כשהסופרת רייצ'ל קוקרל החלה לעבוד על ספר עיון אודות סבתה היהודייה המנוחה בבריטניה, הדבר האחרון שחשבה שהתחקיר יחשוף היה מעורבותו של סבא-רבא שנשכח זה מכבר ביוזמה עלומה מתחילת המאה ה-20: הבאת פליטים יהודים לגלווסטון, טקסס.

קוקרל זרמה עם התפנית הבלתי צפויה ויצרה את ספרה החדש והנועז, "Melting Point: Family, Memory, and the Search for a Promised Land". הספר שראה אור מוקדם יותר השנה זכה לשבחי הביקורת, בין היתר ב"סאנדיי טיימס" וב"ניו יורק טיימס".

ספר עיון אודות סבתה היהודייה המנוחה בבריטניה חשף את מעורבותו המפתיעה של סבא-רבא שנשכח זה מכבר ביוזמה עלומה מתחילת המאה ה-20: הבאת פליטים יהודים לגלווסטון, טקסס

בגישה לא שגרתית, הסיפור אינו מסופר בקולה של המחברת ("המספר יודע-כל"), אלא באמצעות מילותיהם וסיפוריהם המשולבים של האנשים עצמם.

"אני חושבת שהבנתי פתאום שאני לא דמות בספר", אמרה קוקרל בראיון טלפוני לזמן ישראל. "לא הייתי שם כשהמהגרים הראשונים לגלווסטון הגיעו לטקסס. לא הייתי שם בבית המשפחה שלי [בלונדון] אחרי מלחמת העולם השנייה… התחלתי לתהות מה הקול שלי עושה בסיפור".

נוסעי אונייה בדרכם לגלווסטון, טקסס, בראשית המאה ה־20. תאריך לא ידוע (צילום: Elaine Stein)

במקום זאת, היא מספרת את הסיפור כך: באמצעות מובאות ממקורות ראשוניים, ולעיתים תמלילי ראיונות, לצד דיווחים עיתונאיים בני התקופה. יש ציטוטים שאורכם משפט אחד, ויש עדויות אישיות הנמשכות על פני עמודים שלמים.

פרק 15 כולל כותרת מה-Washington Times מ-8 ביוני 1907: "Colony of Hebrews Sailing for Texas". "כמעט כולם היו יהודים רוסים", דיווח ה-"B'nai B'rith Messenger", "וביתם השתרע מהגבולות הדרומיים של האימפריה ועד המישורים הקפואים והעגומים של סיביר".

קוקרל מספרת את הסיפור באמצעות מובאות ממקורות ראשוניים, ולעיתים תמלילי ראיונות, לצד דיווחים עיתונאיים בני התקופה. יש ציטוטים שאורכם משפט אחד, ויש עדויות אישיות הנמשכות על פני עמודים שלמים

קוקרל סיפרה ששאבה השראה לגישתה מהרומן של ג'ורג' סונדרס המתרחש במלחמת האזרחים האמריקאית, "Lincoln in the Bardo", המסופר בחלקו מנקודת מבטם של "רוחות רפאים בבית קברות".

"הספר הראה לי שהז'אנר מטושטש וגמיש יותר מכפי שאנחנו חושבים. אפשר להפוך ספר לכל מה שרוצים שהוא יהיה", שיתפה.

המהגרים הראשונים לגלווסטון, טקסס, במסגרת "תנועת גלווסטון", עם הרב הנרי כהן (צילום: Archives of Temple Bnai Israel (gift of Mrs. Joseph Levy).)

הקולות בספר כוללים את סבא-רבא של המחברת, דוד ג'וכלמן, יהודי רוסי שבתחילת המאה ה-20 היה חבר מרכזי בפרויקט שנקרא "תנועת גלווסטון".

התנועה, שפעלה בין 1907 ל-1914, הייתה שיתוף פעולה בין איש הכספים והפילנתרופ היהודי ג'ייקוב שיף לבין המחזאי היהודי-בריטי ישראל זנגוויל.

סבא-רבא של המחברת, יהודי רוסי, היה חבר מרכזי בתחילת המאה ה-20  בפרויקט שנקרא "תנועת גאלווסטון". מטרת התנועה הייתה למצוא בית חדש ליהודי מזרח אירופה, תוך התנתקות מהתנועה הציונית

תוך התנתקות מהתנועה הציונית, מטרת התנועה הייתה למצוא בית חדש ליהודי מזרח אירופה שחיו תחת איום של אלימות אנטישמית – והיא חיפשה במכוון יעד שלא יהיה פלשתינה העות'מאנית וגם לא ניו יורק.

"למזלי, [לג'וכלמן] היה שם נוח לחיפוש בגוגל", אמרה קוקרל. "תמיד הזכירו את שמו באותו משפט עם המילה 'גלווסטון'… זה היה פרויקט נשכח שהביא 10,000 פליטים לטקסס".

בנימין זאב (תאודור) הרצל בקונגרס הציוני בבאזל, 1901 (צילום: הארכיון הציוני המרכזי/מרכז שמעון ויזנטל)

רוחב היריעה ההיסטורי נוכח בספר הזה. הוא נפתח בתחילת המאה ה-20, עם תיאודור הרצל והתנועה הציונית המבקשים למצוא בית מעבר לים ליהדות אירופה הנתונה בסכנה; והוא מסתיים בשנות ה-50, כשענף אחד ממשפחתה של קוקרל מחליט להגר למדינת ישראל שזה מקרוב קמה.

דיווחים חדשותיים מראשית המאה ה-20 המצוטטים בספר מתעדים את הפוגרומים שהניעו את הציונים לעודד הגירת יהודים. עד אמצע המאה ה-20 כבר תיעדה התקשורת העולמית את לידתה של ישראל.

חלק מהדיווחים חגגו את רעיון המולדת היהודית, בין היתר עבור ניצולי השואה; אחרים קוננו על גורלם של 750,000 ערבים פלסטינים שנעקרו מבתיהם.

דיווחים חדשותיים מראשית המאה ה-20 המצוטטים בספר מתעדים את הפוגרומים שהניעו את הציונים לעודד הגירת יהודים. עד אמצע המאה ה-20 כבר תיעדה התקשורת העולמית את לידתה של ישראל

היכרות עם "כור ההיתוך"

לצורך הספר ערכה קוקרל מחקר ארכיוני וקיימה ראיונות בכמה אזורים ברחבי ארה"ב – כולל בגלווסטון, שם שוחחה עם הרב ג'ימי קסלר המנוח על תנועת גלווסטון.

קסלר היה "מקסים, עליז ו… מלא סיפורים, בדיחות וצחוק", אמרה, כשהיא נזכרת במפגש עם הרב ועם אשתו ליד החוף, תחת שמש בוהקת וגלים מתנפצים. "דיברנו על כור ההיתוך ועל המשמעות של להיות יהודי-אמריקאי".

המהגרים הראשונים לגלווסטון, טקסס, במסגרת "תנועת גלווסטון", עם הרב הנרי כהן (צילום: Archives of Temple Bnai Israel (gift of Mrs. Joseph Levy).)

שימו לב לביטוי הזה, "כור ההיתוך". כיום זהו תיאור מוכר של חוויית ההגירה בארה"ב, והוא נטבע בידי אותו מחזאי שהוזכר קודם, ישראל זנגוויל. למעשה, זה היה שמו של מחזה שכתב, אשר הצגת הבכורה שלו ב-1908 היא חלק מעלילת הספר. הנשיא תיאודור רוזוולט נכח באולם ואף בירך את המחזאי.

"זו הפעם הראשונה שהביטוי 'כור ההיתוך' שימש כמטאפורה לפרויקט של ארצות הברית של אמריקה", אמרה קוקרל, "מהגרים שמגיעים לאמריקה, נטמעים בה, ויוצאים ממנה כאמריקאים חדשים ונוצצים".

"זו הפעם הראשונה שהביטוי 'כור ההיתוך' שימש לתיאור חוויית ההגירה בארה"ב, כמטאפורה לפרויקט האמריקאי – מהגרים מגיעים לאמריקה, נטמעים בה, ויוצאים ממנה כאמריקאים חדשים ונוצצים"

המחזה עוסק בשני מהגרים רוסים לארצות הברית – גבר יהודי בשם דיוויד ואישה נוצרייה בשם ורה – שמתאהבים ומגלים שעברם שזור זה בזה באופן גורלי. אביה של ורה היה פקיד צארי שהיה מעורב במות בני משפחתו של דיוויד בטרגדיה אמיתית – פוגרום קישינב.

אף על פי כן, דיוויד וורה חוזרים זה אל זו, ובוחרים להשיל מעליהם את זהויותיהם הקודמות כדי להתמקד בחייהם החדשים כאמריקאים.

"חלק מהאנשים תהו אם זנגוויל בכלל האמין במחזה שלו עצמו, שהיטמעות היא התשובה לשאלה היהודית", אמרה קוקרל. "בשיחות פרטיות, זנגוויל אמר שאמריקה היא המתת החסד של היהודים".

רחוב המסחר של גלווסטון בשנות ה־90 של המאה ה־19 (צילום: Jewish Museum of the American West)

ובכל זאת, זנגוויל נותר מחויב לתנועת גלווסטון גם כשהתנועה נתקלה בקשיים מצד פקידי ההגירה האמריקאים, שהטילו ספק בכשירותם של חלק מהמהגרים להיכנס למדינה. התנועה נגנזה לבסוף ב-1914, השנה שבה פרצה מלחמת העולם הראשונה, ככל הנראה בשל אורכו של המסע הטרנס-אטלנטי לטקסס.

בספר מצוטט זנגוויל כשהוא מייעץ לעוזרו החולה ג'וכלמן לעבור לאנגליה: "יש לך עוד הרבה עבודה ומחשבה להקדיש לעולם הגדול".

זנגוויל נותר מחויב לתנועת גלווסטון, גם כשנתקלה בקשיים מצד פקידי ההגירה, שהטילו ספק בכשירותם של חלק מהמהגרים להיכנס למדינה. התנועה נגנזה לבסוף ב-1914 עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה

לאחר מכן עוקב הספר אחר מסלולי חייהם של בני משפחה שונים של קוקרל, כשהזירה משתנה מגלווסטון לניו יורק, ומניו יורק לאנגליה בעקבות מלחמת העולם השנייה. באנגליה מוכת המלחמה מתאחדים באופן בלתי צפוי שני ענפים של המשפחה.

מתברר שלג'וכלמן הייתה אישה ראשונה לפני שנישא לסבתא-רבא של קוקרל. מנישואים אלה נולד לג'וכלמן בן שנודע בשם אֶמְג'וֹ באשה, מחזאי ניסיוני בניו יורק. השם "אמג'ו" הוא הלחם בסיסים של שמו מלידה, עמנואל ג'וכלמן.

עמנואל ג'וכלמן נושא נאום, בתמונה ללא תאריך

מאמג'ו לבת-דודה ג'ו

אמג'ו פעל כמחזאי בניו יורק לצד ענקי ספרות כמו ג'ון דוס פאסוס ומייקל גולד, בפרויקט שנועד להביא תיאטרון אוונגרדי לציבור הרחב (החלק הניו-יורקי של העלילה משלב ציטוטים של דמויות בולטות מהתקופה, מארנסט המינגווי ועד דורותי דיי).

אמג'ו ואשתו, יפהפייה דרומית נוצרייה בשם דוריס טראוטמן, חיו חיים בוהמיינים בלואר מנהטן וגידלו שם את בתם, ג'ו. קוקרל פגשה את ג'ו וראיינה אותה בקנדה.

"היה תענוג לדבר איתה", אמרה קוקרל. "ברגע שהרמתי את הטלפון, ידעתי שהיא אחת החתיכות החסרות בפאזל של הספר. הזיכרונות שלה משנות ה-30 בניו יורק היו חדים יותר מהזיכרונות שלי מאתמול".

אמג'ו ואשתו חיו חיים בוהמיינים בלואר מנהטן וגידלו שם את בתם ג'ו, שזיכרונותיה המבריקים משובצים לאורך הספר, כולל תיאורי הילדות בסביבה ניו-יורקית מגוונת, רב-לשונית ורב-תרבותית: "כל החברים של הוריי היו בווילג'"

זיכרונותיה המבריקים של ג'ו משובצים לאורך הספר, כולל תיאורי הילדות בסביבה ניו-יורקית מגוונת, רב-לשונית ורב-תרבותית: "כל החברים של אמא ואבא שלי היו בווילג'. רובם היו סופרים, אמנים. היו לנו חברים שהיו מפעילי בובות. זו הייתה הילדות הכי טובה שילד יכול לבקש, כי אף אחד לא היה נורמלי – לא היו שם אנשי עסקים".

"היא דיברה על 'שיחות האח' של רוזוולט (FDR) ועל תחושות האנשים באותה תקופה בניו יורק", אמרה קוקרל, "הידיעה שענני מלחמה מתקדרים מעל אירופה, ותחושת האסון הממשמש ובא".

קו הרקיע של ניו יורק נראה בתצלום משנות ה־30 של המאה ה־20 (צילום: AP Photo)

בינתיים, ג'וכלמן הקים משפחה חדשה בלונדון, שם נולדו לו ולאשתו השנייה שתי בנות, פאני וסוניה. בבגרותה המוקדמת פרסמה פאני רומן, לפני שנישאה והביאה לעולם ארבעה ילדים. היא הייתה סבתה של קוקרל, אך פאני מתה לפני שהסופרת לעתיד נולדה.

אחרי מלחמת העולם השנייה נוצר קשר מפתיע בין שני ענפי הצאצאים של ג'וכלמן. ג'ו יצרה קשר עם קרוביה בלונדון, והם הזמינו אותה להתארח אצלם. ג'ו נזכרה בקבלת פנים רועשת וחמה, ובחיי משפחה לונדוניים כאוטיים אך מזמינים, ושיתפה את הזיכרונות האלה עם קוקרל.

בינתיים, ג'וכלמן הקים משפחה חדשה בלונדון, שם נולדו לו ולאשתו השנייה שתי בנות, פאני וסוניה. רק אחרי מלחמת העולם השנייה נוצר קשר מפתיע בין שני ענפי הצאצאים של ג'וכלמן

כפי שמתאר הספר, הבית המשפחתי היה לעיתים קרובות מבולגן, פאני הייתה נהגת בעייתית, ולעיתים איבדה חפצים – ולעיתים רחוקות גם אחד מארבעת ילדיה.

העניינים נעשו כה עמוסים עד שמשפחתה של פאני ומשפחתה של אחותה סוניה החליטו בסופו של דבר להמשיך לחלוק את אותו בית, אך כשכל משפחה מתגוררת בקומה נפרדת.

רייצ'ל קוקרל, מחברת הספר "Melting Point" (צילום: Courtesy / Iona Wolff)

אף שפאני מתה לפני שקוקרל נולדה, סיפור חייה עורר במחברת הזדהות עמוקה.
"ראיתי כל כך הרבה מעצמי בה, וכל כך הרבה ממנה בעצמי", אמרה קוקרל.

הפרויקט שהתחיל כספר על פאני והפך למשהו אחר לחלוטין ובלתי צפוי. "רציתי שהספר הזה ירגיש יותר כמו רומן מאשר כמו ספר היסטוריה – חוויה סוחפת לחלוטין"

ומה באשר לפרויקט שהתחיל כספר על פאני והפך למשהו אחר לחלוטין ובלתי צפוי?
"רציתי שהספר הזה ירגיש יותר כמו רומן מאשר כמו ספר היסטוריה – חוויה סוחפת לחלוטין", אמרה קוקרל. "אני מקווה להוכיח שהפורמט הזה, של שזירת מקורות ראשוניים, לא נועד רק לספרים על יהודים רוסים שנוסעים לטקסס".