטנלי קובריק.
בדרך הוא נכנס למאות מיטות בהוליווד, התחרה על שיאו האישי של וורן ביטי, והקים לעצמו שונאים רבים ואהובות מאוכזבות. עד שנגמרה לו הקריירה, הוא היה בסדר. היה לו שם של אדם אלים, אירי שמתלקח במהירות ונוטה להרביץ אם צריך. צלמי פפראצ'י למדו להתרחק ממנו כי תגובתו למצלמה מכוונת אליו הייתה לפרק את הצלם.
כשפוסט החלה את הקריירה שלה, זו של אוניל כבר הייתה מאחוריו. הוא נכנס למאות מיטות בהוליווד והקים לעצמו שונאים רבים ואהובות מאוכזבות. היה לו שם של אדם אלים, אירי שמתלקח במהירות ונוטה להרביץ אם צריך
לילה אחד, ב־1983, כאשר בנו ניסה לעזוב את הבית כשהוא שיכור ומסומם, היכה אותו אוניל באגרוף חזק בפיו ושבר את שיניו הקדמיות. זה היה אירוע מכוער להפליא, שכוסה בהרחבה בעיתונות הצהובה, שכבר אז סימנה לעצמה את אוניל כמטרה מועדפת, אבל בדיעבד הודה הבן כי אלמלא שבר לו אביו את שיניו והפיל אותו, רוב הסיכויים שהיה מתרסק ונהרג במכוניתו באותו לילה.
אוניל שתה והעלה במשקל, עד שהבחור הצעיר והנאה נעלם. הוא עזר לבתו טאטום לנהל קריירה בסרטים, שהחלה בגיל צעיר עם אוסקר עבור משחקה ב"ירח של נייר", אבל בעיר שבה לשם רע יש אפקט של מחלה, אף אחד לא רצה להעסיק אותו. ואז הוא פגש את פארה פוסט־מייג'ורס.
לי מייג'ורס היה חבר של אוניל. הם יצאו יחד. אוניל השגיח ברעיה הנאה וגם למד כי הנישואין אינם עולים יפה. מייג'ורס שאל את אוניל מדוע לא יבדר את אשתו שעה שהוא נמצא מחוץ לעיר. אוניל בידר, ומאז הם יחד.
יש להם בן, הם מעולם לא התחתנו, הם נחבאים אל הכלים בביתם במאליבו ומנהלים סגנון חיים מאוד לא הוליוודי. עד שחברו מקצועית ב"משדרים ספורט", היה תפקידו המוצהר של אוניל לתמוך בקריירה של פוסט.
לי מייג'ורס היה חבר של אוניל. הם יצאו יחד. אוניל השגיח ברעיה הנאה וגם למד כי הנישואין אינם עולים יפה. מייג'ורס שאל את אוניל מדוע לא יבדר את אשתו שעה שהוא נמצא מחוץ לעיר. אוניל בידר, ומאז הם יחד
כדי להסיר מעצמה את התווית של הראש החפוף והריקני, נרתמה פוסט לשורה של סרטים דרמטיים קשים, שבהם גילמה נשים מוכות, קורבנות של מעשי אונס, אם הרוצחת את ילדיה ותפקידים קשים אחרים, שבהם נראתה רוב הזמן נפוחה ממכות, מצולקת, פרועה ועל סף שבירה.
ההחלטה העקרונית של פוסט, לקחת אחריות על הקריירה שלה, מזכירה את מצוקתה כשחקנית של מרילין מונרו. כמו מונרו, ביקשה פוסט לשבור את הסטיגמה ולזכות בהכרה כשחקנית דרמטית, אך כמו במקרה של מונרו, ההצלחה הייתה חלקית.
הבעיה של פארה פוסט וראיין אוניל היא ששניהם אינם שחקנים גדולים, שניהם היו גדולים בעבר, והחיים מעניינים אותם יותר מעבודתם.
הניסיון ללהק אותם יחד הסגיר רצון להפוך אותם לפול ניומן ולג'ואן וודוורד של הטלוויזיה; אבל לאף אחד מהשניים אין את הנוכחות והמשקל הסגולי של הזוג הקולנועי הוותיק.
