אישיות
אביעד קליינברג

ראש הממשלה הפחיד בימים האחרונים את הציבור, עם נבואת זעם לפיה הקורונה "תשיב אותנו לימי הביניים" ● פרופ׳ אביעד קליינברג, שפרסם לאחרונה ספר על התקופה הארוכה והמורכבת הזו, מבקש להרגיע ● הוא מספר על עידן שבו רשמה האנושות גם כמה מרגעיה היפים ביותר, ומפריך את ההשוואות בין הווירוס הנוכחי לבין המגפה השחורה ● אמיר בן-דוד יצא איתו למסע בזמן

עוד 2,353 מילים

לידיעת הקורא אביגדור ליברמן: פרופ' אביעד קליינברג מפרסם את הספר "מדריך לחילוני", וחוזה ירידה בכוחם של הדתיים והחרדיים בחברה הישראלית ● "המנהיגים שיצרו את החרדיות הישראלית לא איפשרו לדור ביניים לצמוח לידם. הם תבעו סמכויות מוחלטות. כשהם מתים, אין להם תחליף אמיתי"

הספרים החדשים שנפלטים ממכונות הדפוס לקראת שבוע הספר הם לא פעם חלון שדרכו אפשר להציץ אל הנפש הישראלית ואל הדילמות שמטלטלות אותה.

האופוריה אחרי מלחמת ששת הימים לוותה באלבומי ניצחון וספרי הערצת גנרלים; ספרי הנהי על "סוף דבר" של הציונות האשכנזית-סוציאליסטית שיקפו את הבלבול אחרי מלחמת יום כיפור והמהפך של 77'; ספרי המסעות והחזרה מהודו בסוף שנות ה-90 הובילו לגל ספרי הניו אייג' של תחילת המילניום.

השנה, מתברר, יש לנו עניין לא פתור עם החילוניות: "הדרך החילונית", של יו"ר הפורום החילוני, רם פרומן; "סיפורם של היהודים החילונים", מאת פרופ' אמנון רובינשטיין; "החילוניות החדשה" מאת שלומי ששון; אוסף המאמרים "חילון וחילוניות", בעריכת יוכי פישר; "חזרה בלי תשובה" מאת מיכה גודמן.

כל אלה יצאו לאחרונה, וכבר מעוררים ויכוחים (לפעמים אפילו לוהטים) בזירות הפולמוס ההולכות ומצטמצמות שבהן חילונים ישראלים מנסים לברר מאיפה באו ולאן הם הולכים, ואם לא איחרו את המועד להוציא פספורט גרמני ולהגר לברלין.

מדריך לחילוני
מדריך לחילוני

פרופ' אביעד קליינברג, ראש בית הספר להיסטוריה ומנהל ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל-אביב, הוא כתובת מתאימה לברר למה זה קורה דווקא עכשיו. גם כי הוא עצמו תרם למדף שמתמלא במהירות את ספרו החדש "מדריך לחילוני", שכותרת המשנה שלו היא "איך לא להאמין בלי להתנצל".

בישראל, הוא מזכיר, הדיון הזה הוא קודם כל דיון פוליטי, ורק אחר כך דיון על אמונה. "זהו דיון על 'מי אנחנו' ובתוך הדיון הזה, הדת ממלאת תפקיד משמעותי. אבל מה שעובר על מדינת ישראל אלה לא תהליכים של הדתה, אלא תהליכים של 'היימנה'. שימוש גובר באלמנטים מאד מוגבלים מתוך המסורת הדתית על מנת לקדם אג'נדה שהיא בסופו של דבר אג'נדה פוליטית. אג'נדה של לאומנות.

"ולכן, המאבק בין דתיות לחילוניות בארץ הוא גם מאבק בין ימין לשמאל. זה לא חייב להיות ככה. זה לא ככה בכל מקום. זה לא היה ככה תמיד. החרדים היו בעבר הכי דתיים והכי שמאלנים. הם התנגדו לכוחניות של הציונות והאמינו בפשרה. שטחים וצבא לא היו חשובים להם. הם תמרנו את עצמם למצב של 'רק ביבי' ו'מוות לערבים'. הם אימצו את תפיסת הכוח. לקחו את תפיסת ה'אתה בחרתנו' מהעולם הדתי-אמוני שלהם והשליכו אותו אל תוך העולם הגיאופוליטי.

"השאלה הזו, 'איזו מין חברה אנחנו?' עולה ביתר שאת בקרב השמאל-מרכז, שחש שהוא הולך וקטן, ושהאג'נדה שלו, האג'נדה הציונית-חילונית, שפעם הייתה עניין מובן מאליו והוא היה זה שביטא אותה, הולכת ונדחקת אל השוליים. בעולם הזה, שבו אליטה מבינה שהיא איבדה את כוחה, שאין לה יותר ביטחון בדברים שפעם היו מובנים מאליהם, הצורך להסביר, להתווכח, להתפלמס, יותר גדול מבעבר.

אביעד קליינברג (צילום: מיכל קליינברג)
אביעד קליינברג (צילום: מיכל קליינברג)

"אני חייב לציין שאני לא ממש מרגיש שהייתי אי פעם חלק מן האליטה הזאת, על אף שהמתבונן מן הצד יטען שאני מייצג מובהק שלה. אני רוצה לחשוב שהספר שלי הוא לא קינה על משהו שנלקח ממני. זה מעולם לא היה שלי".

אז למה התיישבת דווקא עכשיו לכתוב "מדריך לחילוני"?

"אני אולי לא מקונן על העבר, אבל אני בהחלט מזהה תהליכים בהווה, שחלקם מסוכנים בעיניי. ובתוך ההקשר הזה היה לי חשוב להציג טיעונים, ולא לחרף ולגדף. הוויכוח הדתי חילוני בישראל מתנהל כשהטענה החילונית המקובלת היא 'אתם מפגרים ויש לכם חבר דמיוני' והטענה הדתית המקובלת היא 'אתם בורים וחיים חיי פריצות – כל מה שמעניין אתכם זה סקס וסמים, חוץ מזה כלום'.

"לכאורה לא היה צריך לנהל את הדיון הזה. כי במידה מסוימת הוא הסתיים במאה ה-19. הוויכוחים הגדולים באירופה בין חילונים לבין הכנסייה, הסתיימו בניצחון מוחלט של החילוניות ובהפרדת הכנסייה מהמדינה. בלי הניצחון הזה, ספק אם הייתה נוצרת תרבות מערבית כפי שאנחנו מכירים אותה כיום. ואף על פי כן זה חוזר, לא בגלל שיש טיעונים חדשים, אלא כי בהיסטוריה יש מחזוריות". .

רגרסיה?

"אני לא רוצה לקרוא לזה רגרסיה. דברים נשכחים, וצריך להגיד אותם מחדש. מה שהיה מובן מאליו לאבות המייסדים שלנו – שרבים מהם היו בוגרי ישיבות בעצמם, עזבו אותן והבינו טוב מאוד למה הם עוזבים – לא ידוע ולא מובן לנכדים ולנינים שלהם. צריך לתת לנכדים ולנינים מידע וגם כלים לנהל את הוויכוח הזה.

"יש לפעמים תחושה שהנכדים והנינים החילונים של האבות המייסדים מתנהלים בהתרפסות פנימית עקרונית מול העולם האמוני, עם הפרשות החלה, הטקסים והמשפחתיות שלו. שהחילוניות לא נתנה להם מענה אטרקטיבי לעולם הזה.

"החילוניות כן נתנה מענה מספיק אטרקטיבי. ההצלחות הפנומנליות של המערב הן במידה רבה תוצר של הפרדת הדת מן המדינה.

גברים חרדים במירון, 2019 (צילום: David Cohen/Flash90)
גברים חרדים במירון, 2019 (צילום: David Cohen/Flash90)

"הבעיה של החילונים הישראלים היא בעיה קונקרטית שלהם. הם חיים במדינת מהגרים צעירה. אבותיהם לא חיו פה, לא דיברו את השפה שלהם ולא ראו את עצמם כחלק מיחידה פוליטית. מה שחיבר בין הסבא הפולני לתימני הוא הדת.

"כך נוצרה התפיסה שאומרת, שאנשי הדת הם אלה שבאמת מייצרים את הזהות שלנו. תוסיף לזה שהיו יותר מדי שרי חינוך שדחפו את הטענות האלו, שבלי יידישקייט אנה אנו באים. חלק מהחילונים מרגישים חסרי שורשים, ועכשיו גם חסרי כוח. הם חושבים שאם רק היו מתעמקים קצת בש"ס ובפוסקים, היו צומחים להם שורשים. אני לא חושב ששורשים צומחים בצורה כזאת.

