נלי גבע היא מנכ"לית האגודה הישראלית לכפרי ילדים S.O.S שפועלת בישראל למעלה מ-43 שנים ומספקת בית חם ואוהב למאות ילדים נעדרי עורף משפחתי. האגודה מפעילה מרכז חירום לילדים בסיכון, את פנימיות נרדים שבערד ומגדים שבמגדל העמק, עשרות דירות לצעירים חסרי עורף משפחתי ומועדוניות במגזר הבדואי.
גם לצעירים וצעירות חסרי עורף משפחתי מגיעה עצמאות אמיתית – והיא נבנית מתוך ליווי, אמון והזדמנות
בשבוע שעבר ציינו ברחבי המדינה את יום העצמאות, יום שמסמל לפני הכול תחושת גאווה לאומית. זה רגע שבו אנחנו כמדינה עוצרים להסתכל אחורה על הדרך שעשינו, ולהרגיש למרות הכול – הצלחנו.
נלי גבע היא מנכ"לית האגודה הישראלית לכפרי ילדים S.O.S שפועלת בישראל למעלה מ-43 שנים ומספקת בית חם ואוהב למאות ילדים נעדרי עורף משפחתי. האגודה מפעילה מרכז חירום לילדים בסיכון, את פנימיות נרדים שבערד ומגדים שבמגדל העמק, עשרות דירות לצעירים חסרי עורף משפחתי ומועדוניות במגזר הבדואי.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
מלחמת "עם כלביא" אולי הסתיימה רשמית, אך עבור כמאתיים ילדים ובני נוער החיים בכפרי הילדים של עמותת אס או אס הסיום הזה הוא לא באמת סיום. בזמן שהכותרות מתחלפות, הציבור מתאושש, והמערכות מנסות לשוב לשגרה – בכפרים שלנו, ההתמודדות האמיתית רק מעמיקה.
עמותת כפרי הילדים SOS מפעילה כיום שני כפרים: "מגדים" שבמגדל העמק ו"נרדים" שבערד, לצד מרכז חירום לילדים במצבי סיכון מיידי. כל ילד וילדה בכפרים הללו הגיעו אלינו עם תיק אישי כבד: הזנחה, התעללות, עוני, אובדן או בדידות ממושכת. ילדים שהוצאו מביתם על ידי רשויות הרווחה, לאחר שנסיבות חייהם לא אפשרו להם לגדול בביטחון ובאהבה.
נלי גבע היא מנכ"לית האגודה הישראלית לכפרי ילדים S.O.S שפועלת בישראל למעלה מ-43 שנים ומספקת בית חם ואוהב למאות ילדים נעדרי עורף משפחתי. האגודה מפעילה מרכז חירום לילדים בסיכון, את פנימיות נרדים שבערד ומגדים שבמגדל העמק, עשרות דירות לצעירים חסרי עורף משפחתי ומועדוניות במגזר הבדואי.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
שנת 2024 הייתה ללא ספק אחת השנים הקשות והמורכבות שידעה החברה הישראלית. מתקפת ה-7 באוקטובר, המלחמה שפרצה בעקבותיה, חוסר הוודאות שהן הולידו, המשברים החברתיים והכלכליים והמתחים הפנימיים שהתגלעו – כולם יצרו סביבה נפיצה, שפגעה גם באוכלוסיות הרגישות ביותר: הילדים.
בצל המשבר הכללי, נרשמה עלייה חדה במספר הילדים שמוצאים מבתיהם ומועברים לפנימיות או למשפחות אומנה, על רקע החמרה במצבן של משפחות רבות. יותר ויותר ילדים מגיעים כיום עם תסמינים מובהקים של פוסט-טראומה, חרדה, תגובות קיצון והתנהגויות אלימות.
נלי גבע היא מנכ"לית האגודה הישראלית לכפרי ילדים S.O.S שפועלת בישראל למעלה מ-43 שנים ומספקת בית חם ואוהב למאות ילדים נעדרי עורף משפחתי. האגודה מפעילה מרכז חירום לילדים בסיכון, את פנימיות נרדים שבערד ומגדים שבמגדל העמק, עשרות דירות לצעירים חסרי עורף משפחתי ומועדוניות במגזר הבדואי.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
מאז ה-7 באוקטובר אנו עדים להתגייסות יוצאת דופן של החברה הישראלית – אזרחים, קהילות יהודיות בחו"ל, המגזר העסקי ועוד. כולם מסייעים ומעניקים תרומות רבות לצה"ל, למפונים ולנפגעים.
הפעולות האלו הן ללא ספק חשובות ונדרשות לאור האירועים הקשים שאנו חווים, ויש בהן גם רוממות רוח לנוכח הסולידריות. אך בתוך כל ההתגייסות הזו, אסור לנו לשכוח את הקבוצות הפגיעות ביותר בחברה שלנו – אלו שהיו פגיעות לפני ה-7 באוקטובר וקל וחומר כיום.
נלי גבע היא מנכ"לית האגודה הישראלית לכפרי ילדים S.O.S שפועלת בישראל למעלה מ-43 שנים ומספקת בית חם ואוהב למאות ילדים נעדרי עורף משפחתי. האגודה מפעילה מרכז חירום לילדים בסיכון, את פנימיות נרדים שבערד ומגדים שבמגדל העמק, עשרות דירות לצעירים חסרי עורף משפחתי ומועדוניות במגזר הבדואי.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
דמיינו שיש לכם 10,000 ש"ח לתת. הייתם מקדישים אותם לאנשים שלא מסתדרים עם תדלוק עצמי או להוצאת ילדים ממעגל הסיכון? עכשיו, שימו לב במה בוחרת מדינת ישראל בכל שנה מחדש.
כיצד ייתכן שגם אחרי ה-7 באוקטובר, בזמן שארגוני סיוע ועמותות נאנקים תחת עומס המטופלים – עבודה כמתדלק, כמלצר בספינת תענוגות או אפילו בשטיפת רכבים – היא עדיין עבודה מועדפת, אך מדריך טיפולי או סגל של פנימיות ילדים לא?
נלי גבע היא מנכ"לית האגודה הישראלית לכפרי ילדים S.O.S שפועלת בישראל למעלה מ-43 שנים ומספקת בית חם ואוהב למאות ילדים נעדרי עורף משפחתי. האגודה מפעילה מרכז חירום לילדים בסיכון, את פנימיות נרדים שבערד ומגדים שבמגדל העמק, עשרות דירות לצעירים חסרי עורף משפחתי ומועדוניות במגזר הבדואי.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
"זה סיפור לסרט", אומר עודד רהב, שהוא עצמו דמות שכמו נלקחה מסרט, אוהב סביבה בלי גבולות שפעם שחה מקפריסין לישראל כדי לעורר מודעות למצבו העגום של הים ולזיהום הפלסטיק שממלא אותו, ועל הדרך נכנס לספר השיאים של גינס.
המבצר
תיעוד המלחמה שהכריזה ממשלת נתניהו על הדמוקרטיה הישראלית
"לפני בערך 15 שנה הגעתי למושב", מתאר רהב את הנחיתה שלו במאור, מושב קטן באזור מנשה שבו הוא מתגורר עד היום. "אני רץ הרבה, מקיף את המושב, והולך אל הוועד ואומר 'תקשיבו, יש פה נחל'. הם אומרים לי 'לא, לא, זו תעלת ניקוז'.
"הראו לי מפה שכתוב בה 'תעלת ניקוז'. מחקתי את המילה ניקוז וכתבתי 'נחל מאור'. אמרתי 'מהיום זה נחל מאור. יש פה קרפדות, יש טריטונים, יש בעלי חיים'. ואז ראש הוועד אלדר אמר 'באמת כשהייתי ילד אמא שלי כל הזמן אמרה שפעם היו פה מים'. מאותו רגע התחלנו ללכת על פרויקט נחל מאור".
"הראו לי מפה שכתוב בה 'תעלת ניקוז'. מחקתי את המילה ניקוז ואמרתי 'מהיום זה נחל מאור. יש פה קרפדות, יש טריטונים, יש בעלי חיים', ומאותה נקודה התחלנו ללכת על הפרויקט"
התעלה העצובה שרהב פגש עוברת בלב המושב הוותיק, שקם שנים אחדות אחרי קום המדינה. למעשה מדובר ביובל של נחל חדרה. הערוץ האכזב יוצא מכיוון באקה אל-גרבייה השכנה, חוצה את המושב במרכזו וממשיך לכיוון חדרה.
שנים רבות התעלה סבלה מאותם תחלואים שמאפיינים נחלים רבים בישראל: "זה היה פח", משחזר רהב, "תעלת ניקוז מלאה בקוטלי עשבים רעילים. הלכנו לראש המועצה ולרשות הניקוז והתחלנו לדבר על נחל מאור".
נחל מאור בקיץ (צילום: אביב לביא)
זה כמובן לא קרה ביום אחד. אט אט הלבבות נפתחו לרעיון: אפשר להחזיר את התעלה להיות נחל, להפוך את הנטל לנכס. אפיק הנחל נוקה, כוסח וטופל. מבנים שהתקרבו מדי אל הנחל הורחקו.
