בחג הפסח הזה, כשישבנו סביב השולחן וסיפרנו שוב את סיפור יציאת מצרים, שאלתי את עצמי: מהו הסיפור שאנחנו באמת מספרים – ומהו הסיפור שאנחנו שוכחים לספר?
ההגדה של פסח, על פי המסורת, מספרת את סיפורו של עם שהשתחרר משעבוד לחירות, בסיוע אלוהי. יש המאמינים בכך באמונה שלמה, אחרים רואים בטקסט תיעוד היסטורי מיתי, שמחבר את העם היהודי למכנה משותף של זיכרון ומסורת. אך מאחורי הסיפור המוכר עולה שאלה טורדת מנוחה: אם אכן יצאנו מעבדות, כיצד זה שבכל דור אנחנו ממשיכים להקריב את בכורינו?
ד"ר רתם סיון הופמן היא רופאה מומחית לרדיולוגיה אבחנתית. מצנתרת מוח ומנהלת מכון הדימות בבית החולים מאיר. אמא ללוחם בחטיבת הקומנדו (במיל.), לצוער בקורס חובלים ולמתבגרת. ממובילות תנועת "אמא ערה" וחברה בחוג להנעה מדינית של מפלגת הדמוקרטים.
מהות הסכסוך עם הפלסטינים טמונה בחינוך. אי אפשר לשנות את המציאות בלי שינוי יסודי בתרבות השורשית שמצמיחה צעירים, אשר מוחם מתוכנת לשנאה ואלימות. הפילוסופיה החינוכית מכוונת את העשייה החינוכית, שמעצבת את השקפת העולם ואת התנהגותם של בני אדם.
כל מי שעוקב אחרי ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית גם בימים אלה, יודע שחדירת מערכת ההסתה והשנאה כלפי היהודים ומדינת ישראל בבתי הספר סללה את הדרך לטיפוח הטרור, האלימות והחורבן.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.
בימים האחרונים ניסה צה"ל להתנקש במוחמד סנוואר, מנהיג חמאס ברצועה, באמצעות תקיפה ממוקדת מהאוויר. זאת, במטרה לפגוע במתחם פיקוד ושליטה תת-קרקעי מתחת לבית החולים האירופי בחאן יונס, בו שהו ככל הנראה סנוואר ובכירי חמאס נוספים.
על פי הדיווחים, סנוואר ככל הנראה נפגע במתקפה הממוקדת, אך גם אם נפצע ואף חוסל, הרי שמטרותיו של המבצע בעת הרגישה הזו אינן לגמרי ברורות. מהבחינה הסימבולית, ניתן להניח כי חיסולו של סנוואר אמור בין השאר לשדר מסר הרתעתי, לערער את מערך הפיקוד הבכיר של הארגון ולהניע מהלך שיוביל אולי לקריסתו מלמעלה.
ד"ר יונתן אילן, מרצה בכיר וחוקר בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן. תחומי מחקר עיקריים: התרבות הויזואלית על שלל גווניה (ובמיוחד צילום, טלוויזיה); חדשות וייצורן (ובככל זה ארגוני חדשות בזירה המקומית והבינלאומית); ארגוני מדיה
עשן בלי גבול
"אחרי ההתרסקות - המדינה תצטרך להתעורר למשהו חדש"
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
באיזו אלגנטיות דילגת מעל תפקידם של הסכמי אוסלו עצמם בהכחדת ה"תקווה".
אבל לעניין עצמו:
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" – איכשהו אנשים מתעלמים מה"כאילו".
די לראות את הפירמידות והאובליסק המצריים במשכן הישועים והבונים החופשיים המכונה "בית המשפט העליון" בירושלים, כדי לראות שזה כאילו.
המושכים בחוטים מספרים לעם הנבחר על יציאתו לחירות כדי שיוכלו להמשיך לשעבד אותו.
המלחמות הן אמצעי של הוותיקן, הבנקאים הבינלאומיים והקומפלקס התעשייתי-צבאי – שמאחוריהם שושלות אצולה וממון רב-דוריות, להביא רווחים ולקדם אג'נדה פסיכופטית-גלובליסטית. הגורמים האלה עומדים מאחורי הממשלות של המדינות השונות (לפחות רובן, ודאי של תאגיד מדינת ישראל), כולל אלה ה"נבחרות".
הם מומחים בפילוג העם ופיצולו לשני צדדים ניצים ("ימין וסמול – הפרד ומשול") ולגרום לך לחשוב שאוהבי העם, הארץ והמסורת הם אויבייך.
"הפלסטינים" הומצאו כדי למנוע שיגשוג, עצמאות ושלום מעם-ישראל בארצו.
כל ה-Raison d'être שלהם הוא שלילת הישות היהודית בארץ-ישראל. לכן "…לצד הפלסטינים בשלום" זהו אוקסימורון.
הבונה החופשי הרברט סמואל (בן אצולה, קרוב משפחה של רוטשילד ומונטפיורי) מינה את הבונה החופשי אמין אל-חוסייני (ממשפחת אצולה מקומית) למופתי, למרות שלא היה איש דת, כדי להצית את המלחמות (כידוע – לאחר-מכן הוא גם שיתף פעולה עם הנאצים).
רבים מה"פלסטינים" הובאו לשם-כך מרחבי העולם הערבי והמוסלמי, בנוסף לאלה שהגיעו בעקבות הציונות כמהגרי עבודה.
המושג "העם הפלסטיני" הומצא רק ב-1964 ע"י הסובייטים – שהקימו את אש"פ, בראשותו של ערפאת – שאימו היתה ממשפחתו של המופתי.
מי שמנהל את המלחמה הזאת זה לא "אנחנו" (לא מ"ימין" ולא מ"שמאל"), וזהו הדבר הראשון שצריך להבין כדי למצוא את הדרך לצאת מהמילכוד הזה.