לאחרונה שודרה בנטפליקס סדרה יוצאת דופן בשם "הריקוד האחרון". הסדרה מגוללת את סיפור ההצלחה של קבוצת השיקגו בולס בהובלת מייקל ג'ורדן, שחקן הכדורסל הטוב בתבל. הסדרה גרמה לי לתהיות רבות בנושא מנהיגות, ווינריות וקבוצתיות.

אני חושב שההצלחה של הסדרה נבעה מהיכולת שלה לרתק למסך קשת רחבה של צופים, ולא רק את חובבי הכדורסל, מכיוון שהסדרה לא התמקדה רק בפן הטכני של המשחק אלא במהות "המשחק" עצמו. בסדרה "הריקוד האחרון", הכדורסל הוא רק מטאפורה ליכולת של מארג אנשים מסוים להגיע ליכולות יוצאות דופן – ביחד.

הסדרה "הריקוד האחרון" לא התמקדה רק בפן הטכני של משחק הכדורסל אלא במהות "המשחק" עצמו. הכדורסל שם הוא רק מטאפורה ליכולת של מארג אנשים מסוים להגיע ליכולות יוצאות דופן – ביחד

דמותו של ג'ורדן היא הדומיננטית ביותר, הוא לב ליבה של הסדרה (והיא גם עברה אישור דקדקני שלו בהפקתה) יש שיגידו שמדובר יותר בפולחן אישיות מאשר בסדרה דוקומנטרית.

אחת הדמויות המרכזיות הנוספות בסדרה מלבד ג'ורדן הוא סקוטי פיפן. מדובר בשחקן אינטליגנטי, רב יכולות, אשר יש לו נקודות זכות רבות בהישגיה של שיקגו בולס ככלל ושל מייקל ג'ורדן בפרט. הוא מלווה את מייקל ג'ורדן ברוב שנותיו בשיקגו בולס והוא שותף מלא לכל שש האליפויות שהם לקחו ביחד. ניתן להגיד, שהוא היה השחקן השני הטוב ביותר בליגה לאחר ג'ורדן.

מייקל ג'ורדן וסקוט פיפן, צילום מסך מיוטיוב

אולם למרות הישגים אלו, הוא לא זכה (לטעמו) לכבוד רב בסדרה. דמותו לא הוצגה כראוי והוא משתקף בה כשוליית הקוסם של הכוכב הגדול, כאשר מופנית ביקורת רבה על תפקודו לאורך הקריירה בבולס. בפועל הוא היה שותף מלא להצלחות – אך בסדרה "הריקוד האחרון" הוא אינו מוצג ככזה. לכן, סקוטי פיפן "רותח מזעם".

עפר שלח, אנא ממך, אל תהיה סקוטי פיפן של יאיר לפיד. ראשית, כי יאיר אינו ג'ורדן. המפלגה בהובלתו של יאיר לפיד אינה זוכה להישגים כבר יותר משבע שנים. הוא אינו ווינר אמיתי.

בשנה האחרונה לאחר שלושה סבבי בחירות (והובלה במספר המנדטים בשניים מהם), מפלגתו נכשלה שוב ושוב בהרכבת הממשלה. בראש ובראשונה מדובר בכישלון אישי של יאיר עצמו. לכן חשוב לי לשאול אותך – האם אתה נמצא במפלגה בה כל היכולות שלך באות לידי ביטוי? האם יש לך סיכוי להשפיע כמו שהיית רוצה?

עפר שלח, אנא ממך, אל תהיה סקוטי פיפן של יאיר לפיד. ראשית, כי יאיר אינו ג'ורדן. המפלגה בהובלתו של יאיר לפיד אינה זוכה להישגים כבר יותר משבע שנים. הוא אינו ווינר אמיתי

אלון עידן, פובליציסט בהארץ, הגדיר את עפר שלח ב-2016 כ"תסריטאי והבמאי של יאיר לפיד" הוא תיאר אותו "המוח מאוחרי הקלעים":

"שלח יושב בשקט, כי ביום בהיר במיוחד כבר אפשר לראות את היעד. הוא הימר על הפרפורמר הכי טוב בישראל, והוא יודע שהסכנה הכי גדולה היא שיחשפו את סיפור הכיסוי. שלח מתאפק מלצעוק 'זאת רק תחפושת' כי הוא מאמין שברגע שהיעד יושג, יהיה אפשר להוריד את המדים הימנים־לאומניים, להפסיק להזריק טירוף לוורידים ולהתחיל 'להשפיע'".

אני ממשיך ושואל – האם עדיין ניתן לראות את היעד? מה הוא היעד? האם הנאמנות הבלתי מסוייגת ליאיר לפיד, נאמנות שמבוססת על יחסי חברות עמוקים, מוצדקת? אולי בשבילו אתה רק שחקן משלים? למשל, איך ייתכן שמועמדותך לשר הביטחון (תפקיד שעפר שלח שואף אליו שנים רבות) נדחקה הצידה, כשבן-רגע הפרויקט של "יש עתיד" "לפוליטיקה חדשה" – הפך ביום בהיר למפלגת גנרלים קלאסית? אולי זה הוא הזמן לצעוק – עד כאן! האם המוח מאחורי הקלעים של יאיר לפיד צריך לצאת אל המסך ולהגיד: אני הוא המועמד?

בראיון נוקב לרוית הכט בעיתון הארץ, לאחר הקמת ממשלת האחדות, עפר שלח אמר:

"אני חושב שכחול לבן היא גם איתות לציבור, נקרא לו שמאלני, או כזה שרוצה אלטרנטיבה לליכוד, שאולי הגיע הזמן להיגמל מההמצאה הזאת שאומרת, בוא נביא גנרלים שלא אומרים כלום – כי גבי אשכנזי לא אמר כלום מ-2011 ובני גנץ לא אמר כלום מ-2015".

אני ממשיך ושואל – האם "יש עתיד" היא גם איתות לציבור, נקרא לו שמאלני, שרוצה אלטרנטיבה לליכוד? אולי הגיע הזמן להיגמל מהדמות הזאת שאומרת: בואו נדבר על שינוי אבל נעשה הכל אותו הדבר, בואו נקים מפלגת אלטרנטיבה אבל לא נגיד כלום? האם הגיע הזמן להחליף את יאיר לפיד?

אולי הגיע הזמן להיגמל מהדמות הזאת שאומרת: בואו נדבר על שינוי אבל נעשה הכל אותו הדבר, בואו נקים מפלגת אלטרנטיבה אבל לא נגיד כלום? האם הגיע הזמן להחליף את יאיר לפיד?

נותר רק לדמיין כיצד היה נראה ה-NBA אם סקוטי פיפן היה עוזב את שיקגו בולס (דבר בעל סיכוי סביר ביותר בהתחשב לשכר שקיבל). האם הוא היה מצליח לקרוא תיגר על מייקל ג'ורדן? האם הוא היה מצליח להצדיק את הגדרתו כשחקן השני הטוב ביותר? כיצד הייתה ממוסגרת המורשת שלו היום בשנת ,2020 אם היה עושה מהלך שכזה? ברם, אלו הן רק תהיות ולעולם לא נדע את התשובה. אל מול זאת, לעפר שלח יש עדיין סיכוי. סיכוי להשתחרר ממשחק תחת הובלה של שחקן לא קבוצתי, לא ווינר. בקיצור, ג'ורדן ללא היתרונות של ג'ורדן – יאיר לפיד.

אני ממליץ, כהצצה לקרע ההנהגתי ב"יש עתיד", שעל בסיסו אני כותב רשומה זו, להסתכל על עמוד הפייסבוק של עפר שלח אל מול העמוד של יאיר לפיד. בעוד שבעמוד של יאיר לפיד רואים עוד מאותו דבר – פוסטים גנריים, המתבטאים בגינויים על ממשלה בזבזנית ואמירות נגד טרחניות על ההשתלחות של נתניהו בשלטון החוק – אצל עפר שלח אפשר להתחיל לראות שינוי. תקווה אמיתית לשמאל. אמירות ברורות נגד הסיפוח (אצל יאיר לפיד אין התייחסות לנושא), אמירות חזקות על התנגדות רחבה, הבנה עמוקה על כך שאין מה לשים שוב ושוב את מבטחנו בגורמי אכיפת החוק, הבנה שמדובר במאבק של העם, שהשינוי צריך לבוא מלמטה.

להלן, שני ציוצים של לפיד מהיומיים האחרונים:

אם אתם משרתים בממשלה של נאשם בפלילים, אל תמכרו לנו שאתם מגינים על שלטון החוק. כל מי שראה את הנאום של נתניהו על מדרגות בית המשפט הבין לאן הולכת הממשלה הזו. עוד התקפה על החוק, עוד שחיתות. בשחיתות לא נלחמים מבפנים. מי שבפנים, הוא חלק ממנה. אל תנסו למכור לנו שאתם תלחמו על עקרונות. pic.twitter.com/2brd0FtJpW

— יאיר לפיד – Yair Lapid (@yairlapid) June 1, 2020

לאחר שיחה עם שר האוצר ישראל כץ נתמוך בחבילת התמרוץ לעסקים שמביא האוצר לוועדת הכספים. בכל מה שקשור למאבק במשבר הקורונה, לא נעשה שום שיקול פוליטי.

— יאיר לפיד – Yair Lapid (@yairlapid) June 2, 2020

ב-31.5 עופר שלח כתב בעמוד הפייסבוק שלו:

"אל תבנו על אחרים. השופטים לא יושיעו, הפקידים ישחקו ראש קטן או סתם יפגינו אטימות ואוזלת יד, לארה״ב של טראמפ לא איכפת, השותפים הפוליטיים של ביבי נכנעו כבר מזמן. עכשיו הזמן להתנגד, ביחד. עכשיו הזמן להבין שהכל קשור: המשבר הכלכלי והסכנה לדמוקרטיה, הפילוג בחברה והסיפוח. עכשיו הזמן לאחד כוחות ומאבקים, מול מי שלא שם עליכם ולא שואל אתכם".

עפר, אתה צודק, אל תבנה על אחרים. עכשיו זה הזמן להתנגד – ביחד. אידאולוגיה ברורה, התנגדות לסיפוח, שותפות יהודית ערבית, כוח לעם, זו היא הדרך לשינוי. זה הוא הקול האמיתי של האופוזיציה.

לכן, הגיע זמנך להוביל, הגיע הזמן למשחק קבוצתי אמיתי, הגיע הזמן להיות ווינרים. הכדור בידיים שלך והגיע הזמן לנצח. לטעמי, אתה לא משחק ליד מייקל ג'ורדן, לכן אל תהיה סקוטי פיפן. בדרך הנוכחית של קבוצתך (יש עתיד) – אין אליפות. בהרכב הנוכחי, אפילו אין פלייאוף.

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

במהלך דיון בועדה המסדרת בכנסת כינה ח״כ מאיר פרוש את עידית סילמן יו״ר הועדה המסדרת ויו״ר הקואליציה ״ילדה קטנה״ ו״תינוקת״.

מי שעוקבים אחרי סילמן בשבוע מאז הוקמה ממשלת השינוי ודאי יסכימו שאפשר כבר עכשיו להעניק לה את פרס גננת השנה. בטון סבלני ומכיל היא מציבה גבולות בריאים של שיח מכבד, כולל הסברים מעודדי אמפתיה וחיזוק הבטחון העצמי של לילדים האבודים של האופוזיציה.

בדיון בועדה המסדרת בכנסת כינה ח״כ מאיר פרוש את עידית סילמן, יו״ר הועדה ויו״ר הקואליציה ״ילדה קטנה״ ו״תינוקת״. העוקבים אחריה מאז הקמת ממשלת השינוי ודאי יסכימו שהיא ראויה לפרס גננת השנה

״הייתי מורה, מזכירה לך, אני זוכרת את הכל״ הצהירה לפני כמה ימים בועדה והמשיכה להסביר לקטי שטרית איך אנחנו מדברים כדי לא לפגוע בחברים:

״את, שכמוני ניהלה ביחד איתי בשנה האחרונה את השדולה לבריאות הנפש ומניעת אבדנות, לא יכולה להשתמש במילה 'פוסט-טראומה' לדיון הקודם, אנחנו נכבד את הפוסט-טראומטים. תודה חברת הכנסת. נדבר בשפה שהיא נכונה ומתאימה״.

כשאורית סטרוק נעלבה, היא הביעה תדהמה אמהית: ״שנייה הפניתי את הראש ופספסתי״, והתפנתה להשקיט ולבנות לסטרוק את הבטחון לדבר מול הכיתה.

אבל כשמאיר פרוש התחצף לא היתה ברירה אלא להשתמש בקול הממשמע, ואף להוציא אותו החוצה.

ח״כ פרוש קרא היום ליו״ר הועדה המסדרת, עידית סילמאן, ילדה קטנה ותינוקת במהלך הדיון בועדה. מדהים שהוא חושב שזה מעיד עליה ולא עליו. pic.twitter.com/MILrDjWToh

— דפנה ליאל (@DaphnaLiel) June 21, 2021

אני לא מקנאה במאיר פרוש. האיש ח״כ מ-1996. אבא שלו היה ח״כ לפניו. בן שלו ראש עירייה. הוא רגיל לחיים הטובים בשלטון, וכשמשהו לא מוצא חן בעיניו הוא עושה שביתת רעב או קושר את עצמו לדוכן הנאומים של הכנסת. מאיר פרוש הוא לא האיש שיתן לאיזה אשה להגיד לו מה לעשות. אך אבוי, קמה ממשלת שינוי. ממשלה, שמרוב שאין לחבריה מכנה משותף אידאולוגי, הם מוצאים מכנה משותף אדמיניסטרטיבי ואחרי 12 שנה שהכנסת והממשלה התנהלו כמו בית משוגעים, הם עושים ועושות סדר. פגישות שבועיות, אקסלים, וגם תרבות דיון אלמנטרית.

אני לא מקנאה במאיר פרוש. האיש ח״כ מ-1996. אבא שלו היה ח״כ לפניו. בנו ראש עירייה. הוא רגיל לחיים הטובים בשלטון. פרוש הוא לא האיש שיתן לאיזה אשה להגיד לו מה לעשות

אין מדינה דמוקרטית בעולם שבה גבר שמדיר נשים ממפלגתו היה יכול לצעוק על יו״ר הועדה המסדרת בפרלמנט שהיא ״ילדה קטנה״. העובדה שפרוש פרק עול כך מעידה לא רק על ההיררכיה השמרנית שלפיה הוא חי – אלוהים מעל האדם, הגבר מעל האשה, היהודי מעל הערבי, הסטרייט מעל הלהט״ב, הלבן מעל השחור, והמבוגר מעל הצעיר וכן הלאה – אלא על קושי אמיתי להבין שנגמרה החגיגה.

כשכל משאבי המדינה היו מגוייסים לטרלול האוטוקרטי של הנאשם בפלילים. שהגבר החרדי היה יכול לדבר איך שבא לו. שתרבות השחיתות והכאוס בירכה את ביזוי הזולת בקרקס שמרני, דורסני וגס רוח.

לממשלת השינוי יש עבודה רבה בניקוי אורוות השחיתות ובניית תשתית של ממשלה וכנסת מתפקדות. אבל יש לה גם עבודת חינוך חשובה. עליה לחנך את מי שעד לפני שבוע ידעו רק להשתין מהמקפצה, שכבוד הוא לא ירושה אלא תגמול לכבוד שאדם נותן לזולת, ללא הבדל דת, גזע ומין.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם. Nitzan Waisberg is a design thinking specialist, lecturing and advising various organization. She is also a social and political activist in the field of education. She served as a Consulting Professor at the Stanford University d.school before returning to her homeland to find it almost unrecognizable. She lives in Hod-HaSharon with her husband and their four children.

קיום מצעד הדגלים בשבוע שעבר נבע משיקולים אינטרסנטיים צרים של פוליטיקאים רדיקלים חסרי אחריות. דווקא הנשים בממשלה הנכנסת יוכלו להוריד את גובה הלהבות ולהוביל אותנו לחברה מתוקנת ופחות משוסעת

התעקשותם של פוליטיקאים ימנים חסרי אחריות לקיים מצעד דגלים חוזר בניגוד לדרישת השב"כ וגורמים נוספים במערכת הביטחון, מהווה חציית קו אדום בוהק שמשקף התנהלות בה אנשי ציבור מקריבים את שלום וביטחון הציבור על מזבח המחלוקת והמתיחות הפוליטית.

התעקשות פוליטיקאים ימנים חסרי אחריות לקיים מצעד דגלים חוזר בניגוד לדרישת השב"כ וגורמים ביטחון נוספים, משקפת התנהלות של אנשי ציבור, המקריבים את שלום הציבור על מזבח המחלוקת הפוליטית

אין עוררין על העובדה שקיום מצעד הדגלים בהובלת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר וחבר מרעיהם עשויה להבעיר מחדש את השטח. הם עלולים לשחק לידי חמאס, שעדיין נמצא בעיצומו של המאבק אל מול אבו מאזן וגורמי הפת"ח ביהודה ושומרון. זאת בעקבות ההחלטה לבטל את הבחירות לרשות במהלך החודש שעבר, דבר שכאמור היווה קטליזטור מרכזי בשיקולים לפתיחת חזית אל מול ישראל והוצאתו של חמאס מבידוד בינלאומי כמעט מוחלט, למעט הגב המדיני של איראן.

לא רק בשל התבטאויות פוליטיקאים ומנהיגים בישראל, ביו"ש וברצועת עזה, אלא גם מניתוח ההיסטוריה המאוד לא רחוקה של מצעד הדגלים האחרון, דאג חמאס למצב את עצמו כגורם הפלסטיני הראשי שיוצא להגנת קודשי האיסלאם במסגד אל אקצה ובשכונת שייח ג'ארח.

ההיסטוריונית פרופסור ברברה טוכמן הגדירה את המושג מדינאות אווילית באמצעות שלושה פרמטרים:

1. חובה שתוצאותיה השליליות ייראו בעליל בזמן הביצוע ולא במבט לאחור.
2. העובדה שעל שולחן מקבלי ההחלטות ניצבה אלטרנטיבה ראויה לפתרון המשבר שלא נלקחה בחשבון.
3. ואותה מדיניות אווילית התבצעה על ידי קבוצה או שליט יחיד, ונשארה בתוקף במשך למעלה מדור פוליטי אחד.

האם אכן ישנה דרך פעולה אלטרנטיבית שראוי היה לנקוט בעת הזו? התשובה לכך ברורה; על פי המלצות המשטרה, מארגני המצעד יכולים היו לדחות אותו או להציע מסלול חלופי. למרות ההמלצות של גורמי הביטחון, בחרה קבוצה של חברי כנסת ואישי ציבור להפר את החלטות גורמי הביטחון, תוך שימוש נלוז בחסינות הפרלמנטרית ובגורמי האכיפה כדי לאבטח את הארוע הפרובוקטיבי שמתוכנן, ולתקוע מסמר בעיניהם של גורמי הביטחון והאכיפה.

קבוצת חכ"ים ואישי ציבור הפרה את החלטות גורמי הביטחון, תוך שימוש נלוז בחסינות הפרלמנטרית ובגורמי האכיפה כדי לאבטח את האירוע הפרובוקטיבי שתוכנן

ישראל היא חברה מרובת תרבויות. על מנהיגיה להכיר בכך ולדעת להקשיב גם לתפישות העולם ולקולות. אותם מנהיגים צריכים להנמיך את הלהבות, במקום ללבות את האש. הם צריכים לצמצם את מוקדי החיכוך, להבין אותם ולייצר שיח בין הניצים.

חלקים גדולים בעם מייחלים לממשלה שפויה שתרגיע את הרוחות ותעבוד בשביל הציבור, במקום  ממשלה שמלהיטה את הרוחות, וזורעת פחד ושנאה וחרדה תמידיים בלב הציבור.

הקולות הנשמעים על ידי ראשי מפלגות בקואליציה המתגבשת, יוצרים את הרושם שאנחנו צועדים בכיוון הנכון. מי היה מאמין למשל שאיבתיסאם מרעאנה תציע לעידית סילמן להתארח בביתה הואיל והאחרונה חוששת לביטחונה האישי.

אולי דווקא הנשים משני צדי המתרס הפוליטי יראו את הדרך הנכונה לחברה מתוקנת. בסוף השבוע האחרון פרסם דוברו האישי יאיר לפיד פוסט בפייסבוק, שבו גולל את הסיבה העיקרית להצלחת המו"מ הפוליטי הקשה והמורכב שידענו מאז קום המדינה, כשהסיבה לדבריו היא אותן חברות כנסת שמגיעות מהמפלגות השונות.

זאת בזכות היצירתיות והסבלנות, שאינה נכנעת לקשיים ויודעת לשים את מאבקי האגו והשררה בצד. התנהלותן האצילית של אותן פוליטיקאיות משקפת יכולת לדחות סיפוקים ורצונות מידיים ולראות מעבר לאופק. הן אלה שיצליחו להתגבר על מדיניות האיוולת.

פרופ' אסנת עקירב היא פרופסורית ישראלית למדע המדינה וראש החוג לממשל ולחברה אזרחית באקדמית גליל מערבי (צילום: אקדמית הגליל המערבי)