אחרי מחדל ה-7 באוקטובר, כל מחדל אחר נראה זניח. אבל זה לא כך. מאז האסון התגלו מחדלים שונים שגרמו לאובדן חיי אדם. מחדל רחפני הנפץ הוא האחרון שבהם (נכון לרגע כתיבת המילים האלה לפחות) וגם כאן מערכת הביטחון גילתה אוזלת יד וחוסר הבנה של האיום. 

האיום הזה נחשף לראשונה בממדים גדולים במלחמה באוקראינה, אבל במערכת הביטחון לא הבינו את חומרתו. וכך המחדל הזה פוגע כמעט מדי יום בחיילי צה"ל בלבנון וגם באזרחים המועסקים שם על ידי מערכת הביטחון.

ישראל מתקשה בהגנה מפני רחפני נפץ שחזבאללה משגר מלבנון בשל מאפיינים טכנולוגיים ייחודיים שלהם ולנוכח מחדלים בהיערכות מוקדמת. הרחפנים מונחים בסיב אופטי פיזי, מה שהופך אותם לעמידים בפני שיבוש אלקטרוני רגיל, והם פועלים בגובה נמוך ובשטח הררי שמקשה על זיהוי.

בנוסף למחדלי ההיערכות, מאפייניהם הטכנולוגיים של רחפני הנפץ, המונחים בסיב אופטי שהופך אותם לעמידים לשיבוש אלקטרוני רגיל, הגובה הנמוך והשטח ההררי בו הם פועלים – מקשים על זיהויים

רחפני הנפץ גם אלה מונחי הסיב האופטי וגם אלה שטסים ללא חיבור לסיב כזה – הם זולים (עלותם נמדדת במאות דולרים), פשוטים להרכבה ומהירים, עם טווח של 10-15 ק"מ.

אלה מהם שמחוברים לסיב אופטי נשלטים ישירות ללא תדרי רדיו. הם דומים לאלה שמשמשים במלחמת רוסיה-אוקראינה, אך צה"ל לא פיתח מענה ספציפי מראש. כתוצאה, הם חודרים לרצועת הביטחון בדרום לבנון ופוגעים בכוחות צה"ל, כולל הרג סמל עידן פוקס באפריל 2026.

במערכת הביטחון ידעו על האיום כבר לפני 3 שנים, אך הזניחו אותו עקב תקציבים מוגבלים, תיעדוף איומים אחרים וקיבעון תפיסתי. מערכות כמו כיפת ברזל או לייזר "אור איתן" מוגבלות בטווח ובניידות, ולא יעילות נגד רחפנים קטנים.

בשטח משתמשים ברשתות להגנה על כלי רכב, ירי כדורי ציד, רובים וכוונות חכמות, אך אלה פתרונות חלקיים בלבד.

מספר גדול של חברות ישראליות פיתחו אמצעים האמורים למנוע את פגיעה הרחפנים. נכחתי במספר רב של הדגמות ובהן בתנאי מעבדה הכול פעל נהדר, אך במציאות התוצאות עלובות.

הכישלון החל עוד כאשר חזבאללה שיגר מל"טים לעבר ישראל. הם טסים נמוך, קשה לגלות אותם באמצעים הקיימים וברוב המקרים הם הצליחו לחזור לצפון ישראל.

התוצאה ההזויה היא מסוקי קרב מדגם "אפאצ'י", שמבצעים מרדף אחרי מל"ט כזה בניסיון ליירט אותו באמצעות ירי מהתותח האוטומטי המותקן על המסוק.

מספר גדול של חברות ישראליות פיתחו אמצעים האמורים למנוע את פגיעה הרחפנים. נכחתי במספר רב של הדגמות ובהן בתנאי מעבדה הכול פעל נהדר, אך במציאות התוצאות עלובות

לפני מספר ימים נודע, כי ממדי המחדלים גדולים בהרבה – מספר חברות בישראל הציעו למערכת הביטחון פתרון משולב הכולל שימוש בסנסורים שונים ובאמצעי נגד שונים כפתרון לבעיה – אבל במערכת הביטחון האוזניים והראש היו אטומים.

יתכן שגם הפתרון הזה לא היה מייצר הגנה מרחפני הנפץ, כמו שגם מערכות ההגנה האווירית לא מספקות הגנה מלאה מפני טילים בליסטיים. אבל לדעת המומחים הפתרון הזה היה מקטין בצורה דרמטית את הפגיעה של רחפני הנפץ למיניהם וגם של המל"טים החמושים.

למה לא הקשיבו במערכת הביטחון? מאותה סיבה שהביאה למחסור גדול במיירטי "חץ", למחסור גדול בחימושים שונים, באיחור ענק בהזמנת מטוסי תדלוק חדשים לחיל האוויר, ולעוד מחדלים שלא ניתנים לפרסום.

קשה להבין איך בעיה שנפרסה מול עיני העולם באוקראינה לא הדליקה נורות ענק אדומות במערכת הביטחון. אבל זה קרה וזה עוד מחדל שצריך להיבדק. אבל בישראל כמו בישראל, גם אם בודקים ויש אשמים, איש לא משלם את המחיר.

אז אם  מישהו במערכת הביטחון קורא את הפוסט הזה, הוא צריך להתקשר בדחיפות לאותן חברות שהציעו פתרון טוב יותר, ולתקצב את הפיתוח שלן בצורה מיידית. זאת כיוון שרחפני הנפץ צפויים להופיע מחר גם ביהודה ושומרון.

לפני מספר ימים נודע, כי ממדי המחדל גדולים יותר – כמה חברות בישראל הציעו למערכת הביטחון פתרון משולב לבעיית הרחפנים, הכולל שימוש בסנסורים ובאמצעי נגד שונים – אך במערכת הביטחון הגיבו באטימות

אז עוד מחדל בשורה ארוכה ,וזאת במדינה שחיה מסבב לחימה לעוד אחד. קשה להבין את האטימות וחסר הראיה מעבר לקצה האף.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.