גם לצעירים וצעירות חסרי עורף משפחתי מגיעה עצמאות אמיתית – והיא נבנית מתוך ליווי, אמון והזדמנות
בשבוע שעבר ציינו ברחבי המדינה את יום העצמאות, יום שמסמל לפני הכול תחושת גאווה לאומית. זה רגע שבו אנחנו כמדינה עוצרים להסתכל אחורה על הדרך שעשינו, ולהרגיש למרות הכול – הצלחנו.
עכשיו, כשהזיקוקים דעכו והדגלים הורדו מהתורן, מתחיל "היום שאחרי", וזה הרגע לשאול מהי עצמאות באמת. כי עבור ילדים וצעירים ללא עורף משפחתי, המונח "עצמאות" הוא לא רק סיפור לאומי, הוא שאלה יומיומית וכמעט קיומית: איך נראים חיים עצמאיים, והאם הם בכלל אפשריים עבורם?
אחרי שהדגלים הורדו מהתורן, מתחיל "היום שאחרי", וזה הרגע לשאול מהי עצמאות באמת. כי עבור ילדים וצעירים ללא עורף משפחתי, המונח "עצמאות" הוא לא רק סיפור לאומי, הוא שאלה יומיומית וכמעט קיומית
דווקא ב"יום שאחרי" החג, כשהשגרה חוזרת, מתחדדת השאלה למי באמת יש עצמאות ולמי עדיין לא. גם הצוותים במערכות החינוך והרווחה פוגשים את השאלה הזו על בסיס יומי. יום העצמאות מזכיר עד כמה המושג הזה "עצמאות", הוא לא מובן מאליו ובעיקר עד כמה הוא דורש מאיתנו כחברה לקחת אחריות.
עבור רבים מאיתנו, עצמאות היא נקודת פתיחה. עבור הילדים והצעירים האלה, היא יעד – מורכב, לעיתים מאיים, כזה שדורש תהליך ארוך של בנייה, ליווי ותמיכה. במסגרות טיפול וחינוך שונות, ילדים וצעירים מתמודדים יום יום עם אתגרים רגשיים וחברתיים לא פשוטים. עבורם, בית חם הוא רק ההתחלה, כשהמשימה האמיתית היא לבנות עתיד.
בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה ברורה של התארכות תקופת ההתבגרות. גם צעירים שגדלו במסגרות יציבות מגיעים לגילאי העשרים כשהם עדיין זקוקים להכוונה ולתמיכה. עבור צעירים חסרי עורף משפחתי, הפער הזה עמוק הרבה יותר. למרות גילם הביולוגי, רבים מהם עדיין נמצאים בעיצומו של תהליך של גיבוש זהות, של בניית ביטחון עצמי, של למידת מיומנויות חיים בסיסיות. מציאות זו מחייבת חשיבה אחרת על הדרך שבה מכינים אותם לעולם שבחוץ.
אחד האתגרים המרכזיים שהם מתמודדים איתם הוא חסך רגשי עמוק. בדידות, קושי לבטוח באחרים, חשש מקשרים קרובים. אלו לא רק תחושות חולפות, אלא מציאות שמלווה אותם לאורך זמן, ולעתים מקשה עליהם לבנות חיים יציבים. לצד זאת, רבים מהם גדלים בלי מודלים חיוביים לחיקוי. בלי דמויות שיראו להם איך נראים חיים בוגרים, יציבים, מיטיבים. כשאין על מי להסתכל, קשה לדעת לאן ללכת.
אחד האתגרים המרכזיים שצעירים חסרי עורף משפחתי מתמודדים איתם הוא חסך רגשי עמוק. בדידות, קושי לבטוח באחרים, חשש מקשרים קרובים – הם מציאות שמלווה לאורך זמן, ולעתים מקשה לבנות חיים יציבים
וכאן נבחנת האחריות שלנו כחברה. לא רק לספק קורת גג, אלא להיות עבורם המבוגרים המשמעותיים. מדריכים, מטפלים ואנשי צוות שהופכים לעוגן, לדוגמה, ולאמונה שאפשר אחרת.
המציאות של היום מציבה בפני צעירים אתגרים מורכבים יותר מאי פעם. לחצים חברתיים, דרישות גבוהות, החלטות משמעותיות בגיל צעיר. לא פעם צעירים בני 18 אומרים בפשטות: "אני לא מוכן". וזו לא חולשה – זו קריאה ברורה לעזרה. האחריות של המערכת היא לזהות אותה ולתת לה מענה.
לכן חשוב לפתח עבורם תהליכים שמקנים לא רק מיומנויות מעשיות, אלא גם חוסן נפשי, יכולת לקבל החלטות, תחושת מסוגלות. כי עצמאות אמיתית לא מתחילה ביכולת לשלם חשבונות, אלא ביכולת להאמין בעצמך.
מתוך התפיסה הזו מתפתחות בשנים האחרונות תוכניות ליווי לצעירים וצעירות בגילאי 18 עד 25, שסיימו את מסגרות החינוך הפורמליות – אך עדיין חסרי עורף משפחתי. עבור רבים מהם, סיום המסגרת אינו מסמן עצמאות, אלא דווקא תחילתו של שלב מורכב ולא יציב. תוכניות ליווי מסוג זה מעניקות לא רק מיומנויות חיים כמו ניהול תקציב והתנהלות יומיומית, אלא גם בונות חוסן נפשי, ביטחון עצמי ויכולת ליצור קשרים משמעותיים. המטרה אינה רק "להסתדר לבד", אלא להרגיש שייכות ולהיות חלק.
כי חינוך לעצמאות הוא לא רק רכישת מיומנויות. הוא מסע. מסע של גילוי עצמי, של בניית זהות, של למידה איך לעמוד על הרגליים, גם כשלא היה מי שיחזיק אותך בהתחלה. זה תהליך שדורש זמן, סבלנות ואמונה.
חשוב לפתח עבורם תהליכים שמקנים לא רק מיומנויות מעשיות, אלא גם חוסן נפשי, יכולת לקבל החלטות, תחושת מסוגלות. כי עצמאות אמיתית לא מתחילה ביכולת לשלם חשבונות, אלא ביכולת להאמין בעצמך
ביום העצמאות ה-78 של מדינת ישראל, ציינו את היכולת שלנו כמדינה וכחברה לעמוד בזכות עצמנו. אבל העצמאות של כולנו אינה יכולה להיות שלמה אם היא לא כוללת גם את הילדים והצעירים הפגיעים ביותר בתוכנו. הטיפול בהם הוא לא רק אתגר, הוא משימה לאומית, ומשימה משתלמת. כי כל צעיר שמצליח לעמוד על הרגליים, כל ילדה שמוצאת את דרכה, הם לא רק סיפור אישי של הצלחה, הם חלק מהחוסן של כולנו.
ב"יום שאחרי" יום העצמאות, זו השאלה האמיתית שמונחת לפתחנו: האם אנחנו דואגים שגם להם תהיה עצמאות אם אנחנו רוצים להיות מדינה חזקה באמת, עלינו לוודא שגם להם יש סיכוי אמיתי לעצמאות. זו האחריות שלנו, וזו גם הזכות שלנו.
נלי גבע היא מנכ"לית האגודה הישראלית לכפרי ילדים S.O.S שפועלת בישראל למעלה מ-43 שנים ומספקת בית חם ואוהב למאות ילדים נעדרי עורף משפחתי. האגודה מפעילה מרכז חירום לילדים בסיכון, את פנימיות נרדים שבערד ומגדים שבמגדל העמק, עשרות דירות לצעירים חסרי עורף משפחתי ומועדוניות במגזר הבדואי.



















































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו