על רקע פעילותו השערורייתית של ערוץ 14, ניתן היה לצפות מהערוצים האחרים לנהוג בצורה מקצועית יותר. במקרים רבים אין זה כך. מובנת העובדה שיום השנה למלחמת יום הכיפורים כמעט ולא זכה להתייחסות.

ככל שיום השנה למלחמת יום הכיפורים כן זכה להתייחסות, היה זה בהקשר לאירועי אוקטובר 2023, ובלטה בה התייחסות שולית: תיעוד על "חשיפה", כביכול, של "דיון קבינט", כביכול. הדיווח על כך מעיד על דרכה של התקשורת הממוסדת להתמסר לדיווח מסולף שנמסר לה, לא לבחון אותו אלא להעביר את הסילוף לציבור.

במעט שעסק ביום השנה למלחמת יום הכיפורים, בלטה התייחסות שולית: תיעוד על "חשיפה" כביכול, של "דיון קבינט" כביכול. הדיווח מעיד על דרכה של התקשורת הממוסדת להתמסר לדיווח מסולף שנמסר לה

וחשוב לא פחות – התייחסותם השטחית של ערוצי התקשורת לתיעוד זה החמיצה את הלקחים החשובים שניתן ונדרש להפיק גם כיום מתיעוד היסטורי.

באשר לסילוף הפרטים: בניגוד לפרסום, לא מדובר בחשיפה. התיעוד מוכר וזכה להתייחסות ראויה. בניגוד לפרסום, כלל לא היה זה דיון קבינט. זה היה מפגש רב משתתפים של כחמישים (50!) קציני המטכ"ל והפיקוד הבכיר עם ראש הממשלה ושר הביטחון. די לעיין בדף הראשון של התיעוד כדי לראות את כותרת המפגש ואת רשימת המשתתפים בו.

הרמטכ"ל זימן את המפגש כדי שבכירי הצבא ישמיעו, כדבריו, "השגות ושאלות" על מהלכי הממשלה באותם הימים: הסכמתה להסיר את הסגר מהארמיה השלישית ולדון בנסיגת צה"ל מהשטח שכבש ממערב לתעלה ומשטח נוסף מזרחית לה.

"השיחה תהיה חופשית", אמר דדו אלעזר לקצינים לפני שגולדה מאיר ומשה דיין הצטרפו אליו, "ואתם בהחלט יכולים לחזור על דברים שנאמרו בשני הדיונים הקודמים בהקשר לנושאים המדיניים שעומדים על הפרק". כך אכן נהגו האלופים.

האלוף בני פלד: "יש הרגשה כללית שגורלנו כבר לא בידינו ואנחנו מיטלטלים, אנחנו לא נוהגים את הספינה בעצמנו". והאלוף (מיל') אריאל שרון: "האנשים מבינים שמה שיש בידינו היום, מעבר לתעלה, זה קלף מיקוח העיקרי או היחידי שיש לנו ושהוא קלף מיקוח ממדרגה ראשונה".

גולדה הגנה על הצורך להתחשב בהנרי קיסינג'ר. ובלשונה: "אני אומרת שהעם היהודי קיבל אלוהים אחד, מונוגמיה, בעל אחד ואישה אחת, גם ידיד אחד". היא אכן עמדה על כך שאסור לישראל לגלות חולשה, אבל הסבירה שלשם כך נדרש הסיוע האמריקאי, סיוע שכדבריה אינו מובן מאליו, "שכל זמן שאין שלום יש מלחמה… אז המיליארדים [הנדרשים למלחמה] זה לא כך שהם מונחים [לרשות ישראל], אפילו לא אצל ניקסון". בנושא זה אף הוסיפה: "ואם אנו צריכים להיות בגולה, אז טוב ששישה מיליון יתרכזו באמריקה. יש להם השפעה".

בניגוד לפרסום, לא מדובר בחשיפה. התיעוד מוכר וזכה להתייחסות ראויה. בניגוד לפרסום, זה לא היה דיון קבינט, אלא מפגש רב משתתפים של כ-50 קציני המטכ"ל והפיקוד הבכיר עם רה"מ ושר הביטחון

אלא שערוצי התקשורת דבררו לציבור רק את הציטוט הסלקטיבי שנמסר להם: "הרבה דברים יסלחו לנו, דבר אחד לא – זה החולשה. ברגע שאנחנו נהיה רשומים כחלשים זה ייגמר", ציטוט שהוצא מהקשרו, מסלף את תוכן דבריה ומעלים את מהות הדיון שרלוונטי גם להיום.

התקשורת, בדווחה על "החשיפה", החמיצה עניין חשוב יותר. מתיעוד המפגש עולה, שהמערכת המדינית והצבאית עדיין לא עמדה על כך שכבר כשנה קודם לאוקטובר 1973 חל מפנה במציאות המדינית.

מפנה זה קיבל ביטוי ביוזמה של ריצ'רד ניקסון וקיסינג'ר לקדם מהלך מדיני לנורמליזציה בין ישראל ומצרים, במתווה למשא ומתן אותו הציג קיסינג'ר למאיר כדי להגיע להסכם שלום. הסכם שייושם במשך זמן ארוך ובשלבים, אשר הראשון בהם אמור היה להסתיים בספטמבר 1973 בהסכם מסגרת. הסכם שעל פרטיו ויישומו ימשיכו לדון לאחר מכן וללא הגבלת זמן.

האמריקאים ראו במתווה, שהתבסס על ריבונות על סיני למצרים וביטחון לישראל, אינטרס ישראלי וגם חלופה למלחמה שהכול ידעו שתתרחש בקרוב, "בחצי השני של הקיץ", כדברי דיין. גולדה, כידוע, דחתה בזלזול את המתווה. "הג'וק של קיסינג'ר" הגדירה אותו, ואף הסתירה מהמערכת הצבאית ומחברי הממשלה את המידע עליו.

הדיווח התקשורתי על "הדיון בקבינט" נמנע מלדווח, שגם לאחר המלחמה התעקשה גולדה להגן על דרישתה לסיפוח חלק גדול מסיני גם במסגרת שלום מלא, עמדה שלפני המלחמה עצרה את היוזמה האמריקאית. "אני התחזקתי בעמדתי שלו חלילה היינו נגררים אחרי אלה שהבטיחו לנו שמעבר לגבול הבינלאומי מונח שלום, מוכן בשבילנו, שלום כפי שאנחנו רוצים להבין אותו, אז אוי ואבוי הייתה לנו", לשון דבריה לראשי הצבא.

אלא שערוצי התקשורת דבררו לציבור רק את הציטוט הסלקטיבי: "…ברגע שאנחנו נהיה רשומים כחלשים זה ייגמר", ציטוט שהוצא מהקשרו, מסלף את תוכן דבריה ומעלים את מהות הדיון שרלוונטי גם להיום

חשוב עוד יותר, גולדה ואיתה גם ראשי הצבא לא עמדו על כך שקיסינג'ר כבר החל ביישום המתווה שלו בתאום מלא עם אנואר סאדאת. מהלך זה קיבל ביטוי חודשיים מאוחר יותר, בינואר, בהסכם הפרדת הכוחות בין ישראל ומצרים ונמשך בהסכם הפרדת הכוחות בין ישראל וסוריה שיושם בקיץ 1974. הסכם לפיו אפשר להתקדם, במהלך 1975, להסכם הביניים בסיני. את המתווה של קיסינג'ר בדרך לשלום השלים סאדאת ב-1977 מול ממשל אחר בארצות הברית ומול ראש ממשלה אחר בישראל.

הדיווח בשבוע שעבר על "חשיפת" התיעוד מנובמבר 1973 – לא זו בלבד שלא היה נכון, הוא החמיץ את תרומתו לדיון החשוב לענייני היום – התייחסותה של ישראל ליוזמה אמריקאית וההכרה שהיא תואמת את האינטרס הישראלי.

ד"ר יגאל קיפניס. היסטוריון. חוקר את ההיסטוריה המדינית של ישראל. חקלאי וחבר מושב מעלה גמלא. מחבר הספרים: 1982, לבנון הדרך למלחמה; 1973, הדרך למלחמה; הגולן שהיה כמפלצת, הגולן בין סוריה וישראל. חבר פורום 555 של טייסי חיל האוויר בעבר.