אחרי שנתיים של לחימה, נראה כי הנשים הרוסיות אימצו את המלחמה שמוביל נשיא רוסיה ולדימיר פוטין נגד אוקראינה – למרות המחיר הכבד שהיא גובה מהגברים שלהן, ומקבלות בהסכמה את שליחתם לקרב, שממנו רבים לא ישובו.
רוסיה לא חושפת את היקף האבדות שלה, אך הן הולכות ומתרבות. המוני קברים חדשים שמאכלסים את שרידיהם של "גיבורים" צצים ברחבי המדינה, ומשרד העבודה מזמין תעודות למשפחות הנפטרים במאות אלפים.
המדינה מרעיפה על הגברים הללו שבחים במותם, אך בחייהם נראה שהיא מתייחסת אליהם כאל מוצר שניתן לזרוק לאחר השימוש. גורמים רשמיים ברוסיה אף הבהירו זאת בצורה ברורה וחזרתית עד כדי קלישאה: "נשים יֵלדו עוד".
למרות שהן עלולות להפסיד הרבה, רעיות, אימהות, אחיות וחברות של חיילים רוסים מקבלות לרוב בהסכמה את נחישותו של הקרמלין לכתוש את הגברים שלהן. הן מתייפחות באנדרטאות מאולתרות ליבגני פריגוז'ין, ראש כוח וגנר המנוח. הן ממעטות להפגין נאמנות מגדרית כלפי נשות הרפובליקה האחות שלהן לשעבר.
כמה מהן למעשה גאות ב"מגיניהן", ואפילו מעודדות אותם לאנוס נשים אוקראיניות אם תיפול לידם ההזדמנות. באולמות קונצרטים צפופים ברחבי המדינה, צעירות מצטרפות בשירה אקסטטית ל"יא רוסקי" ("אני רוסי"), ההמנון הפטריוטי החדש של המדינה. פניהן מרככות את הבטחת השיר "להילחם עד הסוף" ו"למרות כל העולם". נראה שזו הנקודה.
הנשיות הרוסית, שבדרך כלל נחשבת במסורת של המדינה כמופת של כוח, סבלנות והקרבה, משמשת כעת כיסוי לפשעי הגברים הרוסים. שתיים מהתועמלנים הידועים ביותר לשמצה ברוסיה, מרגריטה סימוניאן מ-Russia Today ואולגה סקבייבה מערוץ רוסיה-1, הן נשים, וכך גם מריה זחרובה, הדוברת גסת הרוח של משרד החוץ הרוסי.
תחתן אורבות דמויות פחות בולטות בפלטפורמות חשובות, למשל "הבריגדות של פוטין", קבוצה של סבתות אקטיביסטיות קולניות שנטשו את ספסלי הגינה הקהילתיים שלהן כדי לגייס את תמיכת ההמונים בנשיא ולדימיר פוטין ומלחמתו. הן קוראות לנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן להפסיק את "המלחמה של נאט"ו נגד רוסיה" ולנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי להיכנע.
הנשיות הרוסית, שבדרך כלל נחשבת כמופת של כוח, סבלנות והקרבה, משמשת כעת כיסוי לפשעי הגברים הרוסים ומסייעת לגייס תמיכה למלחמתו של פוטין באוקראינה
נשים תומכות במאמץ המלחמתי גם בדרכים אחרות. בעיר הולדתי, מכרות של אמי סורגות רשתות הסוואה לחיילים הרוסים ומלמדות ילדים להכין "נרות שוחה" – פחיות המכילות קרטון ושעווה שניתן להבעיר – כדי לשלוח לשדה הקרב. מורות בבתי ספר – שמרביתן נשים – אחראיות כעת לחינוכם הפטריוטי של הילדים.
בשיעור שבועי שהמדינה מחייבת להעביר, "שיחות על דברים חשובים", מורות מפיצות טענות שאושרו על ידי הקרמלין ומגבשות תמיכה במלחמה בקרב ילדים כבר מגיל הגן – מסדרות אותם בצורת האות Z שהפכה לסמל צבאי, מארגנות ביקורים והדגמות נשק של "מגיני המולדת" ואפילו מבקשות מהילדים לעזור בייצור הנשק הזה.
מורות שמתנגדות למלחמה או מנסות להיחלץ מהחובה הזאת מוקעות – פעמים רבות על ידי נשים אחרות – ומפוטרות או מאולצות להתפטר.
נשים לא תמיד צייתו כך לאג'נדה של המדינה. ב-1917 הן יצאו לרחובות כדי למחות על המחסור באוכל ועל המלוכה ועוררו שביתה שבסופו של דבר הובילה למהפכה הרוסית. ב-1996, "ועדת אימהות החיילים של רוסיה" מילאה תפקיד מרכזי בהפעלת לחץ על הנשיא דאז בוריס ילצין לסיים את מלחמתו בצ'צ'ניה.
למרות זאת, כמעט שנתיים של שפיכות דמים רוסית באוקראינה הובילו בעיקר לפעולות גבורה של בודדות. לדוגמה, עובדת הערוץ הראשון, מרינה אובסייניקובה, פנתה לצופים בשידור בקריאה שלא להאמין לשקרים של המדינה על המלחמה. האומנית סשה סקוצ'ילנקו החליפה תוויות בסופרמרקט במסרים על פשעיה של רוסיה באוקראינה. הפעולות הללו לא עברו ללא עונש: הראשונה נמלטה מהמדינה, והשנייה נשפטה לשבע שנות מאסר.
נשים לא תמיד צייתו כך לאג'נדה של המדינה, אך בימים אלה עצם החשד ב"פמיניזם קיצוני" יכול לשלוח מישהי לבית הסוהר. כמעט שנתיים של שפיכות דמים רוסית באוקראינה הובילו בעיקר לפעולות גבורה של בודדות
אומנות מיצג חתרנית, ששימשה פעם כלי להתנגדות נשית, כבר איננה. לאחר שריצו תקופות מאסר על השירים שחיברו נגד פוטין, חברות להקת הנשים פוסי ריוט שוהות כעת בגלות ומגייסות כספים לתמיכה בצבא אוקראינה.
בימים אלה עצם החשד ב"פמיניזם קיצוני" יכול לשלוח מישהי לבית הסוהר. המחזאית סבטלנה פטריצ'וק והבמאית יבגניה ברקוביץ', הצמד שמאחורי מחזה זוכה פרסים על נשים רוסיות שנישאו ללוחמי דאע"ש, הואשמו ב"הצדקת טרור" ונשלחו למאסר במאי 2023.
כעת נשים נוטות להשקיע את מרצן בהשגת תעודות רפואיות מזויפות שיפטרו את בניהן ואת בעליהן מהלחימה יותר מאשר בהתנגדות מכל סוג שהוא.
מי שמתנגדים למלחמה באופן אישי – את מספרם אפשר רק לנחש – שומרים את דעותיהם לעצמם. אבל ההסתייגות האישית שלהם לא יצרה שום דבר שיש בו נגיעה פוליטית כלשהי, כל שכן קריאת תיגר על נכונותו של פוטין לצאת למלחמה.
מתוך אותם 70% מהאוכלוסייה שהביעו תמיכה במלחמה, קשה לומר כמה הונעו מפחד, מתעמולה או מבורות, אבל דבר אחד ברור: מאז תחילת הפלישה, המצפן המוסרי הרוסי, שכבר היה פגום, התקלקל ללא תקנה. הנשים, שבנויות להביא חיים לעולם, חייבות כעת להשתתף במופע המוות של פוטין.
קשה לומר כמה מתוך אותם 70% מהאוכלוסייה שהביעו תמיכה במלחמה הונעו מפחד, מתעמולה או מבורות, אבל דבר אחד ברור: מאז תחילת הפלישה, המצפן המוסרי הרוסי, שכבר היה פגום, התקלקל ללא תקנה
באתוס הרוסי, פרידה מהגברים שיוצאים לקרב נתפסת כבר זמן רב כחלק מתפקידן של נשות רוסיה. הסרטים שראיתי בנעוריי, בעשור האחרון של ברית המועצות, הציגו אינספור דוגמאות של גברים הצועדים למלחמה באויבינו – שתי מלחמות העולם, מלחמת האזרחים, המלחמות הנפוליאוניות, הפלישה המונגולית, פשיטות הוויקינגים.
בשיעורי ספרות שיננתי מונולוגים של גיבורים פצועים; בשיעורי מקהלה שרתי בלדות עצובות עם שמות כמו "להתראות בנים", שמתחננות לחיילים שנשלחו למלחמה "לחזור בחיים".
זה לא היה תיאורטי: הבנים בכיתתי היו עשויים להיות מגויסים למלחמה באפגניסטן עם סיום הלימודים. אחרי המלחמה ההיא היו אחרות; אפילו בשנות התשעים הפוסט-טוטליטריות המלחמה מעולם לא נעדרה מהתודעה הציבורית. מישהו, איפשהו, תמיד חיכה ש"הבנים שלנו" – הדרך המכובסת שבה רוסיה נוהגת לכנות את חייליה – יחזרו.
בעוד הבנים התקבלו כגיבורים, האפשרויות שהיו פתוחות בפני נשים ונערות היו פחות מרשימות. בחברה פטריארכלית, כמו רוסיה וברית המועצות לפניה, מעטים הארכיטיפים הנשיים המקובלים בעתות מלחמה. אימהוּת היא אחד מהם.
בעידן הסובייטי הוא התגלם בארכיטיפ "האם הגיבורה", תואר כבוד שהוענק לנשים שילדו וגידלו עשרה ילדים ומעלה.
התואר, שהושק תחת יוסיף סטלין ב-1944 כדי להתמודד עם אובדן האוכלוסייה העצום במלחמת העולם השנייה, ציין את חובתה העיקרית של האישה הסובייטית כיצרנית כוח אדם, משאב העומד לשימוש על פי שיקול דעתה של המדינה.
תואר "האם הגיבורה", שהושק תחת סטלין ב-1944 כדי להתמודד עם אובדן האוכלוסייה העצום במלחמת העולם השנייה, ביטא תפיסה לפיה חובתה העיקרית של האישה הסובייטית היא לשמש כ"יצרנית כוח אדם"
לאחר שסיפקה ילדים למדינה, משימתה של האישה הסובייטית הייתה לדרבן אותם להילחם למענה. באתר קרב סטלינגרד יש פסל עצום של אישה המניפה חרב, שנקרא "המולדת קוראת". בגובה 85 מטר, היא האישה הגבוהה בעולם, המזמנת לנצח את גברי ארצה לקרב. לוחמת המולדת, כפי שניתן אולי לקרוא לה, מזכירה לאזרחים שמולדתם נמצאת תחת איום ומבטיחה להם את צדקתה של כל מלחמה להגנתה.
נשים במלחמה גם דורבנו לחלוק בנטל בשדה הקרב. בספרים ובסרטים סובייטיים על מלחמת העולם הראשונה, נשים הן לעתים קרובות חברות לנשק. צלפיות הרגו קצינים נאציים, פוצצו רכבות גרמניות וסבלו את עינויי הגסטפו מבלי להזיל דמעה.
אף על פי שלחמו לצד הגברים, החברות לנשק עדיין נשאו באחריות הרגשית של נשים: הן טיפלו בפצועים והעניקו להם השראה למעשי גבורה נוספים, בדיוק כפי שעשתה האם הגיבורה שלהם מהעורף.
![אישה משתמשת בנשק בפסטיבל צבאי-פטריוטי "הרוסים משנים את העולם" בסנט פטרסבורג ב-23 בפברואר 2024 (צילום: Olga MALTSEVA / AFP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2024/03/AFP__20240223__34JX9FP__v1__HighRes__RussiaMilitaryFestival.jpg "אישה משתמשת בנשק בפסטיבל צבאי-פטריוטי "הרוסים משנים את העולם" בסנט פטרסבורג ב-23 בפברואר 2024 (צילום: Olga MALTSEVA / AFP)")
בין המלחמות, נשים היו שותפות שוות ביישום האג'נדה של המדינה, בין אם בקצירת שדות בחוות שיתופיות או בהנחת לבנים במיזמי הבנייה הגדולים של הקומוניזם.
בפסל אייקוני במוסקבה, "הפועל ואשת הקולחוז", גבר ואישה מציגים את השותפות הזאת לראווה, אוחזים פטיש ומגל בתנועת ניצחון בעודם עובדים יחד לקראת בניית מדינה סוציאליסטית.
בין המלחמות, נשים היו שותפות שוות, אך השיוויון הזה היה פחות תוצר של אידיאליזם ויותר תוצר של הצורך הכלכלי לגייס כל משאב זמין כדי לפצות על הפגמים בכלכלה הרוסית
אולם השוויון המגדרי היה פחות תוצר של אידיאליזם ויותר צורך כלכלי: מנהיגי ברית המועצות היו צריכים לגייס כל משאב זמין כדי לפצות על הפגמים בכלכלה המתוכננת שלהם.
הארכיטיפים האלה, שהוגדרו וקודמו על ידי המדינה, נועדו ליצור ולהעניק ערך לתפקידן של נשים בחברה הסובייטית. אולם המציאות שמאחוריהם הייתה הרבה פחות מפוארת.
![פסל "הפועל ואשת הקולחוז" במוסקבה (צילום: Kirill KUDRYAVTSEV / AFP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2024/03/AFP__20200706__1UP1H4__v3__HighRes__RussiaAstronomyMoon.jpg "פסל "הפועל ואשת הקולחוז" במוסקבה (צילום: Kirill KUDRYAVTSEV / AFP)")
חוויית השותפה השווה, לדוגמה, לא נחוותה כשוויונית כל כך. אף על פי שהנשים שוחררו על ידי המהפכה ודורבנו לעבוד לצד הגברים, התרומה שלהן לא תוגמלה בכוח פוליטי.
רק ארבע נשים חדרו אי פעם לשורות הפוליטביורו, הגוף הקומוניסטי הגבוה ביותר שהחזיק בכוח פוליטי; סיכוייהן ברמה המקומית היו עגומים באותה מידה. מעבר למקרי ראווה כמו שליחת אישה לחלל, השוויון המהולל של האישה הסובייטית הממוצעת לרוב הסתכם בנטל הכפול של עבודה ומטלות משק הבית.
הארכיטיפים הללו שכפתה המדינה גם לא גברו על הגישה הבלתי רשמית אך הרווחת שלפיה נשים הן "המין החלש"; זו קיבעה את מעמדן הנחות בחברה.
הארכיטיפים שכפתה המדינה קיבעו את מעמדן הנחות של נשים בחברה, כאשר מגיל צעיר ילדות חונכו להתחרות על גברים על ידי טיפוח המראה ושמירה על פוריות
מגיל צעיר ילדות חונכו להתחרות על גברים על ידי טיפוח המראה, הצטיינות בעבודות הבית ושמירה על פוריותן ("אל תשבי על משטחים קרים – את תקפיאי את השחלות שלך!", הורו לנו האימהות, מורות בית הספר וזרות מודאגות).
בסרטים הסובייטיים הקלילים יותר, אפילו נשים דמיוניות שהחזיקו משרות בחברה הגבוהה השתוקקו לנישואים ולילדים. אינטליגנציה נשית נתפסה כנכות. אישה חכמה הייתה אישה שאינה יודעת את מקומה, ביקורת שרדפה את אשתו החכמה ללא ספק של מיכאיל גורבצ'וב, ראיסה גורבצ'ובה, במהלך הקריירה הפוליטית שלו.
בנישואים, סבלנות והקרבה עצמית נחשבו למעלות הגבוהות ביותר, כפי שהדגימו רעיות הדקבריסטים, נשים אריסטוקרטיות בנות המאה ה-19 שבחרו ללכת בעקבות בעליהן לגלות הסיבירית לאחר המרד הכושל שלהם.
בעיר הפרובינציאלית שגדלתי בה, לא היה הרבה כבוד בין-מגדרי. בגירושים, שהיו נפוצים, בגידות, שתייה מופרזת והכאה מצד גברים זכו לעתים קרובות להגנת הלשון הנקייה המשפטית "פערים בלתי ניתנים לגישור". ברחוב, קריאות לעבר נשים ונגיעה בגופן היו הנורמה.
החוויה המינית הראשונה של שלוש מחברותיי הקרובות הייתה אונס. כל שלושת התוקפים היו בנים שהכרנו: הבנים שלנו. חברותיי מעולם לא דיווחו על הפשע, משום שלא רצו להוסיף הוקעה חברתית לייאוש שחוו באופן פרטי. היה מספר מוגבל של דרכים להיות אישה בברית המועצות, וקורבן לא היה אחת מהן.
החוויה המינית הראשונה של שלוש מחברותיי הקרובות הייתה אונס. כל שלושת התוקפים היו בנים שהכרנו: הבנים שלנו. אבל היה מספר מוגבל של דרכים להיות אישה בברית המועצות, וקורבן לא היה אחת מהן
הפרסטרויקה, תקופת הליברליזציה שהחל גורבצ'וב באמצע שנות השמונים, אפשרה לנשים הסובייטיות פעילות אמיתית ולא רק מוצהרת. רוב הנשים, שחוו טלטלה עם קריסת הכלכלה הסובייטית, נאלצו להתמקד בחילוץ משפחותיהן מהחורבן הפיננסי ולא נותר להן זמן רב לפוליטיקה.
אבל לא כולן. הגם שעדיין היו יוצאות מן הכלל בזירה הפוליטית שנשלטה על ידי גברים, היו כמה חלוצות שפרצו באותה תקופה. מתנגדת המשטר ולריה נובודבורסקיה, שסבלה עשורים של מעצרים וטיפולים פסיכיאטריים בכפייה בשל מחאתה נגד המשטר הסובייטי, הקימה את המפלגה הלא קומוניסטית הראשונה במדינה, "האיחוד הדמוקרטי", ששברה את שיטת המשטר החד-מפלגתי.
גלינה סטרובויטובה, פוליטיקאית דמוקרטית שדגלה בזכותם של מיעוטים אתניים לעצמאות, הפכה לאחד הפנים המוכרים ביותר של עידן גורבצ'וב-ילצין, וכמוה גם העיתונאית אנה פוליטקובסקיה, שהגיעה לצמרת המקצוע, הגברי בדרך כלל, עם פעילותה למען זכויות אדם ועם הסיקור חסר הפחד של מלחמות צ'צ'ניה.
שנות התשעים, עשור של חופש יחסי שהחל עם הפרסטרויקה והתמוטטות ברית המועצות, התבררו כבלתי מספיקות כדי לבטל את נטייתה של רוסיה לפטריארכיה.
שוויון מגדרי הוא ביטוי לחופש, ופוטין אוהב שליטה. זה לא עזר שגם סטרובויטובה וגם פוליטקובסקיה נרצחו, או שנובודבורסקיה, שהייתה מהראשונים שהתריעו מפני פוטין, כונתה שוב ושוב "דֶם-שיזה" – "דמוקרטית סכיזופרנית".
כשפוטין החל להפוך שוב את המדינה לאוטוקרטיה, הוא ניצל את הפחד התמידי מפני מלחמה האורבת לאומה שראתה את גבריה נהרגים במיליונים וצייר אותה לא רק כבלתי נמנעת אלא כנושאת כבוד.
שנות התשעים, עשור של חופש יחסי, התבררו כבלתי מספיקות כדי לבטל את נטייתה של רוסיה לפטריארכיה, ועליית פוטין לשלטון צמצמה עוד את האפשרויות לנשים ברוסיה. לרגרסיה הזאת אין סוף ברור באופק
במפגני הראווה הצבאיים האינסופיים שלו, נשים צעדו בתלבושות תקופתיות של אחיות קרביות לצד טילי "טופול", גלגולים מהלכים של סטריאוטיפים מסרטי מלחמה מתקופת ברית המועצות. הנוכחות העליזה שלהן העניקה אווירת לגיטימציה לאלימות המסלימה של המדינה.
פוטין עטף סקסיזם בטקסי אבירות מיושנים, כמו הענקת זרי פרחים "עבור המין היפה" (כפי שנשים מכונות לעתים קרובות ברוסיה) לפוליטיקאיות. בדיחות מיניות גסות והתלוצצויות על אונס, שהיו בעבר בבחינת טאבו בשיח הציבורי, מפוזרות כעת בחופשיות על ידי האיש שבשלטון, ונענות בצחוק ובמחיאות כפיים.
הקהילה הבינלאומית אולי הזדעזעה ב-2022 כאשר פוטין ציטט שיר פאנק-רוק גס מהעידן הסובייטי על אונס של אישה ישנה כדי להסביר את תביעותיו מאוקראינה: "בין אם את אוהבת את זה או לא, תסבלי את זה, יפתי". אבל ברוסיה המשפט הזה מוכר ומצוטט על ידי גברים ונשים. בחברה שבנויה על אלימות, מהפכנית או אחרת, נשים תמיד מפסידות.
לרגרסיה הזאת אין סוף ברור באופק. המלחמה באוקראינה האיצה את צמצום האפשרויות של הנשים הרוסיות שהחל בעידן שאחרי הפרסטרויקה, וערכן שוב מוגדר על פי השתתפותן במאמץ המלחמתי.
היום, אפילו אימהות ורעיות שתובעות את החזרתם של בניהן שגויסו לקרב באוקראינה פותחות פעמים רבות בהצהרה על תמיכתן במלחמה של פוטין; רבות מהן פשוט מתעקשות שהגברים שלהן, שמילאו את חובתם, יוחלפו באחרים.
שוב ערכן של נשים מוגדר על פי השתתפותן במאמץ המלחמתי. אפילו אימהות ורעיות שתובעות את החזרתם של בניהן שגויסו לקרב באוקראינה פותחות פעמים רבות בהצהרה על תמיכתן במלחמה של פוטין באוקראינה
גם ההבטחה לזוגיות שוויונית מתפוגגת: בעת מלחמה, הצבת הקריירה שלהן במקום הראשון איננה אפשרות מעשית עבור רוב הנשים. ככל שהמלחמה תימשך יהיה פחות מימון זמין לשירותי הבריאות ולחינוך, מגזרים שמעסיקים נשים באופן מסורתי, שכן הכסף מופנה לתעשיות שתומכות במאמץ המלחמתי בצורה מוחשית יותר.
העלייה בתמ"ג בעקבות הגידול בהוצאות הצבאיות תקוזז על ידי הסנקציות הכלכליות של המערב, כך שנשים המתכננות קריירה עסקית אולי יצטרכו לשקול מחדש היכן להשקיע את זמנן.
עם התרחבות ההגבלות על הפלות, מתמעטות האפשרויות החוקיות לסטות ממסלול האימהות, ונשים השואפות לפתח קריירה יצטרכו להסתפק במשימה של גידול וחינוך חיילים לעתיד – עיסוק שמעודדים אותן להתחיל בו זמן קצר לאחר שהשלימו את השכלתן התיכונית.
הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית המתעוררת, בעלת בריתו העיקרית של פוטין בהפיכתה של רוסיה למעוז שמרני, הרחיבה את שירותיה לקידום אימהות כדי לעזור לנשים להתמודד עם המציאות הזאת. טקסים וחגים חדשים נחנכו כדי לחגוג את "המשפחה המסורתית" ואת "הערכים המסורתיים", מילות קוד להתכחשות ללהטב"קים, ואת תפקידן של נשים כ"שומרות האח המבוערת".
האם הגיבורה, לוחמת המולדת והחברה לנשק חיות ובועטות ברוסיה של פוטין. לשורת הארכיטיפים נוספה כעת הרעיה הממתינה של החייל התומכת במלחמה מהעורף
בכיכרות וברחבות עירוניות, פסלים של ולדימיר לנין החלו לחלוק את המרחב הציבורי עם פסליהם של קדושים בלתי מוכרים עד לאחרונה, שמונו לפטרוני המשפחה והנישואים.
האם הגיבורה, לוחמת המולדת והחברה לנשק חיות ובועטות ברוסיה של פוטין. לשורות הארכיטיפים הסובייטיים העמידים באופן מפתיע נוספה כעת הרעיה הממתינה של החייל. היא תומכת במלחמה מהעורף, מחדירה בילדים גאווה ולא שואלת שאלות אם הגבר שלה מוכרז כמת או כנעדר. התכונה האחרונה, אי שאילת שאלות, נדמית כמאפיין המגדיר של האישה הרוסייה הקבילה כיום.
אם כן, מה מקבלת האישה הרוסייה בתמורה לצייתנותה? התשובה הקצרה היא: לא הרבה. האוליגרכים הרוסים, שמייצגים את הכוח הכלכלי של המדינה, הם גברים באופן כמעט בלעדי. נשים מהוות כ-18.3% מהפרלמנט הרוסי.
מבחינת שוויון בשכר, נשים מרוויחות כ-70% מהשכר שמרוויחים גברים במשרות דומות. מבחינה תרבותית, המיזוגיניה והסקסיזם פורחים. תוכניות קומדיה רוסיות מציגות לעתים קרובות נשים כטיפשות מכדי להבחין בין ההגה למוט ההילוכים.
אלימות במשפחה היא מגיפה קטלנית, בעיה ממוחזרת מהתקופה הסובייטית ומהתקופות שלפניה. חמישית מהנשים הרוסיות סובלות התעללות פיזית מצד בני זוגן. כ-14 אלף נשים מתות ממנה מדי שנה
מגפה קטלנית יותר היא אלימות במשפחה, בעיה ממוחזרת מהתקופה הסובייטית ומהתקופות שלפניה. חמישית מהנשים הרוסיות סובלות התעללות פיזית מצד בני זוגן. כ-14 אלף נשים מתות ממנה מדי שנה – פי תשעה מאשר בארצות הברית, שאוכלוסייתה גדולה פי שניים. המספר האמיתי ככל הנראה גבוה בהרבה, היות שנשים רבות חוששות לדווח על מקרים של אלימות נגדן.
ב-2017, בתמיכת הכנסייה הרוסית האורתודוקסית, הדומה הממלכתית הסירה את הפליליות מאלימות ביתית שאינה מצריכה אשפוז בבית חולים. כביכול המדינה עצמה אימצה את האימרה הרוסית השחוקה "אם הוא מרביץ לך, סימן שהוא אוהב אותך". לאור טבעה הקשוח של האהבה הזאת, ייתכן שעבור נשים מסוימות, הפרידה ממי שמתעלל בהן עם גיוסו למלחמה פותחת דרך לשחרור.
מה שברור הוא שזו דרך לשיפור כלכלי. השכר החודשי ההתחלתי של 2,535 דולר שמוצע למי שמתגייס לשרת באוקראינה גבוה כמעט פי 14 מהשכר החציוני באזורים הנחשלים כלכלית של רוסיה, שמספקים מספר גבוה באופן לא פרופורציונלי של מגויסים. אם ימותו בקרב, לא נורא. מוטב למות כגיבורים מאשר "להיחנק מהקיא של עצמם", כפי שאמר כומר רוסי.
משפחות החללים יכולות גם לקבל תשלומי "דמי קבורה", שביב של הזדמנות כלכלית נדירה עבור רוסים בני מעמד הפועלים והמעמד הנמוך.
ביולי 2022 ערוץ רוסיה-1 שידר כתבה על השפע שמביאה ההתגייסות למלחמה: בני משפחתו של חייל שנפל סיפרו בעצב כיצד רכשו לאדה, מכונית שלא יכלו להרשות לעצמם בעבר, מהכסף שקיבלו בעקבות מותו של הבן שחלם על מכונית לבנה – "בדיוק כמו זאת" – ונסעו בה אל קברו.
עבור נשים רבות, מחיר ההתנגדות עלול להיות גבוה מכפי שהן מוכנות לשלם. אולם אם ימשיכו לשתף פעולה עם כל זה, הן יעשו זאת בתנאים מסוכנים יותר ויותר.
האלימות הביתית שכבר משתוללת רק תחמיר עם התמשכות המלחמה והחלפתם בעורף של גברים הנושאים מומים מהקרב ביוצאי צבא מוכי טראומה ובאסירים שקיבלו חנינה.
היחס המתעלל של רוסיה כלפי נשים, שטויח בנקודות שונות בהיסטוריה שלה באמצעות רטוריקה של שוויון זכויות ומסורת, נותן הכשר לאכזריות של מלחמתה באוקראינה
בשנה האחרונה או קצת יותר, "גיבורים" שחזרו אנסו נערות ושרפו את אחיותיהם בחיים. אסיר ששוחרר כדי להילחם עם כוח וגנר דקר למוות אישה בת 85 לאחר שאיים על אחרים בגרזן ובקלשון בסגנון דוסטויבסקי.
אולם על פשעים נגד נשים אין הרבה ענישה כל עוד הם מבוצעים על ידי מי שמוכנים להקרבה למען הקרמלין. לוטננט קולונל מקוזבאס נעצר בעקבות רצח נערה בת 18 כמעט חודשיים לאחר שפוטין העניק לו את התואר "גיבור רוסיה".
לאחר מעצרו זכה להגנת הממונים עליו בטענה ש"הביא תועלת רבת ערך למולדת בלחימה נגד האוקרנאצים". גבר נוסף קיבל חנינה ממאסר בן 11 שנים בגין רצח חברתו והכנסת גופתה למטחנת בשר לאחר שהתגייס לשרת באוקראינה.
ניתן לשפוט אומה על פי יחסה לנשים ולילדות שלה, בהשאלה מדבריו של נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה. היחס המתעלל של רוסיה כלפי נשים, שטויח בנקודות שונות בהיסטוריה שלה באמצעות רטוריקה של שוויון זכויות ומסורת, נותן הכשר לאכזריות של מלחמתה באוקראינה.
אם גברים יכולים לבזוז ולחמוס את שלהם, דבר לא מונע מהם לממש את הזכות הזו בארץ זרה עם רובה ועיטור של גיבור. משהתנערו מאחריותן הקולקטיבית לדרוש דין וחשבון מהגברים שלהן, נשות רוסיה מוצאות את עצמן בחברה פחות ופחות הומנית, שבה תמיכה במלחמה אינה מהווה ערובה מפני הפיכתן לקורבנותיה.
אנסטסיה אדל היא היסטוריונית חברתית אמריקאית ילידת רוסיה. חיברה את הספר Russia: Putin's Playground, מדריך תמציתי להיסטוריה, פוליטיקה ותרבות רוסיות. מאמריה פורסמו ב-New York Review of Books, New York Times, Los Angeles Times, Project Syndicate, Quartz, World Literature Today. מלמדת היסטוריה במכון אושר ללמידה לאורך החיים באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו