ישראל חייבת לקחת בחשבון את האפשרויות השונות העומדות בפניה ולנקוט בצעדים מדיניים כדי שלא תמצא את עצמה "מנצחת בקרב אך מבודדת באזור" – מדינה חזקה מאוד צבאית, שאינה מצליחה לתרגם את העוצמה להשפעה פוליטית רכה.

אציג ואבחן כאן את אפשרויות הסיום השונות הנגזרות מהמצב הקיים ואת משמעויותיהן.

הנחות יסוד במצב הסיום

ברמה המערכתית: איראן חוותה פגיעה קשה מאוד בתשתיות צבאיות אסטרטגיות (יצור ושיגור טילים, תוכנית הגרעין ומערכי פיקוד ושליטה) ופגיעה כלכלית משמעותית. עם זאת, על אף סיכול נרחב של בכירים בממשל ובמשמרות המהפכה, "המעגל הראשון" (הנהגת המשטר הצבאית והדתית) שרד ושומר על לכידות פנימית.

איראן חוותה פגיעה קשה בתשתיות צבאיות אסטרטגיות ופגיעה כלכלית משמעותית. אך חרף סיכול נרחב של בכירים בממשל ובמשמרות המהפכה, הנהגת המשטר הצבאית והדתית שרדה ושומרת על לכידות פנימית

המכשול הגרעיני: האורניום המועשר נותר בתוך איראן (באתרים מבוצרים). ללא הסכם להוצאתו, איראן נותרת "מדינת סף" בעלת יכולת פריצה מהירה.

חופש השייט: סיום המלחמה מותנה בפתיחה מלאה של מצרי הורמוז, המשפיעים על מחירי הנפט בעולם ומהווים את עורק החיים הכלכלי של מדינות המפרץ.

תמונת ניצחון ריאליסטית

על בסיס הנחות אלו נגזרת תמונת הניצחון האפשרי: יצירת מציאות גיאופוליטית שבה המשטר האיראני מזהה חוסר כדאיות מוחלט (כלכלי, פוליטי וצבאי) בשיקום יכולותיו ההתקפיות ותוכנית הגרעין. הניצחון אינו מושג בפירוק המשטר, אלא במניעת יכולתו להקרין כוח אל מחוץ לגבולותיו, באופן ישיר ועקיף.

שלוש אפשרויות סיום והשלכותיהן

1

הפסקת לחימה ללא הסכם (הכלה אקטיבית)

הדינמיקה האסטרטגית: איראן ממשיכה במדיניות רוויזיוניסטית, תומכת בארגוני הטרור (פרוקסי) ומאיצה את תוכנית הגרעין באופן חשאי (תעודת ביטוח). המשטר מחריף את הדיכוי הפנימי כדי למנוע קריסה.

עלות לישראל: גבוהה. דורשת "כיסוח דשא" מתמיד והמשך פעולות מניעה (כפייה בכוח)  בעלות גבוהה.

השפעה אזורית: חוסר יציבות אזורית. מדינות המפרץ (סעודיה, איחוד האמירויות) יחושו חוסר ביטחון ויחתרו לבריתות הגנה נפרדות עם המעצמות, או שיפתחו במרוץ חימוש גרעיני עצמאי.

תמונת ניצחון אפשרית היא יצירת מציאות גיאופוליטית בה המשטר האיראני מזהה חוסר כדאיות בשיקום יכולותיו ההתקפיות ובתוכנית הגרעין. הניצחון אינו מושג בפירוק המשטר, אלא במניעת יכולתו להקרין החוצה כוח

2

הפסקת לחימה עם הסכם מלא (פירוק תשתיתי)

הדינמיקה האסטרטגית: הסרת סנקציות תמורת הגבלת טילים (כמות וטווח), פיקוח חודרני על תוכנית הגרעין וצמצום תמיכה בפרוקסי.

עלות לישראל: נמוכה. מאפשרת התמקדות בשיקום פנים וצמיחה כלכלית.

השפעה אזורית: יציבות היסטורית. אפשרות חיזוק "ברית אברהם" (ראה בהמשך) לכדי ברית הגנה אזורית מזרח-תיכונית בהובלת ישראל וסעודיה.

3

הסכם חלקי (מודל ה"קירור")

הדינמיקה האסטרטגית: "שקט תמורת הקלה". השעיית הגרעין ותוכנית הטילים תמורת הפשרת נכסים. אין התחייבות בנוגע לטרור ולפרוקסי.

עלות לישראל: בינונית. דורשת המשך פעולות מניעה מתחת לסף המלחמה.

השפעה אזורית: המפרציות ימשיכו "לרקוד על שתי החתונות" – סחר עם איראן לצד שיתוף פעולה ביטחוני שקט עם ישראל.

ניתוח השפעות רוחב אפשריות (ישראל והאזור)

הגישה האופטימית

ישראל מוכרת כמעצמה טכנולוגית-ביטחונית: הצלחת ישראל בהסרת איום הטילים והגרעין האיראני תמצב אותה כמעצמה טכנולוגית וצבאית מובילה, מה שיגדיל את הייצוא הביטחוני וישפר את מעמדה הדיפלומטי.

לפי הגישה האופטימית – ישראל מוכרת כמעצמה טכנולוגית-ביטחונית. הסרת איום הטילים והגרעין האיראני תמצב אותה כמעצמה טכנולוגית וצבאית, מה שיגדיל ייצוא הביטחוני וישפר את מעמדה הדיפלומטי

לגיטימציה בינלאומית: ככל שישראל תיתפס כמי שהסירה את האיום האיראני על מצרי הורמוז והאזור לרווחת העולם, מעמדה בארה"ב ובאירופה יתחזק כ"שומרת הסדר האזורי".

מדינות המפרץ (סעודיה ואיחוד האמירויות): הזדמנות כלכלית – סיום המלחמה יאפשר זינוק כלכלי (בשל חזרת היציבות) והשקעות ענק בתשתיות אנרגיה (ציר IMEC)  וביטחון (הזדמנות גדולה לחברות ביטחון ישראליות)

שינוי הפרדיגמה: מדינות המפרץ יבינו שהמשענת הישראלית אמינה מול האיום האיראני דבר שיפתח את הדרך לשילוב מלא ביטחוני וכלכלי של ישראל באזור.

זירה בינלאומית: היחלשות איראן תפגע בציר האנטי-מערבי (סין ורוסיה). ישראל עשויה לסייע לסין, שזקוקה ליציבות בנתיבי המסחר הימיים.

הגישה הפסימית

פרדוקס הביטחון המפרצי: ככול שישראל מפגינה עוצמה מוחלטת מול איראן, מדינות כמו סעודיה, איחוד האמירויות וקטאר עלולות לעבור ממצב של "שותפות גורל" למצב של "חשש מההגמון החדש". מצב שבו ישראל, ללא האיום האיראני המרסן אותה, תהפוך לשחקן דומיננטי מדי שקובע סדר יום אזורי ללא התחשבות באינטרסים הערביים (בסוגיה הפלסטינית או במחירי האנרגיה).

פגיעה בלגיטימציה בין לאומית: ישראל נתפסת כמדינה מערערת יציבות. המשך פעולות צבאיות של ישראל למניעת התחמשות איראן וארגוני הטרור מערערות את היציבות האזורית ופוגעות בכלכלה העולמית.

לפי הגישה הפסימית – ישנו פרדוקס הביטחון המפרצי: ככול שישראל מפגינה עוצמה מוחלטת מול איראן, מדינות כמו סעודיה, האמירויות וקטאר עלולות לעבור ממצב של "שותפות גורל" ל"חשש מההגמון החדש"

תגובות נגד של מדינות המפרץ: מדינות המפרץ עשויות לנקוט באסטרטגיית "גידור" (Hedging) – התקרבות מחודשת לאיראן המוחלשת או לסין ורוסיה, כדי לאזן את העוצמה הישראלית-אמריקאית.

הפרדיגמה האזורית: המשך "נורמליזציה קרה" במקום ברית הגנה. מדינות המפרץ עשויות לבחור בשימור הסכמי אברהם ברמה הטכנית והמסחרית בלבד, תוך הצבת "תקרת זכוכית" לשיתוף הפעולה הביטחוני.

רמה הבינלאומית: התוצאה עשויה להיות לחץ בינלאומי כבד על ישראל להעניק ויתורים טריטוריאליים או מדיניים משמעותיים כ"פיצוי" על עוצמתה, כדי "להרגיע את האזור".

סיכום

הסיכוי להסכם פירוק מלא (אפשרות ב') נמוך, ולכן ישראל ניצבת לפני מערכה מתמשכת. עליה להיערך לשימור הישגי המלחמה באמצעות מאמץ צבאי ומדיני רציף, שימנע מאיראן לשקם את יכולותיה ההתקפיות או לפרוץ לגרעין.

עוצמתה המופגנת של ישראל בשדה הקרב אינה מבטיחה אוטומטית מעמד משופר. כדי למנוע מצב שבו מדינות האזור נרתעות מהגמוניה הישראלית ("חשש מההגמון"), על ישראל להפוך את עוצמתה ממרתיעה למייצבת, ולשדר שביטחון הוא נכס משותף לכלל מדינות האזור.

עוצמת ישראל בשדה הקרב לא מבטיחה אוטומטית מעמד משופר. כדי למנוע מצב שבו מדינות האזור נרתעות מהגמוניה הישראלית, על ישראל להפוך עוצמה זו ממרתיעה למייצבת, ולשדר שביטחון הוא נכס אזורי משותף

זאת ועוד, מעמדה האזורי והבינלאומי של ישראל אינו מותנה רק בתוצאות המלחמה, אלא ביכולתה להוביל תוכנית פעולה נמרצת להרגעת האזור. ללא גיבוש חלופה מדינית שתפיג את חששות השכנות, ישראל עלולה למצוא את עצמה חזקה מתמיד מבחינה צבאית, אך מבודדת ומותקפת בזירה הדיפלומטית.

סא״ל (בדימוס) ד״ר דן שיאון. בעל דוקטורט במדעי המדינה מאוניברסיטת בר אילן במגמה לאסטרטגיה, מודיעין וביטחון. ספרו ״עידן האש: פרדיגמת לחימה חדשה״ עוסק בהפעלת הכוח האווירי במאה ה-21.