אישיות
אביעד קליינברג

לידיעת הקורא אביגדור ליברמן: פרופ' אביעד קליינברג מפרסם את הספר "מדריך לחילוני", וחוזה ירידה בכוחם של הדתיים והחרדיים בחברה הישראלית ● "המנהיגים שיצרו את החרדיות הישראלית לא איפשרו לדור ביניים לצמוח לידם. הם תבעו סמכויות מוחלטות. כשהם מתים, אין להם תחליף אמיתי"

הספרים החדשים שנפלטים ממכונות הדפוס לקראת שבוע הספר הם לא פעם חלון שדרכו אפשר להציץ אל הנפש הישראלית ואל הדילמות שמטלטלות אותה.

האופוריה אחרי מלחמת ששת הימים לוותה באלבומי ניצחון וספרי הערצת גנרלים; ספרי הנהי על "סוף דבר" של הציונות האשכנזית-סוציאליסטית שיקפו את הבלבול אחרי מלחמת יום כיפור והמהפך של 77'; ספרי המסעות והחזרה מהודו בסוף שנות ה-90 הובילו לגל ספרי הניו אייג' של תחילת המילניום.

השנה, מתברר, יש לנו עניין לא פתור עם החילוניות: "הדרך החילונית", של יו"ר הפורום החילוני, רם פרומן; "סיפורם של היהודים החילונים", מאת פרופ' אמנון רובינשטיין; "החילוניות החדשה" מאת שלומי ששון; אוסף המאמרים "חילון וחילוניות", בעריכת יוכי פישר; "חזרה בלי תשובה" מאת מיכה גודמן.

כל אלה יצאו לאחרונה, וכבר מעוררים ויכוחים (לפעמים אפילו לוהטים) בזירות הפולמוס ההולכות ומצטמצמות שבהן חילונים ישראלים מנסים לברר מאיפה באו ולאן הם הולכים, ואם לא איחרו את המועד להוציא פספורט גרמני ולהגר לברלין.

מדריך לחילוני
מדריך לחילוני

פרופ' אביעד קליינברג, ראש בית הספר להיסטוריה ומנהל ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל-אביב, הוא כתובת מתאימה לברר למה זה קורה דווקא עכשיו. גם כי הוא עצמו תרם למדף שמתמלא במהירות את ספרו החדש "מדריך לחילוני", שכותרת המשנה שלו היא "איך לא להאמין בלי להתנצל".

בישראל, הוא מזכיר, הדיון הזה הוא קודם כל דיון פוליטי, ורק אחר כך דיון על אמונה. "זהו דיון על 'מי אנחנו' ובתוך הדיון הזה, הדת ממלאת תפקיד משמעותי. אבל מה שעובר על מדינת ישראל אלה לא תהליכים של הדתה, אלא תהליכים של 'היימנה'. שימוש גובר באלמנטים מאד מוגבלים מתוך המסורת הדתית על מנת לקדם אג'נדה שהיא בסופו של דבר אג'נדה פוליטית. אג'נדה של לאומנות.

"ולכן, המאבק בין דתיות לחילוניות בארץ הוא גם מאבק בין ימין לשמאל. זה לא חייב להיות ככה. זה לא ככה בכל מקום. זה לא היה ככה תמיד. החרדים היו בעבר הכי דתיים והכי שמאלנים. הם התנגדו לכוחניות של הציונות והאמינו בפשרה. שטחים וצבא לא היו חשובים להם. הם תמרנו את עצמם למצב של 'רק ביבי' ו'מוות לערבים'. הם אימצו את תפיסת הכוח. לקחו את תפיסת ה'אתה בחרתנו' מהעולם הדתי-אמוני שלהם והשליכו אותו אל תוך העולם הגיאופוליטי.

"השאלה הזו, 'איזו מין חברה אנחנו?' עולה ביתר שאת בקרב השמאל-מרכז, שחש שהוא הולך וקטן, ושהאג'נדה שלו, האג'נדה הציונית-חילונית, שפעם הייתה עניין מובן מאליו והוא היה זה שביטא אותה, הולכת ונדחקת אל השוליים. בעולם הזה, שבו אליטה מבינה שהיא איבדה את כוחה, שאין לה יותר ביטחון בדברים שפעם היו מובנים מאליהם, הצורך להסביר, להתווכח, להתפלמס, יותר גדול מבעבר.

אביעד קליינברג (צילום: מיכל קליינברג)
אביעד קליינברג (צילום: מיכל קליינברג)

"אני חייב לציין שאני לא ממש מרגיש שהייתי אי פעם חלק מן האליטה הזאת, על אף שהמתבונן מן הצד יטען שאני מייצג מובהק שלה. אני רוצה לחשוב שהספר שלי הוא לא קינה על משהו שנלקח ממני. זה מעולם לא היה שלי".

אז למה התיישבת דווקא עכשיו לכתוב "מדריך לחילוני"?

"אני אולי לא מקונן על העבר, אבל אני בהחלט מזהה תהליכים בהווה, שחלקם מסוכנים בעיניי. ובתוך ההקשר הזה היה לי חשוב להציג טיעונים, ולא לחרף ולגדף. הוויכוח הדתי חילוני בישראל מתנהל כשהטענה החילונית המקובלת היא 'אתם מפגרים ויש לכם חבר דמיוני' והטענה הדתית המקובלת היא 'אתם בורים וחיים חיי פריצות – כל מה שמעניין אתכם זה סקס וסמים, חוץ מזה כלום'.

"לכאורה לא היה צריך לנהל את הדיון הזה. כי במידה מסוימת הוא הסתיים במאה ה-19. הוויכוחים הגדולים באירופה בין חילונים לבין הכנסייה, הסתיימו בניצחון מוחלט של החילוניות ובהפרדת הכנסייה מהמדינה. בלי הניצחון הזה, ספק אם הייתה נוצרת תרבות מערבית כפי שאנחנו מכירים אותה כיום. ואף על פי כן זה חוזר, לא בגלל שיש טיעונים חדשים, אלא כי בהיסטוריה יש מחזוריות". .

רגרסיה?

"אני לא רוצה לקרוא לזה רגרסיה. דברים נשכחים, וצריך להגיד אותם מחדש. מה שהיה מובן מאליו לאבות המייסדים שלנו – שרבים מהם היו בוגרי ישיבות בעצמם, עזבו אותן והבינו טוב מאוד למה הם עוזבים – לא ידוע ולא מובן לנכדים ולנינים שלהם. צריך לתת לנכדים ולנינים מידע וגם כלים לנהל את הוויכוח הזה.

"יש לפעמים תחושה שהנכדים והנינים החילונים של האבות המייסדים מתנהלים בהתרפסות פנימית עקרונית מול העולם האמוני, עם הפרשות החלה, הטקסים והמשפחתיות שלו. שהחילוניות לא נתנה להם מענה אטרקטיבי לעולם הזה.

"החילוניות כן נתנה מענה מספיק אטרקטיבי. ההצלחות הפנומנליות של המערב הן במידה רבה תוצר של הפרדת הדת מן המדינה.

גברים חרדים במירון, 2019 (צילום: David Cohen/Flash90)
גברים חרדים במירון, 2019 (צילום: David Cohen/Flash90)

"הבעיה של החילונים הישראלים היא בעיה קונקרטית שלהם. הם חיים במדינת מהגרים צעירה. אבותיהם לא חיו פה, לא דיברו את השפה שלהם ולא ראו את עצמם כחלק מיחידה פוליטית. מה שחיבר בין הסבא הפולני לתימני הוא הדת.

"כך נוצרה התפיסה שאומרת, שאנשי הדת הם אלה שבאמת מייצרים את הזהות שלנו. תוסיף לזה שהיו יותר מדי שרי חינוך שדחפו את הטענות האלו, שבלי יידישקייט אנה אנו באים. חלק מהחילונים מרגישים חסרי שורשים, ועכשיו גם חסרי כוח. הם חושבים שאם רק היו מתעמקים קצת בש"ס ובפוסקים, היו צומחים להם שורשים. אני לא חושב ששורשים צומחים בצורה כזאת.

"בצד השני, החרדים – המתהדרים בשמירה קנאית על המסורת – שומרים חלק מאוד קטן שלה. הם גם ממעטים לקרוא שירה וספרות ופילוסופיה. הגרסה שלהם להיסטוריה היהודית היא דלה ומעוותת. כמעט תמיד הם מנתקים את עצמם לחלוטין מהמחשבה ומהדת של אחרים. אסור לקרוא את הברית החדשה ואת הקוראן; אסור לקרוא פילוסופיה נוצרית ומוסלמית ופילוסופיה בכלל. אסור לקחת חלק בתרבות שאינה יהודית. כך שיש בורות משני הצדדים.

"הבורות החילונית בענייני יהדות לא משמחת אותי יותר מהבורות של חלקים מן הקהילה הדתית בכל מה שמחוץ לאזור הנוחות שלהם. מעת לעת צריך לצאת מחדר הלימוד ולדבר על הדברים שמטרידים את הקהילה שאנחנו חלק ממנה".

אתה כותב בספרך, שאנחנו חושבים שאנשים שחיו בעבר הרחוק, בעולם שכולו דתי, היו אדוקים מאוד – ושזה לא היה המצב. שהם היו תערובת של אמונות דתיות מובנות למחצה, מנהגים מוסכמים, פולחני קדושים מפוקפקים, מגיה ופולקלור. רק לי זה נשמע כמו תיאור נאמן למדי של ישראלים רבים בימינו?

"נכון. לא רק לישראלים. זה נכון למין האנושי".

ופה יש משהו שאני לא מצליח להבין. אנחנו יכולים להתייחס בסלחנות למי שחיו בימי הביניים. היה להם מעט מאוד מידע על העולם, וגם הוא היה נגיש ליחידי סגולה. אנחנו חיים בעולם שבו כל המידע נגיש לכולם כל הזמן. הייתי מצפה שהתופעות האלה ייעלמו, או לפחות יצטמצמו מאוד.

"בוא נכיר בעובדה הפשוטה שהכנסיות ריקות".

בתי הכנסת בכלל לא ריקים.

"אני אגיע לזה. קח את העם היהודי של לפני מאה שנה, שהיה מיעוט בהרבה מקומות. בדרך כלל, אם היית חילוני, נעלמת, עזבת. הרוב היו דתיים. והנה צאצאיהם של אותם אנשים – חלק לא דתיים, וחלק 'מסורתיים'. רליג'ן טו גו. הם עושים מה שבא להם. למה בישראל יש הרבה פחות אנשים שמגדירים את עצמם כחילונים? כי זו הרבה פעמים שאלה פוליטית. אתה לא אומר שאתה חילוני בצורה נחרצת, כי זה אומר שאתה שמאלני. אז אתה אומר שאתה 'מסורתי'".

ומה זה אומר שאתה מסורתי?

"שאתה נוסע בשבת ואתה אוכל שרימפס ואתה לא מקפיד על דיני נידה, אבל מפעם לפעם אתה הולך לבית כנסת. אתה כמובן מל את הילדים שלך. אבל חלק גדול ממצוות הדת שאתה ממלא הן לפי מה שמתאים לך, לפי מה שנוח לך.

"כמו שאנשים הולכים לקברי קדושים: אתה שם כיפת נייר, נותנים לך סידור, אתה לא בדיוק יודע איפה לפתוח אותו, אתה מדליק נר, אתה יוצא משם ואוכל שרימפס. בעבר לא היו תופעות כאלה. עשית או את זה – או את זה".

קבר המיוחס לצדיק יונתן בן עוזיאל, עמוקה
קבר המיוחס לצדיק יונתן בן עוזיאל, עמוקה

שמתי לב שאתה נמנע בספר מניתוח סוציולוגי של הדת כמשרתת מוקדי כוח.

"אתה צודק. כשאתה אומר לאנשים 'בואו נסביר את המנגנונים הפסיכולוגיים שגורמים לבן אדם להיות דתי', אתה מעורר כעס והסתגרות, וגם האשמה – מוצדקת, במידה מסוימת – בהתנשאות. 'מה אתה מנתח אותי? נתח את עצמך קודם'. בנוסף, הטענה הסוציולוגית שאומרת, 'אנחנו יודעים למה באמת אתם עושים מה שאתם עושים וזה לא מה שאתם אומרים', מונעת דיון אמיתי.

"אבל אני לא נמנע מתובנות סוציולוגיות. חשוב להבין מה יוצר קהילה דתית, מי מרוויח ומי מפסיד. כמעט תמיד הדתות הן פטריארכליות, מעדיפות גברים, וכמעט תמיד נוצרת באליטה הדתית ברית בין בעלי הכסף לבעלי העמדה הדתית. זו ברית שקיימת ביהדות באופן מובהק. בני הרבנים מתחתנים עם בנות העשירים".

נערות חרדיות בירושלים, 2010 (צילום: Kobi Gideon/Flash90.)
נערות חרדיות בירושלים, 2010 (צילום: Kobi Gideon/Flash90.)

בכל קהילה נוצרים מנגנונים ששומרים על הכוח בידי מי שנהנה ממנו.

"והם מייצרים כמעט תמיד את אותו דבר: קיפוח נשים, אפליה נגד קבוצות מיעוט, תחושת התנשאות על אלה שאינם חלק מהקבוצה, והתקפות על מושג השוויון.

"ותמיד מופיעה גם סמכותיות, שבמובן העמוק קשורה לצורך של ראשי הקבוצה להגביל את הידע של חלקים נכבדים מהקבוצה: 'אתם לא צריכים להסתכל על דברים מסוימים, אתם לא צריכים לקרוא דברים מסוימים. אתם חייבים לחיות בעולם מוגבל, שאנחנו נגדיר בשבילכם ואנחנו נשלוט בו שליטה מוחלטת'.

"ידע הוא כוח אמר פרנסיס בייקון. הדתיים לא קראו את בייקון, אבל בפיזיקה חברתית הם מבינים. אבל להסתגרות, לציות העיוור למנהיגים קשישים, יש מחיר כבד שהם האלה לא מבינים. המחיר הזה הוא גם בניוון של החברה הפנימית, שהיא חברה שממשיכה להתנהל כמו בגטו בעולם שבו כבר מזמן אין גטו".

קברו של עובדיה יוסף (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
קברו של עובדיה יוסף (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)

ומה התוצאות של תהליך כזה?

"הדתיים מתחילים לקרוס מבפנים. לא בגלל התקפות מבחוץ, אלא בגלל עוני, בגלל היעדר מנהיגות, בגלל הפיתויים והאפשרויות שהעולם הלא דתי מציע.

"ביהדות הציונית-לאומית זה ברור: יש מהפכה פמיניסטית שיצאה מהארון. בעולם החרדי יש בעיה גדולה של סמכות. המנהיגים שיצרו את החרדיות הישראלית לא אפשרו לדור ביניים לצמוח לידם. הם תבעו סמכויות מוחלטות. כשהם מתים, אין להם תחליף אמיתי. לא לרב עובדיה יוסף, לא לרבי מלובביץ', לא לרב אליישיב ולא לרב קנייבסקי. החרדים של היום הם קבוצה מאוד צעירה, בגלל גיל הנישואים וריבוי הילדים, שאין לה הנהגה. קבוצת הלומדים הזאת, אגב, מתאפיינת מהרבה בחינות בבורות מאוד גדולה. גם ביחס לדת".

ואז הם רותמים חלק גדול מהאנרגיות שלהם למאבק נגד ההתבוללות, למשל.

"איזה התבוללות יש במדינת ישראל? עשה לי טובה. יש פה בערך אחוז של נישואי תערובת".

ראית את ההתנפלות על הבת של גדעון סער.

"המתנפלים הם חבורה של גזענים מטומטמים. לפעמים צריך להגיד את הדברים בצורה המדויקת והברורה ביותר. ארגון להב"ה זה חתיכת טינופת גזענית. אני לא חושב אפילו שהם מייצגים את היהדות. למה הם לא מוקעים מקיר לקיר? כי החרדה מהתבוללות, גם במקומות שהיא מופרכת לחלוטין, היא חלק מהדי.אן.איי והתעמולה הדתית: 'אתם צריכים אותנו, כי בלעדינו כולכם הופכים מחר למוסלמים'. אגב, רוב ההתקפות הן על יהודיות ששוכבות עם ערבים, למרות שהלכתית הבעיה הגדולה היא של גברים יהודים עם נשים לא יהודיות".

חתונתם של מורל מלכה וחמוד מנסור, שהותקפו ע"י פעילי להבה (צילום: Flash90)
חתונתם של מורל מלכה וחמוד מנסור, שהותקפו ע"י פעילי להבה (צילום: Flash90)

יכול להיות שבתוך המאבק המתמשך על דמותו של המקום הזה, דווקא הגישה החילונית היא זו שהולכת ומאבדת גובה ועשויה להיעלם מהמפה?

"זו בהחלט סכנה. ברגעים כאלה, תפקידם של אינטלקטואלים – ואני מחזיק מעצמי אחד כזה – הוא להשמיע את קולם. מאידך גיסא, אם אתה שואל אותי כהיסטוריון, אני לא רואה פה תהליך חד משמעי שהולך לכיוון אחד. אני רואה קהילה חילונית ומסורתית שחיה בשלום עם עצמה, ואני רואה שתי קהילות דתיות שנמצאות במשבר מאוד גדול, קהילות שיש להן בעיה של הנהגה.

ובכל זאת יש לנו תחושה שהחילוניות נדחקת, אולי כי היא לא מצליחה להציע סיפור מתחרה לסיפור האטרקטיבי שהדת מציעה: אלוהים הבטיח לנו את הארץ הזו, חזרנו אליה אחרי 2000 שנה בדרך נס, ועכשיו היא שלנו. זה סיפור חזק.

"סיפור השיבה לא מחייב אמונה בהבטחה אלוהית. אנחנו פה, כמו שכתוב במגילת העצמאות, מתוקף זכות טבעית והיסטורית. הסיפור הלאומי-דתי הוא שהגענו הנה מכל מיני סיבות, גם על חמורו החילוני של משיח, ועכשיו יתחיל עידן משיחי: נקים את ארץ ישראל השלמה, את בית המקדש ואת מדינת ההלכה.

"אני חושב שהסיפור הזה, שהיה חזק מאד בקרב הציונות הדתית, כמעט נעלם מהשיח הציוני-לאומי אחרי ההתנתקות. לרובם ברור שאנחנו לא בעידן המשיחי. יש בשוליים את אלה שרוצים לבנות את בית המקדש. אבל הסיפור המרכזי היום הוא סיפור של ביטחון. אין עם מי לדבר, אי אפשר לסמוך על אומות העולם. לעניינים האלה אין קשר לדת. הם קשורים לביטחוניזם הישראלי הקלאסי".

אבל התחושה היא שרוב הציבור לא רואה את הדברים ככה.

"אני לא יודע איפה נמצא הציבור וגם אתה לא".

עצרת בחירות של ש"ס, 2019 (צילום: פלאש 90)
עצרת בחירות של ש"ס, 2019 (צילום: פלאש 90)

אתה רואה את זה בבחירות. אתה רואה את זה בסקרים שונים, אתה רואה את זה ברשתות החברתיות. אתה רואה את זה בכל מיני מקומות.

"אני לא יודע מה איתך, אבל אני גדלתי בעולם הרבה יותר דתי מאשר העולם היום. עולם שבו הכל היה סגור בשבת. עולם שבו ביום כיפור הייתה דממה ברחוב. עולם שבו הייתה חנות אחת שמכרה חזיר באיזו פינה אפלה.

"וחוץ מזה, יש פה עוד סיפור, מאוד חזק. וזה אפילו לא הסיפור של החילוניות. זה הסיפור של המודרנה. והסיפור הזה הוא הצלחה מטורפת, של המשטרים הלכאורה חלשים של המערב על המשטרים ה'נורא חזקים' של הסמכותיות והימניות, של המשטר הסטליניסטי מצד אחד והמשטרים הנאצים והפשיסטים מהצד האחר. החלשים האלה, עם השטויות שלהם, עם הבחירות, עם החופש, עם הסיפור העלוב שלהם, עשו קציצות מאלה עם הסיפור הנורא חזק על הרייך בן אלף השנים ועם הדיקטטורה של הפרולטריון. אני מציע שאנחנו נזכור גם את זה".

טוב, במאבק מול הנאצים עמד סיפור לא פחות חזק: אנחנו מגנים על החירות ועל עתיד המין האנושי.

"לרשות הצד החילוני עומד הסיפור על החופש, על הקידמה על שגשוג, על שוויון. אלה סיפורים חזקים, והרבה ישראלים נתקלים איתם בקונפליקט פנימי. קונפליקט בין הסיפור של האירוויזיון – להיות חלק מאירופה, מהעולם הטכנולוגי, המשגשג, החופשי, לבין השאלה מה אתם עושים פה, למה אתם יושבים דווקא פה? כמו שאומרים לי 'אתה באוניברסיטת תל אביב, אז אתה יושב על שייח מוניס".

להקת שלווה באירוויזיון 2019 בתל אביב (צילום: Hadas Parush/Flash90)
להקת שלווה באירוויזיון 2019 בתל אביב (צילום: Hadas Parush/Flash90)

אכן שאלה קלאסית.

"הצורך להגיב על הסיפור הזה ילך ויקטן עם השנים. שייח מוניס נכבשה במהלך מלחמת אזרחים. אם הרוב יחליט שצריך לפנות אותה, אארוז את הספרים שלי ללא תלונה. לצאצאינו יהיה יותר פשוט. ברגע שאפשר יהיה להגיד שאבותי ואבות אבותי ואבות-אבות-אבותי ישבו פה, אני חושב שאנחנו נהיה בסדר.

"הדת היא כלי טוב ליצירת זהות, בעיקר במקום שעומדים מול קבוצה אחרת, שגם מגדירה את עצמה במונחים דתיים. אבל זה גם כלי מסוכן ביותר. אם הדת היא תרופה, אז היא תרופה שיש לה תוצאות לוואי כל כך חמורות, שעדיף לחפש תרופה אחרת. ויש תרופה אחרת. זו התרופה שהציונות הציעה".

הדת גם מספקת להרבה אנשים תחושת שייכות, שהחילוניות לא יכולה ואולי לא רוצה לספק. ואנשים מפחדים שלהיות חילוני זה להיות בודד.

"כן, יש אנשים שרוצים להיות חלק מקהילה חזקה. וקהילה חזקה היא הרבה פעמים מדכאת. חברות שמייצרות מנגנוני פיקוח נראות חזקות יותר ממה שהן באמת. ויש לזה מחיר: לא מוציאים את הכביסה המלוכלכת החוצה; היא מתעפשת ומסריחה מבפנים.  גם בחברה הדתית, שמציגה את עצמה בצורה מאוד מיופייפת, יש דברים רעים – כמו לכל חברה מסתגרת. פטריארכליות ושקרים והטרדות מיניות והרג הנשמה, לעתים קרובות. עוני, גם עוני מרצון, זה דבר שהורס את הנפש. תמיד יהיו אנשים שירצו משהו יותר קיצוני, שיחפשו סמכות מוחלטת. אבל אם לא יהיה פה משבר נורא, הם ילכו ויתמעטו".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
ובל נשכח את חלקו של מנחם בגין שנחשב 'גלותי', ניצח ב-1977, אחרי 30 שנה של ממשלות חילוניות שמפלגות דתיות היו בתוכן חלק קטן שהשפעתו מועטה, ולא חשש לשים על השולחן דת ואמונה, בהרבה פאתוס אב... המשך קריאה

ובל נשכח את חלקו של מנחם בגין שנחשב 'גלותי', ניצח ב-1977, אחרי 30 שנה של ממשלות חילוניות שמפלגות דתיות היו בתוכן חלק קטן שהשפעתו מועטה, ולא חשש לשים על השולחן דת ואמונה, בהרבה פאתוס אבל בלי טיפת ציניות, ופתח עידן חדש.

עוד 2,203 מילים ו-3 תגובות
כל הזמן // יום שישי, 18 באוקטובר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

שאלה של אומץ הדרך של גנץ לאחדות עוברת בממשלת מיעוט

האפשרות שכחול-לבן תקים באופן זמני ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת - במטרה להיפטר מנתניהו - מעסיקה בימים אלה את כל הנוגעים בדבר ● בליכוד דוחים את החזרת המנדט בגלל אפשרות כזו ● בישראל ביתנו ובכחול-לבן מתלבטים ● וברשימה המשותפת מניחים שבסוף כולם ישתפנו ● "אני אהיה מופתע אם זה יקרה, אבל כולנו הופתענו כמה וכמה פעמים בזמן האחרון" ● פרשנות

עוד 815 מילים

פרשנות סוריה היא נקודה על רצף תהליכי העומק במזה"ת

החלטת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ "לחשוף את הבלוף" של נשיא תורכיה רג׳פ טאיפ ארדואן ולתת לו אור ירוק להיכנס בכוח לצפון סוריה, הניעה גל ניפוץ מיידי בשטח. שרשרת האירועים המהירה והשלכותיהם הקשות אמנם יצרו דרמה מטלטלת ורווית סמליות, אבל בסופו של יום מדובר בשיא נוסף על רצף מגמות ותהליכים אזוריים עקביים יחסית, שכתובת התהוותם נמצאת על הקיר כבר שנים.

המגמה המרכזית היא התנתקות ארה"ב מהמזרח התיכון בצל הירידה בחשיבותו במארג האינטרסים האמריקאי, ובראשם התלות הפוחתת בנפט; ועל רקע הפניה מזרחה, לאסיה, להתמודדות עם האיום הסיני המתפתח, על העליונות, הערכים ודרך החיים של אמריקה.

הפיבוט לאסיה כאסטרטגיה סדורה התקבע בממשל אובמה, הרבה לפני שטראמפ עם נטיותיו הבדלניות הבליח בפוליטיקה האמריקאית. טראמפ גם לא חתום על פטנט נטישת ידידים ובני ברית, בוודאי כשמדובר בכורדים, אבל לא רק. נשיא מצרים לשעבר חוסני מובארכ כנראה יכול לתרום כמה הגיגים בנושא.

הפיבוט לאסיה כאסטרטגיה סדורה התקבע בממשל אובמה. טראמפ גם לא חתום על 'פטנט' נטישת ידידים ובני ברית, בוודאי כשמדובר בכורדים, אבל לא רק

אנחנו מבינים את המגמה אבל לא מפנימים את עוצמתה במערכת השיקולים של אמריקה, ואז אנו מופתעים כל פעם מחדש: כאשר הנשיא לשעבר ברק אובמה לא יישם את הקו האדום שלו עצמו בנושא השימוש בנשק כימי על ידי משטר אסד בסוריה, כשטראמפ הצהיר לפני כשנה על כוונתו לצאת מסוריה ולצמצם את הכוחות באפגניסטן, וכשאמריקה הסכימה לפגיעה בדימוי העוצמה וההרתעה שלה והגיבה ברפיון על התקפות איראניות.

כך, הפלת מל"ט אמריקאי נענתה בסנקציות, שלא ברורה תוחלתן, נגד האייתוללה עלי ח'אמנאי; והתגובה לפגיעה קשה בתשתיות הנפט הקריטיות של סעודיה, היתה תקיפת סייבר אנמית נגד ה"פרופגנדה" האיראנית.

המגמה השנייה היא השתקעות רוסיה בסוריה ומאמציה להרחיב את השפעתה לרחבי המזה"ת כולו, ולמעשה להחזיר עטרה ליושנה אחרי שנדחקה החוצה מהאזור על ידי ארה"ב, באמצע שנות ה-70.

את דימוי "חילופי המשמרות" המחישו בימים האחרונים בצורה סמלית הסרטונים שהציפו את הרשת, בהם נראים רכבי האמר אמריקאים בדרכם החוצה מצפון סוריה משאירים בסיסים נטושים מאחור בעוד רכבי משטרה צבאית עם דגלי רוסיה בדרכם פנימה לאזורים שפינו האמריקאים.

על הדומיננטיות הרוסית בסוריה, המגובה ביכולות צבאיות על הקרקע (מטוסי קרב ומערכות הגנה אווירית) אין חולק. אבל האם רוסיה יכולה לשכפל את הישגיה בסוריה ולהחליף את ארה"ב גם במפרץ הפרסי? הרוסים, בהתאם למודוס אופרנדי המוכר, ממקמים עצמם בעמדת השפעה בין כל הצדדים הניצים (ובכלל זה בין איראן לישראל ובין איראן לסעודיה).

הרוסים, בהתאם למודוס אופרנדי המוכר, ממקמים עצמם בעמדת השפעה בין כל הצדדים הניצים (ובכלל זה בין איראן לישראל ובין איראן לסעודיה)

בסוריה, התרחיש הסביר הוא כי יצליחו למנוע התנגשות צבאית חזיתית בין משטר אסד לבין התורכים ויששבנו הסכם ביניהם, שימשיך את תהליך חיזוק משטר אסד והרחבת שליטתו בשטח. הרוסים מבהירים בשנה החולפת כי הסכם כזה כבר קיים – הסכם אדנה מ-98', במוקדו התחייבות סורית למנוע טרור כורדי נגד תורכיה בתמורה לכיבוד ריבונות סוריה.

במפרץ הפרסי, כיכבו השבוע התמונות מביקוריו המתוקשרים של נשיא רוסיה ולדימירר פוטין בריאד ובאבו דאבי, שם חתם על עסקאות ענק והסכמי שיתוף פעולה. זאת, בדיוק בזמן שהאמירויות ובאחרונה גם סעודיה, מעדכנות את מדיניותן ומחפשות נתיבים לטהראן, במה שמצטייר כביטוי לאי-אמון במשענת האמריקאית.

ולמרות זאת, רוסיה לא תחליף כל כך מהר את ארה"ב במזה"ת בכלל ובמפרץ בפרט, שם אמריקה היא עדיין הכוח הדומיננטי והערבה העיקרית ליציבות, לחופש השייט במיצרים ולהצבת גבולות לאיראן, גם אם הם נשחקים. לארה"ב יחסים מיוחדים עם ישראל, בריתות אסטרטגיות עם מדינות המפרץ המתבססות על נשק אמריקאי, ונוכחות צבאית ובסיסים עצומי ממדים ברחבי האזור.

ולמרות זאת, רוסיה לא תחליף כל כך מהר את ארה"ב במזה"ת בכלל ובמפרץ בפרט, שם אמריקה היא עדיין הכוח הדומיננטי, והערבה העיקרית ליציבות, לחופש השייט במיצרים ולהצבת גבולות לאיראן, גם אם הם נשחקים

מגמה שלישית היא תנועת המטוטלת של המיקוד האזורי, שנע בין הלבנט למפרץ. זאת, על רקע התבקעותה המדממת של סוריה מצד אחד ותהליך התחזקות איראן בעקבות סילוק משטרו של צדאם חסיין, מצד שני. המוקד החשוב יותר הוא כמובן המפרץ, על עתודות האנרגיה העצומות שלו, ונראה כי תשומת הלב צפויה לחזור אליו שוב בקרוב, על רקע איומי איראן, בימים האחרונים, להגיב על הפגיעה במיכלית SABITI, שלטענתה בוצעה על ידי מדינות באזור.

האירועים בסוריה חשפו מגמה נוספת המוכרת כבר עשורים: יחסי אהבה-שנאה בין ארה"ב לתורכיה. אנקרה תוקעת לארה"ב "אצבע בעין" כל פעם מחדש, למרות שבאירועים האחרונים, על רקע מסרי טראמפ, קשה להאשים אותה.

כמה תזכורות: ב-2003 תורכיה מנעה מארה"ב להשתמש בשטחה כדי לפעול בצפון עיראק; רכשה באחרונה את מערכת ה-S400 מרוסיה; משתפת פעולה עם איראן תוך הפרת הסנקציות נגדה; אפשרה לפעילי דאע"ש לחצות בחופשיות את הגבול עם סוריה; מאיימת להגביל את הפעילות האמריקאית בבסיס אינצ'רליק (ארה"ב שוקלת להוציא את הנשק הגרעיני המוצב שם!), תומכת ומסייעת לחמאס, אוסרת עיתונאים ומדכאת חופש ביטוי. וזו רק רשימה חלקית.

האירועים בסוריה חשפו מגמה המוכרת כבר עשורים: יחסי אהבה-שנאה בין ארה"ב לתורכיה. אנקרה תוקעת לארה"ב "אצבע בעין" כל פעם מחדש, למרות שבאירועים האחרונים, על רקע מסרי טראמפ, קשה להאשים אותה

למרות כל אלה, ארה"ב מבקשת לשמור את תורכיה לצדה וחוששת מעימות חזיתי עמה, בהיותה מדינה מרכזית בנאט"ו (בעלת הצבא השני בגודלו בברית) החולשת על צומת אסטרטגי בין אסיה לאירופה.

ובאשר לכורדים – מעל 30 מיליון מהם פזורים בין איראן, עיראק, תורכיה וסוריה. הכורדים מהווים מכנה משותף בין מדינות אלו: כולן מתנגדות לשאיפותיהם הבדלניות ולעצמאות, ומדכאות אותן.

האירועים בסוריה מחזירים את הכורדים לאחור לחסות משטר אסד, לאחר שביססו אוטונומיה בצפון-מזרח סוריה על רקע מלחמת האזרחים במדינה. גם בעיראק התרחש תהליך דומה כאשר הכורדים איבדו שטחים עליהם השתלטו במהלך המלחמה בדאע"ש (ובראשם אזור כרכוך העשיר בנפט), כתוצאה ממשאל העם הכושל שיזמו, בספטמבר 2017.

קריסתם המהירה של הכוחות הכורדים על רקע אבדן המשענת האמריקאית, היא מקרה נוסף בו כוח שהקימה מעצמה באזור, מתפורר כשהיא נוטשת. זה מה שקרה למשל בעיראק כשדאע"ש שטף אותה, או בלבנון ובעזה כשישראל נסוגה.

זה כנראה מה שצפוי כשארה"ב תצא מאפגניסטן, וגם צבא סוריה החופשי כנראה לא ילקק דבש כשפטרוניו התורכים ייצאו או ייערכו על הגבול אחרי הסכם עם המשטר והרוסים. הלקח לישראל קשור בעיקר לשטחי יהודה ושומרון, שנסיגה ישראלית מהם עלולה להביא להתפוררות מהירה של מנגנוני הביטחון של הרשות.

מעל 30 מיליון כורדים פזורים בין איראן, עיראק, תורכיה וסוריה. הכורדים מהווים מכנה משותף ביניהן: כולן מתנגדות לשאיפותיהם הבדלניות ולעצמאות, ומדכאות אותן

האם מגמות אסטרטגיות אלה, שחשפו האירועים האחרונים בצפון סוריה, הן בלתי הפיכות? לא בטוח.

ארה"ב אמנם בדרכה החוצה מהאזור, והשחקנים השונים – ובוודאי ישראל – צריכים להיערך בהתאם. ועדיין, כמו בציטוט האלמותי מ"הסנדק", בכל פעם שארה"ב חושבת שהיא בחוץ היא נשאבת לאזור מחדש. ההתקפה האיראנית נגד סעודיה כבר הובילה לעיבוי הכוח האמריקאי להגנת הממלכה.

תחושת בטחון איראנית מופרזת לצד שחיקה בהרתעה האמריקאית הן מתכון לדינמיקה שעלולה להוביל לבסוף את שני הצדדים לעימות, גם בניגוד לרצונם, כמו בטרגדיה יוונית.

מגמה נוספת שעלולה לטרוף את הקלפים במזה"ת, היא חזרתה של הטלטלה האזורית. המשטרים, שהידקו את האחיזה בשלטון כלקח משנות חוסר היציבות, עדיין לא מסוגלים לספק מענה לצורכי הציבורים, ש-70% מהם הם צעירים מתחת לגיל 30. סימנים מדאיגים, בהקשר זה, סיפקו באחרונה אירועי המחאה בעיראק ובמצרים.

האירועים בסוריה אמנם חשפו מגמות עומק עקביות למדי, אבל במזה"ת של העשור האחרון, המאפיינים הקבועים ביותר הם דווקא חוסר היציבות וחוסר הוודאות, מה שאומר שכדאי להיערך להפתעות

ולבסוף, בסוריה עצמה, עליית כוחות הצבא של המשטר הסורי לאזורי הלחימה עלולה בכל זאת להוביל לחיכוך צבאי עם התורכים. זאת, במיוחד כשלאסד אינטרס עמוק למנוע כיבוש תורכי, ולפגוע במליציות צבא סוריה החופשי, המשתפות פעולה עם ארדואן. ב-19 באוגוסט הוכיח המשטר, בגיבוי רוסי, כי הוא נכון גם לעימות כשתקף מהאוויר כוח תורכי שניסה להתערב במערכה על ח'אן שייחון במחוז אדליב.

בשורה התחתונה, האירועים בסוריה אמנם חשפו מגמות עומק עקביות למדי, אבל במזה"ת של העשור האחרון המאפיינים הקבועים ביותר הם דווקא חוסר היציבות וחוסר הוודאות, מה שאומר שכדאי להיערך להפתעות.

אלוף משנה במילואים אודי אבנטל. עמית מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי, הרצליה. מתעניין במזרח התיכון, בזירה הבינלאומית ובזיקות ביניהם, באתגרים ואיומים צבאיים, בטחוניים ומדיניים ובהתמודדות מולם, במודיעין, במדיניות ובאסטרטגיה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,173 מילים
עודכן לפני שעתיים
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

למקרה שפיספסת

בשבוע הבא יחל מרתון דיונים לגבי כתבי האישום של נתניהו

לפי דיווח ב"ישראל היום", פרקליטיו של ראש הממשלה טענו בשימוע כי אם ייקבע שסיקור חיובי הוא שוחד יהיה זה תקדים בינלאומי וישראל תיעשה מבודדת בעולם בשל כך ● שר המשפטים אוחנה ייוועד היום עם עורכי דינה של נעמה יששכר שיביעו התנגדות להסגרת ההאקר הרוסי אלכסיי בורקוב לידי ארצות הברית

08:20 עריכה

מזכיר המדינה של ארצות הברית מייק פומפאו נחת בישראל וייפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. פומפאו הגיע לישראל לאחר ביקורו בטורקיה, שם הכריז סגן הנשיא מייק פנס על הפסקת הלחימה בצפון סוריה למשך 120 שעות. בתום ביקורו בארץ ימריא מזכיר המדינה לבריסל, שם ייפגש עם מזכ"ל נאט"ו.

08:09 עריכה

ביום שלישי הקרוב יחל במשרד המשפטים מרתון דיונים במטרה לקבל החלטה לגבי כתבי האישום של ראש הממשלה נתניהו. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט וצמרת הפרקליטות ומשרד המשפטים צפויים לקחת חלק בדיונים שיחלו אחרי החג במטרה לקבל החלטה בנושא עד סוף החודש הבא. כך פורסם בחדשות 13.

07:54 עריכה

שר המשפטים אמיר אוחנה ייפגש היום עם עורך הדין בועז בן צור ועם בן משפחתה של נעמה יששכר, הכלואה ברוסיה. השניים יביעו בפני אוחנה את התנגדותם להסגרתו של ההאקר הרוסי אלכסיי בורקוב לארצות הברית, מחשש שהצעד יקשה על שחרורה ממאסר של נעמה יששכר.

07:43 עריכה

המשפטנים האמריקאים נאט לוין ואבי בל טענו בפני היועץ המשפטי לממשלה וצוותו בשימוע שנערך לראש הממשלה נתניהו, כי קביעה שסיקור תקשורתי הוא שוחד תהווה תקדים משפטי עולמי ותביא לבידודה של ישראל. כך פרסמה הבוקר קרולין גליק במהדורה המודפסת של "ישראל היום"

עורכי הדין, שהתייחסו לפרשות 4,000 ו-2,000, קבעו כי שלא ניתן להגביל יחסים שבין עיתונאים ופוליטיקאים. הפרקליטים הציגו תקדימים שבהם איל העיתונות רופרט מרדוק זכה להטבות רגולטוריות תמורת סיקור אוהד בבריטניה ובאוסטרליה, והדבר לא נחשב כשוחד. לדבריהם, אם יקבל מנדלבליט את עמדת פרקליט המדינה שי ניצן, תוכל המשטרה דרך קבע לחקור עיתונאים אם סיקור חיובי הוא חלק מ"תן וקח".

עוד 4 עדכונים
גיא זהר גיא זהר

אשת חיל המהפך של גברת סמית'

ישכה סמית', סבתא שומרת מצוות בת 68, נולדה בגוף של גבר והייתה אומללה רוב חייה ● אחרי ששינתה את מינה, התחברה מחדש לישראל וליהדות והתפייסה עם חלק מששת ילדיה ● בדרך היא קיבלה לא מעט עזרה מסטארבקס בארה"ב, שעודדה העסקת טרנסג'נדרים כבר בשנות התשעים ● היום יוקרן סרט תיעודי עליה בבכורה בפסטיבל חיפה

עוד 1,249 מילים

תגובות אחרונות

הברק יכה שוב "כדור הארץ צועק, משהו פה לא בסדר. כדאי שנקשיב"

מותו של הנער אשר חזות ממכת ברק בחוף זיקים השבוע, לא הפתיע את המומחה לברקים, ד״ר מוסטפה עספור ● כחלק ממשבר האקלים, הוא מספר, מתועדים כיום 250 ברקים בשנייה על פני כדור הארץ - לעומת 100 ברקים בשנייה רק לפני שני עשורים ● "הברקים הם הסיגנלים של כדור הארץ, והם מספרים לנו שהמערכת יוצאת משליטה"

עוד 527 מילים ו-1 תגובות

כיסוי וטעייה עיר ענק מתקופת הברונזה תיקבר שוב

שרידים ארכאולוגיים של עיר ענקית מתקופת הברונזה ישובו וייקברו, לטובת בניית מחלף שישרת את העיר חריש - אבל יונצחו בהדמיית תלת-ממד ● הממצאים מלמדים על עבר בן 5,000 שנה, ואף קדום יותר ● עכשיו הארכאולוגים מסבירים מדוע הם חיים עם זה בשלום

עוד 1,224 מילים

הליכוד לגנץ: תכהן ברוטציה כראש ממשלה, גם אם רק חלק מכחול לבן יצטרף לקואליציה

יושב ראש כחול לבן דחה את ההצעה, שפורסמה בחדשות 12 ● מוקדם יותר הציע נתניהו מתווה לממשלת אחדות, אך כחול לבן הביעה התנגדות ליוזמה, שבבסיסה המשך הסטטוס קוו ● ג'ארד קושנר יבקר בישראל בסוף החודש וייפגש לראשונה עם גנץ ● גדעון סער: אתמודד בפריימריז הקרובים על ראשות הליכוד ● עודד בן עמי ואמנון אברמוביץ' התנצלו על דברים שאמרו אתמול בשידור

עוד 33 עדכונים

רוסיה שוב נכנסת לוואקום האמריקאי, ויש סיבה לדאגה

השבועיים האחרונים בסוריה מוכיחים עד כמה המזרח התיכון יכול להיות הפכפך ● בשיחת טלפון אחת, הפך טראמפ את אסד מרוצח המונים למושיע הכורדים ● רוסיה מצידה מפגינה נוכחות בצפון סוריה ומשדרת לארדואן מי הבוס ● ובישראל עוקבים בדאגה במיוחד אחרי מובלעת טאנף שעל גבול סוריה-ירדן ● פרשנות

עוד 487 מילים

תקווה חדשה-ישנה למאבק במלריה: קוטל חרקים מימי הנאצים

חוקרים אמריקאים גילו מחדש קוטל חרקים יעיל במיוחד, שהיה בשימוש הנאצים ונעלם לאחר מלחמת העולם השנייה ● למרות יעילותו, השימוש בדי-אף-די-טי הופסק מסיבות פוליטיות - והעולם אימץ את הדי-די-טי ● לפי ארגון הבריאות העולמי, בכל שתי דקות מת בעולם ילד ממלריה

עוד 621 מילים

הכנסייה האתיופית בירושלים נסגרה למתפללים

פרסום ראשון הכנסייה המפורסמת בירושלים נסגרה למבקרים ומתפללים, לאחר שאירעו בה עימותים אלימים בהם עורבו מאבטחים ושוטרים ● ברקע למאבק על המוסד הוותיק עומד הקרע האתני-דתי המחריף באתיופיה, שראש ממשלתה זכה לאחרונה בפרס נובל לשלום

עוד 764 מילים

הקהילה היהודית הקטנה של האלה, גרמניה, מורכבת ברובה מיוצאי בריה"מ לשעבר ● אחרי ניסיון הפיגוע בבית הכנסת שלהם ביום כיפור, שבמהלכו נורו למוות שני אנשים שאינם נמנים עם חברי הקהילה, הפך המקום לאתר עלייה לרגל ● יעקב שוורץ השתתף בתפילות הראשונות בבית הכנסת שהיה היעד למתקפה

עוד 1,163 מילים

ראשי מפלגות הימין התחייבו שלא להצטרף לממשלה צרה בראשות גנץ, אם וכאשר תוקם

ח"כים בכחול-לבן מסרבים לשבת בממשלה כזאת ● ליברמן מסרב להצהיר שלא יעשה כן ● שקד ובנט לא הצטרפו להתחייבות של הבלוק ● לדברי מקורבים, גנץ לא שולל את מתווה הנבצרות והרוטציה ● יו"ר כחול-לבן והרמטכ"ל נפגשו היום לאור האתגרים הביטחוניים ● השופט מלצר דורש חקירה פלילית של אי סדרים בעשרות קלפיות

עוד 35 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה