הטענה ל"רוב יהודי אמוני" של כ-70%, שאמור להבטיח למחנה הימין-דתי רוב פוליטי קבוע, אינה עומדת במבחן המנדטים. אילו 70% מהיהודים היו גוש הצבעה אחד, היה מדובר בכ-76 מנדטים מתוך המושבים "היהודיים" בכנסת. בפועל, המפלגות הדתיות והחרדיות קיבלו בשלוש מערכות הבחירות האחרונות בין 22 ל-32 מנדטים בלבד. הפער הזה הוא כל הסיפור.
עיקרי הממצאים
בתרגום למנדטים, אמונה כללית באלוהים של 70% מהיהודים שווה כ-76 מנדטים היפותטיים. לעומת זאת, ודאות מלאה בקיום אלוהים, הקיימת אצל 50% מהיהודים, שווה כ-54 מנדטים. המפלגות הדתיות והחרדיות עצמן קיבלו 22 עד 32 מנדטים בפועל.
לפי סקר Pew על מחויבות דתית בישראל, רק 50% מהיהודים בטוחים בקיום האל בוודאות מוחלטת, לעומת אמונה כללית של 70% עד 80% בסקרים אחרים.
בשלוש מערכות הבחירות האחרונות (2020, 2021, 2022) הגוש הדתי-חרדי נע בין 22 ל-32 מנדטים.
הליבה החרדית יציבה (16 עד 18 מנדטים), בעוד הרכיב הדתי-לאומי תנודתי במיוחד, כולל התפרקות מפלגת ימינה וחברותה בממשלת השינוי.
תכנים המתפרסמים בזירת הדמוקרטיה של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
החברה היהודית בישראל מחולקת מסביב לשסעים עמוקים: בין החילונים, הדתיים-לאומיים לחרדים, ובין המחנות הפוליטיים. לכאורה, הפערים הללו הם "שבטיים" ואינם נתונים לגישור, אך הנתונים חושפים תמונה מורכבת יותר.
האם ניתן להבחין בין המחלוקות עצמן – שחלקן עמוקות – לבין העוינות והתחושה ש"השבט" האחר "קיצוני ובלתי-נסבל", שלעיתים קרובות גדולה מהפער הענייני? עד כמה החלוקה ה"שבטית" מושפעת מאלגוריתמים דיגיטליים? ועד כמה היא משפיעה על תחושת הביטחון האישי והלאומי שלנו?
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.
תכנים המתפרסמים בזירת הדמוקרטיה של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
שיעורי ההצבעה בבחירות הם גורם מרכזי ומכריע בתוצאות הבחירות, ולמרות זאת, השיח הפוליטי והתקשורתי אודותיהם דל. אמנם בשנים האחרונות דובר על שיעורי ההצבעה הנמוכים של האזרחים הערבים, אבל על שיעורי ההצבעה של היהודים מדברים רק מעט – אף שהשפעתם גדולה בהרבה.
דפוסי ההצבעה בארץ מקובעים ושבטיים. לרוב מספיק לדעת באיזה יישוב או שכונה אדם גר, לאיזה מעמד כלכלי הוא שייך, האם נולד בישראל ומהיכן הגיעה משפחתו, ומה השיוך הדתי שלו – כדי לנחש לאיזה גוש הוא מצביע. הרבה יותר קשה להשיב לשאלה אם אותו אדם בכלל הצביע בבחירות האחרונות ואם יצביע בבחירות הקרובות. לכן, השפעת שיעור ההצבעה על הבחירות כה מכרעת.
המבצר
תיעוד המלחמה שהכריזה ממשלת נתניהו על הדמוקרטיה הישראלית
אחד המיתוסים הנפוצים הוא שמצביעי השמאל והמרכז "אדישים", "פסיביים" ו"נשארים בבית", לעומת מצביעי הימין, שהם "נחושים" ו"מצביעים בהמוניהם". בפועל, המצב כמעט הפוך.
ביישובים מבוססים, שבהם רוב התושבים הצביעו ל"כחול-לבן" ו"יש עתיד", מפלגת העבודה ומרצ, שיעור ההצבעה היה גבוה בהרבה מאשר בערי הפריפריה, עיירות הפיתוח והשכונות שבהן המפלגה הגדולה ביותר היא הליכוד.
שיעורי ההצבעה הגבוהים ביותר אמנם קיימים במגזר הדתי-חרדי והדתי-לאומי, והנמוכים ביותר – במגזר הערבי. אבל בתווך נמצאים היהודים החילונים והמסורתיים, שמהווים קרוב לשני שלישים מהאוכלוסייה. ובקרב אלה, ככל שאנשים מצביעים למפלגות ימניות יותר שיעור ההצבעה שלהם נמוך יותר – ולהפך.
כך שאם כל בעלי זכות הבחירה היו מצביעים בבחירות האחונות, למשל, סביר להניח שמפלגות השמאל-מרכז היו קטנות יותר – ואילו הליכוד היה גדול יותר.
כך הם פני הדברים גם במפלגות ימין חילוניות אחרות, כמו "כולנו" ו"ישראל ביתנו" – גם הן היו גדולות יותר אם כל בעלי זכות ההצבעה היו מממשים אותה.
לליכוד ולימין החילוני יש, אפוא, מאגר גדול יותר של "מצביעים רדומים", כך שעלייה בשיעורי ההצבעה יכולה לעזור לנתניהו ולליכוד, וגם לליברמן – ולהכשיל את "כחול לבן" ומפלגת העבודה.
2. איך זה בא לידי ביטוי ברחבי הארץ?
בטבלה מתחת ניתן לראות כיצד ביישובים יהודיים שבהם "כחול-לבן" זכתה באפריל בקולות רבים יותר (רמת השרון, גבעתיים, מעגן מיכאל), נרשם שיעור הצבעה גבוה יותר משמעותית מאשר ביישובים שבהם נרשמה תמיכה גבוהה יותר בליכוד (קרית שמונה, דימונה).
שיעור הצבעה גבוה במיוחד נרשם ביישובים חרדיים ובהתנחלויות (כמו בני ברק, אלעד וקרני שומרון), ושיעור הצבעה נמוך במיוחד נרשם ביישובים ערביים (עראבה, חורפיש). ומה משותף כמעט לכל היישובים בטבלה? ירידה בשיעור ההצבעה לעומת בחירות 2015.
השינוי בשיעור ההצבעה ביישובים נבחרים:
יישוב
המפלגה הגדולה ביותר בבחירות 2019
אחוז הצבעה בבחירות 2015
אחוז הצבעה בבחירות ב2019
רמת השרון
כחול לבן (56%)
75%
73%
גבעתיים
כחול לבן (51%)
73%
71.5%
מעגן מיכאל
כחול לבן (52%)
71%
69%
ראשון לציון
כחול לבן והליכוד (34% כל אחת)
71%
68%
אשדוד
הליכוד (34%)
67%
65%
מגדל העמק
הליכוד (34%)
65%
63%
קרית שמונה
הליכוד (49%)
61%
60%
דימונה
הליכוד (56%)
61%
60%
אלעד
ש"ס (46%)
89%
85%
בני ברק
יהדות התורה (62%)
80%
77%
קרני שומרון
איחוד מפלגות הימין (31%)
77%
77%
נצרת
חד"ש-תע"ל (54%)
61%
40%
עראבה
חד"ש-תע"ל (70%)
72%
59%
חורפיש
כחול-לבן (35%)
53%
53%
2. מה גורם לאנשים ללכת לקלפי?
פרופ' גדעון רהט מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, עמית במכון הישראלי לדמוקרטיה, סבור שההבדל בין אחוזי ההצבעה בין מגזרים בישראל נובע דווקא מסיבות חברתיות אוניברסליות.
"אנשים עם השכלה והכנסה גבוהים יותר מעורבים יותר פוליטית, חברים יותר במפלגות ומשתתפים יותר בבחירות. ככה זה בהרבה מדינות בעולם, בכל המדינות שבדקתי לגביהן את הנושא", הוא אומר.
"ככל שאנשים משכילים ועשירים יותר, וקרובים יותר למרכז הכלכלי-תרבותי של המדינה, הם מרגישים יותר כ'בעלי מניות', חשים שהמדינה 'שלהם' ורוצים לתת לשיטה לגיטימציה", מוסיף רהט.
"ככל שאנשים משכילים ועשירים יותר, וקרובים יותר למרכז הכלכלי-תרבותי של המדינה, הם מרגישים יותר כ'בעלי מניות', חשים שהמדינה 'שלהם' ורוצים לתת לשיטה לגיטימציה"
"לכן, המצביעים הפוטנציאליים של השמאל-מרכז מצביעים יותר מהמצביעים הפוטנציאליים של הימין. אצל הדתיים והערבים זה עובד הפוך, אבל במיינסטרים של החברה הישראלית, אחוזי ההצבעה הם בעיקר אתגר של הימין".
"כדי לגרום לאנשים משכבות חלשות להצביע, צריך ליצור אווירת תחרות ואיום, תחושה שהמדינה נמצאת בסכנה ובהתמודדות קיומית, של 'אנחנו' ו'הם' ושכל קול יכול להציל אותנו מ'הם'. תחושה כזו נותנת לאנשים הרגשה שהם משפיעים.
רהט מתייחס לאמירה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בבחירות ב-2015 על כך ש"המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי", כאל ההצלחה גדולה.
"שיעורי ההצבעה קפצו ב-15%, במיוחד ביישובים שבהם נמצא האלקטורט של נתניהו, ואין ספק שלתרגיל של נתניהו היה חלק גדול בזה. הוא יצר אווירת מתח ואיום שהעלתה את אחוזי ההצבעה בשני הצדדים – גם אצל הערבים. ועדיין, הזינוק בשיעורי ההצבעה לליכוד והרשימה המשותפת הגדיל יותר את הליכוד".
יש טענה לפיה כדי להעלות את שיעורי ההצבעה של החלשים, על הפוליטיקאים לעסוק יותר בקשיי היום-יום: שכר, דיור, קצבאות, בריאות. אתה מסכים?
"אני חושש שזו משאלת לב. במערכת הבחירות ב-2006, עמיר פרץ, מנהיג פועלים מזרחי מהדרום, עשה קמפיין שכולו חברתי.
"מצד אחד, פרץ שבר את מפת הגושים והצליח יותר מכל מנהיג אחר במפלגת העבודה לקחת קולות ממעוזי הליכוד, קולות שחזרו לליכוד בבחירות הבאות.
"מצד שני, אחוזי ההצבעה באותה מערכת בחירות היו הנמוכים בתולדות המדינה, והירידה בהצבעה הייתה חדה במיוחד בפריפריה. כך שהאג'נדה החברתית יכולה להשפיע על מי שכבר מצביע, אבל לא להעלות את שיעורי ההצבעה".
בקרב מצביעי השמאל-מרכז, אחרי הרבה שנות שלטון ימין, יש שיח שמדבר על פסיביות וייאוש, שאומר "אנחנו כבר לא מרגישים שייכים". השיח הזה לא סותר את מה שאתה אומר על תחושת שייכות גדולה יותר אצל אותם מצביעים?
"הוא סותר, אבל זה שיח שלא מתבטא בנתונים ואני לא מכיר מחקר שמאושש אותו. ייתכן שזאת פשוט 'פריקת קיטור', ייתכן שיש ירידה בתחושת השייכות בשמאל-מרכז, אבל היא עדיין גבוהה יותר מאשר אצל מצביעי ימין, וייתכן שזה יבוא לידי ביטוי בירידה עתידית באחוזי ההצבעה בשמאל-מרכז".
אחוזי הצבעה בבחירות לכנסת
אחוזי הצבעה בבחירות לכנסת
1965
1969
1973
1977
1981
1984
1988
1992
1996
1999
2003
2006
2009
2013
2015
2019
78.5%
79%
77%
79%
80%
77%
79%
80%
77%
79%
68%
63%
65%
68%
72%
68%
3. מדוע שיעור ההצבעה בישראל יורד?
שיעורי ההצבעה בישראל ירדו במשך השנים בתלילות. משנות ה-50 עד שנות ה-90 עמדו שיעורי ההצבעה לכנסת באופן קבוע בין 77% ל-83% מבעלי זכות הבחירה. בבחירות לכנסת ה-16 בשנת 2003 צנח שיעור ההצבעה ל-68.9%, וב-2006 הצביעו רק 63.5%. מאז שיעורי ההצבעה עלו מעט וב-2015 הם הגיעו ל72.3%. בבחירות לכנסת ה-21 באפריל השנה שוב ירד שיעור ההצבעה ל-67.9%.
הירידה בשיעורי ההצבעה הייתה משותפת לכל מגזרי החברה הישראלית, אבל קצב הירידה ושיעורי ההצבעה שונים באופן חד ממגזר למגזר.
"הירידה בשיעורי ההצבעה היא תופעה שהתרחשה בהרבה מדינות וקשורה לאינדיבידואליזציה של החברה", אומר רהט, "היא לא קרתה במדינות שבהן תמיד היו אחוזי הצבעה נמוכים, כמו ארצות הברית, אבל קרתה ברוב המדינות המערביות שבהן היו בעבר אחוזי הצבעה גבוהים.
גידי רהט (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)
"פעם המפלגות היו חזקות יותר, והיה להן כושר מוביליזציה גבוה. אנשים רבים היו חברי מפלגה וכל חבר מפלגה גרר איתו אנשים לקלפי. מאחורי המפלגות עמדו גופים קהילתיים חזקים. באירופה בשנות ה-60, הכנסייה עמדה מאחורי הימין והאיגודים המקצועיים מאחורי השמאל.
"הגופים הללו נתנו לאנשים תחושת שייכות וקהילה שבה הם נפגשו ודחפו אלה את אלה להצביע. האיגוד המקצועי היה גם קבוצת כדורגל ובארץ גם קופת חולים ואפילו בנק. ההצבעה הייתה פועל יוצא. מאז הפכנו לאוסף אינדיבידואלים. אפילו בקיבוצים כבר אין חדר אוכל שבו נפגשים".
"בישראל קרו שני דברים ייחודיים: ראשית, התהליך הזה פסח על הדתיים. באירופה האיגודים המקצועיים והכנסיות התרוקנו – בארץ בתי הכנסת נשארו מלאים והדתיים עדיין פועלים כקהילה, וזה מתבטא באחוזי ההצבעה שלהם".
"שנית, התהליך בארץ התרחש מאוחר, בבחירות 2001 ו-2003, ואני חושב שזה קשור למהפך של 1977 שיצר כמעט שוויון קבוע בין הגושים, ותיקו יוצר את האווירה התחרותית שמביאה אנשים לקלפי. אריק שרון שבר את התיקו. מאז התוצאות נתפסות כצפויות מראש, והירידה באחוזי ההצבעה הגיעה גם אלינו".
הציבוריות הישראלית בשנות ה-80 וה-90 הייתה עסוקה בשאלת עתיד השטחים, וזה גם היה הנושא המרכזי במערכות הבחירות. מאז האינתיפאדה השנייה, הבעיה הזאת כמעט הודחקה מהשיח. זה קשור לירידה בהצבעה?
"כן, בעקיפין: עד האינתיפאדה הוויכוח על השטחים היה חלק מרכזי בתחרות בין הגושים, שמשכה אנשים לקלפי. האינתיפאדה יצרה קונצנזוס – בהתחלה בעד נסיגה ואחר כך לגישה שאין פרטנר. קונצנזוס מוריד מוטיבציה להצביע".
בנימין נתניהו, ערב הקדמת הבחירות (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner)
4. מה יקרה בבחירות הקרובות בספטמבר?
כאשר אני שואל פרופ' רהט איך, להערכתו, תשפיע הקדמת הבחירות הקרובות על אחוזי ההצבעה, הוא משיב כי "בחירות חוזרות, במדינה שבה גם ככה לרוב מקדימים אותן, עשויות ליצור תופעה שנקראת 'עייפות המצביעים' (voter's fatigue). בשווייץ, למשל, יש אחוזי הצבעה נמוכים, כי שם מצביעים כמה פעמים בשנה על חוקים במשאלי עם.
"בעולם יש יחס הפוך בין מספר מערכות הבחירות לשיעור הצבעה: ה'התעייפות' היא לא מהליכה פיזית לקלפי, אלא מתחושה שהקול שלך חסר משמעות ומיותר".
ה'התעייפות' הזאת תהיה לדעתך כללית וחוצת-מגזרים או שיש מגזרים ש'יתעייפו' יותר ויצביעו פחות – מה שישפיע על תוצאת הבחירות?
"ההשפעה לא תהיה אחידה. בשני הציבורים עם שיעורי ההצבעה הכי נמוכים – הערבים והעולים – יכולה להיות דווקא עלייה באחוזי ההצבעה, בגלל אווירה תחרותית יותר. אם הרשימות הערביות יתאחדו שוב, סביר שיותר ערבים יצביעו כמו שההליכה הנפרדת הפחיתה בצורה חדה את אחוזי ההצבעה שלהם.
"ההתעייפות תורגש במיוחד בפריפריה, במעוזים של הליכוד. העייפות הכללית עשויה להשתלב אצל מצביעי נתניהו בכעס על הקדמת הבחירות. זה לא אומר שהם יצביעו לגנץ"
"בציבור העולים, ליברמן הצליח ליצור תחושה של רלוונטיות ואתגר שתמריץ בוחרים לקלפי. לא ברור אם העולים יצביעו דווקא לליברמן עצמו או למפלגות אחרות, 'כחול לבן' למשל. די ברור שתהיה הסתערות על הקול הרוסי והליכה חזקה של הליכוד על הראש האישי של ליברמן, ואלה גורמים שממריצים הצבעה.
"הציבורים שבהם יש שיעורי הצבעה גבוהים – קודם כל הציבור הדתי ואחריו הציבור החילוני המבוסס – ימשיכו להצביע בגלל תחושת השייכות והתחושה שגנץ קיבל מועד ב' לניסיון להפיל את נתניהו".
"לכן אני חושב שההתעייפות תורגש במיוחד בפריפריה, במקומות שבהם מצביעים לליכוד. העייפות הכללית עשויה להשתלב אצל מצביעי נתניהו בכעס על הקדמת הבחירות. זה לא אומר שהם יצביעו לגנץ, וסביר יותר שהם יגיבו כפי שהגיבו במערכות בחירות קודמות ורק במספרים גבוהים יותר: 'לא נצביע לשמאל, אבל גם לא לביבי, אלא פשוט לא נצביע בכלל'. אחוזי ההצבעה במעוזי הליכוד במערכת הבחירות הזאת הם האתגר הכי גדול של נתניהו".
שר החוץ גדעון סער במשרד החוץ בירושלים, 8 בספטמבר 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)
לאחר שנכנס לתוקף האיסור ההולנדי על יבוא מוצרים מעסקים ישראליים בגדה, במזרח ירושלים וברמת הגולן, הודיע משרד החוץ להולנד כי האישורים הדיפלומטיים שהנפיקה ישראל לדיפלומטים ההולנדים המשרתים ברמאללה יפקע בתוך שבעה ימים, וכך גם החסינויות והזכויות הנלוות אליו.
"לאור כניסתו לתוקף בשבוע שעבר של צו האוסר על יבוא וסחר במוצרים מיהודה ושומרון, מזרח ירושלים ורמת הגולן, הודענו הערב לשגרירות הולנד בישראל, כי על הדיפלומטים ההולנדים הפועלים ברמאללה להחזיר בתוך 7 ימים את התיעוד הדיפלומטי שהונפק להם על ידי ישראל. בתום תקופה זו – יפקעו החסינויות והזכויות שהוענקו להם על ידי מדינת ישראל במסגרת זו", כתב שר החוץ גדעון סער ברשת X.
"ככל שהולנד מעוניינת להמשיך ולייצג האינטרסים שלה מול הפלסטינים, היא יכולה לעשות זאת משטחי הרשות הפלסטינית ולא משטחה של מדינת ישראל", הוסיף.
בחודש שעבר הרחיקה ישראל את הנציגות ההולנדית ממרכז התיאום הבינלאומי לרצועת עזה בקריית גת, לאחר שממשלת הולנד הודיעה על איסור סחר עם ההתנחלויות.
סער כתב: "כזכור, בחודש שעבר הרחקנו את הנציגות ההולנדית ממרכז התמיכה הבינלאומי לעזה הפועל מקריית גת בעקבות פעילות ממשלת הולנד נגד ישראל".
"אני חוזר ומדגיש, כי ישראל לא תעבור לסדר היום על מהלכים שנועדו לפגוע בה. כל מדינה שתפעל באופן עוין וחד צדדי נגד ישראל – תאבד מהשפעתה ומהרלוונטיות שלה באזור", הוסיף.
סער גם האשים את מדיניות ממשלת הולנד בכך שהיא מלבה אנטישמיות במדינה. "כמו כן, אני מדגיש את הצורך הדחוף לטפל באנטישמיות ובהסתה הגואה בגלוי ברחובות הולנד. לא רק שאנטישמיות והסתה גלויה זאת אינה זוכה לטיפול משמעותי, אלא שמדיניותה האנטי ישראלית של ממשלת הולנד – מזינה אותה".
נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן מאזין לנשיא סומליה חסן שייח מוחמוד במסיבת עיתונאים משותפת באיסטנבול, טורקיה, בתצלום ארכיון מ-30 בדצמבר 2025. (צילום: AP Photo/Khalil Hamra)
ראש הממשלה בנימין נתניהו הנחה את המחלקה הבינלאומית במערך הייעוץ והחקיקה שבמשרד המשפטי וצוות בין־משרדי לגבש תשתית משפטית נגד נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, שאיתה ניתן יהיה לפנות לבית הדין הפלילי הבינלאומי שבהאג, כך דיווח הערב אבישי גרינצייג ב־i24NEWS.
ההנחיה ניתנה לאחר שארדואן הודיע שפנה לאינטרפול במטרה לקדם את מעצרו של נתניהו.
המידע שנאסף, או שייאסף, אמור לעסוק בפגיעה במיעוט הכורדי ובתמיכה בחמאס.
ישראל לא בהכרח תשאף להגיש בפועל את התיק שתגבש לבית הדין, אך הוא יוכל לשמש אותה כדי להרתיע את טורקיה מלפעול נגד ירושלים.
בנאום באו"ם הציג נתניהו את קטאר כאחד האיומים המרכזיים על ישראל: מדינה שמשקיעה מיליארדים בהפצת תעמולה אנטי-ישראלית, מממנת גופים ואמצעי תקשורת העוינים את ישראל ומארחת את הנהגת חמאס.
אלא שבמקביל למתקפה החריפה על קטאר בזירה הבינלאומית, בסביבתו הקרובה של נתניהו התנהלה פעילות הקשורה לקידום האינטרסים של קטאר: יועצו הקרוב יונתן אוריך קיבל, לפי ממצאי החקירה שפורסמו, כ-18 אלף דולר בחודש במסגרת פרויקט השפעה תודעתי שנועד לקדם את תדמיתה של קטאר (פרשת קטארגייט).
אורי טל טנא עובד 25 שנים בחברת פינטק מובילה, עם התמחות מתמטית ופיננסית. בעל טור בעיתון "כלכליסט" מאז היווסדו. כותב בעיקר בתחום שוק ההון. בוגר תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב.
תכנים המתפרסמים בזירת הדמוקרטיה של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
יש סרטים שמספרים סיפור, יש סרטים שהסערה הציבורית סביבם הופכת בעצמה לסיפור, ויש סרטים שהם גם וגם. סרטם התיעודי של יובל אברהם ורחל שור, "נז"א – נזק אגבי", שזכה בפרס בפסטיבל ונציה, הוא מן הסוג האחרון.
הסרט, המבוסס על עדויות אנונימיות של 24 חיילים וקציני מודיעין ששירתו בעזה, אינו עוסק רק בתוצאות ההפצצות, אלא במנגנון שקדם להן: באיסוף המידע, בבחירת המטרות, בהערכת מספר האזרחים שעשויים להיפגע ובשאלה מה נחשב ל"נזק אגבי" מוצדק. אולם נדמה כי הסערה הציבורית שהתעוררה סביב הסרט מחמיצה את השאלה העמוקה שהוא מציב בפני החברה הישראלית.
ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב ובמכון ליאו בק, ירושלים. חבר אגודת הסופרים.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הכותב כנראה לא יודע מה זאת לחימה בשטח אורבני או שלא עשה שירות צבאי. בכל מלחמה שהייתה במאה ה-21 נפגעו אזרחים. שאל את 40000 האזרחים שנהרגו באפגניסטאן או בעירק כנז"א של ארה"ב והקואליציה נג... המשך קריאה
הכותב כנראה לא יודע מה זאת לחימה בשטח אורבני או שלא עשה שירות צבאי. בכל מלחמה שהייתה במאה ה-21 נפגעו אזרחים. שאל את 40000 האזרחים שנהרגו באפגניסטאן או בעירק כנז"א של ארה"ב והקואליציה נגד דאעש. כמובן זה בנוסף 40-60 אלף מחבלים שחוסלו בכל אחת מהמלחמות. יש גם נז"א סוביטי ונז"א אוקראיני. אני לא מדבר על מדינות באפריקה או באסיה ששם אין בכלל מושג כזה. צבאות מודרניים מגדירים לחימה אורבנית כיחס בין חמוש/לוחם ללא מעורב. יחס של 1:3 – 1:5. המלחמה בעזה אינה שונה מכך ונמצאת ברף התחתון של נז"א רף מוסרי מאוד של 1:2. על כל מחבל הרוג יש עוד שני לא מעורבים מתים. דווקא השימוש במושג הזה מראה את הרגישות הצבאית לחיי אדם ובמיוחד בצה"ל שהצליחו באופן יחסי לפגוע במינימום לא-מעורבים.
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
לכל
תגובהופוסט
עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
בונוס:
הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו