האתגרים העצומים של דיירות ודיירים על הרצף האוטיסטי, במסגרות חוץ-ביתיות בזמן מלחמה "חרבות ברזל": התמודדות עם פינוי ומעבר משגרה לחירום.

*  *  *

מעל תשעה חודשים שמדינת ישראל במלחמה. נקודת הפתיחה המטלטלת של ה-7 באוקטובר השאירה בכולנו משקעים עמוקים וכואבים. המלחמה הזאת מרגישה אחרת – היא אישית יותר, מטלטלת וכואבת עמוק בבטן.

המשימה הראשונה לה נדרשתי מייד עם פרוץ המלחמה, הייתה לפנות את הדיירות והדיירים שלנו שעל הרצף האוטיסטי (ASD), החיים בדיור חוץ-ביתי, מהדרום (שדרות ונתיבות) למרכז הארץ. פינוי הדיירים נעשה בבוקר ה-8 באוקטובר, עת מדינת ישראל כולה הופצצה ללא הפסקה מכיוון רצועת עזה.

המשימה הראשונה לה נדרשתי מייד עם פרוץ המלחמה, הייתה לפנות את דיירנו שעל הרצף האוטיסטי מהדרום (שדרות ונתיבות) למרכז הארץ. זה נעשה בבוקר ה-8 באוקטובר, עת המדינה כולה הופצצה ללא הרף מעזה

גם צוות המטפלים נדרש להתפנות יחד עם הדיירים. הפינוי עצמו הוא חוויה מבלבלת ומטלטלת. הרעש, המהומה והצורך לעזוב במהירות הם ללא ספק חוויות טראומטיות עבור דיירות ודיירים על הרצף האוטיסטי.

אנשים על הרצף האוטיסטי מתקשים בעיבוד שינויים פתאומיים, והמעבר לסביבה חדשה שאינה מוכרת יכולה להיות חוויה מבלבלת ומפחידה. המציאות הקשה המתוארת בתקשורת, לה כולנו חשופים כל הזמן, עם התיאורים קשים של לחימה בעזה ובצפון והאתגרים הנוגעים בחטופות ובחטופים – מעצימים את תחושת החרדה והלחץ, במיוחד עבור הדיירות והדיירים שלנו.

עבור א.נשים על הרצף האוטיסטי החיים בדיור חוץ-ביתי (Out-of-home housing), מצב מלחמה הוא פי כמה וכמה מורכב, קשה ומאתגר. מלחמה היא מציאות מורכבת ומאתגרת.

רעשים פתאומיים כמו אזעקות, שינויים פתאומיים במרחב הפיזי במהלך ריצה למרחב מוגן, והצורך להישאר לתקופות ממושכות בחלל קטן וסגור, יוצרים מצבי דחק (Stress situations) שעשויים להוביל לתגובות ולהתנהגויות שליליות.

א.נשים על הרצף האוטיסטי מתקשים כבר בשגרת יומם הרגילה להתמודד עם שינויים, וזקוקים לשגרה קבועה וידועה מראש על מנת לשלוט במציאות חייהם. הם חווים אזעקת "צבע אדום" ואת הריצה למרחבים מוגנים שבאה בעקבותיה כאובדן שליטה מוחלט של המציאות.

רעשים פתאומיים כאזעקות, שינויים פתאומיים במרחב הפיזי במהלך ריצה למרחב מוגן, והצורך להישאר לתקופות ממושכות בחלל קטן וסגור, יוצרים מצבי דחק, שעשויים להוביל לתגובות ולהתנהגויות שליליות

כאשר א.נשים על הרצף האוטיסטי חווים אובדן שליטה מוחלט של המציאות, ההשלכות יכולות להיות קשות ומאתגרות. מציאות זו, מוביל לתגובות קיצוניות כמו התמוטטות אוטיסטית (Autistic Meltdown).

במהלך התמוטטות שכזו, האדם עלול להפגין התנהגויות חריגות כמו צעקות, בכי, התנהגויות חזרתיות הממוקדות בגוף (Body-focused Repetitive Behaviors) ולעיתים אף אגרסיביות כלפי עצמו או כלפי אחרים. תגובות אלו הן ביטוי למצוקה העזה שא.נשים על הרצף האוטיסטי חשים ולקושי שלהם בעיבוד ובהתמודדות עם מציאות משתנה.

התמודדות עם אובדן השליטה מחייבת תמיכה מתמשכת מצד המטפלים, הבנה והתייחסות מותאמת לצרכיהם הייחודיים במצבי דחק (stressful situations). יש ליצור סביבה תומכת ומרגיעה, להפחית גירויים חיצוניים שעלולים להזיק, ולעזור להם לפתח אסטרטגיות עצמיות לניהול מצבים שבהם הם חשים אובדן שליטה.

מצב המלחמה המתמשך משפיע לרעה על מצבם הנפשי של הדיירות והדיירים במעונות ובהוסטלים השונים במדינת ישראל, ומחזק לצעירנו פעם אחר פעם את תחושת חוסר השליטה שהם חווים.

חרדה גבוהה, דיכאון (Depression), ומתח נפשי (Psychological Stress) עלולים להוביל להתדרדרות במצב התפקודי של אנשים על הרצף האוטיסטי ולהופעת מצבים מאתגרים דוגמת אותה "התמוטטות אוטיסטית" שציינתי קודם, תגובות קיצונית של הנמכה או עצירת פעולות היומיום – ADL (Activities of Daily Living) בעקבות יתר לחץ.

כאשר א.נשים על הרצף האוטיסטי חווים אובדן שליטה מוחלט של המציאות, ההשלכות יכולות להיות קשות ומאתגרות. מציאות זו, מובילה לתגובות קיצוניות כמו התמוטטות אוטיסטית, שמחייבת תמיכה מתמשכת מצד המטפלים

במקרים קשים יותר ייתכנו התפרצויות של התנהגויות אלימות (Violent outbursts) או שקיעה להשתבללות של דיכאון עמוק. במציאות שכזו הדיירים והדיירות מתקשים להביע את רגשותיהם ולקיים אינטראקציה מותאמת עם הסביבה. מצב זה מסכן את הדיירות והדיירים עצמם ולעיתים את אלו הנמצאים בסביבתם.

למידה וההכנה של א.נשי הצוות ושל הדיירים והדיירות עצמם לסיטואציות כאלה (תרגול והכנה למצבי חירום) עשויה לסייע בהקלה בהתמודדות עם החוויה. כאשר ישנה תמיכה רגשית ופיזית מצידם של א.נשי הצוות המטפל, מהמשפחה ומהקהילה, קל יותר לנהל את הסיטואציה בצורה מיטבית.

המורכבות הבלתי אפשרית בה נתונים צוותי הטיפול במעונות, בהוסטלים ובדירות המשולבות בקהילה היא עצומה. רבים מהם פונו בעצמם מבתיהם, לרבים מהם יש בני ובנות משפחה המשרתים בסדיר ובמילואים הנמצאים ממש ברגעים אלו באזורי לחימה.

הם נדרשים לתמוך ולטפל בדיירות ובדיירים אשר על שלומם, מוגנותם וחירותם הם מופקדים תוך כדי ניהול מאבק אישי, כלכלי ומשפחתי לשמירה על יציבותם הרגשית והנפשית, ועל הבית והמשפחה עצמם.

דווקא עכשיו, בעיצומה של מלחמה ארוכה וקשה, החברה כולה צריכה להביט, ולו לרגע קצר, באתגרים הייחודיים עימם מתמודדים דיירות ודיירים במסגרות חוץ ביתיות על הרצף האוטיסטי ולהעניק להם את התמיכה, העידוד וההבנה הנדרשת.

המורכבות הבלתי אפשרית בה נתונים צוותי הטיפול במעונות, בהוסטלים ובדירות המשולבות בקהילה היא עצומה. רבים מהם פונו בעצמם מבתיהם, ולרבים יש בני משפחה המשרתים בסדיר ובמילואים

יש לקוות כי בעתיד נצליח לפתח תכניות חירום מותאמות, שיוכלו להקל על תהליכי פינוי בחירום ולהעניק לדיירות ודיירים במסגרות החוץ-ביתיות סביבה ביתית/קהילתית כמה שיותר יציבה ובטוחה גם בזמנים של חוסר ודאות.

נשוי ואב לחמישה. איש חינוך (17 שנות ניהול תיכון) – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנחה קבוצות וצוותים חינוכיים. מנכ"ל בית עדן.