חלפו כמעט שנתיים מאז 7 באוקטובר. אני זוכר את הבוקר ההוא כאילו זה היה אתמול – איך התעוררתי לתמונות בטלוויזיה, איך חשבתי שזה לא אמיתי, איך הבנתי לאט לאט שהעולם שלנו קורס. הטבח, החטיפות, תחילת המלחמה – כל מה שחשבנו שהוא קו אדום פתאום התמוטט מתחת לרגלינו.
גם עכשיו, כשאני משחזר את היום ההוא שוב ושוב, אין לי תחושת סיום. יש בי רק תחושת התמוטטות מתמשכת. אני, כחלק מהחברה הישראלית – ובמיוחד החילונית – חווה חורבן. לא ביטחוני, אלא משהו הרבה יותר עמוק: מוסרי, אנושי, קיומי.
רודריגו רמניק הוא רב חילוני הומניסטי מטעם מכון תמורה, איש חינוך, מנחה טקסים וסוציולוג. גדל במחתרת בצ'ילה בתקופת הדיקטטורה הצבאית, להורים שנאבקו למען זכויות אדם ודמוקרטיה, עלה לישראל ב-1999 ומתגורר בקיבוץ כפר גליקסון עם בת זוגו ענבל וילדיהם אילן, אורי ומאיה.
פרויקט מנהטן, שהוליד את פצצת האטום, היה אולי האתגר המדעי והלוגיסטי הגדול בהיסטוריה האנושית, והוא משמש עד היום כמודל הקלאסי לפתרון בעיות הנדסיות רחבות-היקף.
הפרויקט דרש ריכוז חסר תקדים של משאבים ומוחות מזהירים, אך הוא פעל בתוך מערכת סגורה המצייתת לחוקי פיזיקה קבועים מראש. חומר בקיע אינו מפתח אסטרטגיית-נגד, ומשוואות מתמטיות אינן משנות את טבען כדי להתחמק מפיצוח. לכן, מנקודת מבט מערכתית נחשבת משימה מסוג זה כבעיה "מסובכת" (Complicated). הבחנה זו מעוגנת בתורת המערכות ובמודל קינבין (Cynefin), מסגרת תפיסתית שפותחה בשנת 1999 על ידי דייב סנודן כדי לסייע לארגונים, סוכנויות מודיעין וממסדים ביטחוניים לנווט בתנאי אי-ודאות.
השגריר בדימוס אילן מור שרת במיגוון תפקידים במשרד החוץ, כולל בתפקיד של שגריר בהונגריה ובקרואטיה, וכיהן כציר המדיני בשגרירויות ישראל בבייג'ינג ובברלין.
על רקע סערת מינויו של מקורבו של ראש הממשלה, רומן גופמן, לראש המוסד, מן הראוי לקרוא את "הודעה גורלית – מאחורי מבצע הביפרים הנועז" מאת אדם פיין – שם מומצא.
מבצע הביפרים עצר את נשימתו של העולם כולו מול הגאונות, היוזמה והתושייה של המוסד, אשר לקח כלי קשר בנאלי כמו ביפר והפך אותו לכלי נשק שובר שוויון.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
"האם חלילה, יתברר שזו אכן הייתה שירת הברבור, והמוסד המפואר ילך בדרכה של המשטרה העלובה – כאשר למרבה הפלצות, אנו כבר רואים סימני קריסה גם של שב"כ? "
פנחס, לא שב"כ או מוסד או משטרה. זו שירת הברבור של כל המדינה.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם



























































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כתבת מדם ליבך וקל לי להזדהות עם הדברים וההרגשות שאתה מתאר.
יחד עם זאת אני באופן אישי פחות רוחני ויותר מעשי ומה שמטריד אותי ביום זה של ט' באב זה הפער העצום בין גבורת העם, גדולת העם (עם= עמך, חיילים, שוטרים, מורים, רופאים, ……) לבין המנהיגות ערלת הלב, שאמנם נבחרה אבל מעלה בתפקידה.
מרעילה, ומשסעת בעם. ממש לא ממלכתית!!!
תפקידנו לאחר שנלחם על החזרת אחינו ואחיותינו ולסיים את המלחמה.
לבנות כללים דמוקרטים משודרגים שאסון כזה לא יקרה שוב. אמן !!!
כל הכבוד, אמיץ! מאוד קשה להסתכל ביושרה פנימה והחוצה, אבל בלי הדיאלוג הבוברייני הכנה שלוינס וגם פרנקל הכירו לא נוכל להתקדם. בלי מצפן הומניסטי לא יהיה השלום שנרצה. בזה אנחנו עוסקים כאן בתמורה. הרב רודריגו רמניק הוא בוגר: https://www.israeli-judaism.org.il/
ההסתכלות על האחר. היא אכן חשובה מאוד, והדברים שכתבת ראויים.
אבל חוץ מהחטופים ובני משפחותיהם, יש גם את כל תושבי העוטף, הדרום ואזרחי מדינת ישראל בכלל.
מדובר כאן במליוני פנים, שצריך להסתכל עליהם, ולחשוב האם אני מחזיר אותם לאותה הנץמציאות הקשה של לפני שמחת תורה תשפ"ד ואולי אפילו חס וחלילה אל המציאות של שמחת תורה ההוא ףבעצמו.
גם אלה ראויים להתייחסות.