אי אפשר היום לברוח מישראל. אפילו לא לעומק היערות שבמרכז הודו, במסע הרפתקאות מסוכן ומפחיד לצד חברי ארגון הגרילה החמושה "חזית השחרור המאואיסטית", שנמלטים על חייהם מאימת הדין והמשטר ההודי שרודף אותם עד מוות. יריות מגיעות מכל פינה ביער. הגופות נערמות.
זה לא שיצאתי לשם בעצמי השבוע. רק טיילתי על כנפי הדמיון, עם הממואר הנהדר של ארונדהטי רוי "אימא מרי באה אליי", שבו היא מתארת בין היתר את השבועות שבילתה בחברת חברי המחתרת המאואיסטית, שמגינים על הכפריים ההודים העניים. אלה נרדפים על ידי משטר מושחת, שעשה יד אחת עם תאגידי פיתוח בינלאומיים, על מנת להשתלט על אדמותיהם.
את המסע הזה במלואו רוי כבר תיארה לפני שנים, במסה "לצעוד עם הקומראדים". היא פורסמה בשעתו בגיליון שלם של המגזין ההודי "אאוטלוק", בהחלטה מערכתית שמזכירה את ההחלטה של "כותרת ראשית" להקדיש גיליון שלם למאמר "הזמן הצהוב" של דויד גרוסמן.
בעצם, קראתי כמעט כל מה שרוי פרסמה מאז שספרה הראשון "אלוהי הדברים הקטנים" גרם לי להתאהב בה ב-1997, כשקראתי אותו בקרלה, מדינת הילדות של רוי, שהיא גם התפאורה והנשמה הפועמת של ספרה
קראתי את המסה של רוי כבר אז. בעצם, קראתי כמעט כל מה שרוי פרסמה מאז שספרה הראשון "אלוהי הדברים הקטנים" גרם לי להתאהב בה ב-1997, כשקראתי אותו בקרלה, מדינת הילדות של רוי, שהיא גם התפאורה והנשמה הפועמת של ספרה.
רוי כתבה מאז בעיקר מסות תיעודיות, שמשייטות בין ספרות, עיתונות ואקטיביזם. צלילות בעיניים פעורות לרווחה אל עומק האלימות, השחיתות, המניפולציות הפוליטיות, רדיפת הבצע, ההתנשאות, הלאומנות והציניות האכזרית, שבעיני רוי הפכו למאפייני הזהות הבולטים של הודו המודרנית.
כשקראתי את המסות האקטיביסטיות של רוי בסוף שנות התשעים, הן נראו לי דוחות מעולם רחוק, מסקרן ומוזר, אבל כזה שיש לו מעט מאוד קשר לחיינו שלנו, כאן בישראל.
ב-2026 זה כבר לא אפשרי.
כוח הכבידה של אימא
קשה לא לחשוב על ישראל כשקוראים היום על האקטיביסטים הנרדפים של הודו – אלה שרוי התייצבה לצידם, תוך ויתור על התהילה, העושר, הנוחות והזוהר שהובטחו לה אחרי ש"אלוהי הדברים הקטנים" זכה בפרס "בוקר" והפך אותה כמעט בן לילה לסנסציה ספרותית בינלאומית.
הכול שם: פירוק מערכת המשפט, שנאת הזרים (בעיקר אם הם מוסלמים), הסתת ההמון בעזרת פנטזיות דתיות, האלימות הרצחנית וחסרת העכבות, השחיתות בכל פינה, הכפפת הצבא והמשטרה למשטר
הכול שם: פירוק מערכת המשפט, שנאת הזרים (בעיקר אם הם מוסלמים), הסתת ההמון בעזרת פנטזיות דתיות, האלימות הרצחנית וחסרת העכבות, השחיתות בכל פינה, הכפפת הצבא והמשטרה לשירות המשטר נגד "בוגדים" משתנים – חלקם חבריה הקרובים של רוי – שנעצרו, עונו, נכלאו לתקופות ממושכות וגם הוצאו להורג.
הודו מקדימה אותנו מהבחינה הזאת. לא רק אופים שם עוגות. ממש תולים שם בוגדים.
אני עושה כאן עוול ל"אימא מרי באה אליי". המאבקים הפוליטיים של רוי ב"אימא הודו", נמצאים בממואר שלה רק כרקע למאבק האישי שלה להשתחרר מצלה של אימה האמיתית, מרי רוי, שמתה ב-2022.
מרי, אימה של ארונדהטי – להבדיל ממרי, אימא של פול מקרטני ב"לט איט בי" של הביטלס, שנתן לספר את שמו – לא באה אל בתה כשהיא נקלעה לצרות. לא פעם היא עצמה גילמה את הצרות הגדולות ביותר של בתה. היא גם לא דיברה אליה דברי תבונה ולא ניחמה אותה שיהיה בסדר. היא העדיפה לבקר אותה בארסיות, לפעמים ממש באכזריות, לצעוק עליה ולהשפיל אותה מול זרים.
שתי הנשים ההודיות הללו – האם ובתה – בנו לעצמן בעשר אצבעות חיים מעוררי השראה. מרי רוי עזבה את בעלה השיכור "האפס", התגלגלה לבד עם שני ילדים קטנים בהודו של שנות השישים, ובלי תמיכה משפחתית וגם בלי סיוע חוללה לבדה מהפיכה חינוכית, שמורגשת עד היום במדינת קרלה. היא גם הובילה מאבק משפטי שהגיע עד בית המשפט העליון בדלהי – ושינה את זכויות הירושה של נשים בהודו.
ארונדהטי רוי, שברחה מהבית בגיל 17 כדי להשתחרר מכוח הכבידה של אימה הכריזמטית והשתלטנית, התגלגלה בהודו לבדה, חסרת כול, ומהתחתית של התחתית בדלהי, הצליחה להמריא לצמרת
ארונדהטי רוי, שברחה מהבית בגיל 17 כדי להשתחרר מכוח הכבידה של אימה הכריזמטית והשתלטנית, התגלגלה בהודו לבדה, חסרת כול, ומהתחתית של התחתית בדלהי, הצליחה להמריא לצמרת הקולנוע ההודי ואז לצמרת הטלוויזיה ההודית ואז לצמרת הספרות העולמית ואז אל החזית של המאבקים החברתיים המסובכים והמסוכנים ביותר של דורה.
את המסע הכפול יוצא הדופן הזה רוי מתארת בכנות נטולת רחמים והנחות – כדרכה תמיד – ביחס לאימה, ביחס לבני משפחתה, לאהוביה, לחבריה, ביחס להודו וגם ביחס לעצמה. היא מודעת לחולשות ולפגמים – לא רק של אחרים, גם שלה. ולכן זה מסע מעורר השתאות, אפילו הערצה.
"אימא מרי באה אליי" נבחר על ידי "הניו יורק טיימס" לאחד מעשרת הספרים הטובים של 2025 וזכה לשלל פרסים ולשובל ארוך של ביקורות מתפעמות בכל העולם. אני מנחש שארונדהטי רוי תאסור לתרגם אותו לעברית; היא כבר שנים אחת המבקרות הגדולות של ישראל בעולם.
"אימא מרי באה אליי" נבחר לאחד מעשרת הספרים הטובים של 2025 וזכה לשלל פרסים. אני מנחש שארונדהטי רוי תאסור לתרגם אותו לעברית; היא כבר שנים אחת המבקרות הגדולות של ישראל בעולם
מודי וביבי לנצח
באירוע שנערך לכבוד ספרה בהודו בתחילת חודש מרץ, ימים אחדים אחרי תחילת מבצע "שאגת הארי", אמרה ארונדהטי רוי:
"אני יודעת שהתאספנו כאן היום לדבר על 'אימא מרי באה אליי'. אבל איך נוכל לעשות את זה בלי לדבר על הערים היפות – טהרן, אספהאן וביירות – שעולות כעת בלהבות?
"ברוחה הלא מנומסת של אימי מרי, אני רוצה לדבר על ההתקפות הלא חוקיות של ארה"ב וישראל באיראן. שהן כמובן המשך של רצח העם האמריקאי-ישראלי ברצועת עזה. אותה רצחנות שמשתמשת באותו ספר הוראות. רצח של נשים וילדים. הפצצת בתי חולים. הפצצות שטיח על ערים. ואז לשחק אותה הקורבנות של האירוע…
"I stand with Iran unequivocally..
Any regime that needs changing including the US, Israel or ours, needs to be changed from within. Not by some bloated, lying, cheating, greedy, resource grabbing,bomb dropping,imperial power and its allies"
Arundhati Roy, the voice of our… pic.twitter.com/di1b28QTch— Arfa Khanum Sherwani (@khanumarfa) March 11, 2026
"אני רוצה לומר רק את זה: אני ניצבת לצד איראן. בלי היסוס. כל משטר שצריך להחליף אותו – כולל המשטרים בארה"ב ובישראל, כולל המשטר שלנו – צריך להיות מוחלף על ידי העם. לא על ידי בריונים שקרנים, רודפי בצע, חומדי משאבים, מפילי פצצות מטעם כוחות אימפריאליסטים ובעלי בריתם…
"איראן עומדת מולם בזמן שהודו משתפנת. אני מתביישת לראות את הפחדנות חסרת עמוד השדרה של הממשלה שלנו. היינו פעם מדינה ענייה של אנשים מאוד עניים. היום אנחנו אומה עשירה עם אזרחים עניים שמוזנים כל היום בדיאטה רעילה של שנאה ושקרים במקום במזון אמיתי. איבדנו את הגאווה שלנו. איבדנו את הכבוד שלנו. איבדנו את האומץ שלנו. חוץ מאשר בסרטים".
את ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי, רוי תקפה על החברות הקרובה והמתוקשרת שלו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, ועל כך שממשלתו של מודי החליטה "בשיא רצח העם בעזה, לשלוח (לישראל) אלפי פועלים הודיים עניים להחליף את הפועלים הפלסטיניים". היא מתייחסת לעובדה שמאז טבח השבעה באוקטובר, אכן הגיעו לישראל כ-25 אלף פועלי דחק הודיים.
את מודי, רוי תקפה על החברות הקרובה והמתוקשרת שלו עם נתניהו, ועל כך שממשלתו של מודי החליטה "בשיא רצח העם בעזה, לשלוח (לישראל) אלפי פועלים הודיים עניים להחליף את הפועלים הפלסטיניים"
לא קל לקרוא את הדברים האלה, שבוודאי יוגדרו על ידי הפטריוטים של ערוץ 14 וכנראה לא רק על ידם כאנטישמיות ושנאת ישראל. ומוצדק בהחלט להתפלא איך אישה עצמאית, הומניסטית, חילונית וליברלית כמו ארונדהטי רוי רותמת את תהילתה העולמית להגנת משטרים שובינסטיים, דתיים ואכזריים כמו שלטון האיתוללות באיראן, חזבאללה בלבנון וחמאס בעזה – מקומות שבהם נשים חופשיות ובוטות כמוה נרצחות בלי למצמץ.
אבל בהקשר הזה לא מיותר להזכיר שרוי מתנגדת בעקביות גם למה שנעשה במולדתה – כן, בחסות חופש הביטוי היחסי, שעדיין מתקיים תחת דגל "הדמוקרטיה הגדולה בעולם" שהיא הודו.
רוי כתבה ונאבקת נגד רדיפת המוסלמים בקשמיר, נגד מכירת עניי הודו לתאגידי הפיתוח הבינלאומיים, נגד הפופוליזם הדתי הלאומני והרעיל של מפלגת השלטון. נגד ההסתה. נגד מכונת הרעל והפייק ניוז.
רוי כתבה ונאבקת נגד רדיפת המוסלמים בקשמיר, נגד מכירת עניי הודו לתאגידי הפיתוח הבינלאומיים, נגד הפופוליזם הדתי הלאומני והרעיל של מפלגת השלטון. נגד ההסתה. נגד מכונת הרעל והפייק ניוז
ובשנים האחרונות גם נגד הפיכת הודו למדינה של מנהיג אחד, שבשורה ארוכה של מהלכים ציניים ומניפולציות נטולות עכבות, הצליח לבסס את עצמו בעיני רוב ההודים כאדם היחיד שיכול להנהיג את מדינתם; כמי שהמדינה זה הוא והוא זה המדינה; כמי שהוא מנהיג "מליגה אחרת", קוסם שבחסותו כל הפוליטיקה ההודית של העשור האחרון – פוליטיקה של מיליארד אזרחים! – נהפכה לזירת התגוששות בין מעריציו לבין מבקריו, שהולכים ונדחקים לשוליים.
בישראל הופנתה בשנתיים האחרונות תשומת לב רבה להונגריה. למודל של ויקטור אורבן שקסם לנתניהו ולנאמניו. אולי בגלל שהודו רחוקה ושונה כל כך, לא הקדשנו מספיק תשומת לב למודל ההודי של מודי, בן בריתו של נתניהו, שמצטלם איתו יחף, כששניהם טובלים את רגליהם בים התיכון, כמו שני חברי ילדות.
![ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש ממשלת הודו נרנדרה מודי בביקור במפעל ההתפלה בחוף אולגה, 6 ביולי 2017 (צילום: קובי גדעון/לע"מ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/05/EPdABkEW4AEXCGG-1024x640.jpg "ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש ממשלת הודו נרנדרה מודי בביקור במפעל ההתפלה בחוף אולגה, 6 ביולי 2017 (צילום: קובי גדעון/לע"מ)")
המודל ההודי של מודי כולל עידוד פטריוטיות הינדית לאומנית אנטי-מוסלמית ואנטי-ליברלית, שימוש מניפולטיבי בתקשורת בכלל וברשתות החברתיות בפרט, הפעלת לחץ על העיתונות החופשית וצמצום תחום המחייה שלה, ריסון בתי המשפט, השחתת המנגנון הציבורי, חסימת ביקורת ועידוד תומכי משטר לאלימות נגד מתנגדי משטר, ייחוס כל הישגיה של הודו לעצמו והאשמת מתנגדיו בכל כישלון.
זה הצליח למודי מעל ומעבר למשוער, וההצלחה הזו לא חמקה מעיניו של ראש ממשלת ישראל.
מודי יזם הפעלת כלים משפטיים דרקוניים, שמאפשרים לממשלת הודו לפקח, לחסום ולהעניש את מי שמותחים ביקורת "לא פטריוטית" על המדינה. רוי עצמה נרדפה שנים על ידי ממשלת מודי, נעצרה, נכלאה, ונדרשה לעשרות מאבקים משפטיים יקרים. במקרה שלה, תהילתה הבינלאומית כנראה הגנה עליה עד כה מהגורל שהמתין לחבריה המפורסמים פחות. חלקם הוצאו להורג; חלקם מתו אחרי שנים בתנאים ירודים בבתי סוהר הודיים.
אז אורבן הובס בהונגריה. אבל בהודו מודי הולך מחיל אל חיל. השבוע מפלגת השלטון שמודי מנהיג כבר 12 שנה זכתה לניצחונות היסטוריים בבחירות האזוריות במדינת בנגל המערבית, ובמדינת טאמיל נאדו הדרומית
אז אורבן הובס בהונגריה. אבל בהודו מודי הולך מחיל אל חיל. השבוע מפלגת השלטון שמודי מנהיג כבר 12 שנה זכתה לניצחונות היסטוריים בבחירות האזוריות במדינת בנגל המערבית, ובמדינת טאמיל נאדו הדרומית. הבחירות הללו הביאו את מודי – על פי ניתוח שפורסם ב"ניו יורק טיימס" תחת הכותרת "הודו תחת מפלגה אחת" – למצב שבו אין לו יותר מתנגדים רציניים בהודו. שליט יחיד.
"הרעיון של הודו כפי שנוסח על ידי ג'ווהרלל נהרו, ראש הממשלה הראשון אחרי העצמאות (מבריטניה, ב-1947), היה האידיאל של פלורליזם פוליטי שישקף את המגוון האנושי העצום של דתות, שפות ותרבויות", כותבים שליחי "הניו יורק טיימס" לניו דלהי וקולקטה, "הוא מוחלף עכשיו בחזון של ה-BJP (מפלגתו של מודי) על אומה הינדואית שמרנית".
את מודי הם מתארים במאמר כמנהיג ש"היה נמר פצוע ב-2024 ויוצא עכשיו להגיש את נקמתו קרה".
תחליפו את הודו בישראל, את המודל הפלורליסטי של נהרו בזה של דוד בן-גוריון ואת השיטות הפוליטיות של מודי באלה של נתניהו, ותגלו שיכול להיות שארנודהטי רוי מגזימה, אבל ייתכן שהיא גם מיטיבה לראות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו"מוצדק בהחלט להתפלא איך אישה עצמאית, הומניסטית, חילונית וליברלית כמו ארונדהטי רוי רותמת את תהילתה העולמית להגנת משטרים שובינסטיים, דתיים ואכזריים כמו שלטון האיתוללות באיראן, חזבאללה בלבנון וחמאס בעזה – מקומות שבהם נשים חופשיות ובוטות כמוה נרצחות בלי למצמץ."
ואין אבל אחרי זה. האישה לא אפויה וזהו.