במוצאי שבת, לפני 30 שנה, נרצח יצחק רבין, האיש שחייו ומעשיו היו הביטוי הנאמן לתקומת ישראל. "האיש ההוא" הלך בדרך האמת, מסור ומחויב להקמתה, לביטחונה ולביסוסה של ישראל ברוח מגילת העצמאות.

"האיש ההוא" ידע את דרך המלחמה, וידע גם שזו תוביל לדרך השלום עם המדינות האויבות השכנות לישראל. הוא הניח את יסודות השלום עם מצרים, והוביל לשלום עם ירדן. מנהיגי העולם ראו בו יועץ, בר-סמכא בנושאי ביטחון ומדינה. ראו בו חבר.

"האיש ההוא" ידע את דרך המלחמה, וידע גם שתוביל לדרך השלום עם מדינות האויב. הוא הניח את יסודות השלום עם מצרים והוביל לשלום עם ירדן. מנהיגי העולם ראו בו יועץ, בר-סמכא בנושאי ביטחון ומדינה וחבר

"האיש ההוא" הבין, שעתידה של ישראל כמדינה דמוקרטית ובטוחה מחייב לחפש את הדרך הקשה להקים, לצדה, כבית הלאומי לעם היהודי, גם את הבית הלאומי לעם הפלסטיני. והוא הוביל לכך את המהלך פורץ הדרך. מהלך מסוכן, אבל הכרחי לשלום עם העולם הערבי כולו כמו גם לשגשוגה של המדינה.

הקיצונים בחברה הערבית יצאו נגד המהלך, והרגו בנו. הקיצונים בחברה היהודית יצאו נגד המהלך, והרגו את האיש. ישראל איבדה את דרכו, ואיבדה את דרכה, וכבר 30 שנה ממתינה להנהגה שתוביל אותה.

ולאחר הרצח התחילה בישראל תקופה חדשה שהפכה לתקופת ההרס. איש אחר הוביל אותה, איש אחר שהלך לפני ארון המתים של ראש הממשלה החי. איש אחר שפיצל ופילג את החברה בישראל, שיסע איש באחיו וקהילה בקהילה.

איש אחר שהנחיל כאן את דרכו, דרך השקר. שטיפח את הגזענות. שחילק את משאבי המדינה כאתנן לציבור של אוכלי חינם ולרודפי כבוד, כוח וכסף. שהרס את מערכת החינוך, את השירות הציבורי ואת המערכת המשפטית. את הדמוקרטיה הפך למרמס ואת כנסת ישראל לקרקס. התמכר למתנות ושכח מהו חוק. ושכח מה זה להיות נאמן למדינה.

פה ושם צלחו מאמצים לעצור את מעשי ההרס, אבל דרכו של האיש האחר גברה. וההרס נמשך. והשבת ההיא לפני שנתיים הייתה לשיאו. חמאס "עבד" על בנימין נתניהו כל הדרך לשבעה באוקטובר.

הקיצונים בחברה הערבית יצאו נגד המהלך פורץ הדרך של רבין והרגו בנו. הקיצונים בחברה היהודית יצאו נגד המהלך, והרגו את האיש. ישראל איבדה את דרכו ואת דרכה, וכבר 30 שנה ממתינה להנהגה שתוביל אותה

מתקפת חמאס הייתה כישלון מדיניותו של נתניהו – טיפוח וחיזוק "חמאס המורתע". את יישובי העוטף ותושביו הפקיר עוד קודם לכן, ואת ההפקרה המשיך גם לאחר מכן. הוא המשיך את הלחימה כמלחמת שולל חסרת תכלית לאומית, מלחמה שחטופים נוספים וחיילים שילמו עליה בחייהם.

את ההצלחות המדהימות של אנשי המבצעים המיוחדים וחיל האוויר הפך נתניהו לכישלון מדיני. ישראל מבודדת בעולם ומאוזקת על ידי בכירי הממשל האמריקאי. במקום לקרב את העולם הערבי המתון – הביא עלינו האיש האחר את האחים המוסלמים. העולם כולו מאס בדרכו ולכן מאס בישראל. 

כבר שנתיים שההרס נמשך. עד שלאחרונה הבין הנשיא בוושינגטון דונלד טראמפ שיש לשים לזה קץ. כמשתמע מדבריו ומדברי שליחיו, הוא למד שהאיש האחר מסוכן לישראל ומסוכן לביטחון האזור. שיש להרחיק אותו מההשפעה על קבלת ההחלטות. שעם נתניהו לא ניתן להגיע לשלום האזורי. ועוד למד ששריקות הבוז לנתניהו בכיכר הן המייצגות את ישראל, ולא מחיאות הכפיים המאוסות של עדת תומכיו בכנסת.

ישראל עומדת על ספה של תקופה חדשה. הראשון להבין זאת היה נתניהו. מראה עיניו המושפלות העיד, כי הבין שדברי טראמפ אליו ועליו נועדו לחפות על שהכריח אותו לקבל תכנית, אשר תמשיך את התהליך שנעצר לפני 30 שנה להגדרה עצמית לפלסטינים ולמדינה.

את ההצלחות המבצעיות המדהימות הפך נתניהו לכישלון מדיני. ישראל מבודדת בעולם ואזוקה בידי בכירי הממשל האמריקאי. במקום לקרב את העולם הערבי המתון – הוא הביא עלינו את האחים המוסלמים

נתניהו יודע שהגיע לסוף דרכו. האידיאולוגיה שהוביל קרסה. תחינותיו לחנינה אינן מקריות. ולישראל נפתחה הדרך לתקומה מחודשת. הדרך תהיה קשה. רק אחרי שתוסר הממשלה הנוכחית המהווה את המכשול בדרך לתקומה, יתחילו התיקון והשיקום. וזאת תהיה מלחמת התקומה האמיתית. בדרך לשם תתנהל מלחמה פנימית.

והיום, יותר מתמיד, מתבקשת התשובה לשאלה: "איפה ישנם אנשים כמו האיש ההוא", אנשים שיובילו אל התקומה. הם לא יימצאו בין תומכי הממשלה הנוכחית. אולם ראשי מחנה השינוי רדומים והציבור חייב לעורר אותם ולדרוש:

• היו יאיר גולן, שאומר אמת ללא כחל וסרק ופוקח את עיני הציבור.
• היו נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, שהוכיחו כי לא יתפתו לאתנן פוליטי כדי לשרת את ממלכת השקר.
• היו יאיר לפיד, שהוכיח כי למען הממלכה יוותר על הבכורה.
• היו הציונות הדתית האמיתית, לא זו הגנובה.
• היו מנסור עבאס, שהוכיח מחויבות לשילוב ערביי ישראל בחברה.

וכמו גדי איזנקוט נדרוש מבנט, ליברמן, גולן ולפיד: שלבו ידיים.

עשו זאת גם אם לא על הכול תסכימו, וגם אם חלק מכם ישמור על מסגרת פוליטית עצמאית. עזבו את אוהל הקרקס של הכנסת. הודיעו שהוא חדל לייצג את הדמוקרטיה בישראל, הקימו את אוהל משכן מחנה השינוי וקבלו בו החלטות:

• הקימו צוותי עבודה לתיקון הנזק שגרמה ממשלת החורבן.
• היערכו לבחון את ההיבטים המשפטיים של אחריות נתניהו להרס המדינה, אחריות שריו ואחריות משתפי הפעולה אתם.
• הובילו, מהאוהל, את הציבור הבוחר בדרך האמת, בדרך הישר. בדרך הלאומית ולא בדרך המשיחית. רק שם רוב הציבור יהיה אתכם. שם, ומשם לאורך כל הדרך.

שלבו ידיים, גם אם לא על הכול תסכימו, וגם אם חלקכם ישמור על מסגרת פוליטית עצמאית. עזבו את אוהל הקרקס של הכנסת. הודיעו שהוא חדל לייצג את הדמוקרטיה בישראל, הקימו את אוהל משכן מחנה השינוי

ולנתניהו, האיש האחר, יש לומר: לך לך לדרכך. עמוד למשפטך, למשפט ההיסטוריה ולמשפט ועדת החקירה. עכשיו זמנו של הציבור לדבר. ואחרי הבחירות, בלעדיך, נתחיל את התקומה.

ד"ר יגאל קיפניס. היסטוריון. חוקר את ההיסטוריה המדינית של ישראל. חקלאי וחבר מושב מעלה גמלא. מחבר הספרים: 1982, לבנון הדרך למלחמה; 1973, הדרך למלחמה; הגולן שהיה כמפלצת, הגולן בין סוריה וישראל. חבר פורום 555 של טייסי חיל האוויר בעבר.