מסיבת רחוב חילונית במרכז ירושלים, 2014 (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

העגלה המלאה קורסת

ראיון

לידיעת הקורא אביגדור ליברמן: פרופ' אביעד קליינברג מפרסם את הספר "מדריך לחילוני", וחוזה ירידה בכוחם של הדתיים והחרדיים בחברה הישראלית ● "המנהיגים שיצרו את החרדיות הישראלית לא איפשרו לדור ביניים לצמוח לידם. הם תבעו סמכויות מוחלטות. כשהם מתים, אין להם תחליף אמיתי"

הספרים החדשים שנפלטים ממכונות הדפוס לקראת שבוע הספר הם לא פעם חלון שדרכו אפשר להציץ אל הנפש הישראלית ואל הדילמות שמטלטלות אותה.

האופוריה אחרי מלחמת ששת הימים לוותה באלבומי ניצחון וספרי הערצת גנרלים; ספרי הנהי על "סוף דבר" של הציונות האשכנזית-סוציאליסטית שיקפו את הבלבול אחרי מלחמת יום כיפור והמהפך של 77'; ספרי המסעות והחזרה מהודו בסוף שנות ה-90 הובילו לגל ספרי הניו אייג' של תחילת המילניום.

השנה, מתברר, יש לנו עניין לא פתור עם החילוניות: "הדרך החילונית", של יו"ר הפורום החילוני, רם פרומן; "סיפורם של היהודים החילונים", מאת פרופ' אמנון רובינשטיין; "החילוניות החדשה" מאת שלומי ששון; אוסף המאמרים "חילון וחילוניות", בעריכת יוכי פישר; "חזרה בלי תשובה" מאת מיכה גודמן.

כל אלה יצאו לאחרונה, וכבר מעוררים ויכוחים (לפעמים אפילו לוהטים) בזירות הפולמוס ההולכות ומצטמצמות שבהן חילונים ישראלים מנסים לברר מאיפה באו ולאן הם הולכים, ואם לא איחרו את המועד להוציא פספורט גרמני ולהגר לברלין.

מדריך לחילוני
מדריך לחילוני

פרופ' אביעד קליינברג, ראש בית הספר להיסטוריה ומנהל ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל-אביב, הוא כתובת מתאימה לברר למה זה קורה דווקא עכשיו. גם כי הוא עצמו תרם למדף שמתמלא במהירות את ספרו החדש "מדריך לחילוני", שכותרת המשנה שלו היא "איך לא להאמין בלי להתנצל".

בישראל, הוא מזכיר, הדיון הזה הוא קודם כל דיון פוליטי, ורק אחר כך דיון על אמונה. "זהו דיון על 'מי אנחנו' ובתוך הדיון הזה, הדת ממלאת תפקיד משמעותי. אבל מה שעובר על מדינת ישראל אלה לא תהליכים של הדתה, אלא תהליכים של 'היימנה'. שימוש גובר באלמנטים מאד מוגבלים מתוך המסורת הדתית על מנת לקדם אג'נדה שהיא בסופו של דבר אג'נדה פוליטית. אג'נדה של לאומנות.

"ולכן, המאבק בין דתיות לחילוניות בארץ הוא גם מאבק בין ימין לשמאל. זה לא חייב להיות ככה. זה לא ככה בכל מקום. זה לא היה ככה תמיד. החרדים היו בעבר הכי דתיים והכי שמאלנים. הם התנגדו לכוחניות של הציונות והאמינו בפשרה. שטחים וצבא לא היו חשובים להם. הם תמרנו את עצמם למצב של 'רק ביבי' ו'מוות לערבים'. הם אימצו את תפיסת הכוח. לקחו את תפיסת ה'אתה בחרתנו' מהעולם הדתי-אמוני שלהם והשליכו אותו אל תוך העולם הגיאופוליטי.

"השאלה הזו, 'איזו מין חברה אנחנו?' עולה ביתר שאת בקרב השמאל-מרכז, שחש שהוא הולך וקטן, ושהאג'נדה שלו, האג'נדה הציונית-חילונית, שפעם הייתה עניין מובן מאליו והוא היה זה שביטא אותה, הולכת ונדחקת אל השוליים. בעולם הזה, שבו אליטה מבינה שהיא איבדה את כוחה, שאין לה יותר ביטחון בדברים שפעם היו מובנים מאליהם, הצורך להסביר, להתווכח, להתפלמס, יותר גדול מבעבר.

אביעד קליינברג (צילום: מיכל קליינברג)
אביעד קליינברג (צילום: מיכל קליינברג)

"אני חייב לציין שאני לא ממש מרגיש שהייתי אי פעם חלק מן האליטה הזאת, על אף שהמתבונן מן הצד יטען שאני מייצג מובהק שלה. אני רוצה לחשוב שהספר שלי הוא לא קינה על משהו שנלקח ממני. זה מעולם לא היה שלי".

אז למה התיישבת דווקא עכשיו לכתוב "מדריך לחילוני"?

"אני אולי לא מקונן על העבר, אבל אני בהחלט מזהה תהליכים בהווה, שחלקם מסוכנים בעיניי. ובתוך ההקשר הזה היה לי חשוב להציג טיעונים, ולא לחרף ולגדף. הוויכוח הדתי חילוני בישראל מתנהל כשהטענה החילונית המקובלת היא 'אתם מפגרים ויש לכם חבר דמיוני' והטענה הדתית המקובלת היא 'אתם בורים וחיים חיי פריצות – כל מה שמעניין אתכם זה סקס וסמים, חוץ מזה כלום'.

"לכאורה לא היה צריך לנהל את הדיון הזה. כי במידה מסוימת הוא הסתיים במאה ה-19. הוויכוחים הגדולים באירופה בין חילונים לבין הכנסייה, הסתיימו בניצחון מוחלט של החילוניות ובהפרדת הכנסייה מהמדינה. בלי הניצחון הזה, ספק אם הייתה נוצרת תרבות מערבית כפי שאנחנו מכירים אותה כיום. ואף על פי כן זה חוזר, לא בגלל שיש טיעונים חדשים, אלא כי בהיסטוריה יש מחזוריות". .

רגרסיה?

"אני לא רוצה לקרוא לזה רגרסיה. דברים נשכחים, וצריך להגיד אותם מחדש. מה שהיה מובן מאליו לאבות המייסדים שלנו – שרבים מהם היו בוגרי ישיבות בעצמם, עזבו אותן והבינו טוב מאוד למה הם עוזבים – לא ידוע ולא מובן לנכדים ולנינים שלהם. צריך לתת לנכדים ולנינים מידע וגם כלים לנהל את הוויכוח הזה.

"יש לפעמים תחושה שהנכדים והנינים החילונים של האבות המייסדים מתנהלים בהתרפסות פנימית עקרונית מול העולם האמוני, עם הפרשות החלה, הטקסים והמשפחתיות שלו. שהחילוניות לא נתנה להם מענה אטרקטיבי לעולם הזה.

"החילוניות כן נתנה מענה מספיק אטרקטיבי. ההצלחות הפנומנליות של המערב הן במידה רבה תוצר של הפרדת הדת מן המדינה.

גברים חרדים במירון, 2019 (צילום: David Cohen/Flash90)
גברים חרדים במירון, 2019 (צילום: David Cohen/Flash90)

"הבעיה של החילונים הישראלים היא בעיה קונקרטית שלהם. הם חיים במדינת מהגרים צעירה. אבותיהם לא חיו פה, לא דיברו את השפה שלהם ולא ראו את עצמם כחלק מיחידה פוליטית. מה שחיבר בין הסבא הפולני לתימני הוא הדת.

"כך נוצרה התפיסה שאומרת, שאנשי הדת הם אלה שבאמת מייצרים את הזהות שלנו. תוסיף לזה שהיו יותר מדי שרי חינוך שדחפו את הטענות האלו, שבלי יידישקייט אנה אנו באים. חלק מהחילונים מרגישים חסרי שורשים, ועכשיו גם חסרי כוח. הם חושבים שאם רק היו מתעמקים קצת בש"ס ובפוסקים, היו צומחים להם שורשים. אני לא חושב ששורשים צומחים בצורה כזאת.

"בצד השני, החרדים – המתהדרים בשמירה קנאית על המסורת – שומרים חלק מאוד קטן שלה. הם גם ממעטים לקרוא שירה וספרות ופילוסופיה. הגרסה שלהם להיסטוריה היהודית היא דלה ומעוותת. כמעט תמיד הם מנתקים את עצמם לחלוטין מהמחשבה ומהדת של אחרים. אסור לקרוא את הברית החדשה ואת הקוראן; אסור לקרוא פילוסופיה נוצרית ומוסלמית ופילוסופיה בכלל. אסור לקחת חלק בתרבות שאינה יהודית. כך שיש בורות משני הצדדים.

"הבורות החילונית בענייני יהדות לא משמחת אותי יותר מהבורות של חלקים מן הקהילה הדתית בכל מה שמחוץ לאזור הנוחות שלהם. מעת לעת צריך לצאת מחדר הלימוד ולדבר על הדברים שמטרידים את הקהילה שאנחנו חלק ממנה".

אתה כותב בספרך, שאנחנו חושבים שאנשים שחיו בעבר הרחוק, בעולם שכולו דתי, היו אדוקים מאוד – ושזה לא היה המצב. שהם היו תערובת של אמונות דתיות מובנות למחצה, מנהגים מוסכמים, פולחני קדושים מפוקפקים, מגיה ופולקלור. רק לי זה נשמע כמו תיאור נאמן למדי של ישראלים רבים בימינו?

"נכון. לא רק לישראלים. זה נכון למין האנושי".

ופה יש משהו שאני לא מצליח להבין. אנחנו יכולים להתייחס בסלחנות למי שחיו בימי הביניים. היה להם מעט מאוד מידע על העולם, וגם הוא היה נגיש ליחידי סגולה. אנחנו חיים בעולם שבו כל המידע נגיש לכולם כל הזמן. הייתי מצפה שהתופעות האלה ייעלמו, או לפחות יצטמצמו מאוד.

"בוא נכיר בעובדה הפשוטה שהכנסיות ריקות".

בתי הכנסת בכלל לא ריקים.

"אני אגיע לזה. קח את העם היהודי של לפני מאה שנה, שהיה מיעוט בהרבה מקומות. בדרך כלל, אם היית חילוני, נעלמת, עזבת. הרוב היו דתיים. והנה צאצאיהם של אותם אנשים – חלק לא דתיים, וחלק 'מסורתיים'. רליג'ן טו גו. הם עושים מה שבא להם. למה בישראל יש הרבה פחות אנשים שמגדירים את עצמם כחילונים? כי זו הרבה פעמים שאלה פוליטית. אתה לא אומר שאתה חילוני בצורה נחרצת, כי זה אומר שאתה שמאלני. אז אתה אומר שאתה 'מסורתי'".

ומה זה אומר שאתה מסורתי?

"שאתה נוסע בשבת ואתה אוכל שרימפס ואתה לא מקפיד על דיני נידה, אבל מפעם לפעם אתה הולך לבית כנסת. אתה כמובן מל את הילדים שלך. אבל חלק גדול ממצוות הדת שאתה ממלא הן לפי מה שמתאים לך, לפי מה שנוח לך.

"כמו שאנשים הולכים לקברי קדושים: אתה שם כיפת נייר, נותנים לך סידור, אתה לא בדיוק יודע איפה לפתוח אותו, אתה מדליק נר, אתה יוצא משם ואוכל שרימפס. בעבר לא היו תופעות כאלה. עשית או את זה – או את זה".

קבר המיוחס לצדיק יונתן בן עוזיאל, עמוקה
קבר המיוחס לצדיק יונתן בן עוזיאל, עמוקה

שמתי לב שאתה נמנע בספר מניתוח סוציולוגי של הדת כמשרתת מוקדי כוח.

"אתה צודק. כשאתה אומר לאנשים 'בואו נסביר את המנגנונים הפסיכולוגיים שגורמים לבן אדם להיות דתי', אתה מעורר כעס והסתגרות, וגם האשמה – מוצדקת, במידה מסוימת – בהתנשאות. 'מה אתה מנתח אותי? נתח את עצמך קודם'. בנוסף, הטענה הסוציולוגית שאומרת, 'אנחנו יודעים למה באמת אתם עושים מה שאתם עושים וזה לא מה שאתם אומרים', מונעת דיון אמיתי.

"אבל אני לא נמנע מתובנות סוציולוגיות. חשוב להבין מה יוצר קהילה דתית, מי מרוויח ומי מפסיד. כמעט תמיד הדתות הן פטריארכליות, מעדיפות גברים, וכמעט תמיד נוצרת באליטה הדתית ברית בין בעלי הכסף לבעלי העמדה הדתית. זו ברית שקיימת ביהדות באופן מובהק. בני הרבנים מתחתנים עם בנות העשירים".

נערות חרדיות בירושלים, 2010 (צילום: Kobi Gideon/Flash90.)
נערות חרדיות בירושלים, 2010 (צילום: Kobi Gideon/Flash90.)

בכל קהילה נוצרים מנגנונים ששומרים על הכוח בידי מי שנהנה ממנו.

"והם מייצרים כמעט תמיד את אותו דבר: קיפוח נשים, אפליה נגד קבוצות מיעוט, תחושת התנשאות על אלה שאינם חלק מהקבוצה, והתקפות על מושג השוויון.

"ותמיד מופיעה גם סמכותיות, שבמובן העמוק קשורה לצורך של ראשי הקבוצה להגביל את הידע של חלקים נכבדים מהקבוצה: 'אתם לא צריכים להסתכל על דברים מסוימים, אתם לא צריכים לקרוא דברים מסוימים. אתם חייבים לחיות בעולם מוגבל, שאנחנו נגדיר בשבילכם ואנחנו נשלוט בו שליטה מוחלטת'.

"ידע הוא כוח אמר פרנסיס בייקון. הדתיים לא קראו את בייקון, אבל בפיזיקה חברתית הם מבינים. אבל להסתגרות, לציות העיוור למנהיגים קשישים, יש מחיר כבד שהם האלה לא מבינים. המחיר הזה הוא גם בניוון של החברה הפנימית, שהיא חברה שממשיכה להתנהל כמו בגטו בעולם שבו כבר מזמן אין גטו".

קברו של עובדיה יוסף (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
קברו של עובדיה יוסף (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)

ומה התוצאות של תהליך כזה?

"הדתיים מתחילים לקרוס מבפנים. לא בגלל התקפות מבחוץ, אלא בגלל עוני, בגלל היעדר מנהיגות, בגלל הפיתויים והאפשרויות שהעולם הלא דתי מציע.

"ביהדות הציונית-לאומית זה ברור: יש מהפכה פמיניסטית שיצאה מהארון. בעולם החרדי יש בעיה גדולה של סמכות. המנהיגים שיצרו את החרדיות הישראלית לא אפשרו לדור ביניים לצמוח לידם. הם תבעו סמכויות מוחלטות. כשהם מתים, אין להם תחליף אמיתי. לא לרב עובדיה יוסף, לא לרבי מלובביץ', לא לרב אליישיב ולא לרב קנייבסקי. החרדים של היום הם קבוצה מאוד צעירה, בגלל גיל הנישואים וריבוי הילדים, שאין לה הנהגה. קבוצת הלומדים הזאת, אגב, מתאפיינת מהרבה בחינות בבורות מאוד גדולה. גם ביחס לדת".

ואז הם רותמים חלק גדול מהאנרגיות שלהם למאבק נגד ההתבוללות, למשל.

"איזה התבוללות יש במדינת ישראל? עשה לי טובה. יש פה בערך אחוז של נישואי תערובת".

ראית את ההתנפלות על הבת של גדעון סער.

"המתנפלים הם חבורה של גזענים מטומטמים. לפעמים צריך להגיד את הדברים בצורה המדויקת והברורה ביותר. ארגון להב"ה זה חתיכת טינופת גזענית. אני לא חושב אפילו שהם מייצגים את היהדות. למה הם לא מוקעים מקיר לקיר? כי החרדה מהתבוללות, גם במקומות שהיא מופרכת לחלוטין, היא חלק מהדי.אן.איי והתעמולה הדתית: 'אתם צריכים אותנו, כי בלעדינו כולכם הופכים מחר למוסלמים'. אגב, רוב ההתקפות הן על יהודיות ששוכבות עם ערבים, למרות שהלכתית הבעיה הגדולה היא של גברים יהודים עם נשים לא יהודיות".

חתונתם של מורל מלכה וחמוד מנסור, שהותקפו ע"י פעילי להבה (צילום: Flash90)
חתונתם של מורל מלכה וחמוד מנסור, שהותקפו ע"י פעילי להבה (צילום: Flash90)

יכול להיות שבתוך המאבק המתמשך על דמותו של המקום הזה, דווקא הגישה החילונית היא זו שהולכת ומאבדת גובה ועשויה להיעלם מהמפה?

"זו בהחלט סכנה. ברגעים כאלה, תפקידם של אינטלקטואלים – ואני מחזיק מעצמי אחד כזה – הוא להשמיע את קולם. מאידך גיסא, אם אתה שואל אותי כהיסטוריון, אני לא רואה פה תהליך חד משמעי שהולך לכיוון אחד. אני רואה קהילה חילונית ומסורתית שחיה בשלום עם עצמה, ואני רואה שתי קהילות דתיות שנמצאות במשבר מאוד גדול, קהילות שיש להן בעיה של הנהגה.

ובכל זאת יש לנו תחושה שהחילוניות נדחקת, אולי כי היא לא מצליחה להציע סיפור מתחרה לסיפור האטרקטיבי שהדת מציעה: אלוהים הבטיח לנו את הארץ הזו, חזרנו אליה אחרי 2000 שנה בדרך נס, ועכשיו היא שלנו. זה סיפור חזק.

"סיפור השיבה לא מחייב אמונה בהבטחה אלוהית. אנחנו פה, כמו שכתוב במגילת העצמאות, מתוקף זכות טבעית והיסטורית. הסיפור הלאומי-דתי הוא שהגענו הנה מכל מיני סיבות, גם על חמורו החילוני של משיח, ועכשיו יתחיל עידן משיחי: נקים את ארץ ישראל השלמה, את בית המקדש ואת מדינת ההלכה.

"אני חושב שהסיפור הזה, שהיה חזק מאד בקרב הציונות הדתית, כמעט נעלם מהשיח הציוני-לאומי אחרי ההתנתקות. לרובם ברור שאנחנו לא בעידן המשיחי. יש בשוליים את אלה שרוצים לבנות את בית המקדש. אבל הסיפור המרכזי היום הוא סיפור של ביטחון. אין עם מי לדבר, אי אפשר לסמוך על אומות העולם. לעניינים האלה אין קשר לדת. הם קשורים לביטחוניזם הישראלי הקלאסי".

אבל התחושה היא שרוב הציבור לא רואה את הדברים ככה.

"אני לא יודע איפה נמצא הציבור וגם אתה לא".

עצרת בחירות של ש"ס, 2019 (צילום: פלאש 90)
עצרת בחירות של ש"ס, 2019 (צילום: פלאש 90)

אתה רואה את זה בבחירות. אתה רואה את זה בסקרים שונים, אתה רואה את זה ברשתות החברתיות. אתה רואה את זה בכל מיני מקומות.

"אני לא יודע מה איתך, אבל אני גדלתי בעולם הרבה יותר דתי מאשר העולם היום. עולם שבו הכל היה סגור בשבת. עולם שבו ביום כיפור הייתה דממה ברחוב. עולם שבו הייתה חנות אחת שמכרה חזיר באיזו פינה אפלה.

"וחוץ מזה, יש פה עוד סיפור, מאוד חזק. וזה אפילו לא הסיפור של החילוניות. זה הסיפור של המודרנה. והסיפור הזה הוא הצלחה מטורפת, של המשטרים הלכאורה חלשים של המערב על המשטרים ה'נורא חזקים' של הסמכותיות והימניות, של המשטר הסטליניסטי מצד אחד והמשטרים הנאצים והפשיסטים מהצד האחר. החלשים האלה, עם השטויות שלהם, עם הבחירות, עם החופש, עם הסיפור העלוב שלהם, עשו קציצות מאלה עם הסיפור הנורא חזק על הרייך בן אלף השנים ועם הדיקטטורה של הפרולטריון. אני מציע שאנחנו נזכור גם את זה".

טוב, במאבק מול הנאצים עמד סיפור לא פחות חזק: אנחנו מגנים על החירות ועל עתיד המין האנושי.

"לרשות הצד החילוני עומד הסיפור על החופש, על הקידמה על שגשוג, על שוויון. אלה סיפורים חזקים, והרבה ישראלים נתקלים איתם בקונפליקט פנימי. קונפליקט בין הסיפור של האירוויזיון – להיות חלק מאירופה, מהעולם הטכנולוגי, המשגשג, החופשי, לבין השאלה מה אתם עושים פה, למה אתם יושבים דווקא פה? כמו שאומרים לי 'אתה באוניברסיטת תל אביב, אז אתה יושב על שייח מוניס".

להקת שלווה באירוויזיון 2019 בתל אביב (צילום: Hadas Parush/Flash90)
להקת שלווה באירוויזיון 2019 בתל אביב (צילום: Hadas Parush/Flash90)

אכן שאלה קלאסית.

"הצורך להגיב על הסיפור הזה ילך ויקטן עם השנים. שייח מוניס נכבשה במהלך מלחמת אזרחים. אם הרוב יחליט שצריך לפנות אותה, אארוז את הספרים שלי ללא תלונה. לצאצאינו יהיה יותר פשוט. ברגע שאפשר יהיה להגיד שאבותי ואבות אבותי ואבות-אבות-אבותי ישבו פה, אני חושב שאנחנו נהיה בסדר.

"הדת היא כלי טוב ליצירת זהות, בעיקר במקום שעומדים מול קבוצה אחרת, שגם מגדירה את עצמה במונחים דתיים. אבל זה גם כלי מסוכן ביותר. אם הדת היא תרופה, אז היא תרופה שיש לה תוצאות לוואי כל כך חמורות, שעדיף לחפש תרופה אחרת. ויש תרופה אחרת. זו התרופה שהציונות הציעה".

הדת גם מספקת להרבה אנשים תחושת שייכות, שהחילוניות לא יכולה ואולי לא רוצה לספק. ואנשים מפחדים שלהיות חילוני זה להיות בודד.

"כן, יש אנשים שרוצים להיות חלק מקהילה חזקה. וקהילה חזקה היא הרבה פעמים מדכאת. חברות שמייצרות מנגנוני פיקוח נראות חזקות יותר ממה שהן באמת. ויש לזה מחיר: לא מוציאים את הכביסה המלוכלכת החוצה; היא מתעפשת ומסריחה מבפנים.  גם בחברה הדתית, שמציגה את עצמה בצורה מאוד מיופייפת, יש דברים רעים – כמו לכל חברה מסתגרת. פטריארכליות ושקרים והטרדות מיניות והרג הנשמה, לעתים קרובות. עוני, גם עוני מרצון, זה דבר שהורס את הנפש. תמיד יהיו אנשים שירצו משהו יותר קיצוני, שיחפשו סמכות מוחלטת. אבל אם לא יהיה פה משבר נורא, הם ילכו ויתמעטו".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
ובל נשכח את חלקו של מנחם בגין שנחשב 'גלותי', ניצח ב-1977, אחרי 30 שנה של ממשלות חילוניות שמפלגות דתיות היו בתוכן חלק קטן שהשפעתו מועטה, ולא חשש לשים על השולחן דת ואמונה, בהרבה פאתוס אב... המשך קריאה

ובל נשכח את חלקו של מנחם בגין שנחשב 'גלותי', ניצח ב-1977, אחרי 30 שנה של ממשלות חילוניות שמפלגות דתיות היו בתוכן חלק קטן שהשפעתו מועטה, ולא חשש לשים על השולחן דת ואמונה, בהרבה פאתוס אבל בלי טיפת ציניות, ופתח עידן חדש.

עוד 2,203 מילים ו-3 תגובות
כל הזמן // יום שישי, 20 ביוני 2025
מה שחשוב ומעניין עכשיו
היום ה־623 למלחמה ● 53 חטופים עדיין בעזה

אישה מתה מדום לב במקלט, שלושה פצועים קשה ו-18 קל במטח האחרון מאיראן

כ־25 טילים בליסטיים שוגרו במתקפה, ככל הנראה אחד מהטילים היה מסוג מצרר ● חיל האוויר תקף לפני זמן קצר סוללות הגנה אווירית באיראן ● בכיר איראני: לא נסכים לאפס העשרה, בטח תחת המתקפות ● הרמטכ"ל: נדרשת היערכות למהלך ממושך להסרת איום בקנה מידה כזה ● שב"כ וצה"ל הרגו את עלי סעדי וספי אל־אע'א שהיה אחראי לקבורתם של גדי חגי וג'ודי וינשטיין

עוד 56 עדכונים

"טיל אביב" הזדעקה הכותרת בשער "העולם הזה"

הימים הראשונים של מלחמת "עם כלביא" מחזירים אליי רסיסי זיכרונות ממלחמות ישראל קודמות. "טיל אביב!" הזדעקה כותרת השער של השבועון (המנוח) "העולם הזה". זה היה לאחר שתל-אביב עירנו וגוש דן כולו התגלו כאזור המטווח ביותר, כיעד מרכזי לטילי הסקאדים ששוגרו אלינו מעיראק. מטח הסקאדים הראשון שוגר לארצנו בלילה שבין ה-17-18 לינואר, שנת 1991. המטח כוון אל עבר "אזור א" – אל תל-אביב וגוש דן.

גם עכשיו אין ספק שגוש דן הוא מהיעדים המטווחים ביותר, יעד מרכזי לטילים המשוגרים אלינו מאיראן, לצד יעדים אסטרטגיים ידועים לכולם כמו הדרום, מתקנים צבאיים שונים ומתחם בתי הזיקוק בחיפה. הלוא אין זה סוד שבלב עירנו, אפילו לא הרחק מביתי, ממוקם משרד הביטחון לצד משרדי ממשלה נוספים.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 636 מילים
אמיר בן-דוד

לא ברחנו

הארכיון של רוןזמן ישראל נובר בארכיון של רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: בחזרה לימי מלחמת המפרץ הראשונה, כשגיחת סוף שבוע שנועדה "לאוורר את הילדים בכפר" מהטילים שנפלו ברמת גן הפכה למנוסת פליטים עמוסת חפצים, כולל שמיכות הפוך של אשתי והילדים

עוד 1,317 מילים

זה הזמן לשקם את הקשרים עם פריז ולונדון

לכאורה, אירופה אמורה לעמוד לצדה של ישראל במלחמה נגד איראן – כל מדינות אירופה מתנגדות נחרצות לפיתוח נשק גרעיני בידי טהרן. אך תמונת המצב מורכבת ומדאיגה: התמיכה החזקה של גרמניה לא משקפת את הקו שנוקטות צרפת ובריטניה, והבידוד המדיני של ישראל מעמיק דווקא בעיתוי קריטי. עיתוי בו ישראל אולי תזדקק לזרוע המדינית-דיפלומטית לסיום המלחמה. האירופים יוצאים לז'נבה היום (שישי) לשיח עם שר החוץ האיראני, בתיאום עם ארה"ב.

המערכה שמובילה ישראל מול איראן מחייבת תמיכה דיפלומטית ואסטרטגית רחבה. אך הציפייה לתמיכה כזו התממשה באופן חלקי, בין היתר בשל מדיניות ממשלת ישראל בעזה וכעת.

ד"ר מאיה שיאון צדקיהו היא מנהלת תוכנית יחסי ישראל-אירופה במיתווים, מרצה בפורום אירופה באוניברסיטה העברית ובתוכנית ללימודי האיחוד האירופי באוניברסיטת תל-אביב.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אני שואל ברצינות. האם היתה תקופה בהיסטוריה. שמדינות אירופה. 'תמכו' בישראל?. את מדברת על מאמצים דיפלומטיים. האם זה עזר במצב כל שהוא? איני מומחה בתחום אבל לפי הידע שיש לי. לצערי זה לא היה... המשך קריאה

אני שואל ברצינות. האם היתה תקופה בהיסטוריה. שמדינות אירופה. 'תמכו' בישראל?.
את מדברת על מאמצים דיפלומטיים. האם זה עזר במצב כל שהוא? איני מומחה בתחום אבל לפי הידע שיש לי. לצערי זה לא היה בשום עת. לא טרום קום המדינה. ולא לאחריו. בשום זמן ממש. אני חושב שהאבסוסיה לחלות בפתח כעני ולצפות לרחמים מאנשים שלא מעניין אותם . היא נקודה חלשה. ישראל צריכה להיות עסוק. בקיום שלה כמו שכל מדינה עסוקה. וכשאתה חזק כבר תומכים בך ואם לא מה שתעשה לא יעזור.
כמובן שיש להתחשב בתגובת העולם אבל לא יותר מזה.

עוד 606 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

ישראל-איראן – קו פרשת המים בדרך לסדר פרגמטי חדש

העימות הנוכחי בין ישראל לאיראן איננו עוד סבב אלים בזירה המזרח־תיכונית. מדובר ברגע היסטורי שעשוי להתברר כ־קו פרשת מים גיאופוליטי – אולי אף עולמי.

כמו שמלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה עיצבו את המאה ה־20 סביב אידיאולוגיות גדולות – קומוניזם מול קפיטליזם, ליברליזם מול טוטליטריות – כך גם העימות בין ישראל לאיראן מסמן את סיום עידן האידיאולוגיות ואת עליית הפרגמטיזם האזורי.

עמיד זאהר הוא תושב עוספיה, בוגר תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה ותואר שני במדע המדינה ובמדעי הנתונים מאוניברסיטת חיפה, כתב עצמאי בנושאים חברתיים כלכליים ופוליטיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 859 מילים

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

סולברג לוחץ על הגז: מינוי זיני לראש שב"כ נכנס למסלול מהיר

המשנה לנשיא העליון הורה לדון במהירות בעתירה המבקשת לעקוף את עמדת היועצת המשפטית לממשלה ולמנות את דוד זיני לראש שב”כ ● ההחלטה מותירה את כל האופציות פתוחות – אך גם מאותתת על נכונות בג”ץ להכשיר את המהלך בניגוד לעמדת היועמ"שית ● פרשנות

עוד 795 מילים

כ"ץ תוקף את איראן מימין

בזמן שנתניהו מסתייג מהכרזות בומבסטיות, שר הביטחון מצהיר שחיסול חמינאי הוא מטרה רשמית של מבצע "עם כלביא" – ומסמן קו לוחמני ופופולרי בליכוד ● כ"ץ ואחרים מריחים פריימריז באוויר ונאבקים על תשומת לב – וההשלכות של איומים כאלה נזנחות לטובת מסר ברור לבייס: אנחנו כאן כדי להכריע ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
עוד 778 מילים ו-2 תגובות

"אנשים מסתתרים בחדרי מדרגות כי זה כל מה שיש"

מתוך מאות המקלטים בירושלים, רק 60 ממוקמים בשכונות פלסטיניות במזרח העיר, וכעת פריסות כבדות של שוטרים וחסימות בטון מקשות עוד יותר להגיע למרחב מוגן ● תושבי מזרח ירושלים, שאין להם לאן לברוח בזמן מתקפות טילים, חוששים מה יקרה אם האסון יכה בשכונות המוזנחות שלהם ● "אם טיל יפגע – שירותי ההצלה לא יוכלו להיכנס, ואנשים לא יוכלו לפנות פצועים"

עוד 1,367 מילים

השמאל והימין הקיצוני בארה"ב מתאחדים נגד התקיפה באיראן

בוושינגטון מתחולל קרב פוליטי נדיר: דמוקרטים פרוגרסיבים ואנשי MAGA מתייצבים זה לצד זה נגד עמדת הניצים הרפובליקאים בנושא התקיפה באיראן ● טראמפ, שעדיין שולח מסרים סותרים, עשוי לספוג מטח פוליטי כבד אם תוכניות המלחמה יתחילו להשתבש ● נתניהו, שבעבר נחשב למנוע ההשפעה המרכזי על הבית הלבן, ניצב כעת בלב מחלוקת אמריקאית חוצת מפלגות ● פרשנות

עוד 1,043 מילים ו-1 תגובות

נשארים עם "סבא" ו"סבתא" בכל מחיר

האזרחים הפיליפינים בישראל נרצחו, נחטפו, נפצעו ואיבדו את בתיהם מ־7 באוקטובר ועד השבוע – אך רק כאלף, מתוך כ־30 אלף, עזבו את הארץ במהלך המלחמה, ורק 56 הודיעו לשגרירות השבוע כי הם מעוניינים לעזוב ● "הם מתייחסים אל המטופלים כאילו הם ההורים שלהם – והורים לא עוזבים"

עוד 411 מילים

טבעת האש סביב איראן מתהדקת

איראן מדברת בשני קולות – ג'יהאדיסטי ופרגמטי – ומציבה את כוחות הבסיג', המיליציה האחראית על דיכוי אלים של הפגנות, ברחובות לראשונה מאז תחילת המתקפה ● ישראל ממשיכה בתקיפות עומק, כולל מטרות שלטון ● במקביל, ארה"ב מגבשת מערך תקיפה חסר תקדים נגד איראן, בעוד טראמפ מותיר את כוונותיו עמומות ● פרשנות

עוד 523 מילים ו-1 תגובות
היום ה־622 למלחמה ● 53 חטופים עדיין בעזה

הבית הלבן: טראמפ יחליט בתוך שבועיים האם לתקוף את איראן

ויטקוף שוחח עם שר החוץ האיראני מספר פעמים מאז החלה המתקפה על ארצו; בשיחות נידונה האפשרות שאורניום יועשר מחוץ לשטח איראן ● פיקוד העורף: טהרן שיגרה טיל, שעל ראש הקרב שלו הותקנו מספר פצצות, שמשקל כל אחת מהן כשני קילוגרמים וחצי, ואלה התפזרו ברדיוס של שמונה קילומטרים ● נתניהו: "אנשים נפגעו, יש אנשים שלצערנו נהרגו; בני אבנר ביטל חתונה"

עוד 68 עדכונים

כיפת הברזל החדשה של ישראל: השמש

ההצלחה של האיראנים לפגוע בבז"ן הציבה בפני משק האנרגיה אתגר אדיר: להמשיך לספק דלק בשעת מלחמה בלי שבתי הזיקוק מייצרים אותו ● לפי שעה נראה שמשרד האנרגיה מצליח לנהל את המשבר היטב, גם בזכות תמיכה מכיוון מפתיע: השמש ● בין שליש למחצית מצריכת החשמל בישראל הגיעה בימים האחרונים מפאנלים סולאריים – הוכחה שביטחון אנרגטי אמיתי מתחיל בשמיים

עוד 957 מילים ו-1 תגובות

עוטף מטכ"ל

לפני שבעה עשורים היה מי שהתריע כי העברת המטכ"ל מרמת גן, ובהמשך גם של מוצב הפיקוד העליון, ממקווה ישראל לקריה בתל אביב, תהווה סכנה לדורות ● במלחמת המפרץ האזהרה התממשה – וכעת היא שבה להדהד ● כולם מסכימים שצריך לפנות, אך אף אחד לא ממהר לעשות את זה

עוד 1,691 מילים

הממשלה לא אסרה רשמית על יציאת אזרחים מהארץ, אך סגירת המרחב האווירי והאיסור שהוטל על הטסת ישראלים לחו"ל בטיסות החילוץ כמוהם כאיסור דה פקטו על חופש התנועה ● ניתן להעלות על הדעת אמצעים אחרים שיממשו את התכלית הביטחונית, תוך פגיעה פחותה בזכות החוקתית ● פרשנות

עוד 627 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה