הקמת מפלגת "ביחד" בשבוע שעבר מלמדת אותנו שהצמד בנט-לפיד למד משהו מהניצחון של פטר מדיאר בהונגריה: כדי להביא לשינוי עמוק לא מספיק להיות תמונת התשליל (נגטיב) של הקיים. הגיע הזמן להפסיק להגיב לכל פרובוקציה של השלטון ולהתחיל לעצב את מרחב הבחירה של האזרח סביב מכנה משותף אחר לגמרי. 

*  *  *

ראוי להתעכב על הסיפור ההונגרי, מעבר להתמקדות בספירת נקודות ההשקה בין המקרה ההונגרי לישראלי. אפשר ללמוד ממנו על אופן התרחשותם של שינויים פוליטיים מבניים – ולהתבונן בדרך שבה הצליח פטר מדיאר לפעול מבלי לאגף את ויקטור אורבן מימין או משמאל.

מדיאר בחר בדרך שלישית, כשהבהיר להונגרים מהו הנושא החשוב על סדר היום, וזאת בעודו נשאר נאמן לדעותיו השמרניות. והם השתכנעו. ומה אצלנו?

מהמקרה ההונגרי אפשר ללמוד על שינויים פוליטיים מבניים – ולהתבונן בדרך בה הצליח מדיאר לפעול מבלי לאגף את אורבן מימין או משמאל. מדיאר בחר בדרך שלישית, כשהבהיר להונגרים מה הנושא החשוב על סדר היום

ההשוואה בין הונגריה תחת הנהגתו של אורבן לישראל של ימינו היא בלתי נמנעת. הרוח הפופוליסטית, שחיקת עצמאותה של המערכת השופטת, ביטול חקיקה שאינה מסייעת לשלטון, הגבלת התקשורת החופשית והפגיעה במקצועיות של שירות המדינה, לצד שמירה על בחירות חופשיות – נשמעים מוכרים.

אלו תהליכים המתרחשים בישראל בשנים האחרונות ובמדינות נוספות שבהן מתקיימת "דמוקרטיה לא-ליברלית" כפי שכינה זאת לפני כעשור וחצי, אורבן, המנהיג המודח של הונגריה. 

אך לצד התחושה שלראשונה נעצרה הנסיגה מהדמוקרטיה הליברלית שם, נשאלת השאלה האם הדבר מרמז על שינוי קרוב גם בישראל. האם קווי הדמיון בין המדינות מספיקים כדי לקבוע שתהליך דומה קרב גם לכאן?

בחינת האסטרטגיה של מדיאר מלמדת על "דרך שלישית" שאינה עמדת מרכז קלאסית, משום שהוא נותר נטוע בעמדותיו השמרניות. סוד קסמו טמון בהזזת תשומת הלב מהשיח על דמוקרטיה ליברלית (בעד-נגד) לממד של שחיתות ממוסדת וכלכלה מקרטעת.

בעוד יתר השחקנים התקוטטו באותה שפה, מדיאר התמקד בנושאים הנוגעים לכלל האזרחים וסירב להישאב למלכודת ה"נאמנים נגד בוגדים" או להגיב לפרובוקציות על חוסר פטריוטיות. בכך, הוא לימד אותנו שיעור חשוב: המנצח אינו זה שצועק חזק יותר, אלא זה שמצליח לגרום לאזרחים להסתכל על המציאות דרך משקפיים חדשים.

בעוד יתר השחקנים במערכת הבחירות בהונגריה התקוטטו באותה שפה, מדיאר התמקד בנושאים הנוגעים לכלל האזרחים וסירב להישאב למלכודת ה"נאמנים נגד בוגדים" או להגיב לפרובוקציות על חוסר פטריוטיות

מהלך זה נשען על תיאוריית ה"הירוסטטיקה" (Heresthetics) של ויליאם רייקר, לפיה פוליטיקאים מצליחים אינם אלו שמשכנעים אותנו לשנות את דעתנו, אלא אלו שמצליחים לשנות את מרחב הבחירה שלנו. זוהי האמנות של עיצוב המבנה הפוליטי כך שהתוצאה הרצויה תהיה בלתי נמנעת, גם מבלי לשנות את אידיאולוגיית המצביעים.

בעוד הרטוריקה עוסקת במילים, ההירוסטטיקה היא ה"שחמט" המבני שמאחורי הנאומים. הבסיס למהלך זה הוא ההבנה, כי בעוד שרוב המאבקים הפוליטיים מתרחשים בממד אחד (למשל: ימין נגד שמאל), בו המצביעים מסודרים בקווים מקבילים: תומכים מול מתנגדים – המהלך ההירוסטטי, לעומת זאת, כרוך בהחדרת ממד חדש למאבק (למשל: "יושר נגד שחיתות").

ברגע שמוסיפים ממד, מתאפשרת מורכבות אחרת; פתאום, קבוצות שחשבו שהן שייכות לאותו מחנה בממד הישן, מגלות שהן חלוקות בממד החדש. זהו המהלך שמפצל את הרוב הקיים ויוצר קואליציה חדשה לגמרי.

כפי שראינו במקרה של פטר מדיאר בהונגריה, שינוי פוליטי מתרחש כאשר צומח מנהיג המשתמש בהירוסטטיקה כדי לפרק את הממד הישן. הוא לא מנסה להיות "שמאל" טוב יותר; הוא טוען שהחלוקה בין "ימין" ל"שמאל" היא הונאה שנועדה להסתיר את הממד האמיתי: המנהיגות המושחתת נגד האזרח הסובל. בכך, הוא מושך אליו מצביעים מהימין ומהמרכז שלא היו עוברים צד  לעולם, אך מוכנים לעבור לממד ה"ניקיון והתפקוד".

מדיאר לא מנסה להיות "שמאל" טוב יותר; לטענתו, החלוקה בין "ימין" ל"שמאל" היא הונאה שנועדה להסתיר את הממד האמיתי: המנהיגות המושחתת נגד האזרח הסובל. בכך, הוא מושך מצביעים מהימין ומהמרכז

האיחוד בין נפתלי בנט ויאיר לפיד מלמד אותנו שני לקחים חשובים: הראשון, מנהיגי האופוזיציה למדו שיעור חשוב מההונגרים – מפלגה שתתמודד מול מפלגת השלטון חייבת להתבסס בבחירות הקרובות, ככל הנראה, על אידאולוגיה ימנית. אך הלקח השני – נראה שלא הופנם. אמנם בנט ולפיד השתדלו שלא להישאר בממד המוכר, "בעד ביבי או נגד ביבי" משום שלמדו שהיצמדות לממד הזה איננה מועילה, אך עם זאת טרם הצליחו לבחור בממד חדש אותו יקדמו, איזו תפישת מציאות אחרת, מגובשת סביב רעיון אחד. כאמור, זו לא רק טקטיקה, אלא הבנה עמוקה של אדריכלות פוליטית, המבוססת על כך שאנחנו רוצים להניע את הפוליטיקה הישראלית לממד אחר. לא הפוך. אחר.

ד"ר הדס רוט טולדנו היא חוקרת מדיניות ציבורית והתנהגות בוחרים ומרצה בחוג לממשל, תקשורת ופוליטיקה ובחוג לפסיכולוגיה במרכז האקדמי הרב תחומי ירושלים.