תודה, מעניין מאוד.
תודה, מעניין מאוד.
השבוע ביקר נשיא סין שי ג'ינפינג במצרים – ביקורו הראשון במזרח התיכון מזה ארבע שנים. הביקור החשוב הזה מגיע ברגע רגיש: בעקבות המלחמה באיראן והמבוי הסתום במצר הורמוז, בעלות בריתה המסורתיות של וושינגטון באזור מתחילות לבחון מחדש את מערך היחסים האסטרטגי שלהן עם ארצות הברית.
שי, שהתקבל בטקס צבאי מרשים, קרא למדינות האזור להיות "אדוניות לגורלן" ולבחון את "ארכיטקטורת הביטחון" האזורית החדשה. הוא גם הביע נכונות סינית לשתף פעולה בהגנה על נתיבי שיט.
הנושא הזה הפך קריטי במיוחד עבור קהיר לאחר שהמלחמה באיראן שיבשה את התנועה במצר הורמוז, והחות'ים בתימן שוב החלו לאיים על ספינות ומכליות בבאב אל-מנדב.
ביקורו של נשיא סין שי ג'ינפינג השבוע במצרים מגיע ברגע רגיש לארה"ב, כאשר בעלות בריתה המסורתיות באזור מתחילות לבחון מחדש את מערך היחסים האסטרטגי שלהן עם וושינגטון
הצדדים הסכימו להעמיק את שיתוף הפעולה הביטחוני ואת הלחימה בטרור, ולהרחיב אותו גם לתחומי מרכזי נתונים, מוליכים למחצה ושרשראות אספקה של מתכות קריטיות, לצד חיזוק השימוש במטבעות המקומיים במסחר ובהשקעות.
עבור מצרים, ההתקרבות לסין משתלבת במדיניות שמוביל הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, אותה הוא מכנה "איזון אסטרטגי" – שמשמעותה גיוון בריתות.
מצרים, בעלת ברית מרכזית של ארצות הברית המקבלת כ-1.3 מיליארד דולר סיוע צבאי בשנה, מעמיקה מזה מספר שנים את שיתוף הפעולה הכלכלי והצבאי עם בייג'ינג, ובחודש שעבר אף קיימה עם סין תרגיל אווירי משותף.
עבור מצרים, ההתקרבות לסין משתלבת במדיניות שמוביל הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, אותה הוא מכנה "איזון אסטרטגי" – שמשמעותה גיוון בריתות
חברות סיניות הקימו את הבירה האדמיניסטרטיבית המצרית החדשה המרוחקת כ-17 ק"מ מקהיר, בעוד שרוסיה מקימה עבור מצרים תחנת כוח גרעינית ראשונה בא-דבעה.
עבור סין, מצרים מציעה שוק פנימי גדול, השפעה דיפלומטית וחיבור גם אל המזרח התיכון וגם אל אפריקה. ההשקעות הסיניות באזור תעלת סואץ כבר מוערכות בכארבעה מיליארד דולר, והן עומדות להתרחב עוד. על מנת להגן על ההשקעות האלה, סין ומצרים זקוקות לשקט וליציבות, ומכאן הצורך הגובר בבריתות ביטחוניות חדשות, אזוריות ובינלאומיות.
כאשר יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) הכריז על בחירות לפרלמנט הפלסטיני וקבע את מועדן ל-28 בנובמבר, לרבים – גם ברשות, גם בישראל וגם בעולם – היה ספק בכך ש"הראיס" ומקורביו אכן יקיימו את הליך הבחירות ויסכנו את מעמדם.
השבוע הכריז פוליטיקאי פלסטיני בכיר כי "קיימים ספקות ביחס לאפשרות לקיים את הבחירות לפרלמנט הפלסטיני ב-28 בנובמבר – גם בגלל ירושלים וגם בגלל עזה"
השבוע הכריז פוליטיקאי פלסטיני בכיר כי "קיימים ספקות ביחס לאפשרות לקיים את הבחירות לפרלמנט הפלסטיני – גם בגלל ירושלים וגם בגלל עזה". האמת היא שיש צדק מסוים בדבריו: בעזה חמאס עדיין שולט בכשני מיליון פלסטינים, וספק אם יאפשר קמפיין והליך בחירות תקין, בעוד שישראל טרם נתנה אישור לפלסטינים לקיים את הבחירות במזרח ירושלים.
ברשות הפלסטינית מפחדים גם ממניפולציות של חמאס וגם מחוסר הפופולריות של אבו מאזן עצמו. רמות התמיכה בו כעת נמוכות ביותר, ולישראל יש קשר ישיר לכך: מאז 2015 מצר בנימין נתניהו את צעדיו של אבו מאזן, מסית נגדו, מעכב את התשלומים המגיעים לרשות, ובמקביל מאפשר למיליציות של מתנחלים קיצוניים לעשות שפטים בפלסטינים בגדה. יו"ר הרשות עדיין מצליח לשמור על השקט, אך הפופולריות שלו, כמצופה, ירדה למינימום.
מי שממשיכים לדרוש בחירות הם היורשים האפשריים של אבו מאזן. המקורבים למוחמד דחלאן, איש פת"ח לשעבר הפועל באמירויות ומקורב מאוד לנשיא איחוד האמירויות, פרסמו השבוע קריאות נגד ביטול הבחירות.
על שלום הבית בפת"ח מאיים גם הריב הקולני בין ג'יבריל רג'וב, מי שהיה ראש הביטחון המסכל בגדה וכעת משמש כיו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית, לבין חוסיין א-שייח', סגן הנשיא ומי שנתפס כיורשו של אבו מאזן.
פת"ח וחמאס היו אמורים להיפגש בקהיר על מנת לדון בפרטי ההכנות לבחירות, אך בסופו של דבר המפגש הזה לא יצא לפועל. זאת, למרות שברור לכל כי ללא שיתוף פעולה עם מי שבפועל מחזיק בשלטון ברצועה, אין אפשרות להתכונן לבחירות בעזה, לא כל שכן לקיימן.
מי שממשיכים לדרוש בחירות הם היורשים האפשריים של אבו מאזן. ייתכן שפת"ח וחמאס הלא פופולריות מעוניינות בדחייה, כיוון שבמקרה של בחירות חופשיות הן עלולות להיות מופתעות מאוד, ולא לטובה
ייתכן מאוד ששני הצדדים מעוניינים כרגע בדחייה, כיוון שבמקרה של בחירות חופשיות, גם פת"ח וגם חמאס – שני כוחות פוליטיים ותיקים ולא פופולריים – עלולים להיות מופתעים מאוד, ולא לטובה.
כמעט שלושה חודשים נותרו עד מועד הבחירות שקבע אבו מאזן, וככל הנראה, בימים ובשבועות הקרובים נשמע יותר הצהרות היוצאות מרמאללה על כך שלא ניתן לקיים את ההליך כרגע. הבחירות לפרלמנט הפלסטיני התקיימו בפעם האחרונה ב-25 בינואר 2006, אז זכה חמאס ברוב קולות.
לפני כשבוע הכריזו השלטונות הסוריים וראשי הכורדים במדינה על פירוקה של המיליציה ועל מיזוג לוחמיה ומוסדותיה האזרחיים אל תוך צבא סוריה והמנגנונים הביטחוניים בדמשק.
רק לפני מספר חודשים לחמו כוחותיו של נשיא סוריה, אחמד א-שרע, בכורדים בניסיון להחזיר לדמשק את השליטה על האזורים בצפון-מזרח סוריה – שליטה שאבדה עוד בתחילת מלחמת האזרחים במדינה.
השלטונות הסורים וראשי הכורדים הכריזו על פירוק המיליציה ומיזוגה לצבא סוריה והמנגנונים הביטחוניים בדמשק. המיזוג לא יהיה קל או פשוט, אך במקרה של הלוחמות הכורדיות הוא יהיה מורכב הרבה יותר
תהליך המיזוג לא יהיה קל או פשוט, אך במקרה של הלוחמות הכורדיות הוא יהיה מורכב הרבה יותר. מנהיגת הלוחמות הכורדיות, נורוז אחמד, הצהירה בריאיון לכלי תקשורת כורדיים בעיראק כי לאחר שיחתה עם הנשיא א-שרע, היא הבינה שאין מקום לנשים לוחמות כורדיות בכוחות הביטחון הסוריים הלאומיים.
לאחר מכן הגיעו הבהרות והבטחות מכיוון ארמון הנשיאות, אך לפי שעה לא נראה שיש פתרון מוסכם באופק.
הלוחמות הכורדיות נהנו משוויון זכויות ונלחמו שכם אל שכם עם הגברים הכורדים נגד דאעש ומיליציות אסלאמיסטיות אחרות.
קבוצות רבות שתמכו בא-שרע משתייכות לזרם הקיצוני ביותר באסלאם הסוני ומאמינות כי מקומה של אישה בבית, ובוודאי לא בצבא.
הלוחמות הכורדיות נהנו משוויון זכויות ונלחמו שכם אל שכם עם הגברים הכורדים נגד דאעש ומיליציות אסלאמיסטיות אחרות. על מנת למצוא פתרון הולם לכ-1,500 לוחמות כורדיות, יידרש א-שרע להיות יצירתי במיוחד
על מנת למצוא פתרון הולם לכ-1,500 לוחמות כורדיות, יידרש א-שרע להיות יצירתי במיוחד. כרגע מדברים בסוריה על אפשרות של הקמת יחידה לוחמת חדשה במסגרת הכוחות המיוחדים הכורדים.
האם "הרגע הפמיניסטי" הכורדי חלף? או שמא הכורדים ישנו במקצת גם את הדנ"א של סוריה החדשה? כרגע עתידן של הלוחמות עדיין לוט בערפל.
ב-1 בספטמבר 1975 חתמו ישראל ומצרים על הסכם הביניים המכונה "סיני ב'". המסמך אושרר רשמית ב-4 בספטמבר בז'נבה. זה היה ההסכם השני בתהליך הפרדת הכוחות הישראליים והמצריים, לאחר הסכם ינואר 1974 שהגיע בעקבות מלחמת יום הכיפורים.
"סיני ב'" לא היה הסכם שלום אלא צעד לקראת "שלום צודק ובר-קיימא". במסגרת ההסכם, התחייבה ישראל לסגת ממעברי המיתלה והגידי בלב סיני, והחזירה למצרים את השליטה בשדות הנפט אבו רודס וראס סודר
"סיני ב'" לא היה הסכם שלום, אלא צעד לקראת "שלום צודק ובר-קיימא" לפי החלטה 338. במסגרת ההסכם, התחייבה ישראל לסגת ממעברי המיתלה והגידי בלב סיני, למרחק של 30 עד 65 קילומטרים מזרחית לתעלת סואץ, והחזירה למצרים את השליטה בשדות הנפט אבו רודס וראס סודר.
כמו כן, הוקם אזור חיץ בפיקוח האו"ם, וארצות הברית הציבה בסיני תחנות התרעה מוקדמת המאוישות בטכנאים אזרחיים אמריקאים. שני הצדדים התחייבו שלא לפתור את הסכסוך בכוח, ומצרים פתחה את תעלת סואץ לשיט אזרחי ישראלי.
הצדדים הגיעו להסכם בעקבות לחץ אמריקאי ניכר מצד ממשל פורד, שגם הציע תמריצים משמעותיים לישראל. ההסכם זכה לאשרור פנימי: הכנסת אישרה אותו ברוב של 70 מול 43.
הצדדים הגיעו להסכם בעקבות לחץ אמריקאי ניכר, לצד הצעת תמריצים משמעותיים לישראל. למעשה, זו הייתה הנסיגה הישראלית הרשמית הראשונה משטח שנכבש ב-1967
למעשה, זו הייתה הנסיגה הישראלית הרשמית הראשונה משטח שנכבש ב-1967. ההסכם ביסס את מעמדה של ארצות הברית כמתווכת מרכזית באזור והניח את התשתית להסכם השלום המלא בקמפ דיוויד, שנחתם מספר שנים לאחר מכן.
השבוע החלה שנת הלימודים החדשה.
זה הזכיר לי שלפני שנים, כשנכדי הצעיר החל ללמוד בכיתה א', לא נדרשו לו יותר מחודשיים כדי לקרוא לבית הספר "שערי הגיהינום".
"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.

בפוסטים האחרונים התחקיתי אחר סיפורם של האדמו"רים הציוניים משושלת חסידות בוהוש, שאת דמותם הציונית מנסה החסידות בתצורתה הנוכחית-קנאית להשכיח.
אלא שלא רק דמויות ציוניות נדחקות אל שולי ההיסטוריה במסגרת מפעל ההכחשה החרדי, אלא גם דמויות "מביכות" הרבה יותר, כאלו שהפנו עורף למורשת אבותיהם, למשל.
מנדי שפירו הוא יוצר ומפיק טלוויזיה (עכשיו קרוב, מחובר/ת ועוד), בן 27 ואב לילד. בוגר ישיבות ומכון הסמכה לרבנות. דתל"ש. כותב בנושאי יהדות ודתות, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, תרבות, אקטואליה ופוליטיקה.

פייגלין מגיע מאותו ביב שופכין של הציונות הדתית המשיחית שסמוטריץ' זחל החוצה ממנו. אידאולוגית הם מתאימים בול אחד לשני. עוד תכונה משותפת היא ששניהם בני אדם בלתי נסבלים, לכן הם לא מסתדרים אחד עם השני.
נאחל לשניהם הרבה הצלחה עם דקירות הסכין ההדדיות אחד בגב של השני.
| ישר! בראשות איזנקוט | הליכוד | ביחד בראשות בנט | ישראל ביתנו | ש″ס | יהדות התורה | הדמוקרטים | חד″ש-תע″ל-בל″ד | עוצמה יהודית | הציונות הדתית | רע″ם | בית ציוני עם הנדל וטרופר | עמך ישראל בראשות וינטר | כחול-לבן | אחדות עם ארדן ואדלשטיין |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 22 | 22 | 15 | 10 | 9 | 8 | 8 | 6 | 6 | 5 | 5 | 4 | 0 (2.40%) | 0 (1.40%) | 0 (0.20%) |
ארתור פינקלשטיין…. אין מספיק קיא בעולם כדי לתאר את הזבל הזה
לחלאה יש מניית זהב בשקרי הפסיכופת במכונת הרעל. ימח שמו וזכרו של היהודי המצחין עוכר ישראל
אם יש שתי דמויות שמבעירות אנטישמיות בעולם זה פינקלשטיין והפסיכופת
רוחות הרפאים של הבגידה מבפנים ילוו את הקמפיין מכאן ועד נצחון הימין בקלפי או מה שמטריד יותר מחוץ לקלפי. הסיבה שתוקפים את גולן היא משום שהוא הפוליטיקאי היחיד בקרב האופוזיציה עם עמוד שדרה ערכי. היחיד שמוביל מפלגה מעולה שנבחרה בפריימריס ללא רבב. רק בישראל מפלגות שעדיין לא השלימו לשבץ מועמדים, ( על הליך דמוקרטי אין בכלל מה לדבר במפלגות הללו שרוממות הדמוקרטיה בגרונם ) שלעומדים בראשן אין מחד גיסא שום בשורה למעט משהו עמום על מנהל תקין ומאידך גיסא מאוד בהירים בחזרה על המנטרה רק לא ערבים בקואליציה. ניצבים היכן שניצבים בסקרים. הייתי מציע לא לזלזל בביבי וחבריו בימין. עם מאמרים מושחזים וסרקסטיים לא מנצחים בחירות. לא הפעם
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו