תופעה ייחודית על התפר שבין בוטניקה למגדר מתרחשת על גג מבנה המבואה של עמק הצבאים בירושלים. מדובר בגג שהוא גן – ירוק, משופע, עתיר צמחייה. במרכזו שני פתחי אוורור המגיעים מחדרי השירותים, וקשה להחמיץ את העובדה שהצמחייה היוצאת מהפתחים של שירותי הנשים גבוהה משמעותית מזו הסמוכה לוונטה של שירותי הגברים.
"זה כנראה בגלל שבשירותי הנשים יש יותר אסלות, בעוד אצל הגברים יש משתנות", מנתח עמיר בלבן, ראש תחום טבע עירוני בחברה להגנת הטבע. "כלומר אצל הנשים יש יותר מים גלויים ולכן יש יותר לחות פנימית שעולה ומזינה את הצמחים".
בחורף הרטוב הזה עמק הצבאים יפה במיוחד. 11 שנים אחרי שהעמק נחנך רשמית, מתחזקת התחושה שעצם קיומו – תוצאה של מאבק עיקש שניהלו תושבים בשיתוף פעולה עם החברה להגנת הטבע – הוא נס קטן.
בחורף הרטוב הזה עמק הצבאים יפה במיוחד. 11 שנים אחרי שהעמק נחנך רשמית, מתחזקת התחושה שעצם קיומו הוא נס קטן
זוהי מובלעת של יופי ורוך בין כבישים סואנים (בגין והרצוג), שיכונים ישנים, מגדלים חדשים ופרויקט "הולילנד" הכעור, שהמנופים שחגים מעליו מעידים שהוא ממשיך להיבנות. כשהעמק הושק חיו בו שמונה צבאים; היום קרוב ל־130. אולי לא שיא עולמי, אבל בהחלט פלא טבע.
ובכל זאת, בסיור שנערך ביום ירושלמי קפוא למדי הצבאים היו בשוליים. גם במובן הפיזי – רובם מתקבצים בחלקי העמק המרוחקים משבילי המבקרים – וגם מהותית. בשנים האחרונות העמק הפך למפעל ענק של ניהול וניצול מים. וכמו עם הצבאים, התוצאות מעוררות התפעלות.
הסיפור מתחיל בצמד המילים המטיל חיתתו על ראשי ערים, מהנדסים ובעצם כל מי שעוסק בתשתיות: נגר עירוני. "נגר" הם מי הגשמים שלא נספגים מייד באדמה – למשל כי היא מכוסה באספלט או בטון – וזורמים על פני השטח.
המשוואה פשוטה: ככל שיש יותר שטחים בנויים ופחות שטחים טבעיים, וככל שהגשם, באדיבות שינוי האקלים, ניתך במכות יותר אלימות של עשרות מילימטרים בתוך זמן קצר, כך הסיכוי שהנגר העירוני ייספג קטן והסיכון להצפות ושיטפונות גדל.
פעם חשבו שהפתרונות טמונים בהנדסה, למשל בצינורות בקוטר גדול יותר. אבל עם כל הכבוד למהנדסים, הם לא יכולים על הטבע ולא עומדים בקצב שלו. הם מתכננים מערכות ניקוז לפי הסתברויות של פעם במאה שנה, ואז מתברר שמישהו שינה את הכללים ושיטפון שהיה אמור להתרחש פעם במאה מתרחש פעמיים בחורף.
"אנשים מתבלבלים וחושבים שהטכנולוגיה וההנדסה יושיעו אותנו בכל מצב", אומר בלבן, "הם לא מבינים שהנדסה היא זאת שבפועל הביאה אותנו לאיפה שאנחנו נמצאים"
"אנשים מתבלבלים וחושבים שהטכנולוגיה וההנדסה יושיעו אותנו בכל מצב", אומר בלבן, "הם לא מבינים שהנדסה היא זאת שבפועל הביאה אותנו לאיפה שאנחנו נמצאים. אנחנו אומרים לעצמנו שנתמגן עם יותר תשתיות כבדות שיידעו לעמוד באירועים קיצוניים, ובפועל חוטפים פי כמה וכמה מכל תרחיש שחושבים עליו".
אפשר גם אחרת: במקום להילחם בטבע, מוטב לזרום איתו, תרתי משמע, ואפילו לנצל אותו. קוראים לזה "פתרונות מבוססי טבע". בשביל זה, רצוי שיהיה טבע. גם בעיר. כמו עמק הצבאים למשל.
וכך, בשנים האחרונות, תוך שיתוף פעולה לא אופייני למציאות הישראלית מוכת האגו, חברה שורה ארוכה של גופים – עיריית ירושלים שהעמק שייך לה, החברה להגנת הטבע שמנהלת אותו, קרן ירושלים, רשות ניקוז ונחלים שורק – להפיכת עמק הצבאים לכיפת הברזל המימית של ירושלים. הכליה של הבירה.
בהיותו המקום הכי נמוך בסביבה העמק סופג כמויות אדירות של מים בכל מערכת גשם מהשכונות הסובבות אותו – גבעת מרדכי, ניות, קריית מנחם, בית הכרם, רחביה־טלביה־רסקו, נחלאות, בית וגן, קריית יובל. והשנה מדובר במים רבים במיוחד: אחרי שבכל החורף היבש של אשתקד ירדו בירושלים 256 מילימטרים, השנה כבר נמדדו 402 מילימטרים – וינואר עדיין לא הסתיים.
המים האלה שוצפים אל העמק בעיקר דרך שני ערוצי הנחלים שחוצים אותו: נחל רקפת, העוצמתי יותר, ונחל רחביה. את פני נחל רקפת מקבלות בעמק מדרגות רחבות של אבן טבעית, ומשם המים זורמים לבריכה ראשונה. אחרי שהיא מתמלאת המים זורמים לשורה של ארבע בריכות עד שהם מגיעים לבריכה מספר אחת, שמכונה גם "האגם הגדול".
"בתהליך קצר ויעיל, באמצעות סינון ביולוגי עם צמחייה, אנחנו מגיעים למצב שמים שהגיעו מהעיר עם פיח, פסולת, חומרי הדברה ומה לא, הופכים תוך שבועיים למים צלולים ואיכותיים"
תפקידן של הבריכות למתן את הזרם, להשהות את המים ולהחדיר חלק מהם לאקוויפר. אחרי שמסתיים אירוע הגשם נכנסות המשאבות לפעולה, ומעלות בחזרה את המים מהאגם הגדול אל בריכה מספר ארבע כדי שיעברו את המסלול מחדש – מסלול שבמהלכו המים חוצים צמחייה סבוכה ומסננים טבעיים, ועוברים תהליך של טיהור.
"התפקיד של מערכת המשאבות הוא לסחרר ולטהר את המים המטונפים שמגיעים מהעיר", אומר בלבן, "בתהליך קצר ויעיל, באמצעות סינון ביולוגי עם צמחייה, אנחנו מגיעים למצב שמים שהגיעו מהעיר עם פיח, פסולת, חומרי הדברה ומה לא, הופכים תוך שבועיים למים צלולים ומאוד איכותיים".
נחל רחביה זוכה לטיפול אחר, בדמות אי שמפצל את ערוץ הנחל לשניים וממתן את עוצמת הזרימה. ערוץ הנחל שמתפתל בין הכרים הירוקים משדרג את המראה הפסטורלי של העמק.
הקיבולת של כל גופי המים בעמק עומדת על 30 אלף קוב (30 מיליון ליטר). "אנחנו המגינים של יבנה ושל כל מי שבמורד נחל שורק", אומר בלבן, "יבנה אומנם נראית רחוקה אבל היא בסך הכל במרחק 30 קילומטר במורד וסופגת את כל השיטפונות שמתחילים בהרי ירושלים. אבל חשוב להגיד שעמק הצבאים לבד לא יכול לפתור את הבעיות של ההצפות בישראל.
"הרעיון הוא לשכפל את המודל ולהפוך את כל הוואדיות בערים ההרריות למווסתי נגר במקור. אנחנו יכולים להשקיע המון כסף בתשתיות הנדסיות או להשקיע פחות כסף ולהתבסס על המערכת הטבעית. חשוב לשמור על הטבע בשטח העירוני כי אם נהרוס את הטבע ונצטרך לייצר הנדסה שתחליף אותו, זה מאוד מאוד יקר".
מניעת שיטפונות היא לא כל הסיפור. למים שעלולים לגרום נזק במקום אחר, יש ערך אדיר כשהם נמצאים במקום הנכון – במקרה הזה בעמק הצבאים
מניעת שיטפונות היא לא כל הסיפור. למים שעלולים לגרום נזק במקום אחר, יש ערך אדיר כשהם נמצאים במקום הנכון – במקרה הזה בעמק הצבאים. או כניסוחו של בלבן, "הופכים את מי הגשמים מנאחס לנכס". "המים האלה מאפשרים לנו לייצר מהם מערכת של בתי גידול לחים", הוא אומר, "ועליה לבנות מערכת קולטת קהל שכוללת מחקר, חינוך ופעילות פנאי".
המונח המקצועי "מערכת בתי גידול לחים" הוא, בפשטות, טבע: איפה שיש מים יש טבע. גופי המים בעמק מארחים שלל סוגי עופות מים וצמחייה משגשגת. כשעוצמים לרגע את העיניים אפשר לשמוע שהעמק, כמו בשיר על יואל משה סלומון, נמלא ציוץ של ציפורים.
"בשנים של המאבק על העמק", משחזר בלבן, "קודם כל היה ברור מה לא רוצים שיהיה פה – שיכונים. אחר כך הוקם צוות תכנון שהתחיל לברר עם התושבים מה כן רוצים. אחד הדברים שעלו היה מים.
"תושבי האזור רצו מים, ומתברר שהמים טובים לכולם: לצבאים הם טובים כי בתי גידול שיש בהם מים יותר עשירים במזון, ויש בהם מגוון יותר גדול של צומח לתוך הקיץ. גוף מים גדול גם ממתן את הטמפרטורות במרחב העירוני, בגלל שהמים מתחממים ומתקררים באיחור של כמה שעות אחרי הסביבה. לפי המדידות שביצענו, בקיץ הטמפרטורה בצל ליד האגם נמוכה לפעמים בעד שמונה מעלות לעומת הטמפרטורה מחוץ לעמק".
אבל לא הכל ורוד. כשיש תקלות במערכת הניקוז העירונית, ובמערכות כאלה יש לא מעט תקלות, העמק סופג שיטפון של ביוב.
"נכון. יש פריצות של ביוב ויש נזק והרס. פתאום אנחנו יכולים לקבל מבול של ביוב כי יש תקלה או איזה תמ"א בבניין מעל העמק. זה חלק מהמציאות העירונית, אבל המערכת הטבעית עוזרת להתגבר במהירות גם על זה.
"גוף מים גדול גם ממתן את הטמפרטורות במרחב העירוני, בגלל שהמים מתחממים ומתקררים באיחור של כמה שעות אחרי הסביבה. בקיץ הטמפרטורה בצל ליד האגם נמוכה לפעמים בעד שמונה מעלות"
"אנחנו רואים את האיכויות של המים בשגרה, ואז רואים את הפיקים המטורפים בכימיה כשיש זיהום, ואז חזרה מאוד מהירה לאיכות טובה. עד כמה היא טובה? זה בדיוק מה שאנחנו חוקרים עכשיו".
ואכן, פרויקט המים בעמק נחקר בימים אלה על ידי שני מדענים צעירים – ד"ר יואב בן דור מהמכון הגיאולוגי, שחוקר את איכויות המים ועד כמה המערכות שפועלות בעמק מצליחות לשפר ולהצליל את הנגר המזוהם שהן מקבלות מרחובות העיר, ורז נוסבאום ממכון כדור הארץ שבאוניברסיטה העברית, שחוקר בעיקר את כמויות המים שזורמות בעמק ושהמערכות הטבעיות מצליחות לווסת. בינתיים התוצאות נראות מבטיחות, אבל העבודה עודנה נמשכת.
גם ביום של צינה ירושלמית, משוטטות בעמק כיתות בית ספר ומתרוצצים ילדים שמשתנקים בהתרגשות למראה צבי או אגמית. הצימוק שבעוגה ממתין במרכז התצפיות החדש. שם, כשמגלגלים את הווילונות מתברר שאנחנו יושבים מתחת לקו המים של האגם ומתצפתים הישר לתוך המים. בתחזית כבר מדברים על אירוע הגשם הבא שעתיד לשטוף את העמק.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוקצת מוגזם.. אגן הניקוז של נחל רקפות ונחל רחביה זניח.
רוב המים שמגיעים לנחל שורק מתנקזים מאגן נחל רפאים מחד ואגן נחל צופים/שורק/סכר בית זית מאידך.
אם הכתבה היתה על סכר בית זית אולי הייתי יכול להבין את ההיגיון בכתבה.
הנחלים שמגיעים לעמק שוליים ביותר בעוצמה ובחשיבות שלהם.