הבעיה של פארה פוסט וראיין אוניל היא ששניהם אינם שחקנים גדולים. הניסיון ללהק אותם יחד הסגיר רצון להפוך אותם לפול ניומן וג'ואן וודוורד של הטלוויזיה; אבל אין להם את הנוכחות והעומק של הזוג הקולנועי הוותיק
שניהם אינם השחקנים הגרועים מסוגם – פוסט השתדלה ולעתים אף הצליחה בסרטיה הדרמטיים – אבל אחרי שגברים אלימים גומרים להכות אותה ואחרי שאוניל גומר לכלות את זעמו בשק האגרוף, מחכה הצופה ששניהם ייצאו מהמקלחת אחרי שייבשו את השיער ולבשו משהו מרושל, אך יקר של ראלף לורן.
הקאמבק המשותף הזה שלא עלה יפה, שהטלוויזיה הישראלית מואילה בטובה לחלוק איתנו, אמור היה לקבוע האם פארה פוסט מסוגלת להפוך לשחקנית קומית מסדר הגודל של שלי לונג, קירסטי אלי, קנדים ברגן ואחרות, או להיות נעולה לעד מחוץ לטלוויזיה קומית.
אוניל היה זקוק לתחייה של הקריירה שלו באופן נואש, למרות שמבחינה כלכלית הוא מסודר. העיתונות מעולם לא התנכלה לפוסט כשם שהיא מתנכלת לאוניל. שבירת שיניו של הבן זכה להבלטה רבה, למרות שהבן היה ראוי לשבירת עצמות על מעורבותו במותו בתאונת סירת מרוץ, של בנו של פרנסיס פורד קופולה, ג'אנקרלו.
אוניל היה זקוק לתחייה של הקריירה שלו באופן נואש. יש להם בן לגדל, קריירות תקועות ופוטנציאל גדול ולא ממומש. אז פארה הסכימה לגלם דוגמנית שהופכת לשדרית ספורט כדי לעזור לקריירה התקועה שלו. זה לא עזר
הבת טאטום, שחייה עם אביה הרימו גבות, הודיעה כי היא מנתקת אתו כל קשר מיד כאשר חבר לפוסט. הבת התחתנה עם ילד רע בזכות עצמו, הטניסאי ג'ון מקנרו, נישואים שהחזיקו זמן רב יחסית, ואוניל הפסיק לראות אותה. העיתונים המליצו לו להוריד 20 קילו אם הוא חושב לחזור לסרטים, ופארה פוסט הפסיקה לנפח את שערה.
יש להם בן לגדל, קריירות תקועות ופוטנציאל גדול ולא ממומש. היא הסכימה לקחת על עצמה את תפקיד הדוגמנית שהופכת לשדרית ספורט כדי לעזור לקריירה התקועה שלו. הוא לא הסתיר מאף אחד שהוא התחנן שהיא תעזור לו ותיקח את התפקיד. כעת ברור שהוא טעה והיא צדקה, אבל עם איך שהם נראים והסקרנות שהם מייצרים, קשה להניח כי זה הסוף.
הוא היה אמור להיות כוכב קולנוע מהסגנון הישן. משהו כמו קלארק גייבל, קרי גרנט וארול פלין. היא הייתה אמורה להיות קצת פולט גודאר, מעט מונרו וקומץ הפבורן.
אבל בעידן הטלוויזיה המתוחכמת, המילולית מאוד, הצינית והתוקפנית, הם מייצגים איכויות שאינן מתאימות לטמפרמנט של המדיום. לה קשה לדקלם שורות רבות של טקסט והוא צריך מסך שיניח לו להתנועע ולמלא אותו פיזית.
הם היו אמורים להיות כוכבי קולנוע מהסגנון הישן, אבל בעידן הטלוויזיה המתוחכמת, המילולית, הצינית והתוקפנית, הם מביאים איכויות שלא מתאימות לטמפרמנט של המדיום
בתוך הסד הטלוויזיוני הם אינם מוצאים את עצמם. פוסט אינה רוצה לחזור ל"המלאכיות של צ'ארלי" ולימי הפוסטר; אוניל אינו רוצה לחזור ל"פייטון פלייס".
הטלוויזיה הישראלית, שלא ממש מעניין אותה מה היא קונה ומה היא משדרת, תעניק לנו הצצה ב"משדרים ספורט". לא צריך לקחת את זה קשה, כי אין יותר מדי פרקים. עד הקיץ זה יעבור.
פורסם לראשונה ב"חדשות" 1992
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו