בחלק א' של תחקיר זמן ישראל שרטטנו את דמותו של אמנון ברוכיאן כאיש החזק בבית החולים הדסה – האיש ששרד מנכ"לים מתחלפים, מחזיק בתואר של מנהל אגף בכיר ושולט בוועד העובדים ביד רמה וללא אופוזיציה. אלא שוועדי עובדים אינם צוברים כוח כזה רק לשם יוקרה. מאחורי הכוח הפוליטי מסתתרת, כך עולה מן העדויות, מערכת משומנת של כספים ואינטרסים.

כשצוללים פנימה מתגלה שובל כספי מסועף, המלווה את פעילות הוועד וזוכה לביקורת פנימית קשה בבית החולים כבר יותר מעשור – ביקורת שחלקה אף הגיע אל כותלי בית המשפט: תביעת ענק של סוכן ביטוח הטוען כי נדרש לשלם "פרוטקשן"; דוח ביקורת חריף של ההסתדרות, שנקבר במגירה; ושיטה שהפכה את בית החולים לזירת מסחר פרטית, המתנהלת ללא מכרזים וללא שקיפות.

כך הפך הוועד, שאמור להגן על העובדים, לאורגן כלכלי המגלגל מיליונים – לעיתים, על חשבונם.

הסיפור של עופר ענבר, סוכן הביטוח של עובדי הדסה, שעבד במשך יותר מעשור בבית החולים, מקרין על השיטה הבעייתית בוועד שצובר כוח מופרז ואולי אף משתמש בו לחיזוק עצמי במקום לסייע לעובדיו

בחודש האחרון, במעין דז'ה וו, חזרו הכותרות והטענות על קריסה כלכלית של בית החולים. אף אחד מהשחקנים המרכזיים של 2014 כבר לא שם – חוץ מברוכיאן, שנמצא באותה הפוזיציה. בתחילת החודש שיגר מנכ"ל הדסה, פרופסור יורם וייס, מכתב לעובדים, ובו התריע מפני "עיכוב אפשרי" בתשלום משכורת ינואר בבית החולים בעקבות "אתגר תזרימי חריג".

שיטות הוועדים הגדולים עומדות בחודש האחרון שוב למבחן פלילי, בעקבות החקירה המקיפה שמתקיימת בפרשה שזכתה לכינוי "יד לוחצת יד", הנחקרת ב־433 כבר קרוב לשנתיים, ואשר הביאה באחרונה למעצרם של בכירים בהסתדרות, בהם יו"ר הארגון ארנון בר־דוד.

יו"ר ועד עובדי הדסה אמנון ברוכיאן לצד יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד (צילום: ועד עובדי הדסה)

במרכז הפרשה עומד סוכן הביטוח המקורב לליכוד, עזרא גבאי, שעל פי החשדות שיחד בכירים בהסתדרות, בהם בן־דוד ורעייתו. אולם בגדול ממחישה הפרשה כיצד מצליחים סוכני ביטוח מושחתים לכאורה לחדור באמצעות הוועדים במוסדות ציבוריים ולזכות במכרזים ובטובות הנאה, בחסות ההסתדרות שמאפשרת ומנרמלת את הכאוס בתחום.

הסיפור של עופר ענבר להבדיל, סוכן הביטוח של עובדי הדסה, שעבד במשך יותר מעשור בבית החולים, מקרין על השיטה הבעייתית בוועד שצובר כוח מופרז ואולי אף משתמש בו לחיזוק עצמי במקום לסייע לעובדיו. מאבקו של ענבר בברוכיאן משמש גם חרך הצצה למערכת העסקאות סביב ביטוחי עובדים בוועדים – שנמצאת בשורש חקירת פרשת "יד לוחצת יד".

ענבר נשכר ב־2008 לשמש בתפקיד סוכן הביטוח של ועד העובדים של הדסה. אף שהיה עובד פנימי של הארגון, התבקש לשלם "שכר דירה" בעבור שימוש בשירותי משרד לוועד מתוך הפרמיות של העובדים, וכן להשתתף בעלות חסויות לאירועים שארגן הוועד.

הדרישות לסכומי כסף הלכו ועלו בהתמדה, ולטענתו של ענבר נלוו אליהן דרישות סחטניות שבצידן איום. כאשר ביקש קבלות, נאמר לו ש"אין קבלות בוועד". ואז התחילו לצבוע, לדבריו, את ההוצאות בשמות אחרים

הדרישות לסכומי כסף הלכו ועלו בהתמדה, ולטענתו של ענבר נלוו אליהן דרישות סחטניות שבצידן איום. כאשר ביקש קבלות, נאמר לו ש"אין קבלות בוועד". ואז התחילו לצבוע, לדבריו, את ההוצאות בשמות אחרים, כמו "מתן חסויות לעיתונות", "אוהל לחג סוכות", "חסויות לאירועי ספורט" ועוד.

גורם המעורב בענייני הוועד באותם ימים סיפר לזמן ישראל כי הוועד נקלע בשלב מסוים ל"בור כלכלי" בעקבות קניית תווי שי של "הריבוע הכחול", שפשט את הרגל. בשלב הזה פנה, לדבריו, ברוכיאן אל ענבר והצהיר בפניו: "אתה מרוויח מהעובדים מיליונים, אני רוצה חלק מזה לוועד". ענבר ענה לו: "אני לא יכול, הערבוב הזה הוא פסול ואסור".

בית החולים הדסה (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

ענבר הציג בבית המשפט, במסגרת תביעתו (שעודנה מתבררת), הקלטה שממנה משתמע כי סגנו ויד ימינו של ברוכיאן דורש ממנו לשלם כספים כדי לכסות על גירעונות שנוצרו בתקציב הוועד. בהקלטה נשמעת דרישה לחידוש התשלום לכיסוי חובות הוועד מתשלומי הביטוח עבור העובדים.

"נכנסנו לבעיה עם הקואופ, עם 400 אלף תווי קנייה שכבר שילמתי ואני לא יכול לממש אותם. כבר שילמתי את המיליון שקל לקואופ – ונוצר לנו בור גדול בתקציב… עכשיו אני חייב להחזיר כי אין לנו מאיפה לשלם. עוד מעט ט"ו בשבט ופסח ואין לנו מאיפה לשלם את ההוצאה של המתנות. ופניתי לעופר על מנת שנחדש את ההסכם והשכירות".

בלי בושה דורש נציגו של יו"ר הוועד מסוכן הביטוח לכסות את החובות שנובעות מהחלטות לא מוצלחות של הוועד, ולצבוע את התשלום באמצעות "שכירות". ענבר מסביר שאין לו הכנסות מספקות בגלל הפרמיות הנמוכות.

בלי בושה דורש נציגו של יו"ר הוועד מסוכן הביטוח לכסות את החובות שנובעות מהחלטות לא מוצלחות של הוועד, ולצבוע את התשלום באמצעות "שכירות"

"אין לי מאיפה לתת. אין לי מאיפה לתת. מאיפה אתה רוצה שאשלם? תגיד לי מאיפה אני אביא לכם? אני לא יכול לממן את זה. אתה בא אליי ואומר יש לי גירעון של מיליון שקל – ממני אתה רוצה את הגירעון, מאיפה אני אביא לך את זה?"

נציגו של ברוכיאן עונה: "אני רוצה להחזיר עטרה ליושנה […] אני אעביר את זה הלאה ונראה מה אפשר לעשות כי אנחנו במצוקה".

סגנו של ראש הוועד, אדמון חזות, אינו מזכיר אומנם את ברוכיאן במפורש, אך משתמש כמה פעמים בלשון רבים – "אנחנו". כאשר ענבר, וכן גורם נוסף על הקו, מזכירים את "אמנון" (יותר מפעם אחת), הסגן אינו מסתייג. מן השיחה עולה הרושם כי הסגן מייצג את ראש הוועד, וכי אינו פועל על דעת עצמו.

בית החולים הדסה עין כרם, 17 בדצמבר 2019 (צילום: משה שי/פלאש90)

"עופר היה תמים", סיפר לזמן ישראל אחד מחבריו שביקש להישאר בעילום שם. "הם כל הזמן באו עם עוד ועוד בקשות. הוא הרוויח משהו כמו 12–13 אלף שקל בחודש מפרמיות והיה צריך לשלם מתוך זה 5,000 שקל שכירות, שעלתה ל־6,000 ו־7,000 ו־8,000. אני ראיתי בזה סוג של סחיטה: אתה רוצה לעבוד איתנו – שלם שכירות ותממן אירועים".

"ביקשו ממני לחתום על צ'קים פתוחים"

למקורביו סיפר ענבר כי הפיצוץ הרשמי אירע ב־2019, כאשר החל לסרב לבקשות להעביר כספים לוועד, ולבסוף ביקשו ממנו לסייע למקורבת, אימא של חבר ועד לשעבר, שחסרו לה 18 חודשים של רצף ביטוחי כדי שתהיה זכאית לקבל את הכיסוי הסיעודי. ברוכיאן, נטען, דרש מעופר לשלם בעבורה רטרואקטיבית את כספי הביטוח משכרו (שכר שקיבל מפרמיות העובדים).

ענבר סירב, ואף הטיח ביו"ר הוועד כי הקשרים שלו עם המשפחה המדוברת אינם נקיים. לאחר שסירב, סיפר ענבר למקורביו, ברוכיאן הוציא את הכספים האלה מתוך כספי הוועד. "זה היה הקש ששבר את גב הגמל".

"אני לא מתערב בדברים כאלה. אסור לקחת כסף מאנשים ולהכניס לקופה של הוועד. זאת קומבינה אסורה, כי אם אתה מקבל הטבה מחברת ביטוח, היא צריכה ללכת לכל העובדים"

ענבר פוטר מתפקידו זמן קצר אחר כך, בעיקר על רקע טענות שהתנהג באופן לא נאות ולא מכבד מול המבוטחים ולא העניק להם שירות טוב מספיק. הוא פנה לבית המשפט וטען כי תפרו לו תיק אחרי שירות נאמן, רק מכיוון שלא הסכים לשתף פעולה עם גחמות יושב ראש הוועד וסירב להמשיך להפריש לוועד כספים באופן לא תקין, לטענתו.

מקורבו של ענבר, ששוחח עם זמן ישראל, עובד בית החולים לשעבר, טוען שברוכיאן נהג לקחת כספים לקופת הוועד "מכל מי שרוצה לפרסם ולשווק משהו. אני אמרתי להם: אני לא מוכן להיות מעורב בדברים האלה, כי זה כמו לשלם שוחד.

יו"ר ועד עובדי הדסה אמנון ברוכיאן, 27 באוגוסט 2013 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"אני לא מתערב בדברים כאלה. אסור לקחת כסף מאנשים ולהכניס לקופה של הוועד. זאת קומבינה אסורה. לכן אני סירבתי לחתום על הדברים האלה, כי אם אתה מקבל הטבה מכל חברת ביטוח – זה צריך ללכת לכלל עובדי הדסה. אלה כספים שלא הולכים לכל עובדי הדסה, או לקבוצה מסוימת או לתלושים – ואני לא אהבתי את הדברים האלה".

מה הם עשו עם הכסף שלקחו מעופר ענבר?
"לקחו ממנו חסויות, ופעמיים בשנה הוא היה צריך לשלם עבור האוהל בצעדת ירושלים. והייתה עוד תופעה שלא אהבתי: ביקשו מאיתנו לחתום על צ'קים פתוחים, ואני לא אהבתי את זה. אמרתי לו: תוריד אותי מהדבר הזה, אני לא רוצה לחתום. אני לא חותמת גומי, ואני רוצה לדעת על מה אני חותם. אז כל פעם הייתי מתווכח איתו על הדברים האלה, הוא ניסה להשפיל אותי ולהכריח אותי".

מה פחדת שהוא עושה איתם?
"ברגע שאני חותם על צ'קים פתוחים שהוא מעביר בחתימה שלו למישהו אחר, אני יודע מה הוא עושה עם זה? הביקורת של ההסתדרות על הדברים האלה היא על הפנים, ואין לי מושג לאן הכספים הולכים, אבל זה לא היה שקוף. בכלל לא שקוף".

תביעתו של ענבר עסקה בעיקרה בהפרת ההסכם בין הצדדים, אך כללה גם התייחסות לטענות על מעשי שחיתות בוועד לכאורה. ענבר טען כי פוטר לאחר שסירב להמשיך ולהזרים כספים לוועד דרך ערוצים מפוקפקים

תביעתו של ענבר עסקה בעיקרה בהפרת ההסכם בין הצדדים, אך כללה גם התייחסות לטענות על מעשי שחיתות בוועד לכאורה. ענבר טען כי פוטר לאחר שסירב להמשיך ולהזרים כספים לוועד דרך ערוצים מפוקפקים.

"פרסונות מתוך ועד העובדים, ובמיוחד יו"ר ועד העובדים, דרשו פעם אחר פעם לקבל כספים ו/או 'עמלות' עבור עבודתו של התובע – אם בדרך של חסויות, אם בדרך של השכרת משרד שתמורתו הועברה לוועד העובדים ואם בדרכים אחרות.

מסדרון בית חולים הדסה. אילוסטרציה (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

"בתחילה הסכים התובע להעמיד לטובת העובדים חסויות שונות, אך עם הירידה בהכנסותיו, כאשר ההכנסות לא אפשרו את מתן החסויות הגבוהות, סירב להמשיך, וככל הנראה בשלב זה, שבו 'הברז נסגר', החליטו להצר את צעדיו של התובע ולסלקו מהמקום, תוך התעלמות מוחלטת מהסכמים והתחייבויות ותוך פגיעה בכיסויים הביטוחיים של העובדים".

לטענת ענבר, הזרמת הכספים נעשתה תוך התניה פסולה: "יוער ויודגש כי יו"ר ועד העובדים (ברוכיאן) אמר לתובע פעם אחר פעם כי אם לא יסכים לשלם עמלות הוא לא יישאר כסוכן ביטוח במקום. אמר וביצע, כאשר אין כל ספק כי הוא שולט היטב ביתר חברי הוועד, אשר סרים למרותו ועושים כדברו".

ברוכיאן סירב לענות לשאלות זמן ישראל בנוגע לתביעתו של ענבר, בטענה כי מדובר בהליך שתלוי ועומד. בכתב ההגנה הכחיש ברוכיאן בתוקף כל קשר בין מועד הפיטורים לבין סירובו של ענבר לשתף פעולה עם תשלומים.

זכאים מתאר כיצד בעבר פעלה השיטה המוכרת של מסחור סוכני ביטוח מול העובדים, שבה ניצלו חברות הביטוח וסוכניהן את הכאוס כדי לרתום את העובדים להתקשר עימן בתנאים גרועים עבור העובד

ברוכיאן אישר כי השכירות החלה ב־2009 עם תחילת עבודתו של ענבר, אך טען כי זו הופסקה שנה אחר כך לבקשת התובע. "כל ניסיון לקשור בין אלה לבין הפסקת ההתקשרות הוא כוזב ביודעין", כתב בכתב ההגנה.

אולם במסגרת תביעתו של ענבר הוגש דוח של ועדת ביקורת הוועד מטעם ההסתדרות. מסיכום של יו"ר ועדת הביקורת, עובד זכאים, עולות מסקנות קשות וחריפות במיוחד, שלא רק תומכות בטענותיו של ענבר, אלא מעלות גם פגמים נוספים וחמורים יותר, לכאורה, בפעילות הוועד בראשות ברוכיאן, ובהם גם טענות לשחיתות.

צוות רפואי מפגין מחוץ לבניין ההסתדרות בתל אביב נגד המהפכה המשפטית, 25 ביולי 2023 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

זכאים מתאר כיצד בעבר פעלה השיטה המוכרת של מסחור סוכני ביטוח מול העובדים, שבה ניצלו חברות הביטוח וסוכניהן את הכאוס כדי לרתום את העובדים להתקשר עימן בתנאים גרועים עבור העובד. בהמשך נעשתה ההתקשרות עם ענבר במטרה לאחד את הביטוחים הפנסיוניים תחת קורת גג אחת עם סוכן אחד, ובכך להוזיל עלויות.

זכאים מתאר מצב שבו יו"ר הוועד קובע כל פעולת התקשרות של הוועד ללא מכרזים: "מאז כניסתי לוועד לא נעשה שום מכרז בתחום הפנסיוני! כל ההחלטות התקבלו על ידי אמנון ובוצעו בהתאם".

לאחר ההחלטה להתקשר עם ענבר במטרה לאחד את הפעילות הפנסיונית מול העובדים, טוען זכאים כי ברוכיאן עיכב את חתימת ההסכם ממניעים לא תקינים "בגלל דרישתו (של ברוכיאן) לקבל ממנו (מענבר) תמורה לוועד בעד הסכם זה.

"לא עזרו החוק והתקנות בעניין, הקובעים שלא ניתן לתת 'מתנות' מכל סוג שהוא בתמורה להסכם. באחד המקרים עופר אמר לי שהוא מרגיש שהוא נסחט, והוא לא יסכן בשום צורה ואופן את שמו הטוב והרישיון המקצועי שלו"

"לא עזרו החוק והתקנות בעניין, הקובעים שלא ניתן לתת 'מתנות' מכל סוג שהוא בתמורה להסכם. באחד המקרים עופר אמר לי שהוא מרגיש שהוא נסחט כאן, והוא לא יסכן בשום צורה ואופן את שמו הטוב והרישיון המקצועי שלו. עשרות שיחות טלפון, פגישות והתייעצויות נעשו עם אמנון – ואמנון לא זז מעמדתו! (מבחינתו) ללא כספים/תמורה/חסויות לוועד, לא ייחתם שום הסכם".

לטענתו, יו"ר הוועד פעל בניגוד לאינטרסים של העובדים, לטובת קופת הוועד. "זכורה לי ישיבה שהתכנסה בתל אביב במשרדי סוכנות 'יונט', שעופר נמנה על סוכניה, שבה הוסבר לנו על כיסוי ביטוח למקרה של אכ"ע (אובדן כושר עבודה) […] העברנו את ההחלטה לידי אמנון, שפסל אותה. היום אנחנו מבכים את ההחלטה".

מבט על בית החולים הדסה (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

באשר לתשלום "דמי השכירות" על שימוש בחדר, זכאים מתאר מהלך סחטני באופיו: "כשהתברר לעופר שהסכם השכירות נעשה איתו רק כדי לגבות ממנו תשלום אסור […] וממילא הוועד לא היה רשאי להשכיר חדרים בבית החולים, הופסק תשלום דמי השכירות. מאז ההסכם שנחתם ועד לסילוקו של עופר, לא היה יום שהדרישה לכסף לא הייתה עולה! כל יום, כל הזמן! אני עצמי לא הבנתי איך אפשר לחיות ולהתנהל כך.

"בשלב מוקדם עופר הפסיק לשלם את דמי השכירות והסכים, ללא ברירה ותחת איומים, לממן את עלות האוהל לצעדת ירושלים […] למרות שהסכם השכירות הופסק מייד בתחילתו, אדמון (סגנו של ברוכיאן, א"ה) לא הפסיק לדרוש מעופר כסף והזכיר לו בכל פעם את 'חובו'! הייתי עד לאמירות אלה".

זכאים מתאר מסע נקמה נגד הסוכן המפוטר: "מאז שעופר סולק, אמנון נמצא במסע נקמה נגדו. לא אחת הוא אמר לי כי מטרתו היא לא להשאיר לעופר מבוטח אחד בהדסה, גם במחיר של העלאת דמי הניהול. 'הוועד יממן את דמי הניהול לעובדים שמבוטחים אצל עופר, ובלבד שלא יישאר אצלו מבוטח אחד', כדברי אמנון".

"מאז ההסכם שנחתם ועד לסילוקו של עופר, לא היה יום שהדרישה לכסף לא הייתה עולה! כל יום, כל הזמן! אני עצמי לא הבנתי איך אפשר לחיות ולהתנהל כך"

האם פגע הסכסוך המתמשך בין סוכן הוועד לבין יו"ר הוועד בזכויות העובדים ובביטוח הקולקטיבי ממנו נהנו? לטענת עובדים וגורמים בוועד, התשובה חיובית.

לאחר שהוועד סילק את סוכן הבית, החל בית החולים לעבוד עם סוכנים מבחוץ, ואלו הביאו עימם סוכנויות ביטוח חיצוניות. בתהליך הזה – קצת בדומה לשיטה המתוארת בחקירה נגד ההסתדרות – נדרשו העובדים לשלם עמלות פעמיים (גם לסוכנים וגם לחברות), ולעיתים אף יותר, והפכו שבויים של חברות הביטוח החיצוניות, שפעמים רבות נבחרות בלי מכרז.

אילוסטרציה: ביטוח בריאות (צילום: LIgorko / iStock)

במצב זה נוצר, לטענת העובדים, ניפוח מלאכותי של הפרמיות – מהלך שמיטיב עם הסוכנים ועם חברות הביטוח, אך פוגע ישירות בעובדים, מבלי שאלה יהיו מודעים לכך.

"הם עשו חוזה חדש עם סוכנים חיצוניים", מסביר אדם המצוי בפרטים בהדסה. "אם קודם היה צריך להפריש עמלה רק לסוכן של הדסה, עכשיו צריך להפריש עמלות גם לסוכנות הביטוח שעימה מתקשר הסוכן, וגם לסוכן עצמו. כולם חיצוניים עכשיו, וכולם צריכים לקבל נתח מהעוגה. אם פעם היינו משלמים 120 שקל לביטוח עבור כל מבוטח, היום אנחנו משלמים כפול – ולפעמים אף יותר.

"העובדים – ומדובר, כאמור, בלפחות 3,000 עובדים פלוס בני משפחותיהם – מעסיקים סוכן חיצוני וחברת ביטוח חיצונית. וכאשר אתה מחדש את הביטוח עם 'מגדל' או עם 'פניקס', הם דורשים סכומים גבוהים כדי לממן את הסוכנים האלה, וכך מגדילים את הפרמיה. 90% מהעובדים לא מבינים את זה כלל".

"אם קודם היה צריך להפריש עמלה רק לסוכן של הדסה, עכשיו צריך להפריש עמלות גם לסוכנות הביטוח שעימה מתקשר הסוכן, וגם לסוכן עצמו. כולם חיצוניים עכשיו, וכולם צריכים לקבל נתח מהעוגה"

הנתונים הללו באים לידי ביטוי גם בתלוש המשכורת. פנסיונרית ותיקה של הדסה, שעימה שוחחנו, תיארה מצב אבסורדי שבו מצאה את עצמה משלמת סכומי עתק עבור ביטוחים – מבלי שהייתה מודעת כלל לשינוי.

"עבדתי 40 שנה בהדסה, ואני ובני משפחתי היינו מבוטחים בביטוח הקולקטיבי של העובדים. הפרמיות היו נמוכות – סביב 500 שקל לחמש נפשות. פתאום מתברר שהחליפו חברת ביטוח, ושיש לנו חודש להצטרף – אחרת הביטוח שלנו מתבטל.

המרכז הרפואי הדסה עין כרם בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"שולחים לי ערימה של טפסים שאני צריכה למלא במהירות, ומתברר שהביטוח החדש מגיע לאיזה 1,200 שקל. החליפו חברה, העלות קפצה ליותר מפי שניים, אבל משום מה הסוכן שמתווך נשאר אותו סוכן".

אז מה, את חושבת שקרה?
"אני חושבת שעשו קומבינה. אחרת איך אפשר להסביר את זה? והכי מדהים – שלא אמרו לנו כלום. פתאום מתברר שיש לי חוב של חמישה חודשים אחורנית, שבהם בפועל לא הייתי מבוטחת – אם חלילה היה קורה משהו.

"אז עכשיו הייתי צריכה לשלם רטרואקטיבית כמעט 4,500 שקל, וכל חודש 1,200 שקל בשביל כל המשפחה. לפחות תפרידו אותנו מהילדים. אנחנו שבויים של השיטה, ואף אחד לא מסביר לנו מה קרה פה, מי הוביל אותנו להחליף חברת ביטוח ולמה זה נעשה בצורה כזאת?"

"אנחנו שבויים של השיטה, ואף אחד לא מסביר לנו מה קרה פה, מי הוביל אותנו להחליף חברת ביטוח ולמה זה נעשה בצורה כזאת?"

התביעה של ענבר נגד יו"ר ועד העובדים טרם הסתיימה. בית המשפט המליץ להסיר את בית החולים מן התביעה ולהותיר את הוועד לבדו. בינתיים עזב זכאים את הוועד, וטען באוזני מקורביו כי גם הוא סובל מרדיפה מצדו של ברוכיאן. "מאז שיצא הדוח מתנכלים לו בעבודה, עוצרים לו קידומים כבר עשר שנים ופוגעים בו כל הזמן", מספרת חברה קרובה.

בחנות של ברוכיאן אפשר לקנות הכל

הוועד הפך עם השנים לפרת מזומנים לא מבוטלת, לאחר שהשתלט על "חדרי המכירות" של בית החולים. מדי שבוע מקבלים העובדים הזמנה לרכוש בחדרי המכירות מבחר סחורות, בתיווך הוועד – שגוזר עליהן גם עמלות שמנות. רשימת הממכר החלקית כוללת מגבות, מצעים, תכשיטים, מנעולים, לחמים, גבינות, מערכות שמע, אביזרים סלולריים, אביזרי רכב ועוד ועוד.

מרפאה בבית החולים הדסה עין כרם, 2017 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

משום מה השתלט הוועד על כל חדרי המכירות של בית החולים, גובה עמלות של מאות שקלים מכל אחד מהמוכרים, ואינו מעניק להנהלת בית החולים כל דריסת רגל בתהליך. אין מכרזים, אין ביטוח, והכול מתנהל מול איש הוועד בלבד.

באחד השבועות האחרונים ביקשנו לעניין את בית החולים במכירת תכשיטים – ומייד הופנינו למזכירת הוועד. זו הפנתה אותנו לחבר הוועד האחראי על המכירות, הבהירה כי תיגבה עמלה, וכשביקשנו להבין אם יש גורם נוסף מטעם בית החולים שמטפל בנושא, השיבה בנחרצות: "רק דן מהוועד. הכול עובר דרכו".

בתשובתו לשאלות זמן ישראל התעקש ברוכיאן כי ההתנהלות הזו תקינה ומקובלת. "הוועד משכיר למוכרים שונים חדר בסכום יומי שנכנס כולו לקופת הוועד. המוכרים שמגיעים למכור מציעים לעובדים סחורה במחירים נוחים. אין בעיה של תקינות".

משום מה השתלט הוועד על כל חדרי המכירות של בית החולים, גובה עמלות של מאות שקלים מכל אחד מהמוכרים, ואינו מעניק להנהלת בית החולים כל דריסת רגל בתהליך

יש מי שיחלוק על הקביעה הזו. ראשית, מדוע שרק הוועד יבחר את המוכרים, על פי קשריו? ברוכיאן עצמו מצוי בעולם המסחר (בבעלותו מכולת), ואין סיבה שלא יתקיים הליך מסודר ושקוף יותר לכניסת מוכרים – מעבר לחוג הסגור של הוועד.

שנית, המוכרים פועלים ללא ביטוח. שלישית, הרוכלות הזו יוצרת תלות של הוועד בהנהלה, שיכולה בכל עת לנתק את קווי האספקה ולפגוע בעצמאות הוועד.

יו"ר ועד עובדי הדסה אמנון ברוכיאן נואם נגד הקיצוצים בבית החולים

רביעית, ברוכיאן נתלה בכל עניין ועניין בתקנון הוועד של ההסתדרות, ומשתמש בו להוכחת תקינות פעולתו.

אלא שבדיקה בתקנון זה מעלה כי רוכלות ומכירות אינן נמנות על הדרכים המותרות לוועד להתפרנס. בסעיף "מקורות המימון" מוזכרים רק תשלומים חודשיים המנוכים משכר העובדים, השתתפות המעביד בקיום אירועים ובשי לעובדים, השתתפות עצמית מיוחדת של עובדים הנוטלים חלק בפעולה ייעודית מסוימת, וכן ריבית ועמלות. בשום מקום לא נקבע כי לוועד מותר לנהל עסקי מכר עצמאיים בשטח בית החולים.

תגובות: "אין הצדקה לשאלות לגבי הליך תלוי ועומד"

ברוכיאן סירב להשיב לשאלות זמן ישראל בנוגע לעופר ענבר ולטענותיו במסגרת התביעה, וכן סירב להתייחס למסקנות ועדת הביקורת של ההסתדרות. "התביעה מתנהלת ואין הצדקה לשאלות לגבי הליך תלוי ועומד. אין מקום לשאלות על תיק מתנהל, ונראה כי שאלות אלה גם מפרות את כלל הסוביודיצה הנוהג בישראל".

בהקשר זה נדגיש כי אף שהתיק עודנו מתנהל בבית המשפט, כתבי הטענות והפרוטוקולים הם נחלת הכלל.

"הניסיון להסיק מהליך כזה או אחר על אופן ההתנהלות של ההסתדרות כלפי ועדי עובדים, ובוודאי להשליך מכך על ועד ספציפי כמו ועד הדסה, שגוי ואינו מקובל"

באשר לניהול חדרי המכירות השיב ברוכיאן: "הוועד משכיר למוכרים שונים חדר בסכום יומי שנכנס כולו לקופת הוועד. המוכרים שמגיעים למכור מוכרים לעובדים סחורה במחירים נוחים. אין בעיה של תקינות".

מדוברות ההסתדרות נמסר בתגובה: "הניסיון להסיק מהליך כזה או אחר על אופן ההתנהלות של ההסתדרות כלפי ועדי עובדים, ובוודאי להשליך מכך על ועד ספציפי כמו ועד הדסה, שגוי ואינו מקובל. כל ועד עובדים הוא גוף נבחר ועצמאי, וההתייחסות כלפיו נעשית על בסיס עובדות הנוגעות לענייניו בלבד. אין מקום לייצר הכללות או לטעון לדפוס מערכתי על סמך עניינים שנסיבותיהם שונות, בוודאי כאלה שטרם נקבעו בהם ממצאים חלוטים.

בית החולים הדסה (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

"במקביל לכל רמיזה פסולה או ניסיון לייצר הקשרים לא רלוונטיים, חשוב להזכיר כי ועד עובדי הדסה עוסק בימים אלו בהגנה על העובדים וזכויותיהם, ובכלל זה בפעולות שנועדו להבטיח ששכר העובדים ישולם במלואו ובמועדו".

באשר לסוגיית בתי המכירות הוסיפה ההסתדרות: "כל פעילות של ועד עובדים כפופה לכללים החלים על ארגון עובדים ולמנגנוני פיקוח פנימיים. ככל שעולה הצורך בבחינה, היא נעשית בהתאם לנהלים".