דבריו של עו"ד חליל נעמה, אביו של הפרקליט שהוכה בבאר שבע הציגו את חלום הבלהות של הממשלה – ערביי ישראל כשותפים בקביעת הזהות הישראלית. 

*  *  *

ההתקפה הברוטלית על הפרקליט סלאח נעמה עשויה להתברר כנקודת מפנה ביחסי יהודים-ערבים בישראל. לא רק בגלל האירוע עצמו, אלא בגלל דבריו של אביו, עו"ד חליל נעמה, שאמר בריאיון לרשת ב':

"אנחנו העם הישראלי, יהודים וערבים".

ההגדרה הזאת מעמידה את הערבים כשותפים מלאים בקביעת הזהות הישראלית – וזהו, בדיוק, חלום הבלהות של הממשלה הנוכחית.

ההתקפה הברוטלית על הפרקליט סלאח נעמה עשויה להתברר כנקודת מפנה ביחסי יהודים-ערבים בישראל. לא רק בגלל האירוע עצמו, אלא בגלל דבריו של אביו, עו"ד חליל נעמה, שאמר "אנחנו העם הישראלי, יהודים וערבים"

לפני שנים, כאשר סקרתי עבור "קול ישראל" הישן והטוב יום דיונים בכנסת, עמד על הדוכן חבר הכנסת ממפ"ם, וליד צאדק, ואמר:

"אנחנו, הישראלים".

יושב ראש הכנסת מטעם הליכוד, דב שילנסקי, ענה לו בחיוך סלחני:

"אין דבר כזה עם ישראלי, יש יהודים וערבים".

חבר הכנסת צאדק מלמל משהו במבוכה והמשיך בנאומו. ארבעה עשורים אחר כך, הגדרת הזהות הזאת חזרה מן הצד הערבי – והפעם, מתוך בית חולים.

היפוך התפקידים

בואו נראה מה קרה בסיטואציה בבאר שבע: אליטה ישראלית – פרקליטים ואנשי רפואה ערבים – הותקפה לכאורה בידי יהודים נבערים ואלימים. הדברים מקבלים משמעות נוספת לאור עיסוקם הציבורי של נעמה ואביו: השניים, יחד עם תושבי כפרם דיר אל-אסד, פעלו מיד לאחר 7 באוקטובר לסיוע למפוני העוטף. סיכת החטופים, מן הסתם, עיטרה גם את דש בגדם.

המשך דבריו של האב הכואב משלימים את ההיפוך. הוא הגדיר את תחנת המשטרה כ"ארגון המנסה להגן על חברים ולתאם גרסאות". כאשר אנו רואים את נוער הגבעות" בגדה, ההיפוך מושלם: הסכנה הישנה של טרור ערבי התהפכה בסכנה של טרור יהודי. לא שנרפאנו מן הטרור הפלסטיני – הסכנה קיימת – אבל מגמות ההתפתחות בקרב ערביי ישראל הן של השתלבות. וההשתלבות הזאת, שהיא ברכה למדינה, היא סכנה לממשלה.

הסכנה הישנה של טרור ערבי התהפכה בסכנת טרור יהודי. לא שנרפאנו מהטרור הפלסטיני – הסכנה קיימת – אך מגמות ההתפתחות בקרב ערביי ישראל הן של השתלבות. והשתלבות זו, שהיא ברכה למדינה, היא סכנה לממשלה

אין זה מקרה כי יעדי המתקפות של שלוחי הממשלה הם דווקא סמלים של השתלבות הערבים בישראל: העיתונאית לוסי אהריש, שספגה מסע הסתה והטרדות; כבוד השופט חאלד כבוב; ושבט תראבין, המשרת בצה"ל. ההשתלבות הזאת מבטאת את יצירת העם הישראלי החדש, והממשלה הזאת תעשה הכול כדי לפוצץ את התהליכים האלה.

יום ירושלים – מאחדות לחלוקה

מן הבחינה הזאת יש לשים עין על יום ירושלים שיחול בסוף השבוע, שהפך מיום של אחדות העיר ליום של חלוקתה.

אחד ההישגים הגדולים של מדינת ישראל הוא ההצלחה לשמור על ירושלים כעיר מאוחדת – סמל לחיים בשלום של כל חלקיה. כאשר הגדה ועזה געשו באינתיפאדות, ירושלים שמרה על שקט. אירועי הדריסה והדקירה באו מחוץ לירושלים או מכפרי הקצה. מי שהוציא את הדקירות מתוך חומות העיר העתיקה היו דווקא הסוחרים, שהבהירו לאשף ולחמאס להוציא את האינתיפאדות מסמטאות העיר העתיקה, לאחר שכמה אירועים פגעו במסחר השוטף והרחיקו ישראלים ותיירים.

אחת המטרות של יום ירושלים עבור הממשלה הזאת היא לערער את היציבות הזאת – באלימות נגד החנויות ובצעקות "שיישרף לכם הכפר". אנו חוזים פה שוב באותו דפוס שראינו בהתקפה בבאר שבע: אליטה ערבית תרבותית מול אספסוף יהודי נבער.

אחת ממטרות יום ירושלים בממשלה זו היא ערעור היציבות הזו – באלימות נגד החנויות ובצעקות "שיישרף לכם הכפר". אנו חוזים שוב בדפוס שראינו בהתקפה בבאר שבע: אליטה ערבית תרבותית מול אספסוף יהודי נבער

מי שמחזיק על כתפיו את אחדות ירושלים הם הערבים המשתלבים בכל ענפי הכלכלה של העיר: רפואה, תיירות, תחבורה. הערבים הם המצילים אותה מקריסה כלכלית בעקבות השתמטות החרדים מן העבודה – ועליהם לספוג בגבורה את העלבונות וההצקות של האספסוף היהודי.

הסכנה בהר הבית

הסכנה היא שביום ירושלים המתקרב ינסו "חוגגי הדגל" לפרוץ לתוך הר הבית. יש לכך סימנים מקדימים – כנס "פרה אדומה", וההיתר שנתן רבו של איתמר בן גביר לשר שלו להיכנס לתחומי כיפת הסלע. נקווה שכל דאגותינו יתבדו. אילו הייתה לישראל משטרה, היא הייתה חייבת לשים עין בוחנת על הסכנה הזאת, אבל…

ים הדגלים – ואיך לבדל אותנו

ים דגלי ישראל המתנופף ביום הבעייתי הזה מחייב לתת את הדעת איך לבדל את עצמנו מן האספסוף האלים. האירוע המכונן של "ישראל החדשה" הוא כמובן טבח ה-7 באוקטובר. יום הטבח היה יום של טראומה משותפת ליהודים ולערבים, שלחמו יחד נגד הנוח'בות של חמאס. בין הבדואים בנגב לבין חמאס נפתח חשבון דם, והבדואים הם "של ישראל" לא פחות מן היהודים.

חדי עין יכולים לשים לב כי ערביי ישראל חדלו להניף את דגלי פלסטין ועברו לדגלים שחורים – המבטאים את האבל על הפשע הגואה באדישות המשטרה. דגל ישראל המעוטר בסיכת החטופים יכול בהדרגה לייצג גם את ערביי ישראל – בייחוד אם דגל ה"ישראל היהודית" יעוטר בחבל התלייה המייצג את הבריונות של הכהניזם הגואה.

מי שמחזיק על כתפיו את אחדות ירושלים הם הערבים המשתלבים בכל ענפי הכלכלה שלה. הם המצילים אותה מקריסה כלכלית בעקבות השתמטות החרדים מעבודה – ועליהם לספוג בגבורה את עלבונות והצקות היהודים

ועוד מילה על האופוזיציה

אי אפשר לסיים בלי הערה על התנהגות האופוזיציה. במאמץ פתטי להוכיח שהם לא "סמול", יאיר לפיד וחבריו מדגישים שהם יקימו רק ממשלה "ציונית" – בלי ערבים.

בזמנו, ישראל לחמה בעקשנות כדי לשנות את החלטת האו"ם המשמיצה שהשוותה בין הציונות לגזענות. הציונות היא ביטוי ללאומיות הישראלית החדשה ברוח מגילת העצמאות, והיא רחוקה מגזענות – השתלבות הערבים במרקם הישראלי מוכיחה זאת. אבל מה עושה האופוזיציה? פוסלת את הערבים בשם "הציונות". 

ביחס לממשלת הימין מלא-מלא, גזענות היא הדנ"א שלה. אבל האופוזיציה? ככל שתקדים להפסיק לרקוד לצלילי החליל של נתניהו – מוטב. ההתקפה על נעמה וחבריו חייבת להיות נקודת המפנה. 

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.