יאיר הורן: מרגיש לי שלאף אחד לא אכפת, שזה בסדר להקריב את אחי.
שורד השבי יאיר הורן, שאחיו איתן עדיין מוחזק בשבי חמאס, נאם בדמעות, בעצרת בכרמי גת: "אתמול התעוררתי מפיצוץ עז בלילה. הדבר הראשון שעבר לי בראש – הלוואי שאחי בסדר. מרגיש לי שלאף אחד לא אכפת, שזה בסדר להקריב את אחי" | תיעוד@YoavBorowitz
(צילום: זהר שחם) pic.twitter.com/wFH9PcqIvN— כאן חדשות (@kann_news) September 6, 2025
לעילוי נשמות ימנו בינימין זלאקה ודסטאו צ'קול הי"ד
יש רגעים בהם חברה נבחנת לא לפי אויביה, אלא לפי תגובתה למה שמתרחש בתוכה; לא לפי עוצמתה הצבאית, אלא לפי מצפונה. ברגעים כאלה, השאלה האמיתית אינה מה עשו הרעים אלא מה עשינו אנחנו.
שרה בריהון היא מחנכת בבית הספר היסודי “ניצנים” בחדרה, בעלת ניסיון של עשרות שנים בהוראה. לאורך השנים הובילה יוזמות חינוכיות מגוונות ותרמה לעיצוב סביבת למידה ערכית, משמעותית ומעשירה. במסגרת פעילותה הבינלאומית, ייצגה את ישראל בארצות הברית ולימדה בבתי ספר מקומיים כיצד ניתן להתמודד עם תופעות של גזענות ואלימות בחברה. היא שיתפה מניסיונה על החברה הישראלית, כעדות לכך שניתן ללמוד ולחיות יחד בשוויון ובכבוד.
מבצע "חושך נצחי" הוא לא רק שמו של המבצע שמתנהל כרגע בלבנון. הוא מתאר משהו אחר עמוק יותר שלא נוצר בשדה הקרב, אלא משהו שהושרש לפני הרבה שנים בסלון, מול מסך, כשילד בן אחת-עשרה ישב וצפה בסדרת ילדים מצוירת ולא ידע שהוא מגויס לשנוא את ישראל.
שם המבצע "חושך נצחי" מדויק הרבה יותר ממה שמתכנניו התכוונו: כי מה שנשתל בתודעה של ילד בגיל שש, שמונה או אחת-עשרה, לא נמחק בהפסקת אש, לא נעצר בגבול וגם לא נעלם בבגרותו. הרעיון מחכה עד שהילד גדל ומוצא לו את המקום הנכון להתפרץ.
ד"ר רחלי ברץ מרצה וחוקרת באוניברסיטת אריאל ובמרכז האקדמי פרס. לשעבר ראש המחלקה למאבק באנטישמיות בהסתדרות הציונית. עוסקת בנושאים גיאופוליטיים, חוסן קהילתי, משפחתי וחברתי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואני לא חולק לרגע על כך שחזבאללה חלאות, ושהם מבצעים שטיפת מוח לצעירים בלבנון, ושזה גורם לריבוי שנאה שאין איך להילחם בה, והיא תמרר את חיינו לעוד זמן ממושך.
אבל יש בעיה: יש מי שמפתחים שנאה כזו בדיוק לא כי הם צפו בסדרה המצויירת של חזבאללה, אלא בגלל מה שאנחנו עושים. ובאופן קונקרטי: שתיים משלוש הדוגמאות שמובאות בכתבה הן לא המצאה של חזבאללה. הן קורות בשטח.
אחת היא ההריסות. יש נתונים שהתקבלו בבקשת חופש מידע מהמנהל האזרחי. בשנת 2024, האחרונה שעבורה היו נתונים, פלסטינים בשטח C הגישו 1,111 בקשות לאישורי בנייה. המינהל האזרחי אישר 3. במקביל, הוציאו 946 צווי הריסה, וביצעו 862. המספרים האלה חריגים – בשנים קודמות הרסו פחות, באזור של כ-200 עד 400 מבנים בשנה. אבל הפער העצום בין מספר הבקשות למספר האישורים לא חריג, הוא תמיד אחוזים בודדים. אפשר לקרוא לזה "מדיניות שנוייה במחלוקת", אבל השורה התחתונה היא שכשלא מאפשרים לבנות באופן חוקי ואז הורסים את מה שנבנה באופן לא חוקי זה יוצר שנאה כלפינו. לא נעים לראות בית נהרס. אצל המתנחלים כמובן התמונה שונה. בהתנחלויות מאשרים אלפי יחידות דיור חדשות כל שנה.
הדוגמה השנייה היא המעצרים. הרבה מהעימותים בין פלסטינים למתנחלים הם ביוזמה של המתנחלים. בשנים האחרונות הם הצליחו לגרש עשרות קהילות פלסטיניות על ידי התנכלות אלימה. והסיבה המרכזית להצלחה הזו היא שהצבא והמשטרה בצד שלהם. כשפלסטינים מזעיקים משטרה התוצאה השגרתית הוא שהם עצמם נעצרים ואילו המתנחלים שתקפו אותם אפילו לא נחקרים. בתקופה האחרונה, כשמתנחלים התחילו לתקוף גם פעילי שמאל יהודים, זה קורה גם להם. ושוב, כשרואים בעיניים שהמשטרה לצד מי שתוקף אותך, זה לא מפתיע אם מגיעים למסקנה ש"המערכת כולה שייכת ליהודי. תמיד." אני לא אומר שזה מצדיק אלימות וטרור מצידם. אבל זה לא חכם מצידנו לנהוג בצורה שמחזקת תפיסה כזו.
ויש גם את עניין החינוך אצלנו. זו תמימות לחשוב שאצלנו אין שטיפת מוח כנגד ערבים, שאין טיפוח של שנאה כלפיהם שיכולה להתפרץ כפעולות אלימות גם בלי הכוונה ופקודה מלמעלה. "מוות לערבים" היא לא קריאה נדירה. באחד העימותים מתנחל הסביר לפלסטיני במסיק ש"אנחנו בני האל, ואתם הערבים העבדים שלנו".
טיפוח השנאה הוא ללא ספק הדלק של הסכסוך. חשוב להתריע על הפעולות ה"חינוכיות" של חזבאללה ולפעול נגדן. אבל חשוב לא פחות גם לקחת אחריות על מה שאנחנו עצמינו עושים.
מי שמבקש להתחקות אחר מושגים מופשטים המעצבים את חיי האדם, ראוי שיקרא את ספרם החדש של ד"ר חיים אסא ופרופ' יוסף אגסי, "הלם הטרור – האימה האנושית מפני המציאות" בהוצאת רסלינג. אסא ואגסי מפליגים בספרם אל תולדות האנושות ואל ההגדרות המעצבות את מצבה. הם מרחיבים את תחום הדיון בטרור אל עבר הפחד, האימה, הטראומה, התודעה והשפה. בתוך כך הם סוקרים את עמדותיהם של ניטשה, הגל ומרקס, ומנהלים עמם מעין דו־שיח אינטלקטואלי.
בפתח הספר מוצגת שאלה מפתיעה: מה היה קורה אילו בשבעה באוקטובר 2023, במקום מתקפת מחבלים על יישובי עוטף עזה, היו התושבים מותקפים בידי להקה של 3,000 זאבים? לטענת המחברים, בני אדם למדו במהלך ההיסטוריה להתגונן מפני חיות טרף, אך טרם הסתגלו למתקפת בני אדם. מאז ימי ההומו ספיינס פיתח האדם אמצעים להתמודדות עם טורפים, ולכן אלה לא מעוררים בו עוד אימה קיומית.
ד״ר יגאל בן-נון הוא בעל שני תארי דוקטור בהצטיינות בסורבון ובמכון ללימודם גבוהים EPHE בפריס. מתמחה ביחסים החשאיים בין ישראל למרוקו ובתחום ההיסטוריוגרפיה של ספרי המקרא. לימד באוניברסיטת פריס 8. עוסק באמנות כאמן, אוצר ומנהל אמנותי בתחום האמנות הפלסטית והאינטר ארט. ספרו ״קיצור תולדות יהוה״ יצא לאור בהוצאת רסלינג בשנת 2017. ספרו ״מתי הפכנו ליהודים״ יצא בהוצאת דביר ב-2023
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנותגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו
















































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו