הסיוט של נתניהו

האם הליכודניקים יענישו את נתניהו על הקדמת הבחירות בכך שיישארו בבית ולא יגיעו לקלפי? ● פרופ' גדעון רהט, מומחה למדעי המדינה: "אחוזי ההצבעה במעוזי הליכוד הם האתגר הכי גדול של נתניהו בבחירות האלה"

בחירות אפריל 2019 (צילום: AP Photo/Dan Balilty)
AP Photo/Dan Balilty

האם הליכודניקים יענישו את נתניהו על הקדמת הבחירות בכך שיישארו בבית ולא יגיעו לקלפי? ● פרופ' גדעון רהט, מומחה למדעי המדינה: "אחוזי ההצבעה במעוזי הליכוד הם האתגר הכי גדול של נתניהו בבחירות האלה"

שיעורי ההצבעה בבחירות הם גורם מרכזי ומכריע בתוצאות הבחירות, ולמרות זאת, השיח הפוליטי והתקשורתי אודותיהם דל. אמנם בשנים האחרונות דובר על שיעורי ההצבעה הנמוכים של האזרחים הערבים, אבל על שיעורי ההצבעה של היהודים מדברים רק מעט – אף שהשפעתם גדולה בהרבה.

דפוסי ההצבעה בארץ מקובעים ושבטיים. לרוב מספיק לדעת באיזה יישוב או שכונה אדם גר, לאיזה מעמד כלכלי הוא שייך, האם נולד בישראל ומהיכן הגיעה משפחתו, ומה השיוך הדתי שלו – כדי לנחש לאיזה גוש הוא מצביע. הרבה יותר קשה להשיב לשאלה אם אותו אדם בכלל הצביע בבחירות האחרונות ואם יצביע בבחירות הקרובות. לכן, השפעת שיעור ההצבעה על הבחירות כה מכרעת.

אביגדור ליברמן (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)
אביגדור ליברמן (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

1. השמאלנים אדישים? להפך

אחד המיתוסים הנפוצים הוא שמצביעי השמאל והמרכז "אדישים", "פסיביים" ו"נשארים בבית", לעומת מצביעי הימין, שהם "נחושים" ו"מצביעים בהמוניהם". בפועל, המצב כמעט הפוך.

ביישובים מבוססים, שבהם רוב התושבים הצביעו ל"כחול-לבן" ו"יש עתיד", מפלגת העבודה ומרצ, שיעור ההצבעה היה גבוה בהרבה מאשר בערי הפריפריה, עיירות הפיתוח והשכונות שבהן המפלגה הגדולה ביותר היא הליכוד.

שיעורי ההצבעה הגבוהים ביותר אמנם קיימים במגזר הדתי-חרדי והדתי-לאומי, והנמוכים ביותר – במגזר הערבי. אבל בתווך נמצאים היהודים החילונים והמסורתיים, שמהווים קרוב לשני שלישים מהאוכלוסייה. ובקרב אלה, ככל שאנשים מצביעים למפלגות ימניות יותר שיעור ההצבעה שלהם נמוך יותר – ולהפך.

כך שאם כל בעלי זכות הבחירה היו מצביעים בבחירות האחונות, למשל, סביר להניח שמפלגות השמאל-מרכז היו קטנות יותר – ואילו הליכוד היה גדול יותר.

כך הם פני הדברים גם במפלגות ימין חילוניות אחרות, כמו "כולנו" ו"ישראל ביתנו" – גם הן היו גדולות יותר אם כל בעלי זכות ההצבעה היו מממשים אותה.

לליכוד ולימין החילוני יש, אפוא, מאגר גדול יותר של "מצביעים רדומים", כך שעלייה בשיעורי ההצבעה יכולה לעזור לנתניהו ולליכוד, וגם לליברמן – ולהכשיל את "כחול לבן" ומפלגת העבודה.

2. איך זה בא לידי ביטוי ברחבי הארץ?

בטבלה מתחת ניתן לראות כיצד ביישובים יהודיים שבהם "כחול-לבן" זכתה באפריל בקולות רבים יותר (רמת השרון, גבעתיים, מעגן מיכאל), נרשם שיעור הצבעה גבוה יותר משמעותית מאשר ביישובים שבהם נרשמה תמיכה גבוהה יותר בליכוד (קרית שמונה, דימונה).

שיעור הצבעה גבוה במיוחד נרשם ביישובים חרדיים ובהתנחלויות (כמו בני ברק, אלעד וקרני שומרון), ושיעור הצבעה נמוך במיוחד נרשם ביישובים ערביים (עראבה, חורפיש). ומה משותף כמעט לכל היישובים בטבלה? ירידה בשיעור ההצבעה לעומת בחירות 2015.

השינוי בשיעור ההצבעה ביישובים נבחרים:

יישוב המפלגה הגדולה ביותר בבחירות 2019 אחוז הצבעה בבחירות 2015 אחוז הצבעה בבחירות ב2019
רמת השרון כחול לבן (56%) 75% 73%
גבעתיים כחול לבן (51%) 73% 71.5%
מעגן מיכאל כחול לבן (52%) 71% 69%
ראשון לציון כחול לבן והליכוד (34% כל אחת) 71% 68%
אשדוד הליכוד (34%) 67% 65%
מגדל העמק הליכוד (34%) 65% 63%
קרית שמונה הליכוד (49%) 61% 60%
דימונה הליכוד (56%) 61% 60%
אלעד ש"ס (46%) 89% 85%
בני ברק יהדות התורה (62%) 80% 77%
קרני שומרון איחוד מפלגות הימין (31%) 77% 77%
נצרת חד"ש-תע"ל (54%) 61% 40%
עראבה חד"ש-תע"ל (70%) 72% 59%
חורפיש כחול-לבן (35%) 53% 53%

2. מה גורם לאנשים ללכת לקלפי?

פרופ׳ גדעון רהט מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, עמית במכון הישראלי לדמוקרטיה, סבור שההבדל בין אחוזי ההצבעה בין מגזרים בישראל נובע דווקא מסיבות חברתיות אוניברסליות.

"אנשים עם השכלה והכנסה גבוהים יותר מעורבים יותר פוליטית, חברים יותר במפלגות ומשתתפים יותר בבחירות. ככה זה בהרבה מדינות בעולם, בכל המדינות שבדקתי לגביהן את הנושא", הוא אומר.

"ככל שאנשים משכילים ועשירים יותר, וקרובים יותר למרכז הכלכלי-תרבותי של המדינה, הם מרגישים יותר כ'בעלי מניות', חשים שהמדינה 'שלהם' ורוצים לתת לשיטה לגיטימציה", מוסיף רהט.

"ככל שאנשים משכילים ועשירים יותר, וקרובים יותר למרכז הכלכלי-תרבותי של המדינה, הם מרגישים יותר כ'בעלי מניות', חשים שהמדינה 'שלהם' ורוצים לתת לשיטה לגיטימציה"

"לכן, המצביעים הפוטנציאליים של השמאל-מרכז מצביעים יותר מהמצביעים הפוטנציאליים של הימין. אצל הדתיים והערבים זה עובד הפוך, אבל במיינסטרים של החברה הישראלית, אחוזי ההצבעה הם בעיקר אתגר של הימין".

"כדי לגרום לאנשים משכבות חלשות להצביע, צריך ליצור אווירת תחרות ואיום, תחושה שהמדינה נמצאת בסכנה ובהתמודדות קיומית, של 'אנחנו' ו'הם' ושכל קול יכול להציל אותנו מ'הם'. תחושה כזו נותנת לאנשים הרגשה שהם משפיעים.

רהט מתייחס לאמירה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בבחירות ב-2015 על כך ש"המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי", כאל ההצלחה גדולה.

"שיעורי ההצבעה קפצו ב-15%, במיוחד ביישובים שבהם נמצא האלקטורט של נתניהו, ואין ספק שלתרגיל של נתניהו היה חלק גדול בזה. הוא יצר אווירת מתח ואיום שהעלתה את אחוזי ההצבעה בשני הצדדים – גם אצל הערבים. ועדיין, הזינוק בשיעורי ההצבעה לליכוד והרשימה המשותפת הגדיל יותר את הליכוד".

יש טענה לפיה כדי להעלות את שיעורי ההצבעה של החלשים, על הפוליטיקאים לעסוק יותר בקשיי היום-יום: שכר, דיור, קצבאות, בריאות. אתה מסכים?

"אני חושש שזו משאלת לב. במערכת הבחירות ב-2006, עמיר פרץ, מנהיג פועלים מזרחי מהדרום, עשה קמפיין שכולו חברתי.

"מצד אחד, פרץ שבר את מפת הגושים והצליח יותר מכל מנהיג אחר במפלגת העבודה לקחת קולות ממעוזי הליכוד, קולות שחזרו לליכוד בבחירות הבאות.

"מצד שני, אחוזי ההצבעה באותה מערכת בחירות היו הנמוכים בתולדות המדינה, והירידה בהצבעה הייתה חדה במיוחד בפריפריה. כך שהאג'נדה החברתית יכולה להשפיע על מי שכבר מצביע, אבל לא להעלות את שיעורי ההצבעה".

בקרב מצביעי השמאל-מרכז, אחרי הרבה שנות שלטון ימין, יש שיח שמדבר על פסיביות וייאוש, שאומר "אנחנו כבר לא מרגישים שייכים". השיח הזה לא סותר את מה שאתה אומר על תחושת שייכות גדולה יותר אצל אותם מצביעים?

"הוא סותר, אבל זה שיח שלא מתבטא בנתונים ואני לא מכיר מחקר שמאושש אותו. ייתכן שזאת פשוט 'פריקת קיטור', ייתכן שיש ירידה בתחושת השייכות בשמאל-מרכז, אבל היא עדיין גבוהה יותר מאשר אצל מצביעי ימין, וייתכן שזה יבוא לידי ביטוי בירידה עתידית באחוזי ההצבעה בשמאל-מרכז".

3. מדוע שיעור ההצבעה בישראל יורד?

שיעורי ההצבעה בישראל ירדו במשך השנים בתלילות. משנות ה-50 עד שנות ה-90 עמדו שיעורי ההצבעה לכנסת באופן קבוע בין 77% ל-83% מבעלי זכות הבחירה. בבחירות לכנסת ה-16 בשנת 2003 צנח שיעור ההצבעה ל-68.9%, וב-2006 הצביעו רק 63.5%. מאז שיעורי ההצבעה עלו מעט וב-2015 הם הגיעו ל72.3%. בבחירות לכנסת ה-21 באפריל השנה שוב ירד שיעור ההצבעה ל-67.9%.

הירידה בשיעורי ההצבעה הייתה משותפת לכל מגזרי החברה הישראלית, אבל קצב הירידה ושיעורי ההצבעה שונים באופן חד ממגזר למגזר.

"הירידה בשיעורי ההצבעה היא תופעה שהתרחשה בהרבה מדינות וקשורה לאינדיבידואליזציה של החברה", אומר רהט, "היא לא קרתה במדינות שבהן תמיד היו אחוזי הצבעה נמוכים, כמו ארצות הברית, אבל קרתה ברוב המדינות המערביות שבהן היו בעבר אחוזי הצבעה גבוהים.

גידי רהט (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)
גידי רהט (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)

"פעם המפלגות היו חזקות יותר, והיה להן כושר מוביליזציה גבוה. אנשים רבים היו חברי מפלגה וכל חבר מפלגה גרר איתו אנשים לקלפי. מאחורי המפלגות עמדו גופים קהילתיים חזקים. באירופה בשנות ה-60, הכנסייה עמדה מאחורי הימין והאיגודים המקצועיים מאחורי השמאל.

"הגופים הללו נתנו לאנשים תחושת שייכות וקהילה שבה הם נפגשו ודחפו אלה את אלה להצביע. האיגוד המקצועי היה גם קבוצת כדורגל ובארץ גם קופת חולים ואפילו בנק. ההצבעה הייתה פועל יוצא. מאז הפכנו לאוסף אינדיבידואלים. אפילו בקיבוצים כבר אין חדר אוכל שבו נפגשים".

"בישראל קרו שני דברים ייחודיים: ראשית, התהליך הזה פסח על הדתיים. באירופה האיגודים המקצועיים והכנסיות התרוקנו – בארץ בתי הכנסת נשארו מלאים והדתיים עדיין פועלים כקהילה, וזה מתבטא באחוזי ההצבעה שלהם".

"שנית, התהליך בארץ התרחש מאוחר, בבחירות 2001 ו-2003, ואני חושב שזה קשור למהפך של 1977 שיצר כמעט שוויון קבוע בין הגושים, ותיקו יוצר את האווירה התחרותית שמביאה אנשים לקלפי. אריק שרון שבר את התיקו. מאז התוצאות נתפסות כצפויות מראש, והירידה באחוזי ההצבעה הגיעה גם אלינו".

הציבוריות הישראלית בשנות ה-80 וה-90 הייתה עסוקה בשאלת עתיד השטחים, וזה גם היה הנושא המרכזי במערכות הבחירות. מאז האינתיפאדה השנייה, הבעיה הזאת כמעט הודחקה מהשיח. זה קשור לירידה בהצבעה?

"כן, בעקיפין: עד האינתיפאדה הוויכוח על השטחים היה חלק מרכזי בתחרות בין הגושים, שמשכה אנשים לקלפי. האינתיפאדה יצרה קונצנזוס – בהתחלה בעד נסיגה ואחר כך לגישה שאין פרטנר. קונצנזוס מוריד מוטיבציה להצביע".

בנימין נתניהו, ערב הקדמת הבחירות (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner)
בנימין נתניהו, ערב הקדמת הבחירות (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner)

4. מה יקרה בבחירות הקרובות בספטמבר?

כאשר אני שואל פרופ' רהט איך, להערכתו, תשפיע הקדמת הבחירות הקרובות על אחוזי ההצבעה, הוא משיב כי "בחירות חוזרות, במדינה שבה גם ככה לרוב מקדימים אותן, עשויות ליצור תופעה שנקראת 'עייפות המצביעים' (voter's fatigue). בשווייץ, למשל, יש אחוזי הצבעה נמוכים, כי שם מצביעים כמה פעמים בשנה על חוקים במשאלי עם.

"בעולם יש יחס הפוך בין מספר מערכות הבחירות לשיעור הצבעה: ה'התעייפות' היא לא מהליכה פיזית לקלפי, אלא מתחושה שהקול שלך חסר משמעות ומיותר".

ה'התעייפות' הזאת תהיה לדעתך כללית וחוצת-מגזרים או שיש מגזרים ש'יתעייפו' יותר ויצביעו פחות – מה שישפיע על תוצאת הבחירות?

"ההשפעה לא תהיה אחידה. בשני הציבורים עם שיעורי ההצבעה הכי נמוכים – הערבים והעולים – יכולה להיות דווקא עלייה באחוזי ההצבעה, בגלל אווירה תחרותית יותר. אם הרשימות הערביות יתאחדו שוב, סביר שיותר ערבים יצביעו כמו שההליכה הנפרדת הפחיתה בצורה חדה את אחוזי ההצבעה שלהם.

"ההתעייפות תורגש במיוחד בפריפריה, במעוזים של הליכוד. העייפות הכללית עשויה להשתלב אצל מצביעי נתניהו בכעס על הקדמת הבחירות. זה לא אומר שהם יצביעו לגנץ"

"בציבור העולים, ליברמן הצליח ליצור תחושה של רלוונטיות ואתגר שתמריץ בוחרים לקלפי. לא ברור אם העולים יצביעו דווקא לליברמן עצמו או למפלגות אחרות, 'כחול לבן' למשל. די ברור שתהיה הסתערות על הקול הרוסי והליכה חזקה של הליכוד על הראש האישי של ליברמן, ואלה גורמים שממריצים הצבעה.

"הציבורים שבהם יש שיעורי הצבעה גבוהים – קודם כל הציבור הדתי ואחריו הציבור החילוני המבוסס – ימשיכו להצביע בגלל תחושת השייכות והתחושה שגנץ קיבל מועד ב' לניסיון להפיל את נתניהו".

"לכן אני חושב שההתעייפות תורגש במיוחד בפריפריה, במקומות שבהם מצביעים לליכוד. העייפות הכללית עשויה להשתלב אצל מצביעי נתניהו בכעס על הקדמת הבחירות. זה לא אומר שהם יצביעו לגנץ, וסביר יותר שהם יגיבו כפי שהגיבו במערכות בחירות קודמות ורק במספרים גבוהים יותר: 'לא נצביע לשמאל, אבל גם לא לביבי, אלא פשוט לא נצביע בכלל'. אחוזי ההצבעה במעוזי הליכוד במערכת הבחירות הזאת הם האתגר הכי גדול של נתניהו".

עוד 1,412 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 25 באוקטובר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

המשנה ליועמ"ש סייר אמש עם המשטרה בהפגנת בלפור

פרסום ראשון רז נזרי, המשנה הבכיר ביותר ליועץ המשפטי לממשלה, הגיע אמש להפגנה בבלפור עם מפקד מחוז ירושלים והיועמ"ש של המשטרה ● לדבריו, ביקר במקום כעבודת הכנה לקראת העתירות שהוגשו לבג"ץ בעניין פעולות האכיפה של משטרת ישראל ● נזרי לזמן ישראל: "תמיד כדאי לראות את הדברים בעיניים"

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה רז נזרי הגיע אמש (מוצ"ש) להפגנה בבלפור, על מנת לבחון לדבריו את עבודת המשטרה והתנהלות המפגינים בשטח – כהכנה למענה לעתירות שהוגשו לבג"ץ בעניין פעולות האכיפה של המשטרה בהפגנות בעת האחרונה.

בפני בג"ץ תלויה ועומדת, בין השאר, לפחות עתירה אחת הנוגעת להפגנות המתקיימות באזור בלפור ועניינה הגבלות שמטילה המשטרה על עוצמת הרעש המותרת למפגינים בשעות הערב והלילה.

נזרי נצפה במתחם ההפגנה ליד כיכר פריז בסמוך לשעה 23:00 אמש, ובמענה לשאלת זמן ישראל על מעשיו שם, השיב: "נפגשתי עם מפקד המחוז [ניצב דורון ידיד]. יש הרבה עתירות בהקשר של ההפגנות בבלפור.

"יש עתירות לגבי הזמבורות, רעשים. לכן באתי עם היועץ המשפטי של המשטרה ונפגשנו עם מפקד המחוז וראינו את הדברים בעיניים. תמיד כדאי לראות את הדברים בעיניים. אנחנו בשיח גם עם הלשכה המשפטית של המשטרה וגם עם מפקד המחוז".

המשנה ליועמ"ש רז ניזרי אמש בבלפור (צילום: שלום ירושלמי)

נזרי, בן 48, הוא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני ניהול ותפקידים מיוחדים וציבורי-חוקתי – תפקיד הנחשב לבכיר ביותר מבין המשנים ליועץ המשפטי לממשלה. נוכחותו אמש בבלפור מלמדת כי עמדת המדינה בנוגע לעתירות ההפגנות נקבעת בדרגים הגבוהים ביותר במשרד.

בעבר הועלה שמו של נזרי כמועמד של שר המשפטים דאז אמיר אוחנה לתפקיד פרקליט המדינה, אחרי פרישתו של שי ניצן, אולם נזרי דחה את הצעת אוחנה. כמו כן הועלה שמו כמועמד אפשרי של יו"ר הכנסת יריב לוין, לתפקיד היועץ המשפטי של הכנסת. בשני התפקידים – פרקליט המדינה ויועמ"ש הכנסת – עדיין מאויישים על ידי ממלאי מקום.

עוד 229 מילים

התקוממות עממית לא ניתנת לדיכוי

יש קווי דמיון רבים בין האינתיפדה הפלסטינית שפרצה ב-1987 לבין ההתקוממות האזרחית הישראלית שפרצה במרץ 2020.

לכאורה, הפלסטינים אחרי מלחמת ששת הימים נמצאים תחת שלטון כיבוש צבאי, מעצרים המוניים, ללא זכויות, ללא הגדרה עצמית, ללא מדינה ריבונית ואחרי שגורמי ימין מגדירים את אזורי המחיה שלהם כנחלת אבות ומתחילים להתיישב בהם תחת חיפוי ותמיכה של צבא וממשלה.

יש קווי דמיון רבים בין האינתיפדה הפלסטינית שפרצה ב-1987 לבין ההתקוממות האזרחית הישראלית שפרצה במרץ 2020. לכאורה, הפלסטינים אחרי ששת הימים נמצאים תחת שלטון כיבוש

ההפגנות ההמוניות הפלסטיניות ב-1987 החלו ללא הנחיה של הנהגת הפתח או ארגונים אחרים. אלפי צעירים יצאו לרחובות שכם רמאללה ועזה, הבעירו צמיגים, זרקו אבנים והתעמתו עם כוחות צה"ל – הכוח החמוש של ממשלת ישראל בשטחים.

ההתקוממות הפלסטינית הייתה מלווה באלימות, בעיקר בנשק קר, אחרי 20 שנה של קבלה מאונס או בכפייה של ממשל צבאי, פחד מפני השלטון הישראלי והיעדר הנהגה שהציבה אלטרנטיבה מלבד פיגועי טרור ודרישה כללית לסיום הכיבוש. הפלסטינים נפגעו קשות בפרנסתם, בעתידם ובזכויות האדם שלהם בשנים הללו. דור שלם של צעירים נעצר ובילה בחדרי חקירות ובתי כלא, בבתי משפט צבאיים תוך שהוא סופג השפלות, דיכוי ושלילת החופש.

ההתקוממות האזרחית הישראלית לא מלווה בינתיים באלימות כלפי השלטון אלא בקריאה דמוקרטית להתפטרות ראש הממשלה הנאשם בפלילים ועל רקע כישלונו במאבק במגפת הקורונה. כישלון שדרדר דור שלם לאבטלה וקריסה כלכלית וחברתית. דור שלם איבד את עתידו וחופש הביטוי והעיסוק נשלל ממנו. המחאה הישראלית דורשת כבר ארבע שנים גם את חקירת מעורבותו של רה"מ בפרשת הצוללות, המניות ומתווה הגז. נושאים שמשפיעים על גורלו של כלל הציבור הישראלי, תוך שהשלטון מנסה להעלים אותם, למסמס ולא לתת תשובות על אחריותו להם.

ובכן הנה הם כעת, אלפי צעירים ישראלים ברחובות, ואיתם עשרות אלפים בני כל הגילאים ברחבי הארץ מפגינים נגד שלטון ממשלת ישראל, נגד הכוח החמוש האלים שלה – משטרת ישראל. כוח חמוש הפועל על פי פקודת השלטון ולא על פי ערכים של הגנה על שלום הציבור, דמוקרטיה וזכות ההפגנה.

ובכן הנה הם כעת, אלפי צעירים ישראלים ברחובות, ואיתם עשרות אלפים בני כל הגילאים ברחבי הארץ מפגינים נגד שלטון ממשלת ישראל, נגד הכוח החמוש האלים שלה – משטרת ישראל, הפועל על פי פקודת השלטון

אלפי צעירים ברחובות מפגינים נגד "כיבוש" מדינת ישראל בידי שלטון לא דמוקרטי, אלים ומושחת. זכויות אזרח בסיסיות נשללות ממאות אלפי אזרחים. פרנסתם של עשרות אלפי עסקים שנסגרו בהוראת השלטון מתרסקת, מעקבי שב"כ מופעלים נגד כלל האזרחים, התנועה מוגבלת, עוצר וסגר על ערים ויישובים, מעצרים המוניים של מפגינים, דיכוי הפגנות בכוח בניסיון להפסיק את המחאה החברתית וחקיקת חוקים דרקוניים שמנציחים את אותה הממשלה בשלטון ולא מאפשרים חיים דמוקרטיים.

אבל הדימיון בין האינתיפדה הפלסטינית לזו שמתרחשת כיום בשטחי מדינת ישראל לא נגמר רק בכך, הדבר העיקרי הזהה הוא הניסיון של השלטון לדכא את רוח האדם, את השאיפה לחופש, לחיים דמוקרטים לשוויון, לזכויות אדם בסיסיות. הניסיונות של משטרת ישראל להתנכל שוב ושוב ושוב למפגינים בבלפור או בתל אביב, דומים לניסיונות של צה"ל לדכא הפגנות בשטחים. מסתערבים חודרים ללב ההפגנות בשטחים ושולפים משם את מי שנראה להם כמנהיג הפגנה או מתסיס. שוטרים סמויים חודרים ללב ההפגנות בבלפור ומתנהגים באורח זהה כלפי מפגינים.

האלימות של אנשי הימין הישראלי כלפי המפגינים דומה לאותה אלימות המופעלת בשטחים נגד הפלסטינים, רק שבתוך הקו הירוק עוד לא הופעל נשק חם, לא נורו עדיין מפגינים מ-M16. הנשק שהופעל ופוגע במפגינים הוא גז פלפל, מכות, ניסיונות דריסה ושילוב של משטרת ישראל המצוידת בסוסים ומכת"זיות, יחידות מיוחדות של היס"מ והימ"ר (ממש כמו בשטחים הפלסטינים) וכוח רב שנועד להפחיד את המפגינים כדי לגרום למחאה העממית להתפזר, לדעוך או להסתגר הרחק ממוקדי השלטון.

נכון. במחאה הישראלית אין מתאבדים כמו באינתיפדה השנייה של שנות ה-2000-2005, אין נשק ואין ניסיונות לתקוף באלימות את כוחות המשטרה. אבל סוחרים כבר שרפו סחורה ברחוב מרוב ייאוש, שוטרים הותקפו בשכונות החרדיות, ומרד עממי החל כשאלפי עסקים הודיעו לממשלה שיפתחו גם ללא אישורה. קבוצות אוכלוסייה כמו החרדים בכלל לא מצייתות להנחיות הממשלה. ההפגנות התפזרו בכל שטחי מדינת ישראל והן מתקיימות כבר כל שבוע במאות גשרים צמתים יישובים בישראל.

ניסיונות משטרת ישראל להתנכל למפגיני בלפור או ת"א, דומים לניסיונות צה"ל לדכא הפגנות בשטחים. מסתערבים חודרים ללב ההפגנות ושולפים את מי שנראה להם כמנהיג הפגנה או מתסיס. סמויים חודרים ללב ההפגנות בבלפור ומתנהגים כך כלפי מפגינים

יש הבדלים בין שתי ההתקוממויות. אין ספק.
אלא שאותו קו מחשבה שאיפיין את ממשלת ישראל כשניסתה לדכא התקוממות ב-87 ואחר כך בשנת 2000 ננקט גם כיום, כאשר הממשלה בישראל מנסה לדכא מחאה בצדו המערבי של הקו הירוק של מדינת ישראל.

השר אמיר אוחנה וניצב דורון ידיד, נתניהו ושריו הרובוטיים הצייתנים, חושבים שניתן לדכא את ההפגנות באמצעות שימוש בכוח, או בתקנות שעת חירום או בהשמצות על "מדגרת קורונה", "מדגרת אנרכיה" , "שמאלנים", "הזויים" ו"מפיצי מחלות".

אבל התקוממות עממית לא ניתנת לדיכוי. אזרחים בכל מקום מבקשים לעצמם את הדבר הפשוט שהשלטון אינו מבין – לשלוט בגורלם, בחייהם, בפרנסתם בעתידם. הרוח הזו, הרצון האנושי הזה לא ניתן לדיכוי. לא בשטחים, לא בבלארוס, לא בשום מדינה במהלך ההיסטוריה ולא בישראל.

ממשלת ישראל הנוכחית, על שלל מחדליה וחדלי האישים (מחדלי האישים) המאיישים את משרדיה, מנסה שוב ושוב לדכא את המפגינים כדי לעזור לרה"מ הנאשם בפלילים להימלט ממשפטו.

אבל זוהי מטרה מעורפלת, אמורפית, בלתי מושגת ובלתי אפשרית. ניתן אולי למצוא טריקים וקומבינות משפטיות ושלטוניות כדי לבטל או לדחות את המשפט, אבל אי אפשר לבטל את תחושת הצדק או למחוק את הדרישה הציבורית לחקירת פרשת הצוללות ואת המחאה הדורשת בפשטות שרה"מ נאשם בפלילים לא יהיה רה"מ.

המפגינים לא יכולים לנצח את כוח המשטרה או את השלטון. אבל הם יכולים לגרום לשלטון ולכוחו לסבול, להתבייש, להתייאש, לחשוף את שקריו, את נכלוליותו, את פשעיו, הם יכולים לפרסם לכלל האזרחים את מחדליו של השלטון, את עקמומיות החלטותיו ואת העבירות שהוא מבצע על חוקי המדינה ועל חוקים בין לאומיים. הם יכולים להסביר לעולם שהשלטון מנצל את מגפת הקורונה כדי לחסל את הדמוקרטיה ולהנציח את שלטונו.

ממשלה שאין לה לגיטימציה ציבורית ואין לה לגיטימציה בין לאומית לא יכולה לשרוד ולתפקד.

אבל התקוממות עממית לא ניתנת לדיכוי. אזרחים בכל מקום מבקשים לעצמם את הדבר הפשוט שהשלטון לא מבין – לשלוט בגורלם. הרצון האנושי הזה לא ניתן לדיכוי. לא בשטחים, לא בבלארוס, לא בשום מדינה בהיסטוריה ולא בישראל

האינתיפדה העממית הפלסטינית גרמה לממשלת ישראל להיכנס למו"מ עם אש"פ ולחתום, בסופן של שנים עקובות מדם, על הסכמים שהחזירו את הנהגת הפלסטינים מגלות בטוניס והסירו את השלטון הצבאי מעל ערי הגדה. לפחות זמנית עד למבצע חומת מגן.

ההתקוממות האזרחית לוחצת עתה על מוקדי הכוח בישראל בדרישות פשוטות, ערכיות, אזרחיות, דמוקרטיות, חוקיות, צודקות ואנושיות. דרישות שמולן שום טרור שלטוני ושום כוח שלטוני לא יכול לעמוד ולא יוכל לדכא.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,011 מילים

ישראל כ"ץ: "פתיחת עסקים וכיתות א'-ב' זה צעד מאוזן"

ח"כ זנדברג: "בליכוד רוצים שיגידו שהיה דיל עם המשותפת" ● נתניהו: "אין לנו יכולת לממן קפסולות לכיתות א'-ב'" ● הממשלה אישרה תכנית חומש למגזר הערבי ● גמזו: אם לא נעלה את מספר בדיקות הקורונה - אמליץ לעצור את ההקלות ● ח"כים ממרצ עתרו לבג"ץ בדרישה לפסול את ביטול ההצבעה על ועדת חקירה לצוללות

עוד 29 עדכונים

פרשנות חשיפת המנהרה בעזה הייתה ניסוי של שני הצדדים, חמאס וישראל

לכאורה, חפירת מנהרת הטרור שהתגלתה בשבוע שעבר ברצועת עזה הייתה צעד לא הגיוני מבחינת חמאס, לנוכח המכשול האימתני שהציבה ישראל עשרות מטרים מעל ובעיקר מתחת לאדמה ● אבל ייתכן כי הארגון ביקש לבדוק את יעילות המכשול, גם במחיר של גילוי המנהרה האחרונה על ידי כוחות הביטחון

עוד 578 מילים

למקרה שפיספסת

ראיון "למה מי אתה, האשכנזי או האליטה?"

אחרי שבנו שאול התפטר בסערה ממשרד האוצר, השר לשעבר דן מרידור תוקף בחריפות את נתניהו ואת ממשלתו ● לדבריו, רה"מ משקר לציבור ללא הרף, מנהל את המשבר הכלכלי והבריאותי באופן כושל, ומעכב את אישור התקציב בניסיון להיטיב את מצבו המשפטי והפוליטי ● מרידור מקווה כי כמה מחברי הליכוד יראו לנתניהו את הדרך החוצה, ועל הדרך משגר חיצים מושחזים גם לעבר הנגיד אמיר ירון, המפלגות החרדיות ונפתלי בנט ● בהפגנות בבלפור, אגב, הוא לא משתתף

עוד 2,862 מילים

על אלימות המשטרה

כאשר אני רואה בהפגנות את השוטרים והשוטרות, את החיילים והחיילות והשוטרות במשמר הגבול, וביס"מ, וביחידות אחרות, ואת הסמויים, כאשר אני רואה בסרטונים את ההתנפלות של קצין משטרה בכיר וקציני משטרה אחרים על המפגינים,

את ההתנהגות של השוטרים הפורצים לדירה ומכים וזורקים אנשים חסרי ישע (כנראה חרדים שהתפללו בדירה),

ימי שלטון נתניהו

פורסם על ידי ‏אייבי בנימין‏ ב- יום ראשון, 18 באוקטובר 2020

ואת הסמויים ש'עיכבו' את דניאל אוחנה, אני רואה אנשים עם מבט קפוא, אנשים שאטמו את אוזניהם ונעלו את מוחם, אנשים שהאלימות עלתה לראשם, ואני נזכר בארגנטינה של החונטה, בצ'ילה של פינושה, בטבח בכפר קאסם, באירועי אוקטובר 2000, ובמקרים דומים אחרים.

פרופ' דוד אוחנה:הנה הסרטון בו נעצר בני דניאל הלילה. הוא הלך לקנות מים…לא ניתנה לו סיבת המעצר,למרות שביקש. הוא הוכנס למכונית פרטית של "הסמויים", ללא זיהוי . דבר שצריך לבדוק אם הוא חוקי בכלל. דמינו לארגנטינה. אנחנו יכולים לצחוק, אך נעצרו עד עתה 600 אישה ואיש, פוטנציאל של בחורים המסומנים עכשיו על ידי כל רשויות הביטחון בארץ.הגשתי הבוקר מאמר ל"דעות – הארץ" ליום שישי הקרוב, שבו הבעתי ספקות לגבי כינונו של פשיזם בישראל. האם יכול להיות שטעיתי?כשזה מתחיל לחלחל לביתך זה אחרת. כך קרה במשטרים אפלים אחרים. עד שלא נוקשים בדלת ביתך זה "לא קורה". מדריכי בדוקטורט, פרופ שאול פרידלנדר, אמר לי בזמנו כי אין קווים אדומים בהיסטוריה, רק ורדרדים. לא קופצים ישר מאלף לדלת, אלא עוברים מאלף לבית ומשם לגימל ומשם לדלת.

פורסם על ידי ‏‎Zeev Raz‎‏ ב- יום ראשון, 18 באוקטובר 2020

ואני חושב על מפקדי המשטרה ששלחו אותם למשימות אלו, על נתניהו שמינה טיפוס כמו אמיר אוחנה לראשות המשרד לביטחון פנים, ועל אלו שהצביעו עבור נתניהו. מה עובר בראשם כאשר הם רואים מראות אלו?

אני רואה אנשים עם מבט קפוא, אנשים שאטמו את אוזניהם ונעלו את מוחם, אנשים שהאלימות עלתה לראשם, ואני נזכר בארגנטינה של החונטה, בצ'ילה של פינושה, בטבח בכפר קאסם, באירועי אוקטובר 2000

מה אומר סנ"צ גואטה כאשר הוא חוזר הביתה, מה הוא עונה לבתו כאשר היא שואלת איך עבר היום?, כאשר היא שואלת האם גם היום שמרת על איפוק וידעת לנהוג באנושיות יוצאת דופן?

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 181 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הרשות להגנת הפרטיות נאבקת להפסיק את איכוני שב"כ על אזרחי ישראל

פרשנות צריך להעריך את העמדה האמיצה של הרשות להגנת הפרטיות שבמשרד המשפטים נגד המשך השימוש בכלי האיכון של שב"כ - עמדה המנוגדת לקול הכללי היוצא ממשרדי הממשלה ● בחוות דעת שישית שהרשות מוציאה הבוקר, לקראת ישיבת ועדת השרים המיוחדת שמיועדת להתכנס היום, קובעת הרשות: "ההצדקה המרכזית לעשות שימוש בכלי הטכנולוגי שבידי שב"כ - אינה עומדת עוד"

עוד 642 מילים

נתניהו על האשמות גנץ: ״לא מבוססות על אמת״

גנץ מדגיש: מערכת הביטחון לא ידעה על העסקה ● ימינה על היוזמה להחליף את נתניהו ביעלון: ״לא מחליפים טריפה בנבלה״ ● הליכוד: נדהמים מהכינוי טריפה ● הנשיא ריבלין על יהודה בארקן: ״היה באר של שמחה״ ● בישראל מעריכים: ההסכם הבא יהיה עם עומאן ● ח״כ כסיף שובת רעב ● אפי נוה בראיון: ״שי ניצן מפלצת, אדם נקמן ורע״ ● אלפים הפגינו נגד נתניהו ברחבי הארץ

עוד 31 עדכונים

הקורונה אשמה בהכל, הקורונה לא אשמה בכלום

גזענות, כיבוש, רצח נשים, בועה כלכלית שהתפוצצה לנו בפרצוץ, ושלטון מושחת מהיסוד ● שנת 2020 מתקרבת לקיצה, כאשר ישראל נמצאת איפשהו בין התפוררות לקריסת מערכות ● מגפת הקורונה לא יצרה את הבעיות הללו, אבל היא הביאה אותן לנקודת רתיחה, ופתחה את כל הפצעים - אישיים ולאומיים ● הגיע הזמן להתמודד עם גורמי היסוד המתחזקים את המצב הנוכחי ● דעה

עוד 1,198 מילים

טור מיוחד מה למדתי על איחוד האמירויות כאשת הרב הראשי שם

מישל וולדמן סרנה היא רעייתו של הרב הראשי באמירויות, יהודה סרנה ● בטור אישי היא כותבת בפתיחות על החיים במדינה שפותחת כעת את שעריה בפני ישראלים, על חברתה האמירתית שאוהבת את "שטיסל" ואת עומר אדם, על היחסים הקרובים שפיתחה משפחתה עם האימאם המקומי, ועל היחס לנשים בדובאי ● ויש לה גם מסר לישראל: בקרוב האמירתיים יגיעו לכאן, אנא אל תשפילו אותם בנמל התעופה

עוד 1,605 מילים

ראיון מבצע טרובדור

העיתונאי הקנדי מייקל פוזנר (73) לקח על עצמו פרויקט שאפתני במיוחד: לשוחח עם כל מי שהכיר את לאונרד כהן, ולפרסם ביוגרפיה בת שלושה כרכים של הכותב והזמר הנערץ ● בוב דילן סירב לשתף איתו פעולה, וכך גם רבים מבני משפחתו של כהן, אך הוא הצליח להגיע למאות ממכריו, בהם אמנים ישראלים רבים שפגשו אותו בעת ביקוריו בארץ ● כעת פוזנר מפרסם את הכרך הראשון, וחוזר לפגישתו היחידה עם כהן - שבה הביוגרף המעריץ לא העז להוציא מילה

עוד 1,802 מילים

השמועות על שיתוף פעולה בין פת"ח לחמאס היו מוקדמות מדי ● רף האלימות בירדן עולה, והממלכה כולה נחרדה מחטיפה מזוויעה של נער בן 16 ● המרדף אחר הגז הטבעי מחסל בריתות ישנות ומוליד חדשות ● ומדינות האזור מציינות שנה להסכם שקבע את גורל הכורדים - מעל לראשם ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 606 מילים

טיול לשבת על פסגת הר הצופים

בהר הצופים בירושלים מתגלים סיפורי טרגדיה, תעוזה ופילנתרופיה ● על ההר המפורסם התרחשו מקרי טבח, פעולות צבאיות סודיות ופעולות הצלה, וכיום הוא מכיל אנדרטאות לזכר חלק מהמדענים, האמנים והפילנתרופים פורצי הדרך בארץ ● אביבה ושמואל מטיילים בבירה

עוד 1,023 מילים
מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / 11 ימים לבחירות

זה הקורונה, טמבל

ארה"ב נכנסת לגל שלישי של התפרצות הקורונה, ומספרי הנדבקים והמתים שם ממשיכים לעלות ● כל זה לא מפריע לטראמפ להמשיך להתכחש לחומרת המצב ולהצהיר הבוקר בעימות מול ביידן: "אני לוקח אחריות מלאה אבל אני לא אשם" ● במקביל, החדשות מתפרצות בקצב מסחרר - מסקנדלים צהובים ועד פשעים נגד האנושות - וההצבעה המוקדמת גבוהה מבעבר ● ויש גם תשובה לחיים לוינסון

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
מספר טענות שלכם מופרכות. למשל הקביעה שלכם שנתניהו "אומר בגאון שישראל היא מדינה של יהודים ולא של אחרים", בשעה שהעמדה שלו היא העמדה הציונית הבסיסית שישראל היא מדינת העם היהודי ושל מיעוטיה... המשך קריאה

מספר טענות שלכם מופרכות. למשל הקביעה שלכם שנתניהו "אומר בגאון שישראל היא מדינה של יהודים ולא של אחרים", בשעה שהעמדה שלו היא העמדה הציונית הבסיסית שישראל היא מדינת העם היהודי ושל מיעוטיה. אבל היא קודם כל מדינת הלאום היהודי. זה לא יכול להשתוות לעמדות הרפובליקנים והדמוקרטים באמריקה לגבי אמריקה, שכן אין הגדרה פיקס מהו העם האמריקאי, שכן הרכבו משנה מעשור לעשור ע"פ היקפי ומגוון המהגרים אליו. בשונה מהעם היהודי, באמריקה המדינה יצרה את העם האמריקאי. מאז שנות השישים הפוליטיקלי קורקט אימץ גם את השחורים לאותו עם שהולך ומתגבר. הגיבוש לא על בסיס עבר משותף אלא רק על בסיס הווה ועתיד משותפים.

לכן נתניהו ורוב הציבור היהודי בישראל "בלתי ניתנים לשינוי" בשל המוצא המאחד שלהם.

אמריקה היא רפובליקה דמוקרטית לפי הגדרת מייסדיה והוגיה.

עוד 1,820 מילים ו-1 תגובות

דיווח של נפתלי מוסטר, על חתונת ענק חרדית המתוכננת להתקיים בניו יורק בשיא המגפה, עורר שם סערה ● האירוע בוטל, אך מעמדו של נפתלי בקהילה נפגע והושמעו איומים על חייו ● בטור אישי הוא משחזר את החוויה שעבר ● "כינו אותי נאצי, חבר ביודנראט ומלשן" ● "אחד המגיבים באתר חרדי כתב שצריך לחסל אותי" ● "אבל הכוח שהניע אותי לדווח על התנהגות כה חסרת אחריות חזק יותר"

עוד 796 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה