אחרי אלפיים שנות גלות, רדיפות, פוגרומים ועלילות דם, שהתבססו על הסתה מצד אירופה הנוצרית – קשה להאמין שכעת אנחנו מגישים את ראשנו על מגש של כסף לאנטישמיות מודרנית. שאנחנו בכלל צריכים להזכיר לעצמנו מהי שנאה על רקע דתי.

במשך כמעט אלפיים שנה האשימו את אותנו ב"רצח ישו", האשימו את היהודים בכך שהם מקור הרוע וסיבת כל הבעיות בעולם. למרות שזה היה שקר, די היה בכך כדי לעורר אנשים מכל שכבות האוכלוסייה המערבית ולהצדיק אלימות ורצח. השיא הגיע במחנות הריכוז וברצח השיטתי של שישה מיליון יהודים, מהם כ־1.5 מיליון ילדים.

והנה, בשנת 2026, בישראל יש מי שמספק לאותם שונאים בדיוק את מה שתמיד חיפשו: "הוכחה" חותכת לכוונותיהם של היהודים כלפי נוצרים.

במשך כמעט אלפיים שנה האשימו את אותנו ב"רצח ישו" ובכך שהיהודים הם מקור הרוע בעולם. והנה, בישראל כיום יש מי שמספק לאותם שונאים בדיוק את מה שחיפשו: "הוכחה" לכוונות היהודים כלפי נוצרים

פגיעה באנשי דת נוצרים ובסמלים דתיים כבר אינה תופעה שולית. היא מופיעה ברחובות ירושלים ולעתים גם בקרב חיילי צה"ל. תחת מעטפת של "מלחמה במיסיון" רבנים מהמגזרים השונים מעודדים אלימות כלפי נוצרים.

לכך מתווספת אמירתו האומללה של ראש הממשלה בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים לתקשורת הזרה ב־19 במרץ 2026, כשציטט את ההיסטוריון האמריקאי ויל דוראנט. נתניהו אמר את הדברים הבאים:

"ההיסטוריה מוכיחה שלמרבה הצער והיגון, לישו אין יתרון על ג'ינגיס חאן. כי אם אתה מספיק חזק, מספיק עוצמתי ומספיק חסר רחמים – הרוע יגבר על הטוב. התוקפנות תגבר על המתינות".

בתגובה לדבריו של נתניהו, הכומר מונת'ר יצחק כתב בחשבון ה־X שלו:

"הציטוט הזה של נתניהו פוגעני בכמה רמות. הוא לא רק משווה את ישו לג'ינגיס חאן, אלא גם רומז שדרכו של ישו היא נאיבית. נתניהו ותומכיו הציונים־נוצרים לועגים לאתיקה של ישו".

בעקבות הביקורת בעולם פרסמה לשכת ראש הממשלה, ב־20 במרץ 2026, הודעת הבהרה:

"ראש הממשלה מעולם לא התכוון לבזות את ישו או את הנצרות. מדובר בציטוט היסטורי שנועד להזהיר מפני מצב שבו ציוויליזציות מוסריות אינן חמושות בכוח מגן אל מול עריצות חסרת רחמים".

אך הנזק כבר נעשה.

פגיעה באנשי דת נוצרים ובסמלים דתיים כבר אינה תופעה שולית. היא מופיעה ברחובות ירושלים, ולעתים בקרב חיילי צה"ל. תחת מעטפת "מלחמה במיסיון" רבנים מהמגזרים השונים מעודדים אלימות כלפי נוצרים

למעשה, הנזק החל עוד קודם לכן. בעקבות פטירתו של האפיפיור פרנציסקוס באפריל 2025, התעוררה סערה דיפלומטית וציבורית בישראל סביב החלטת הממשלה שלא לשלוח נציג פוליטי בכיר להלווייתו. ישראל יוצגה בטקס רק על ידי השגריר לוותיקן, ירון זיידמן. רפאל שוץ, לשעבר שגריר ישראל בוותיקן, כינה את ההחלטה "תעודת עניות לממשלת נתניהו", והוסיף: "כשמנהיג בסדר גודל כזה הולך לעולמו, לא חורגים מקודים דיפלומטיים. היעדרותנו יוצרת חזית שלילית מול 1.3 מיליארד קתולים".

וכך הקשר בין העולם הנוצרי ליהודי הולך ומידרדר.

באפריל ובמאי 2026 דווח על שורת אירועים בדרום לבנון, שבהם חיילי צה"ל פגעו בסמלים נוצריים במהלך פעילות מבצעית. המקרה הבולט התרחש בכפר הנוצרי דבל, שם לוחם צה"ל תועד כשהוא מכה בראשו של פסל ישו באמצעות פטיש או גרזן. החייל שביצע את המעשה והחייל שצילם אותו הודחו מלחימה ונשפטו ל־30 ימי מחבוש. בנוסף, שישה חיילים נוספים שנכחו במקום ולא פעלו לעצור את המעשה ספגו ביקורת פיקודית חריפה.

זמן קצר לאחר מכן, במאי 2026, פורסם תיעוד נוסף של חייל צה"ל המבזה את פסלה של מריה הבתולה באותו הכפר, כאשר הכניס סיגריה לפיו של הפסל. צה"ל הודיע כי גם אירוע זה מתוחקר בחומרה רבה, וכי יינקטו צעדים נגד המעורבים. האירועים האלה אינם מתיישבים עם הטענה שצה"ל הוא "הצבא המוסרי בעולם". היכן המוסריות המדוברת? היכן כבוד האדם ואמונתו?

שגריר ישראל בוותיקן לשעבר כינה את ההחלטה לא לשלוח נציג פוליטי בכיר להלווית האפיפיור: "תעודת עניות לממשלת נתניהו", והוסיף: "היעדרותנו יוצרת חזית שלילית מול 1.3 מיליארד קתולים"

הענשה לבדה לא תעזור כשישנם דפוסים חוזרים של פגיעה של יהודים בנוצרים.

הכשל עמוק הרבה יותר. חייל שפוגע בסמל דתי לא רק מפר פקודה – הוא דורס ברגל גסה את הערכים היהודיים שעליהם צה"ל נשען. הוא פוגע לא רק באוכלוסייה הנוצרית בלבנון, שגם כך סובלת מהמלחמה, אלא בלב־לבה של מדינת ישראל.

חייל כזה לא צריך להישאר במדים אפילו יום אחד נוסף, משום שהוא מייצג את מדינת ישראל כולה ולא רק את עצמו. צה"ל הוא צבא העם, אך גם צבא שמייצג מדינה דמוקרטית המחויבת לחופש דת ולכבוד האדם. מי שפועל מתוך זלזול בערכים האלה אינו יכול להמשיך לייצג אותה.

הבעיה הזו חינוכית. שנים של הסתה כלפי השמאל, ערבים וזרים הפכו את החברה הישראלית לחברה מסוכנת ביותר.

נגיף לאומני מתפשט כמו אש בשדה קוצים. האירועים האלה מצולמים, מופצים, מתורגמים ומגיעים לכל מקום בעולם. עבור אנטישמים – זו ברכה שאין כדוגמתה. עבור האסלאם הקיצוני השורר בחלקים מאירופה, זו לגיטימציה לפגוע ביהודים באמצעות שלטים וקריאות המזכירות את עלילות הדם של ימי הביניים: "רוצחי תינוקות", הם קוראים לנו. ואנחנו, במו ידינו, מספקים להם חומר לתעמולה אנטישמית. כל אירוע כזה מחזק נרטיבים היסטוריים שהובילו לרדיפות יהודים.

בנוסף, יש כאן גם השלכות מדיניות ישירות.

ישראל נשענת, בין היתר, על יחסים עם מדינות נוצריות ועל תמיכה של קהילות נוצריות בעולם. פגיעה באנשי דת או בסמלים קדושים פוגעת לא רק בתדמית – אלא גם באמון. הדבר מחליש קשרים דיפלומטיים, מקשה על שיתופי פעולה ויוצר לחץ בינלאומי מיותר.

חייל שפוגע בסמל דתי לא צריך להישאר במדים אפילו יום נוסף, כי הוא מייצג את מדינת ישראל כולה ולא רק את עצמו. צה"ל הוא צבא העם, אך גם צבא שמייצג מדינה דמוקרטית המחויבת לחופש דת ולכבוד האדם

בטווח הארוך, המחיר יהיה כבד עוד יותר: פגיעה בלגיטימציה של ישראל, שחיקה במעמדה המוסרי והעמקת העוינות בקרב קהלים שלא היו בהכרח עוינים מלכתחילה.

פגיעה בנוצרים כראי לדגרדציה של החברה הישראלית

מקרה מחריד נוסף התרחש לאחרונה. אזרח, תושב פדואל בן 36, הואשם כי רץ לעבר נזירה צרפתייה סמוך לקבר דוד בהר ציון, הפיל אותה לקרקע ובעט בה שוב ושוב בחזה. אחרים עמדו והתבוננו בנעשה, וכשעובר אורח ניסה להתערב – הותקף גם הוא.

@n12news

תיעוד מזעזע: נזירה הותקפה בלי סיבה על ידי גבר שעקב אחריה והטיח אותה בעוצמה על הקרקע. עובר אורח שהבחין באלימות התעמת עם התוקף והרחיק אותו. שעתיים אחרי המקרה, שוטרים עצרו חשוד בתקיפה, יהודי בן 36, תושב העיר ובבית משפט השלום הוארך מעצרו. רפ"ק נדב כגן אומר בראיון ל-N12: "מול כל אלימות אנחנו פועלים ביד קשה ועם אפס סבלנות על מנת להביא את העבריינים לדין"

♬ Minimal for news / news suspense(1169746) – Hiraoka Kotaro

המעבר מיריקה לבעיטה אינו מקרי. הוא תוצאה ישירה של הסתה מצד רבנים, נבחרי ציבור נבערים והתפוררות של ערכים בסיסיים. שפת רחוב אלימה הפכה לשפה הרשמית, ועבריינים בחסות המדינה מפוררים אותה מבפנים. אז מדוע שאלו אשר לא העזו בעבר לפגוע בנוצרים לא יעשו זאת כעת?

דה־לגיטימציה כלפי "האחר" היא מסלול מהיר לפשיזם. העם הנבחר עלול למצוא את עצמו כמפלצת יורקת אש לכל עבר. התגובה הנגדית לא תאחר לבוא, וכשהיא תגיע – ישראל תתקשה להתמודד מולה.

לאירועים כאלה יש השלכות מעבר לגבולות ישראל. הם יחזרו כמו בומרנג, והתגובה שתבוא תתפרש כ"תגובה נגדית", רק עם יותר נחישות וביטחון. פגיעה ביהודים, במיוחד במדינות כמו ספרד ואיטליה, שבהן עדיין קיימת נוכחות נוצרית עמוקה, עלולה להפוך למציאות שכיחה יותר.

עם שסבל מרדיפות דתיות לא יכול להרשות לעצמו לרדוף אחרים. עם שדרש צדק לא יכול להתעלם ממנו.

דה־לגיטימציה כלפי "האחר" היא מסלול מהיר לפשיזם. העם הנבחר עלול למצוא את עצמו כמפלצת יורקת אש לכל עבר. התגובה הנגדית לא תאחר לבוא, וכשהיא תגיע – ישראל תתקשה להתמודד מולה

אם לא נעצור את התופעה הזו עכשיו – נאבד את המצפן המוסרי שלנו. נאבד את הלגיטימציה להגן על עצמנו, מעמדנו ייפגע, ונמצא את עצמנו מבודדים עוד יותר מול סין, רוסיה ואיראן.

ובעיקר – אנחנו נותנים לאנטישמים בדיוק את מה שהם חלמו עליו במשך שנים רבות: תירוץ לפגוע בנו בשם "הגנה על העולם".

יהודה רחנייב הוא יוצר, אוצר ויזם תרבות, המגיש שתי תוכניות אירוח שבועיות העוסקות ביצירה ישראלית. הוא מוביל את פרויקט "הרוח החדשה" – סדרת כנסים המפגישה בין דוברים ויוצרים מתחומי האמנות. פועלו מתמקד בבחינת הקשר בין הזהות היהודית והישראלית ובעיצובו מחדש דרך שיח תרבותי עמוק.