1

עושה רושם שהממשלה נחושה להבעיר את הנגב. הסיכויים שתצליח גברו אחרי ההחלטה שהתקבלה השבוע – שהוכרזה בישיבת הממשלה תוך הצגת שיאים חדשים של שביעות רצון עצמית – על הקמת 5 יישובים חדשים במרחב שבין באר שבע לדימונה. אגב, גם בתחום בחירת השמות מדובר באירוע תמוה: מילא, טליה זה שם נחמד ליישוב, אבל טלם-תלמה? מה הסיכוי שהדואר יגיע למקום הנכון?

למען ההגינות צריך לומר שהממשלה הנוכחית לא המציאה את האובססיה להקמת יישובים חדשים, וזה אפילו לא בלעדי לימין. את ההחלטה המקורית לבחון את הקמת היישובים אישרה ממשלת בנט-לפיד, שם נרשמה מחלוקת עזה בין שרת הפנים איילת שקד שקידמה במרץ לשרה להגנת הסביבה תמר זנדברג שהתנגדה בתוקף.

עושה רושם שהממשלה נחושה להבעיר את הנגב. הסיכויים שתצליח גברו אחרי ההחלטה שהתקבלה השבוע על הקמת 5 יישובים חדשים במרחב שבין באר שבע לדימונה

כבר אז זו היתה החלטה גרועה, אבל ההמלצה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה לפחות כללה, לצד 5 יישובים לאוכלוסיה היהודית, גם שני יישובים לטובת הציבור הבדואי.

בדרך לממשלת סטרוק – שרת ההתיישבות שדואגת למתיישבים מסוג מסויים מאוד – אלה נעלמו, ונשארו רק יישובים ליהודים שמתוכננים לקום על אדמות של יישובים בדואים שנמצאים שם עוד לפני קום המדינה או בסמוך להם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו לצד שר הבינוי והשיכון חיים כץ ושרת ההתיישבות אורית סטרוק בישיבת הממשלה ב-25 בינואר 2026 (צילום: קובי גדעון/ לע"מ)

המסר ברור: בדואים יקרים – אם עכשיו אתם חושבים שהחיים שלכם בזבל (תרתי משמע, לאור מצב שירותי פינוי הפסולת) – זה עוד כלום לעומת מה שצופן העתיד.

הממשלה לא מסתירה את המוטיבציה: בלימת התיישבות הבדואים בנגב. "בציר החשוף מבאר שבע לדימונה אתה רואה רק בנייה לא חוקית של בדואים, פתאום תראה התיישבות של יהודים שתביא, אני מקווה, סדר לאזור", אמר חיים כץ, שמתברר שהוא גם שר הבינוי והשיכון לצד עוד המוני משרדים שהוא מופקד עליהם.

הממשלה לא מסתירה את המוטיבציה: בלימת התיישבות הבדואים בנגב. "בציר החשוף מבאר שבע לדימונה אתה רואה רק בנייה לא חוקית של בדואים, פתאום תראה התיישבות של יהודים שתביא, אני מקווה, סדר לאזור"

ואילו השרה סטרוק הסבירה לשרים ש"כל המרחב הזה שנראה לכם לבן הוא לא לבן, כלומר הריק מתמלא בפשיעה, בבנייה בלתי חוקית ובכל מה שאסור שיקרה בחוסר משילות". אבל רגע – מי אחראי לחוסר המשילות הזה? ומה מונע מהממשלה למשול?

אחרי שכל מסעות ההפחדה בנוסח בן גביר הניבו אפס תוצאות במבחן המאבק בפשיעה, הממשלה מנסה את השיטות שננקטות ברחבי הגדה – הקמת מאחזים. השנה היא 2026, הגבול רחוק מאוד מכביש באר שבע-דימונה, אבל לתפיסת הממשלה כל יישוב בנגב הוא בעצם מוצב קדמי.

תוכנית הקמת היישובים החדשים בנגב

נתניהו הכריז שהיישובים החדשים ישימו קץ ל'דרום הפרוע', אבל ההשלכות עלולות להיות בדיוק הפוכות. מישהו צריך לספר לממשלת ישראל שהפשיעה בחברה הבדואית קשורה קשר הדוק לעוני, למערכת חינוך כושלת, לרשויות מקומיות (מוכרות או לא) דלות אמצעים, לתשתיות ברמה של עולם שלישי, לתחושת קיפוח ולפערים ההולכים וגדלים מול השכנים היהודים.

מישהו צריך לספר לממשלת ישראל שהפשיעה בחברה הבדואית קשורה קשר הדוק לעוני, למערכת החינוך הכושלת, לרשויות דלות האמצעים, לתשתיות ברמת עולם שלישי, לתחושת הקיפוח ולפערים ההולכים וגדלים

רק השבוע התפרסם דו"ח שחושף את הפערים המדהימים בהיקף המיגון מפני טילים בין היישובים הבדואים והיישובים היהודיים שחולקים את אותו מרחב. הבדואים הרי לא הולכים לשום מקום, ומי שחושב שהקמת יישובים שיהיו תקועים להם כמו עצם בגרון היא התרופה לפשיעה בנגב מנותק מהמציאות.

כבר היינו בסרט הזה עם עומר ולהבים, שהקמתם שאבה את האוכלוסייה האיכותית מבאר שבע, החלישה את בירת המטרופולין אבל לא חיזקה במילימטר את המשילות בדרום.

מבט על כפר בדואי לא מוכר בנגב, דרום ישראל, 21 בנובמבר 2024 (צילום: יניב נדב/פלאש90)

זה המקרה הקלאסי שבו הפוליטי, הכלכלי, החברתי והסביבתי מספרים את אותו סיפור: במקום להסדיר אחת ולתמיד את סוגיית ההתיישבות הבדואית בנגב, ובכך להפסיק את הכאוס ואת האסון המתמשך שמתחולל בשטחים הפתוחים, הממשלה מוסיפה חטא על פשע ובמקום לצופף ולייעל את הערים מפזרת עוד ועוד אוכלוסיה בנקודות זעירות במרחב.

כל יישוב כפרי קטן – בשלב ראשון מתוכננים 300 מגרשים בכל יישוב, סה"כ 1,500 – מחייב פריסת תשתיות, סלילת כבישים ודריסת הקרקע באופן בלתי הפיך.

כל זה יקרה על חשבון הטבע ועל חשבון משלמי המיסים, בעלות שמתוכננת להגיע – ובוודאי זה לא יסתכם בכך – ל-2.2 מיליארד שקל. עבודה שנעשתה במשרד להגנת הסביבה מצאה שהקמת יחידת דיור ביישוב חדש עולה כמעט פי 3 מהרחבת עיר קיימת.

במקום להסדיר אחת ולתמיד את סוגיית ההתיישבות הבדואית בנגב, לצופף ולייעל את הערים, הממשלה מפזרת עוד ועוד אוכלוסיה בנקודות זעירות במרחב, שהקמת יחידת דיור בהן עולה כמעט פי 3 מהרחבת עיר קיימת

כל מתכנן מתחיל במשרד התחבורה יודע לספר שאין שום אפשרות לספק תחבורה ציבורית יעילה לכל כמה משקי בית שמפוזרים בשטח.

תושבי היישובים הללו יגלו שהם חייבים להחזיק שתיים וגם שלוש וארבע מכוניות בכל משק בית (תלוי בגיל הילדים), שהם מבלים פרקי חיים שלמים על ההגה ושהפקקים מתחילים להגיע גם לכבישי הנגב.

הם גם יגלו שהפשיעה ממשיכה לגאות ושאין משילות. העיקר שלכל החבילה הקסומה הזו, קראו בישיבת הממשלה בגאווה 'ציונות'.

מצפה יהונתן, שכונה חקלאית חדשה באזור בקעת ערד שהוקמה לזכרו של אל"ם יונתן שטיינברג שנהרג ב־7 באוקטובר 2023, 11 בינואר 2026 (צילום: צפריר אביוב/פלאש90)

2

את ההצלחה הזו איש לא יוכל לקחת מהממשלה: היוזמה המטורללת לפרישה מהסכמי האקלים הגלובליים יצרה איחוד היסטורי בין הירוקים לתעשיינים. אם עידית סילמן, גדעון סער ונתניהו ימשיכו בקו הזה, עוד נראה את מנכ"ל 'אדם, טבע ודין' ומנכ"ל בז"ן יוצאים למסע הופעות משותף.

אם ההתנגדות העזה של אנשי המדע והסביבה למהלך מובנת מאליה, אצל התעשיינים זה קצת יותר מורכב. הרי ביומיום הם מתלוננים על הרגולציה הסביבתית ועל מגבלות ירוקות. אבל בסופו של דבר התעשיינים, בניגוד לממשלה הזו, מחוברים לקרקע המציאות, והמציאות מספרת סיפור פשוט – פרישה מהסכמי האקלים תגרום נזק כלכלי בלתי הפיך לתעשייה וליצוא של ישראל.

היוזמה המטורללת של הממשלה לפרישה מהסכמי האקלים יצרה איחוד היסטורי בין הירוקים לתעשיינים. אם הממשלה תמשיך בקו הזה, עוד נראה את מנכ"ל 'אדם, טבע ודין' ומנכ"ל בז"ן יוצאים למסע הופעות משותף

וזה בדיוק מה שכתב ד"ר רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים, במכתב ששיגר השבוע לראש הממשלה נתניהו ולשרה סילמן תחת הכותרת "התרעה דחופה מפני ההשלכות הכלכליות של פרישה מהסכמי פריז".

"מדובר במהלך שעלול להסב נזק אסטרטגי וכלכלי למשק כולו ובעיקר ליכולת התחרות של התעשייה הישראלית בשוק הגלובלי", כותב תומר, "פרישה מהסכם פריז לא רק תהפוך את ישראל למדינה היחידה ב-OECD, למעט ארצות הברית, שאינה תחת ההסכם, אלא אף עלולה להביא לבידוד הכלכלה הישראלית ולהציב את היצואנים הישראלים בעמדת נחיתות משמעותית".

נשיא התאחדות התעשיינים רון תומר, 8 בדצמבר 2025 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

בהמשך המכתב תומר מפרט את ההשלכות הצפויות של מהלך כזה. שום דבר שמומחי האקדמיה וארגוני הסביבה לא אמרו קודם, ובכל זאת כשזה מגיע מהתעשיינים – אלה שמתנהלים ביומיום הכלכלי מול העולם – יש לזה משקל אחר.

תומר מזכיר את הסחר והמכסים בפחמן, תחום שישראל חייבת להיות מסונכרנת לגביו עם האיחוד האירופי אם היא לא רוצה להיות מבודדת; הוא מציין שרוב החברות הבינלאומיות מחילות כיום מדיניות אקלימית כחלק מתנאי הסחר מולן, ופרישה ישראלית מהסכם פריז תגרום לכך שישראל תהיה "מנופה מחוץ לשרשראות האספקה של ענקיות הטכנולוגיה והתעשייה", כדבריו.

תומר פירט במכתבו את ההשלכות הצפויות של המהלך, שום דבר שמומחי האקדמיה וארגוני הסביבה לא אמרו קודם, ובכל זאת, כשזה מגיע מהתעשיינים שמתנהלים ביומיום הכלכלי מול העולם, יש לזה משקל אחר

הוא מבהיר שיהיה קושי גדול לגייס השקעות ממוסדות פיננסיים בעולם שמפנים את הונם להשקעות ירוקות; שישראל תהיה חסומה מגישה לתמריצים ומענקים נדיבים שהאיחוד האירופי מתנה אותם במדיניות אקלים מתקדמת; ושפרישה מהסכם אקלים תסכן את השותפות המדעית-טכנולוגית בין ישראל לאירופה ותגביל את התקציבים המשותפים המיועדים למחקר ופיתוח. 

ישראל, מזכיר נשיא התאחדות התעשיינים, היא כלכלת אי התלויה באופן אקוטי בשיתופי פעולה נרחבים ומגוונים. רבים מהם ייחסמו בפנינו, הוא קובע, אם ניתן גט כריתות להסכמים שכל המדינות הנאורות מחוייבות להם.

פעילי אקלים מפגינים בפסגת האקלים של האו"ם COP30, ברזיל, 21 בנובמבר 2025 (צילום: AP Photo/Andre Penner)

ובכל זאת, ורק כדי שלא נחשוד שהתעשיינים החליטו לפתע להתחפש ל"גרינפיס", המכתב של תומר כולל גם פסקה שמאפשרת לאנשי התעשייה לחזור לשגרת הקיטורים על הרגולציה הסביבתית ברגע שיוסר איום הפרישה מהסכמי האקלים.

ובכל זאת, כדי שלא נחשוד שהתעשיינים החליטו להתחפש ל"גרינפיס", המכתב כולל גם פסקה שמאפשרת לאנשי התעשייה לחזור לשגרת הקיטורים על הרגולציה הסביבתית, ברגע שיוסר איום הפרישה מהסכמי האקלים

"יש לציין כי מדינת ישראל מחילה על עצמה יעדים וסטנדרטים משמעותיים שמטילים חסמים ועלויות עודפות עצומות על המשק", הוא כותב.

ובמילים אחרות: הקואליציה עם הירוקים היא טכנית בלבד, עד שהממשלה תרד מרעיון העיוועים שלה. חמש דקות אחר כך נחזור להתקוטט על בז"ן לאן וגו'.

בנימין נתניהו ועידית סילמן בדיון על ההצעה להחלת ריבונות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן, במליאת הכנסת בירושלים, 23 ביולי 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

3

נהוג להתייחס אל הכשל הלאומי בתחום הפסולת, שהתפרץ השנה במלוא חומרתו, כאל כשל במערכות הפינוי, המיון וההטמנה. בקיצור – תשתיות ולוגיסטיקה לאומית שהוזנחו במשך שנים. נתוני סיכום 2025 של חירייה, שפרסם לאחרונה איגוד ערים דן לתברואה שמפעיל את האתר, מזכירים שהבעיה מתחילה הרבה קודם – בכמויות האשפה הלא סבירות שאנחנו מייצרים בבתים.

2025 היתה שנת שיא בחירייה, וזה כמובן שיא במובן השלילי: האתר, שקולט פסולת מ-30 רשויות מקומיות במרכז הארץ, קלט 1.276 מיליון טונות פסולת, עלייה של 4.5% לעומת 2024, כפול מקצב הגידול הטבעי, הגבוה כשלעצמו, של האוכלוסיה בישראל. למען ההגינות צריך לומר ש-2024 היתה שנה של מלחמה עצימה שבה קצב הצריכה הואט מעט.

2025 היתה שנת שיא בחירייה, במובן השלילי: האתר קלט 1.276 מיליון טונות פסולת מ-30 רשויות מקומיות, עלייה של 4.5% לעומת 2024. הבעיה מתחילה הרבה קודם – בכמויות האשפה הלא סבירות שאנחנו מייצרים בבתים

יש מדינות שבהן האזרחים משלמים על כל קילוגרם פסולת שהם מוציאים מהבית. יש גם מודלים אחרים, רכים יותר, לריסון תרבות הצריכה. ממשלת ישראל ויתרה לחלוטין על האפשרות לשנות את הלך הרוח של הישראלים ולדרבן אותם לחסוך במים, בחשמל ובמיוחד בפסולת.

המחיר נגבה מאיתנו לא רק בהרים של אשפה שהארץ נקברת תחתיהם, אלא גם בכבישים: בחירייה מדווחים שבמהלך 2025 יצאו ונכנסו מהאתר 360,182 משאיות, כמעט אלף משאיות ביום(!). זה תועפות של זיהום אוויר ושל עומס בכבישים, והכל בשביל לשנע את האשפה שאנחנו מייצרים ממקום למקום.

נתוני פינוי האשפה לחירייה לשנת 2025 (צילום: עמוד הפייסבוק של פארק המחזור חירייה)

4

מדוזות? באמצע החורף?? ועוד נחיל שלם שנחת על החוף שבין מעגל מיכאל לחוף דור. צילם: איליה בסקין מרשות הטבע והגנים.

מדוזות על החוף שבין מעגל מיכאל לחוף דור, ינואר 2026 (צילום: איליה בסקין מרשות הטבע והגנים)