"בצד השני, החרדים – המתהדרים בשמירה קנאית על המסורת – שומרים חלק מאוד קטן שלה. הם גם ממעטים לקרוא שירה וספרות ופילוסופיה. הגרסה שלהם להיסטוריה היהודית היא דלה ומעוותת. כמעט תמיד הם מנתקים את עצמם לחלוטין מהמחשבה ומהדת של אחרים. אסור לקרוא את הברית החדשה ואת הקוראן; אסור לקרוא פילוסופיה נוצרית ומוסלמית ופילוסופיה בכלל. אסור לקחת חלק בתרבות שאינה יהודית. כך שיש בורות משני הצדדים.

"הבורות החילונית בענייני יהדות לא משמחת אותי יותר מהבורות של חלקים מן הקהילה הדתית בכל מה שמחוץ לאזור הנוחות שלהם. מעת לעת צריך לצאת מחדר הלימוד ולדבר על הדברים שמטרידים את הקהילה שאנחנו חלק ממנה".

אתה כותב בספרך, שאנחנו חושבים שאנשים שחיו בעבר הרחוק, בעולם שכולו דתי, היו אדוקים מאוד – ושזה לא היה המצב. שהם היו תערובת של אמונות דתיות מובנות למחצה, מנהגים מוסכמים, פולחני קדושים מפוקפקים, מגיה ופולקלור. רק לי זה נשמע כמו תיאור נאמן למדי של ישראלים רבים בימינו?

"נכון. לא רק לישראלים. זה נכון למין האנושי".

ופה יש משהו שאני לא מצליח להבין. אנחנו יכולים להתייחס בסלחנות למי שחיו בימי הביניים. היה להם מעט מאוד מידע על העולם, וגם הוא היה נגיש ליחידי סגולה. אנחנו חיים בעולם שבו כל המידע נגיש לכולם כל הזמן. הייתי מצפה שהתופעות האלה ייעלמו, או לפחות יצטמצמו מאוד.

"בוא נכיר בעובדה הפשוטה שהכנסיות ריקות".

בתי הכנסת בכלל לא ריקים.

"אני אגיע לזה. קח את העם היהודי של לפני מאה שנה, שהיה מיעוט בהרבה מקומות. בדרך כלל, אם היית חילוני, נעלמת, עזבת. הרוב היו דתיים. והנה צאצאיהם של אותם אנשים – חלק לא דתיים, וחלק 'מסורתיים'. רליג'ן טו גו. הם עושים מה שבא להם. למה בישראל יש הרבה פחות אנשים שמגדירים את עצמם כחילונים? כי זו הרבה פעמים שאלה פוליטית. אתה לא אומר שאתה חילוני בצורה נחרצת, כי זה אומר שאתה שמאלני. אז אתה אומר שאתה 'מסורתי'".

ומה זה אומר שאתה מסורתי?

"שאתה נוסע בשבת ואתה אוכל שרימפס ואתה לא מקפיד על דיני נידה, אבל מפעם לפעם אתה הולך לבית כנסת. אתה כמובן מל את הילדים שלך. אבל חלק גדול ממצוות הדת שאתה ממלא הן לפי מה שמתאים לך, לפי מה שנוח לך.

"כמו שאנשים הולכים לקברי קדושים: אתה שם כיפת נייר, נותנים לך סידור, אתה לא בדיוק יודע איפה לפתוח אותו, אתה מדליק נר, אתה יוצא משם ואוכל שרימפס. בעבר לא היו תופעות כאלה. עשית או את זה – או את זה".

קבר המיוחס לצדיק יונתן בן עוזיאל, עמוקה
קבר המיוחס לצדיק יונתן בן עוזיאל, עמוקה

שמתי לב שאתה נמנע בספר מניתוח סוציולוגי של הדת כמשרתת מוקדי כוח.

"אתה צודק. כשאתה אומר לאנשים 'בואו נסביר את המנגנונים הפסיכולוגיים שגורמים לבן אדם להיות דתי', אתה מעורר כעס והסתגרות, וגם האשמה – מוצדקת, במידה מסוימת – בהתנשאות. 'מה אתה מנתח אותי? נתח את עצמך קודם'. בנוסף, הטענה הסוציולוגית שאומרת, 'אנחנו יודעים למה באמת אתם עושים מה שאתם עושים וזה לא מה שאתם אומרים', מונעת דיון אמיתי.

"אבל אני לא נמנע מתובנות סוציולוגיות. חשוב להבין מה יוצר קהילה דתית, מי מרוויח ומי מפסיד. כמעט תמיד הדתות הן פטריארכליות, מעדיפות גברים, וכמעט תמיד נוצרת באליטה הדתית ברית בין בעלי הכסף לבעלי העמדה הדתית. זו ברית שקיימת ביהדות באופן מובהק. בני הרבנים מתחתנים עם בנות העשירים".

נערות חרדיות בירושלים, 2010 (צילום: Kobi Gideon/Flash90.)
נערות חרדיות בירושלים, 2010 (צילום: Kobi Gideon/Flash90.)

בכל קהילה נוצרים מנגנונים ששומרים על הכוח בידי מי שנהנה ממנו.

"והם מייצרים כמעט תמיד את אותו דבר: קיפוח נשים, אפליה נגד קבוצות מיעוט, תחושת התנשאות על אלה שאינם חלק מהקבוצה, והתקפות על מושג השוויון.

"ותמיד מופיעה גם סמכותיות, שבמובן העמוק קשורה לצורך של ראשי הקבוצה להגביל את הידע של חלקים נכבדים מהקבוצה: 'אתם לא צריכים להסתכל על דברים מסוימים, אתם לא צריכים לקרוא דברים מסוימים. אתם חייבים לחיות בעולם מוגבל, שאנחנו נגדיר בשבילכם ואנחנו נשלוט בו שליטה מוחלטת'.

"ידע הוא כוח אמר פרנסיס בייקון. הדתיים לא קראו את בייקון, אבל בפיזיקה חברתית הם מבינים. אבל להסתגרות, לציות העיוור למנהיגים קשישים, יש מחיר כבד שהם האלה לא מבינים. המחיר הזה הוא גם בניוון של החברה הפנימית, שהיא חברה שממשיכה להתנהל כמו בגטו בעולם שבו כבר מזמן אין גטו".

קברו של עובדיה יוסף (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
קברו של עובדיה יוסף (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)

ומה התוצאות של תהליך כזה?

"הדתיים מתחילים לקרוס מבפנים. לא בגלל התקפות מבחוץ, אלא בגלל עוני, בגלל היעדר מנהיגות, בגלל הפיתויים והאפשרויות שהעולם הלא דתי מציע.

"ביהדות הציונית-לאומית זה ברור: יש מהפכה פמיניסטית שיצאה מהארון. בעולם החרדי יש בעיה גדולה של סמכות. המנהיגים שיצרו את החרדיות הישראלית לא אפשרו לדור ביניים לצמוח לידם. הם תבעו סמכויות מוחלטות. כשהם מתים, אין להם תחליף אמיתי. לא לרב עובדיה יוסף, לא לרבי מלובביץ', לא לרב אליישיב ולא לרב קנייבסקי. החרדים של היום הם קבוצה מאוד צעירה, בגלל גיל הנישואים וריבוי הילדים, שאין לה הנהגה. קבוצת הלומדים הזאת, אגב, מתאפיינת מהרבה בחינות בבורות מאוד גדולה. גם ביחס לדת".

ואז הם רותמים חלק גדול מהאנרגיות שלהם למאבק נגד ההתבוללות, למשל.

"איזה התבוללות יש במדינת ישראל? עשה לי טובה. יש פה בערך אחוז של נישואי תערובת".

ראית את ההתנפלות על הבת של גדעון סער.

"המתנפלים הם חבורה של גזענים מטומטמים. לפעמים צריך להגיד את הדברים בצורה המדויקת והברורה ביותר. ארגון להב"ה זה חתיכת טינופת גזענית. אני לא חושב אפילו שהם מייצגים את היהדות. למה הם לא מוקעים מקיר לקיר? כי החרדה מהתבוללות, גם במקומות שהיא מופרכת לחלוטין, היא חלק מהדי.אן.איי והתעמולה הדתית: 'אתם צריכים אותנו, כי בלעדינו כולכם הופכים מחר למוסלמים'. אגב, רוב ההתקפות הן על יהודיות ששוכבות עם ערבים, למרות שהלכתית הבעיה הגדולה היא של גברים יהודים עם נשים לא יהודיות".

חתונתם של מורל מלכה וחמוד מנסור, שהותקפו ע"י פעילי להבה (צילום: Flash90)
חתונתם של מורל מלכה וחמוד מנסור, שהותקפו ע"י פעילי להבה (צילום: Flash90)

יכול להיות שבתוך המאבק המתמשך על דמותו של המקום הזה, דווקא הגישה החילונית היא זו שהולכת ומאבדת גובה ועשויה להיעלם מהמפה?

"זו בהחלט סכנה. ברגעים כאלה, תפקידם של אינטלקטואלים – ואני מחזיק מעצמי אחד כזה – הוא להשמיע את קולם. מאידך גיסא, אם אתה שואל אותי כהיסטוריון, אני לא רואה פה תהליך חד משמעי שהולך לכיוון אחד. אני רואה קהילה חילונית ומסורתית שחיה בשלום עם עצמה, ואני רואה שתי קהילות דתיות שנמצאות במשבר מאוד גדול, קהילות שיש להן בעיה של הנהגה.

ובכל זאת יש לנו תחושה שהחילוניות נדחקת, אולי כי היא לא מצליחה להציע סיפור מתחרה לסיפור האטרקטיבי שהדת מציעה: אלוהים הבטיח לנו את הארץ הזו, חזרנו אליה אחרי 2000 שנה בדרך נס, ועכשיו היא שלנו. זה סיפור חזק.

"סיפור השיבה לא מחייב אמונה בהבטחה אלוהית. אנחנו פה, כמו שכתוב במגילת העצמאות, מתוקף זכות טבעית והיסטורית. הסיפור הלאומי-דתי הוא שהגענו הנה מכל מיני סיבות, גם על חמורו החילוני של משיח, ועכשיו יתחיל עידן משיחי: נקים את ארץ ישראל השלמה, את בית המקדש ואת מדינת ההלכה.

"אני חושב שהסיפור הזה, שהיה חזק מאד בקרב הציונות הדתית, כמעט נעלם מהשיח הציוני-לאומי אחרי ההתנתקות. לרובם ברור שאנחנו לא בעידן המשיחי. יש בשוליים את אלה שרוצים לבנות את בית המקדש. אבל הסיפור המרכזי היום הוא סיפור של ביטחון. אין עם מי לדבר, אי אפשר לסמוך על אומות העולם. לעניינים האלה אין קשר לדת. הם קשורים לביטחוניזם הישראלי הקלאסי".

אבל התחושה היא שרוב הציבור לא רואה את הדברים ככה.

"אני לא יודע איפה נמצא הציבור וגם אתה לא".

עצרת בחירות של ש"ס, 2019 (צילום: פלאש 90)
עצרת בחירות של ש"ס, 2019 (צילום: פלאש 90)

אתה רואה את זה בבחירות. אתה רואה את זה בסקרים שונים, אתה רואה את זה ברשתות החברתיות. אתה רואה את זה בכל מיני מקומות.

"אני לא יודע מה איתך, אבל אני גדלתי בעולם הרבה יותר דתי מאשר העולם היום. עולם שבו הכל היה סגור בשבת. עולם שבו ביום כיפור הייתה דממה ברחוב. עולם שבו הייתה חנות אחת שמכרה חזיר באיזו פינה אפלה.

"וחוץ מזה, יש פה עוד סיפור, מאוד חזק. וזה אפילו לא הסיפור של החילוניות. זה הסיפור של המודרנה. והסיפור הזה הוא הצלחה מטורפת, של המשטרים הלכאורה חלשים של המערב על המשטרים ה'נורא חזקים' של הסמכותיות והימניות, של המשטר הסטליניסטי מצד אחד והמשטרים הנאצים והפשיסטים מהצד האחר. החלשים האלה, עם השטויות שלהם, עם הבחירות, עם החופש, עם הסיפור העלוב שלהם, עשו קציצות מאלה עם הסיפור הנורא חזק על הרייך בן אלף השנים ועם הדיקטטורה של הפרולטריון. אני מציע שאנחנו נזכור גם את זה".

טוב, במאבק מול הנאצים עמד סיפור לא פחות חזק: אנחנו מגנים על החירות ועל עתיד המין האנושי.

"לרשות הצד החילוני עומד הסיפור על החופש, על הקידמה על שגשוג, על שוויון. אלה סיפורים חזקים, והרבה ישראלים נתקלים איתם בקונפליקט פנימי. קונפליקט בין הסיפור של האירוויזיון – להיות חלק מאירופה, מהעולם הטכנולוגי, המשגשג, החופשי, לבין השאלה מה אתם עושים פה, למה אתם יושבים דווקא פה? כמו שאומרים לי 'אתה באוניברסיטת תל אביב, אז אתה יושב על שייח מוניס".

להקת שלווה באירוויזיון 2019 בתל אביב (צילום: Hadas Parush/Flash90)
להקת שלווה באירוויזיון 2019 בתל אביב (צילום: Hadas Parush/Flash90)

אכן שאלה קלאסית.

"הצורך להגיב על הסיפור הזה ילך ויקטן עם השנים. שייח מוניס נכבשה במהלך מלחמת אזרחים. אם הרוב יחליט שצריך לפנות אותה, אארוז את הספרים שלי ללא תלונה. לצאצאינו יהיה יותר פשוט. ברגע שאפשר יהיה להגיד שאבותי ואבות אבותי ואבות-אבות-אבותי ישבו פה, אני חושב שאנחנו נהיה בסדר.

"הדת היא כלי טוב ליצירת זהות, בעיקר במקום שעומדים מול קבוצה אחרת, שגם מגדירה את עצמה במונחים דתיים. אבל זה גם כלי מסוכן ביותר. אם הדת היא תרופה, אז היא תרופה שיש לה תוצאות לוואי כל כך חמורות, שעדיף לחפש תרופה אחרת. ויש תרופה אחרת. זו התרופה שהציונות הציעה".

הדת גם מספקת להרבה אנשים תחושת שייכות, שהחילוניות לא יכולה ואולי לא רוצה לספק. ואנשים מפחדים שלהיות חילוני זה להיות בודד.

"כן, יש אנשים שרוצים להיות חלק מקהילה חזקה. וקהילה חזקה היא הרבה פעמים מדכאת. חברות שמייצרות מנגנוני פיקוח נראות חזקות יותר ממה שהן באמת. ויש לזה מחיר: לא מוציאים את הכביסה המלוכלכת החוצה; היא מתעפשת ומסריחה מבפנים.  גם בחברה הדתית, שמציגה את עצמה בצורה מאוד מיופייפת, יש דברים רעים – כמו לכל חברה מסתגרת. פטריארכליות ושקרים והטרדות מיניות והרג הנשמה, לעתים קרובות. עוני, גם עוני מרצון, זה דבר שהורס את הנפש. תמיד יהיו אנשים שירצו משהו יותר קיצוני, שיחפשו סמכות מוחלטת. אבל אם לא יהיה פה משבר נורא, הם ילכו ויתמעטו".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
ובל נשכח את חלקו של מנחם בגין שנחשב 'גלותי', ניצח ב-1977, אחרי 30 שנה של ממשלות חילוניות שמפלגות דתיות היו בתוכן חלק קטן שהשפעתו מועטה, ולא חשש לשים על השולחן דת ואמונה, בהרבה פאתוס אב... המשך קריאה

ובל נשכח את חלקו של מנחם בגין שנחשב 'גלותי', ניצח ב-1977, אחרי 30 שנה של ממשלות חילוניות שמפלגות דתיות היו בתוכן חלק קטן שהשפעתו מועטה, ולא חשש לשים על השולחן דת ואמונה, בהרבה פאתוס אבל בלי טיפת ציניות, ופתח עידן חדש.

עוד 2,203 מילים ו-3 תגובות
כל הזמן // יום ראשון, 19 במאי 2024
מה שחשוב ומעניין עכשיו
אמיר בן-דוד

הצפון בוער

זה נתון מדהים ממש: הפעם האחרונה שבה ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם ראשי רשויות מצפון הארץ שתושביהם פונו מבתיהם עם תחילת המלחמה, הייתה בסוף חודש ינואר. לפני כמעט ארבעה חודשים ● וגם: לא יחד, ולא מנצחים ● שמאלנים בוגדים חוטפים מכות ● עדכוני מלחמה ● יעל דיין נגאלה מייסוריה ● ועוד...

מבנה במטולה, שנפגע, ככל הנראה, מהאש הנורית מלבנון, 19 במרץ 2024 (צילום: Jalaa MAREY / AFP)
Jalaa MAREY / AFP
היום ה־226 ללחימה ● 128 חטופים עדיין בעזה

תנאי מזג האוויר מקשים על איתור המסוק; בישראל מעריכים שראיסי נהרג

המנהיג העליון של איראן חמינאי: ההתרסקות לא תשפיע על ניהול ענייני המדינה ● מת מפצעיו רב־סרן גל שבת, מ"פ בחטיבת הצנחנים, שנפגע בשבוע שעבר באורח קשה בהיתקלות עם מחבלים בצפון רצועת עזה ● דיווח: נתניהו מנע מראשי המוסד ושב"כ מלהיפגש עם סגן יושב ראש ועדת המודיעין של הסנאט, מרקו רוביו, בעת ביקורו בישראל בחודש שעבר

עוד 44 עדכונים

מדינת ישראל וממשלת ישראל חותרות למטרות מלחמה הפוכות

דרישתו של שר הביטחון יואב גלנט מראש הממשלה בנימין נתניהו להגדיר את מטרות המלחמה, אי הסכמתו לממשל צבאי ישראלי ברצועה, והצטרפותו של בני גנץ בסגנונו לדרישה הזאת – המחישו אולי יותר מבעבר כי בין מדינת ישראל לבין ממשלת ישראל שורר ניגוד עניינים. ניגוד עניינים זה חריף יותר מניגוד העניינים בין ניהול המדינה על ידי ראש הממשלה נתניהו לבין הנאשם נתניהו שמנהל את משפטיו הפליליים במקביל.

כעת ברור כי ממשלת ישראל ומדינת ישראל חותרות לשתי מטרות מלחמה הפוכות. מדינת ישראל רוצה לשלב את פתרון בעיית עזה עם הקמת הברית הישראלית-סונית, שאבן היסוד שלה היא השלום עם סעודיה. אך ממשלת ישראל רוצה את ההפך – להתבצר בגטו יהודי, ולחדש את ההתנחלויות בעזה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 786 מילים

למקרה שפיספסת

שלטון צבאי בעזה עלול להוביל לחורבן כלכלי

מי שמפנטז על שליטה אזרחית ישראלית ברצועת עזה – כולל לקחת אחריות על יותר משני מיליון עזתים עוינים הזקוקים לסיוע, כשכבר עתה נגמר הכסף בקופת המדינה והגירעון מזנק לשמיים – מתעלם מהעובדה שמדובר בהתאבדות כלכלית בעלות של עשרות מיליארדי שקלים ● פרשנות

עוד 1,122 מילים

למה האמריקאים בחרו את טיקטוק כזירת המאבק החדשה נגד הסינים?

בית הנבחרים האמריקאי אישר לאחרונה את הצעת החוק להגנת אמריקאים מפני אפליקציות בשליטת יריבים זרים. מטרת הצעת החוק היא לאסור על גורמים סינים לשלוט על הפעילות של טיקטוק בארה"ב. עם זאת, החוק רחב יותר ויכול לחול גם על אפליקציות נוספות בחנויות היישומים בארה"ב, שנמצאות בשליטת גורמים בצפון קוריאה, רוסיה ואיראן.

הצעה זו זכתה לתמיכה דו מפלגתית בבית הנבחרים האמריקאי – הן מהמפלגה הדמוקרטית והן מהמפלגה הרפובליקאית, והתקבלה ברוב של 352 תומכים אל מול 65 מתנגדים.

איתי יאיר חבר במעבדה למחקר, משפט, עבודה וטכנולוגיה, בפקולטה למשפטים, המסלול האקדמי המכללה למנהל. המעבדה עוסקת בסוגיות הקשורות לעבודה בעידן הדיגיטלי, בדגש על הזכות לפרטיות, עבודה מרחוק, קהילת העובדים/ות בעידן הדיגיטלי, כלכלת הפלטפורמה, והשפעות של בינה מלאכותית על הזכות לשוויון.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 560 מילים

תגובות אחרונות

ארה"ב דוחפת להחלשת חמאס – ולא לחיסולו

גורמים בממשל ביידן טוענים כי השאיפה לחסל את חמאס היא לא ריאלית ודוחפים להפסקת אש ● ארה"ב – יחד עם שותפיה הערבים והאירופאים – מגבשת תוכנית שתאפשר לרשות פלסטינית מחודשת לחזור לרצועה ● "אנחנו מנסים לקדם חזון הכולל את דחיקת חמאס לשוליים וחיזוק ישראל"

עוד 1,707 מילים

עקורים

בין הים לירדן - לא מדינה אחת, לא שתי מדינות - שלוש ישויות

הסופר הצרפתי פרנסואה מוריאק פסק בימי המלחמה הקרה:

"אני כל כך אוהב את גרמניה, שאני מרוצה מכך שיש שתיים".

לשעבר - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,005 מילים ו-1 תגובות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

חזבאללה מזהה חולשה ישראלית – ומגביר את האש בצפון

חזבאללה הגביר משמעותית את הירי לעבר ישראל – וצה"ל מתקשה להתמודד עם המל"טים המתאבדים ● התגובה הישראלית לעליית המדרגה של חזבאללה נראית על פניה מינורית ● אולם, בצה"ל עדיין מעריכים כי ההיגיון של חזבאללה לא השתנה – הוא לא מעוניין במלחמה ● נסראללה מנצל את המתח הפוליטי בישראל כדי להגביר את האש ולצבור הישגים תודעתיים ● פרשנות

עוד 727 מילים ו-1 תגובות

הנאום שנשא גנץ אמש היה ללא יעדים ברי השגה, עם הרבה מלל ומעט תכלית, וללא גיבוי בינלאומי ● ממש כמו המלחמה בעזה, שגנץ שותף מלא לניהולה ● הלוא ברור שדיון אסטרטגי בכל הנושאים שגנץ העלה - כולם הרי גורל - לא יתקיים בשלושה השבועות הקרובים, אז למה למרוח את הזמן עד 8 ביוני? ● פרשנות

עוד 620 מילים ו-3 תגובות
מירוץ 2020
המרוץ לבית הלבן

משפט טראמפ הוא ההצגה הכי טובה בעיר

תורות ארוכים משתרכים בכניסה לבית המשפט בניו יורק, ואנשים בראש התור מציעים את מקומם עבור אלפי דולרים ● האמריקאים לא ממש מתעניינים בישראל או במחאות הקמפוסים הדועכות ומרכז הפוקוס הוא העדויות במשפט טראמפ - השבוע כיכב עורך דינו לשעבר מייקל כהן ● בינתיים, לא נראה שזה משפיע על הסקרים - טראמפ עדיין מוביל - אבל ניכר שביידן לא מאמין לסקרים ממילא

עוד 865 מילים
היום ה־225 ללחימה ● 128 חטופים עדיין בעזה

נתניהו: גנץ מציב אולטימטום לראש הממשלה במקום לחמאס

גנץ הכריז כי הוא דורש תוכניות פעולה חדשות עד 8.6 או שהמחנה הממלכתי תפרוש מהממשלה. בין השאר מדובר על השבת החטופים, מיטוט חמאס, ניהול אזרחי של עזה ומתווה גיוס ● צה״ל השיב את גופתו של החטוף רון בנימין שנרצח ב-7.10; ארבעת הגופות שהובאו בסוף השבוע במבצע מיוחד נמצאו במתחם תת קרקעי בצפון עזה ● חברת הכנסת לשעבר יעל דיין הלכה לעולמה בגיל 85

עוד 22 עדכונים

לרפא את החקלאות והכלכלה בישראל

אחרי שבנה את ביתו ממכולה של צים וסחף את תושבי טירת הכרמל לשמור על הסביבה, עמיעד לפידות מציג מודל לחקלאות שמצליחה להאכיל את העולם בלי לזהם אותו ● בחוות "גוונים" שבפאתי כרם מהר"ל מגדלים ירקות, שומרים על הקרקע ומארחים מתמודדי נפש צעירים שהמגע עם האדמה מרפא אותם ● האתגר הבא הוא להפוך את העשייה הברוכה לכלכלית

עוד 1,403 מילים

היהירות של נתניהו מסכנת את השלום עם מצרים

ההתקדמות לרפיח והיעדר האפיק המדיני מסכנים את יחסי ירושלים–קהיר ● למרות איום הסנקציות, הודו ואיראן חתמו על הסכם נמלים ענק ● אמיר כווית מאס בדמוקרטיה ● הצבא הסודאני הצית 201 עיירות וכפרים במדינה ● והשבוע ב־1916: הסכם סייקס־פיקו ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,187 מילים ו-3 תגובות

ישראל הורידה כפפות מול דרום אפריקה, אבל הקרב נראה אבוד

יום הדיונים השני בבית הדין הבינלאומי לצדק היה קצר מהמתוכנן: ישראל שלחה בסבב הנוכחי רק שני נציגים, ואלו הסתפקו בשעה וחצי להשמעת עמדת ישראל ● אף שהטיעונים היו משכנעים, ולמרות שלראשונה ישראל תקפה את קשרי דרום אפריקה וחמאס - לא ניתן היה להשתחרר מהתחושה שישראל מצויה כיום בלב שטח עוין לא רק ברצועת עזה, אלא גם בארמון השלום בהאג ● פרשנות

עוד 1,316 מילים ו-9 תגובות

האח בלוז

הארכיון של רוןזמן ישראל נובר בארכיון של העיתונאי הוותיק רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: בחזרה ל"שאטו מרמונט", בונגלו מספר שלוש, שם נמצאה גופתו של ג'ון בלושי, שהתחזה לזמר נשמה שחור והיווה 50% מהאחים בלוז – הרכב מוזיקלי שייסד ביחד עם הקומיקאי דן אקרויד

עוד 2,183 מילים

הספין התורן משקף את מצבו הפוליטי של "הקוסם" של ישראל: נתניהו שולף ספינים פוליטיים ואין קונים לסחורה ● ה"קסם" לא מחזיק מעמד יותר משעה-שעתיים ● מספר זעום של כתבים מתלהבים לרגע קט הכתירו זאת כ"תרגיל מבריק" - הם עוד לא התרגלו למעמדו החדש של נתניהו כנטל, לא נכס ● פרשנות

עוד 937 מילים ו-3 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה