מלחמת "חרבות ברזל" מול חמאס, ולאחריה המלחמה עם איראן, שינו את תפיסת הביטחון הישראלית מן היסוד. לא עוד עימותים מוגבלים או לחימה בחזית מוגדרת. המציאות החדשה הופכת את החברה האזרחית כולה לחזית, שבה כל בית, כל שכונה וכל קהילה עלולים להימצא תחת איום ישיר.

במצב זה, כפי שהוכח שוב ושוב במהלך ההתמודדות מול מתקפת הטילים האיראנית, בולטת לעין חשיבותם העצומה של מרכיבי החוסן החברתיים המקומיים – הקהילה, השכונה והבית – אשר הופכים לכלי ההישרדותי והרגשי המרכזי של האזרחים.

כפי שהוכח במהלך ההתמודדות מול מתקפת הטילים האיראנית, בולטת לעין חשיבותם העצומה של מרכיבי החוסן החברתיים המקומיים – הקהילה, השכונה והבית – שהפכו לכלי הישרדותי ורגשי של האזרחים

הבית כמרחב מוגן ועוגן פסיכולוגי

הבית, המבצר הפרטי של כל אדם, מקבל בימי מלחמה משמעות כפולה. הוא הופך למרחב מוגן פיזית מפני איומי טילים ורקטות, כפי שחווינו באופן מוחשי במבצע "עם כלביא". בין אם באמצעות מרחבים מוגנים דירתיים, מקלטים או חדרי ביטחון.

מעבר להגנה הפיזית, הבית משמש עוגן של יציבות ושגרה כמעט בכל תנאי. היכולת לשמור על סגנונות חיים מסוימים, על טקסי משפחה ועל סדר יום, גם תחת איום, היא קריטית לשמירה על שפיות וחוסן נפשי. בתוך ארבעת קירות הבית, הפרט והמשפחה מוצאים נחמה, תמיכה הדדית ויכולת לעבד את האירועים המטלטלים.

השכונה כרשת הביטחון המיידית והנגישה

הרחבת מעגל הביטחון והתמיכה מהבית מגיעה ישירות אל השכונה. השכונה, על דייריה המוכרים, רחובותיה ומרחביה הציבוריים, הופכת למעגל התמיכה המיידי והנגיש ביותר בעת חירום.

בתקופה שבה רשויות המדינה מתקשות לעיתים להגיע לכל פינה במהירות מספקת, התושבים הם אלו שלוקחים אחריות הדדית. תופעות של שכנים המסייעים לקשישים או למשפחות עם ילדים, יוזמות משותפות לטיפול בצרכים בסיסיים כמו מזון או ציוד חירום, וארגון פעילויות חינוכיות לילדים במקלטים – כל אלו הם ביטויים עוצמתיים של סולידריות שכונתית.

הרחבת מעגל הביטחון והתמיכה מהבית מגיעה ישירות אל השכונה, שהופכת למעגל התמיכה המיידי והנגיש ביותר בעת חירום, כשרשויות המדינה מתקשות לעיתים להגיע לכל פינה במהירות מספקת

השכונה מספקת לא רק עזרה פיזית, אלא גם תמיכה רגשית וחברתית חיונית, והשיחות עם השכנים במרחב המוגן המשותף הפכו לחלק בלתי נפרד בלילות ובימים של המתקפות האיראניות שחווינו.

הקהילה כמקור הכוח המארגן והמגשר

המעגל הרחב יותר, והחזק ביותר בהיבטים של חוסן חברתי, הוא הקהילה. בניגוד לשכונה שהיא בעיקר גאוגרפית, הקהילה יכולה להיות מוגדרת על בסיס  אתני, דתי, וירטואלי, מקצועי, או כל קהילה על בסיס אינטרסים משותפים.

בימי מלחמה, הקהילה הופכת לגוף מלוכד שמסוגל להתמודד עם אתגרים בקנה מידה גדול יותר. כפי שהוכח ביישובים רבים שספגו פגיעות קשות או קלטו מפונים לאחר ה-7 באוקטובר, ובהיערכות והתמודדות עם המתקפות האיראניות, הקשרים הקהילתיים העמוקים הוכיחו את עצמם כחיוניים. הקהילה מספקת תחושת מטרה משותפת ואחריות הדדית, המעניקה למאמץ המלחמתי ממד אזרחי עמוק ומוסיפה נדבך משמעותי לחוסן הלאומי כולו.

הקשר שבין הבית, השכונה והקהילה הוא קשר סימביוטי וחיוני, במיוחד בזמני משבר. הבית מהווה את הגרעין הראשוני של החוסן, המעניק ביטחון פיזי ופסיכולוגי.

השכונה, המעגל הקרוב ביותר מחוץ לבית, משמשת כרשת ביטחון מיידית, שבה שכנים מסייעים זה לזה בצרכים דחופים ותומכים הדדית. הקהילה, על הגורמים המובילים והיוזמות שלה, מרחיבה את מעגלי הסיוע והסולידריות, מארגנת משאבים ומספקת תחושת שייכות ומטרה משותפת. שלושת הרבדים הללו משלימים זה את זה, ויוצרים יחד מערכת תמיכה הוליסטית המעצימה את החוסן האזרחי ומאפשרת ליחיד ולחברה להתמודד עם אתגרים קיומיים.

במלחמה, הקהילה הופכת לגוף מלוכד שמסוגל להתמודד עם אתגרים בקנה מידה גדול יותר,  כפי שהוכח ביישובים רבים שספגו פגיעות קשות או קלטו מפונים לאחר ה-7/10, ובהתמודדות עם המתקפות האיראניות

מבט לעתיד: החזית האזרחית קודם כל

התמודדות עם איומים קיומיים כמו המלחמה מול איראן, שהגיעה לפתחנו במבצע "עם כלביא" עם פוטנציאל הרסני נרחב, דורשת התאמה של תפיסת החוסן. המלחמה בעזה חשפה פערים, אך המתקפה האיראנית הוכיחה את יכולות המיגון וההתראה. בד בבד, היא הוכיחה גם את החשיבות העצומה של היערכות אזרחית. בעוד החוסן האישי והמשפחתי נבחן שוב ושוב, מחקרים מצביעים על חשיבותו הבלתי מתפשרת של החוסן הקהילתי כמנבא חיובי לחוסן חברתי כללי. זהו שיעור חשוב לחיזוק.

חיזוק החוסן הקהילתי הוא תהליך מתמשך הדורש השקעה ותשומת לב לאורך זמן, ולא רק בעת חירום. על כן, אם נרצה קהילה חזקה ומשמעותית שעומדת איתנה מול כל גל צונמי שיגיע לפתחה, נכון יהיה להתכונן בשגרה לקראת המשבר הבא, ניתן לעשות זאת באמצעות מיפוי פשוט באופן יחסי של זיהוי צרכים ומשאבים קהילתיים. כך לדוגמה הקהילה תמפה אוכלוסיות מיוחדות: תזהה קשישים, עולים חדשים, אנשים עם מוגבלויות, משפחות חד-הוריות, אוכלוסיות שאינן דוברות עברית היטב, ואוכלוסיות מוחלשות אחרות שעלולות להזדקק לסיוע מוגבר.

בנוסף הקהילה תעשה מיפוי של מתנדבים ויכולות. כך ניתן יהיה לייצר מאגר של תושבים בעלי כישורים רלוונטיים (רופאים, אחים, עובדים סוציאליים, חשמלאים, בעלי רכבי שטח, מורים, פסיכולוגים וכו') שיהיו מוכנים לסייע בעת חירום.

בנוסף לאלו, הקהילה תוכל לקיים מיפוי של ציוד ותשתיות. לדוגמה, רישום של מקלטים ציבוריים, מרחבים מוגנים בבתי ספר ובמוסדות ציבור, בתי כנסת/מסגדים/כנסיות שיכולים לשמש כמרכזי התכנסות, גנרטורים זמינים, נקודות מים, ועוד.

העורף הישראלי, הבית, השכונה והקהילה, הפכו בעל כורחם לחזית אזרחית פעילה וקריטית במלחמה מול החזית האיראנית בפרט ובמלחמת "חרבות ברזל" בכלל. חיזוק התשתית הקהילתית והשכונתית, השקעה בתשתיות פיזיות כמו מיגון, וטיפוח מנהיגות מקומית שתוכל להוביל ולגייס את האזרחים בעת חירום, אינם רק עניין של רווחה אזרחית – הם עניין של ביטחון לאומי.

חיזוק התשתית הקהילתית והשכונתית, השקעה בתשתיות פיזיות כמו מיגון, וטיפוח מנהיגות מקומית שתוכל להוביל ולגייס את האזרחים בעת חירום, אינם רק עניין של רווחה אזרחית – הם עניין של ביטחון לאומי

המלחמה מול איראן הוכיחה שהכוח האמיתי של אזרחי.ות ישראל מתגלה לא רק ביכולות הצבאיות, אלא ביכולתם של הבית, השכונה והקהילה לעמוד איתנים,  ולהמשיך ולקיים חיים גם תחת אש. זהו החוסן האזרחי האולטימטיבי, והוא המפתח לניצחון.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.