זה כמובן לא קרה ביום אחד, אבל אט אט הלבבות נפתחו לרעיון: אפשר להחזיר את התעלה להיות נחל, להפוך את הנטל לנכס. אפיק הנחל נוקה, כוסח וטופל. מבנים שהתקרבו מדי אל הנחל הורחקו ועצים נשתלו
"גייסנו 900 אלף שקל מקק"ל, מ'נטפים' ומרשות ניקוז ונחלים שרון", אומר רהב. "שתלנו עצים. יצרנו משחק קלפים 'רביעיות' של בעלי חיים מהנחל. פתאום יש גם צבים וברכיות ומה לא".
"עשינו מפגשים עם חבר'ה מערערה וממוסמוס והוזמנתי להרצות בבאקה אל-גרבייה כי נחל מחבר אנשים. ביום גשום אחד בריכת החורף שסמוכה לנחל התמלאה ושחיתי פרפר מגדה לגדה. בט"ו בשבט נערך טקס פתיחה חגיגי. הנחל הזה קורה".
עגלת קפה על גדת נחל מאור (צילום: אביב לביא)
וגם גדות הנחל קורות. הוועד סידר מדשאה על הגדה ועל הגדה השנייה הוקמה בצל העצים עגלת קפה מקסימה. "בעלת העגלה דואגת לניקיון הנחל והסביבה", אומר רועי כהנא, רכז חינוך וקהילה ברשות ניקוז ונחלים שרון. "לפני זה אף אחד לא שם על הנחל. מחצר אחורית הוא הפך למרכז קהילתי. זה הלב של המושב".
עגלת קפה מקסימה הוקמה בצל העצים על גדת הנחל. "לפני זה אף אחד לא שם על הנחל. מחצר אחורית הוא הפך למרכז קהילתי. זה הלב של המושב"
בקיץ יש בערוץ קצת מים ממזגנים ומהשקיית החלקות החקלאיות בסביבה, ואחרי הגשמים אירופה זה כאן, כולל גישרון חמוד שעובר מעל הערוץ. "בקיץ הנחל בעיקרון יבש וזה בסדר", אומר רן פרחי, מנכ"ל רשות ניקוז ונחלים שרון. "נחלים צריכים לפעמים להיות יבשים, אבל בחורף יש פה זרימה חגיגה".
רשות הניקוז מפעילה בקרב תלמידי הגן במושב את תוכנית "שומרי הנחל", שבמסגרתה הם יוצאים אל מקווה המים הסמוך לביתם כדי ללמוד על החי והצומח. הם בעיקר לומדים שלפעמים הטבע נמצא ממש מתחת לאף, כלומר מתחת לבית, צריך רק להסתכל.
פעילות ילדים בנחל מאור (צילום: עודד רהב)
2
בעולם הספורט אומרים שלהפועל ירושלים בכדורסל יש יותר אוהדים בתל אביב מאשר בירושלים. זה קצת מצחיק אבל בעיקר עצוב: הקהל של הקבוצה מאופיין כליברלי, מהסוג שבשנים האחרונות נוטש בהמוניו את ירושלים. אפשר להוציא אותם מירושלים, אבל אי אפשר להוציא את הפועל ירושלים מהם.
הפקקים המחמירים בכביש מספר 1 הפכו את העלייה לבירה לפרויקט מאתגר, ובשנים האחרונות האוהדים ארגנו הסעות אוטובוסים משותפות למשחקים בארנה, ההיכל החדש שנבנה בסמוך לאצטדיון טדי של הכדורגל. מאות אוהדים מגיעים כך מדי משחק מתל אביב לירושלים, לפעמים אלפים.
לקו החדש של הרכבת הקלה יש תחנה ב"קריית הספורט", סמוך לאצטדיוני הכדורגל והכדורסל הגדולים, אבל בימים של משחקים גדולים, עתירי צופים, התחנה תבוטל והאוהדים יתבקשו לצעוד כ-850 מטרים לתחנה הבאה
לקראת תחילת העונה הנוכחית נפל דבר בתחבורה הציבורית בירושלים: לקו החדש של הרכבת הקלה, 3L, יש תחנה ב"קריית הספורט" – סמוך לאצטדיוני הכדורגל והכדורסל הגדולים.
האוהדים כבר שקלו לוותר על האוטובוס ובחנו אפשרות לשלב נסיעה ברכבת ישראל וברכבת הקלה עד פתח המגרש, אבל אז הגיעה הודעה מצננת: בימים של משחקים גדולים, עתירי צופים, תחנת קריית הספורט תבוטל והאוהדים יתבקשו לצעוד לתחנה הבאה, משהו כמו 850 מטר. רבים מהאוהדים, אלה של הפועל בכדורסל ושל בית"ר בכדורגל, זעמו: בשביל מה יש תחנה אם ברגע שבאמת צריך אותה היא מושבתת?
מבט על היכל פיס ארנה בירושלים. 1 באפריל 2025 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)
בניגוד לרושם הראשוני שנוצר, ב"תחבורה לירושלים", החברה שאחראית על כל פרויקטי התחבורה בבירה וכפופה במשותף לעירייה ולמשרד התחבורה, מבהירים שלפני המשחקים התחנה תפעל כרגיל, כלומר ההגעה תתאפשר עד פתח האצטדיון. הבעיה היא בפיזור.
אחרי שלמדו את אסטרטגיות הפיזור של רבבות צופים בתום אירועים גדולים ברחבי העולם, הגיעו למסקנה שהסתערות של אלפי ורבבות אוהדים על רכבת שתעמוד בסמוך לאצטדיון – גם אם הרכבות יגיעו ויתמלאו בזו אחר זו – עלולה להסתיים באסון. הצעידה לתחנה הבאה אמורה לדרג את ההגעה לרכבת, כמו טיול שנתי שבו נפתח פער בין ראשוני הצועדים במסלול לאחרונים שמשתרכים לאיטם.
ב"תחבורה לירושלים" הבהירו כי לפני המשחקים התחנה תפעל כרגיל. לדבריהם, הבעיה היא בפיזור, משום שהסתערות של אלפי ורבבות אוהדים על רכבת שתעמוד בסמוך לאצטדיון עלולה להסתיים באסון
האמת היא שהעולם מלא דוגמאות משני הסוגים. לפני כשנה צפיתי במשחק של הניו יורק ניקס במדיסון סקוור גארדן שבמנהטן. האולם היה מלא בכ-20 אלף צופים, ושום תחנה של הרכבת התחתית לא בוטלה.
זה קורה גם בהופעות עם רבבות צופים באירופה וגם תחנת בלומפילד של הרכבת הקלה בתל אביב לא מבוטלת אחרי משחקי דרבי. זו, אגב, ההשוואה הרלוונטית היחידה בישראל, משום שאלה שתי הרכבות הקלות היחידות שפועלות בארץ.
מנגד, אוהדי כדורגל שנוסעים למשחקים בחו"ל מעידים שהצעידה לתחנות מרוחקות יחסית רווחת יותר ויותר, כך שבתחבורה לירושלים לא המציאו את הקונספט. השאלה היא אם מה שטוב לאירופה טוב לישראל.
הקו הירוק החדש של הרכבת הקלה בירושלים עם פתיחת המקטע הראשון לציבור, מחוץ לאצטדיון טדי בירושלים. 21 באוגוסט 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)
למרבה האירוניה, תחבורה לירושלים מתמודדת עם שני אתגרים שלכאורה סותרים זה את זה: איך לגרום לכמה שיותר אוהדי ספורט להגיע למשחקים ברכבת הקלה, ואיך לפזר אותם בבטחה ובמהירות אחרי המשחק.
היעדר תחבורה ציבורית ראויה הפך במהלך השנים את החיים ברחובות ובשכונות הסמוכים לקומפלקס הספורט הירושלמי לסיוט. בערב של משחק אלפי מכוניות חונות בכל מקום, והתושבים נצורים
היעדר תחבורה ציבורית ראויה הפך במהלך השנים את החיים ברחובות ובשכונות הסמוכים לקומפלקס הספורט הירושלמי לסיוט. בערב של משחק אלפי מכוניות חונות על המדרכה, על הכביש ובכל מקום, והתושבים נצורים. פניות למשטרה ולעירייה לבצע אכיפה נענות במשיכת כתף.
הרכבת הקלה אמורה להיות הגיים צ'יינגר, הדבר שיגרום לאוהדים להשאיר את המכונית הפרטית בבית ולהגיע למשחקים בתחבורה ציבורית. האם זה באמת יקרה? זו שאלה אפילו יותר חשובה מהשאלה מי תזכה באליפות בכדורגל או בכדורסל.
משחק ליגת העל בכדורסל בין הפועל ירושלים להפועל תל אביב בהיכל פיס ארנה בירושלים. 8 בפברואר 2026 (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)
3
המראה הייחודי של גבעת נפוליאון הוא חלק מנוף ילדותי. פעם בשבוע היינו יוצאים מבית הספר ליום עבודה בחווה החקלאית "תלמי אביב" הסמוכה לפארק הירקון, על קו הגבול שבין תל אביב לרמת גן.
בביקורים שבהם נחה הרוח על המורה לחקלאות, הוא היה מתיר לנו בתום משימות השתילה והעישוב לטפס על גבעת הכורכר הסמוכה. היה בה שילוב מסחרר בין שיחי צבר עתירי סברסים שמנמנים ובוגנוויליות לוהבות, ומהפסגה שלה – בגובה כ-38 מטרים – יש תצפית נהדרת לקו הרקיע של תל אביב ורמת גן.
נדמה שהזמן בגבעת נפוליאון עמד מלכת. השבוע ביקרתי שם כדי לגלות שהסברס, הבוגנוויליות, הנוף והבריזה עדיין שם. וגם ההחמצה
נדמה שהזמן בגבעת נפוליאון עמד מלכת. השבוע ביקרתי שם כדי לגלות שהסברס, הבוגנוויליות, הנוף והבריזה עדיין שם. וגם ההחמצה.
במקום לחבק את הגבעה בעלת ההיסטוריה העשירה מתקופת הברונזה ועד נפוליאון, במקום להפוך אותה לאתר טבע עירוני רשמי, עם שילוט, ניקיון, סיורים מודרכים, אולי ספסל פה ושם, עיריית תל אביב – השטח נמצא בבעלותה למרות שבפועל השכנים הם תושבי רמת גן – הציבה שלטי אזהרה שמתריעים מפני טיפוס על הגבעה, כי מי יודע אילו סכנות ממתינות שם למעלה.
הגבעה מקסימה אבל מוזנחת, ואם לא תנוקה ותישמר מצבה ילך ויידרדר. בסוף העלייה מתגלה מקבץ מרשים של חצבים זקופים וגם קרעי ריפוד של ספה שמישהו השאיר כאן. אולי כדאי לעיריית תל אביב לקפוץ למושב מאור ולקבל סמינריון מרוכז בטיפול באוצר הטבע שנמצא בחזקתה.
בוגנוויליה פורחת בגבעת נפוליאון (צילום: אביב לביא)
4
עוד קצת, וארקדי דוכין כבר לא יוכל לשיר "הירקון זורם ונשפך לים" בלי להפיץ פייק. אחרי קיץ ארוך ויבש הירקון בקושי זורם, ומגיע בזחילה אל הים בקילוח דקיק.
עוד קצת, וארקדי דוכין כבר לא יוכל לשיר "הירקון זורם ונשפך לים" בלי להפיץ פייק. אחרי קיץ ארוך ויבש הירקון בקושי זורם, ומגיע בזחילה אל הים בקילוח דקיק
במקום שפעם היה שפך רחב יש עכשיו שרטון חול עצום, ומישהו ניצל את המצב כדי לנטוע על היבשת החדשה אוהל ולהעביר שם את יום כיפור בבדידות מזהרת.
נחל הירקון בקושי נשפך לים, תל אביב, ספטמבר 2026 (צילום: אביב לביא)
השבוע ישבתי באולם ועדת הבחירות המרכזית בכנסת. הייתי שם במסגרת תפקידי כרכז הדוברות של הרשימה המשותפת, אבל ישבתי שם גם כאזרח ערבי-פלסטיני בישראל וכמצביע.
מולי ישבו נציגי המפלגות והצביעו בזה אחר זה על פסילת הרשימה המשותפת, רע"ם, ח"כ עופר כסיף ויו"ר בל"ד סאמי אבו שחאדה.
ינאל ג׳בארין הוא איש תקשורת ופעיל פוליטי, מנהל המחלקה הציבורית בארגון יוזמות אברהם, ארגון משותף ערבי יהודי לקידום שוויון שותפות וחברה משותפת במדינה. תושב העיר אום אל פחם ופועל למדינה דמוקרטית שוויונית החותרת לשלום לכולם.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
שמחה לאיד היא אחד הרגשות הכי נחותים, הכי ירודים, הכי אפלים של הנפש האנושית.
זהו רגש שכל מקורו במשהו רע שקורה למישהו אחר. אין הוא ניזון מהצלחה כלשהי אלא מכישלון, אין הוא ניזון מהתרוממות כלשהי אלא מנפילה, ואין הוא ניזון ממרפא כלשהו אלא ממכה קשה.
"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הם נותנים תירוץ לא לנו, הליברל דמוקרטים שיודעים שהנוכל נאחז בכסאו בכל הכוח (שמא המיס תיאלץ להמתין בתור לספרית, וגו'). זה נועד אך ורק לבייס הביביסטי. לבבונים. בסגנון: דע מה להשיב. זהו.
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
לכל
תגובהופוסט
עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
בונוס:
הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו