בקמפוסים באוניברסיטאות בעולם המערבי, ביניהן מהיוקרתיות בעולם, מתנהלת בחודשים האחרונים מחאה סוערת נגד ישראל, הכוללת הפגנות, הטרדות של סטודנטים ישראלים ופרו־ישראלים וחרמות על מרצים ישראלים.

מרצים ישראלים המגיעים לאוניברסיטאות בעולם להרצאות, כנסים ומפגשים אקדמיים כחלק מעבודתם, סופגים פגיעה אישית ומקצועית. מרצים קיבלו מראש הודעות שלא להגיע להרצאות וכנסים; אחרים הגיעו וגילו שהרצאתם בוטלה – או שנאלצו לבטלה או להפסיקה – בשל הפגנות.

התופעה עלולה לגרום לנזק חמור בהרבה מסבל האישי. המוחים מנסים להוביל לחרם אקדמי על ישראל. קריאות לחרם נשמעו בקמפוסים במערב כבר מזמן. מאז תחילת המלחמה, לפחות שמונה אוניברסיטאות בקנדה, ברזיל, איטליה, בלגיה ונורווגיה הטילו חרם כזה, והמחאה יצרה בפועל חרם חלקי בקמפוסים נוספים.

מרצים בארץ מזהירים כי חרם אקדמי נרחב יפגע קשות באקדמיה הישראלית, ובעקיפין גם בהייטק, בטכנולוגיה, ברפואה ובמדע שעליהם מתבססת כל עוצמתה והצלחתה של המדינה.

מפגינים אנטי־ישראלים מנעו מהמרצות מישראל להשתתף באירוע. אנשי האבטחה כלאו אותן באותו חדר עם המפגינים. "הם לא היו אלימים, אבל התחושות היו קשות"

לפני כשבועיים הגיעו פרופסור מלאת שמיר, סגנית נשיא אוניברסיטת תל אביב לתחום הבינלאומי, ושרון זיו־כפרי, מנהלת פיתוח בינלאומי באוניברסיטת תל אביב, ליריד בינלאומי באוניברסיטת סידני באוסטרליה.

ביריד החזיקה כל אוניברסיטה דוכן המזמין תלמידים לתוכניות חילופי סטודנטים. אחד הדוכנים היה אמור להיות של אוניברסיטת תל אביב, אבל מפגינים אנטי־ישראלים באירוע התעמתו עם המרצות מישראל – ומנעו מהן להשתתף.

הפגנה אנטי־ישראלית באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, אפריל 2024

במקום להרחיק את המפגינים, אנשי האבטחה של האוניברסיטה כלאו אותם באותו חדר יחד עם האורחות מישראל. "התחושות היו קשות", מספרת שמיר, "המפגינים לא היו אלימים ולא הרגשתי סכנה לשלומי, אבל לעמוד מול 30 אנשים שצועקים 'רצח עם' ו'מדינת אפרטהייד', ומאשימים את האוניברסיטה שלנו שהיא משתתפת ב'רצח עם' וב'אפרטהייד' כביכול, זה לא נעים".

ניסית לדבר אליהם? אם כן, הרגשת שהם מקשיבים לך?
"כן, דיברתי. הרגע הכי משמעותי היה כשאמרתי שגם אני מרגישה אמפתיה לסבל של הפלסטינים. הם השתתקו ונראו מופתעים, מבולבלים, כנראה לא ציפו שישראלית תאמר דבר כזה. חשיבה מורכבת היא לא צד חזק אצלם. אבל תוך זמן קצר הם חזרו לצעוק את אותן סיסמאות".

"אמרתי שגם אני מרגישה אמפתיה לסבל של הפלסטינים. הם השתתקו ונראו מבולבלים, כנראה לא ציפו שישראלית תאמר דבר כזה. חשיבה מורכבת היא לא צד חזק אצלם"

האירוע תועד ופורסם ברשת Sky news, שביקרה את האוניברסיטה על הפגיעה במרצות. האוניברסיטה טענה בתגובה: "איש לא ננעל או עוכב. אירחנו אותן בבניין עם אנשי אבטחה כצעד מנע להבטחת ביטחון הקהילה".

האוניברסיטה הבטיחה כי התקרית נחקרת, "כדי להבטיח שכל באי הקמפוס ירגישו בטוחים ורצויים" וגינתה את המפגינים במלים רפות: "זכותם להביע דעתם בחופשיות בהתאם לחוק, אך לא להפריע לחירות של אחרים".

אירועים דומים קרו בחודשים האחרונים באוניברסיטאות נוספות. מפגינים אנטי־ישראלים פוצצו, למשל, הרצאה של פרופסור אסף פאר, חוקר חורים שחורים מאוניברסיטת בר אילן, בכנס מדעי באוניברסיטת נבדה בארה"ב; והפריעו להרצאה של ההיסטוריון הישראלי בני מוריס בבית הספר לכלכלה בלונדון (אף שמוריס עצמו הוא מבקר חריף של מדיניות ישראל).

באקדמיה מודאגים עוד יותר מביקורי מרצים המבוטלים מחשש להפגנות. כך, למשל, קרה לד"ר משה פרחי, מומחה לסיוע במצבי חירום במכללה האקדמית תל חי, שהוזמן להשתתף בכנס במלבורן, אוסטרליה, אך אחרי שהגיע גילה שההזמנה בוטלה, בטענה שהמארגנים קיבלו איומים ו"לא יוכלו לערוב לביטחונו".

"יש מרצים שצריכים לנסוע ומספרים לנו שהם חוששים שיקרה להם מה שקרה לי באוסטרליה. במיוחד אלה שהפעילות שלהם שם מפורסמת בפומבי. אף שיש גם כאלה שחוזרים ואומרים שהכול בסדר"

לדברי שמיר: "הפעילות של חברי סגל כרוכה בהרבה נסיעות לחו"ל. כנסים, הרצאות אורח, נסיעות לארכיונים, מחקרים משותפים המצריכים נוכחות פיזית, שימוש בציוד מדעי הנמצא במעבדה מסוימת. כל המחקר תלוי בנסיעות כאלה.

"בשבועות הראשונים למלחמה חלק מהמרצים ביטלו נסיעות מיוזמתם, כי גויסו למילואים או שבני משפחתם גויסו, או שלא רצו לעזוב את הארץ בשעת סכנה. היו נסיעות שנדחו בגלל דחיית הסמסטר. אבל בשבועות האחרונים הרבה מרצים נסעו. הרבה מרצים מחו"ל היו אמורים להגיע לארץ וביטלו את בואם בגלל האזהרות בעולם מפני נסיעות לישראל והפגישות איתם עברו לחו"ל.

סגנית נשיא אוניברסיטת תל אביב בתחום הבינלאומי, מלאת שמיר (צילום: אוניברסיטת תל אביב)

"יש מרצים שצריכים לנסוע ומספרים לנו שהם חוששים שיקרה להם מה שקרה לי באוסטרליה. במיוחד אלה שהפעילות שלהם שם מפורסמת בפומבי. אף שיש גם כאלה שחוזרים ואומרים שהכול בסדר, ולא מבינים על מה כולם מדברים.

"עמדות אנטי־ישראליות וחרמות מקומיים קיימים באקדמיה בעולם כבר מזמן. בעיקר בחוגים למדעי הרוח והחברה. אבל כיום תנועת ה־BDS נכנסה לכל תחומי הקמפוס, כולל המדעים המדויקים ומדעי החיים. מרצים ישראלים נתקלים יותר ויותר במאמרים שנדחו, קידומים שמעוכבים".

איך הם יכולים לדעת אם דחו אותם מסיבה עניינית או פוליטית?
"לגופו של כל מקרה קשה לדעת, וזה חלק מהבעיה. כשהרבה מרצים ישראלים נתקלים בבעיות דומות באותו זמן, זה מעלה חששות קשים".

"מרצים מחו"ל היו אמורים להגיע לארץ וביטלו את בואם בגלל האזהרות מנסיעה לישראל, והפגישות עברו לחו"ל. יש מרצים שצריכים לנסוע וחוששים שיקרה להם מה שקרה לי"

מה יקרה בבתי החולים בלי שת"פים רפואיים?

לדברי פרופסור חיים היימס, רקטור אוניברסיטת בן גוריון בנגב: "שלושה רקטורים של אוניברסיטאות באירופה פנו אליי וכתבו שיש דרישה בסנאט שלהם להפסיק את כל שיתופי הפעולה עם האוניברסיטאות בישראל.

"שאלתי אותם בתשובה, האם הם מפסיקים את שיתופי הפעולה עם האוניברסיטאות בכל מדינה המבצעת עוולות. בטורקיה, למשל, או בהונגריה. הזמנתי אותם לבוא לארץ או להיפגש בזום ולדבר. הם לא ענו, ולא הוטל חרם, ואני מסיק שהם העבירו את התשובות הלאה והצליחו להפיל את יוזמות החרם.

הפגנה פרו־פלסטינית באוניברסיטת הרווארד, ארה"ב, 14 באוקטובר 202 (צילום: Joseph Prezioso / AFP)

"מה שהכי מדאיג אותי זה לא הפגנות הסטודנטים, וגם לא מרצים עם אידיאולוגיה אנטי־ישראלית מוצהרת. יש כאלה, אבל ההשפעה שלהם די מוגבלת למוסדות וארגונים מסוימים, כמו למשל המכון ללימודי המזרח התיכון (Mesa). אבל הבעיה היא דווקא החרמות הסמויים, שאנחנו לא יודעים עליהם.

"מאוד מאוד קל להרוס שיתוף פעולה אקדמי בלי להסביר למה. לכתוב דוח לא טוב על הרצאה, ביקורת שפוסלת מאמר, להצביע בוועדה נגד קידום של מישהו. אין דרך לדעת אם הסיבה עניינית או פוליטית, אבל אם זה קורה יותר מבעבר, יש בעיה".

"רקטורים של אוניברסיטאות באירופה כתבו לי שיש דרישה להפסיק את שיתופי הפעולה עם האוניברסיטאות בישראל. שאלתי האם הם מפסיקים את השת"פים בטורקיה, למשל, או בהונגריה. הם לא ענו, ולא הוטל חרם"

זה תהליך מסוכן?
"כן. מאוד. האקדמיה מתבססת על שיתופי פעולה. אם אקדמיה במדינה מסוימת מבודדת, זה פוגע בה, ובעקיפין במדינה כולה. לדוגמה: הרבה מחקרים על סרטן הם חוצי ארצות. אם יפסיקו לקיים אותם בישראל, זה בהחלט יפגע לאורך זמן גם בטיפול בסרטן במערכת הבריאות הישראלית.

למה? הרי המחקר יתקיים גם בלי ישראל, ורופאים ישראלים יוכלו להמשיך להשתמש בתוצאות שלו.
"למדינה שהיא חלק מהקונסורציום המדינות שמפתחות את המחקרים והטיפולים יש יתרונות עצומים בשימוש בהם. תראה את מצב בתי החולים במדינות כמו ישראל, לעומת מדינות שלא מעורבות בפיתוחים רפואיים. תחשוב, למשל, על מצב שרופאים ישראלים לא יוכלו לנסוע להתמחויות בחו"ל. או שלא יהיה מימון זר למכוני מחקר.

"אני מדבר בכוונה על תרחישי קיצון, להראות כמה זה מסוכן. במציאות, הרושם שאני מקבל מקולגות במחלקות הריאליות, זה ששם אנשים מתעסקים יותר במדע ופחות בפוליטיקה. נראה לי שהבעיה היא בעיקר במדעי הרוח והחברה. וגם במחלקות הללו, אני, לפחות, מרגיש שאפשר לדבר, להסביר ולמזער נזקים.

היימס ביקר בשבוע שעבר בקטלוניה, ספרד, במסגרת שיתוף פעולה מחקרי קבוע שהוא מקיים בעבודתו כהיסטוריון עם אוניברסיטאות בחבל האוטונומי. לדבריו: "השתתפתי באירועים שבהם שאלו אותי שאלות קשות, כמו למה אנחנו הורגים כל כך הרבה אזרחים בעזה.

"שאלו אותי למה אנחנו הורגים כל כך הרבה אזרחים. בתשובה, דיברתי על נועה ארגמני, סטודנטית שלנו. האנשים שחטפו אותה היו אזרחים לא חמושים. הרגשתי שמקשיבים לי"

פרופסור חיים היימס, רקטור אוניברסיטת בן גוריון בנגב (צילום: דני מכליס)

"בתשובה, דיברתי על נועה ארגמני, סטודנטית באוניברסיטה שלנו שנחטפה. בתמונות המזעזעות, שפורסמו בכל העולם, רואים שהאנשים שחטפו אותה היו אזרחים לא חמושים. קל להגיד לנו להילחם רק בטרוריסטים ולא באזרחים, אבל החיבור של חמאס לאוכלוסייה כל כך חזק שקשה להבחין ביניהם. הרגשתי שמקשיבים לי ושהדברים שאמרתי נקלטו והשפיעו".

באוניברסיטאות בישראל מתקיימות סדנאות הכנה למרצים לקראת נסיעותיהם לחו"ל. מרצים מקבלים ייעוץ על התגובה הרצויה לשאלות והתקפות, מידע על הנהלים בקמפוסים ועל ארגונים פרו־ישראליים שניתן להיעזר בהם.

לדברי שמיר: "חשוב לדבר עם המארחים מראש ולהבין מה החששות – ולהיות בקשר עם ארגונים יהודיים ופרו־ישראליים שעוזרים במצבים כאלה. באוסטרליה, למשל, פועל ארגון בשם AS. אם היינו יודעים על קיומו ומתואמים איתו בביקור בסידני, הוא היה מביא לשם סטודנטים ומרצים פרו־ישראלים שיתמכו בנו והדברים, אולי, היו מתרחשים אחרת.

"BDS הוכיח במלחמה הזאת שהוא עובד טוב מאיתנו. אנחנו לא השכלנו להבין אותו מספיק טוב. לא הבנו כמה הוא מקושר, מאורגן, מרושת, יודע מה קורה בכל מקום"

"BDS הוכיח במלחמה הזאת שהוא עובד טוב מאיתנו. אנחנו לא השכלנו להבין אותו מספיק טוב. לא הבנו כמה הוא מקושר, מאורגן, מרושת, יודע מה קורה בכל מקום ופועל כמו מכונה משומנת".

רוב פעילות BDS מתארגנת בגלוי, ברשת. אולי הישראלים פשוט לא נמצאים מספיק באתרים, בקבוצות וברשתות העדכון הרלוונטיים?
"יכול להיות. אין ספק שצריך לשפר את המעקב אחריו".

הפגנה בנמל פורטלנד נגד ישראל, 4 ביוני 2021 (צילום: Brooke Anderson via J. The Jewish News of Northern California via JTA)

שמיר מצפה מהמל"ג לחזק, בין השאר באמצעות תקציב, את שיתופי הפעולה האקדמיים הקיימים. לדבריה: "צריך להשקיע יותר כדי לחפות על הפגיעה. למרות הכול, הרבה אוניברסיטאות ומחלקות רוצים בשיתופי הפעולה. אנחנו מקבלים גם גילויי סולידריות במקביל להתקפות. צריך לחזק אותם".

בשיחותייך עם מרצים בעולם על הנושא, מה המסר שלך?
"שחרם אקדמי לא לגיטימי, ולא משנה מה דעתך על המדיניות של ממשלה כזאת או אחרת. העולם האקדמי נשען על שיתופי פעולה ואם יתחילו להחרים את זה ואת ההוא, הוא יקרוס".

יש חרמות על רוסיה ועל האקדמיה הרוסית בגלל הדיקטטורה ומעשי הזוועה בצ'צ'ניה ובאוקראינה. מה דעתך עליהם?
"נכון, יש ניתוקי קשרים עם אוניברסיטאות ברוסיה, ודעתי עליהם זהה".

אזרחי צרפת מפגינים נגד רוסיה בעקבות הפלישה לאוקראינה, 26 בפברואר 2022 (צילום: AP Photo/Daniel Cole)

"לא אנטישמיות, סתם חשיבה פשטנית"

בישראל מקובל לראות בהפגנות ובחרמות נגד המדינה כאנטישמיות, והגל האנטי־ישראלי אכן מתקיים במקביל לעלייה במספר ההתבטאויות והתקיפות נגד יהודים. אבל ב־BDS, בהפגנות ובקריאות נגד ישראל באקדמיה ומחוץ לה נזהרים מלהתבטא נגד יהודים באשר הם, ולא מעט מהמשתתפים בהם יהודים בעצמם. המרצים שאיתם שוחחנו לא סבורים שמדובר באנטישמיות.

שמיר: "אין לי ספק שחלק מהפעילים נגד ישראל אנטישמים ושזה חלק מהמניע שלהם. אבל רוב הקריאות נגדנו לא אנטישמיות. להגיד שישראל היא 'מדינת אפרטהייד' שמבצעת, כביכול, 'רצח עם' זה לא נכון, מקומם, אבל לא אנטישמי".

"האנטישמיות קיימת ומושרשת. אבל לתלות את המחאה נגד ישראל באנטישמיות זה להחליף סיבה בתוצאה. האנטישמיות מזנקת מאז שהתחילה המלחמה, ככה שהמלחמה היא הסיבה גם למחאה נגד ישראל"

פרופסור היימס מסכים: "האנטישמיות קיימת ומושרשת. אבל לתלות את המחאה נגד ישראל באנטישמיות זה להחליף סיבה בתוצאה. האנטישמיות מזנקת מאז שהתחילה המלחמה, ככה שהמלחמה היא הסיבה גם למחאה נגד ישראל וגם לגידול באנטישמיות.

המחאה נגד ישראל והאיומים בחרם הם, לדעתך, חלק מתרבות של חרמות ומחאות קולניות שהתפתחה במערב בשנים האחרונות?
"בהחלט. הטרנד נגד ישראל הוא אחד בשרשרת של טרנדים המופנים כל פעם נגד דמון אחר, לפי מה שנמצא בכותרות. יש תרבות צעקנית, פשטנית, שלא מכירה במורכבות העולם, שמניעה את הטרנדים הללו.

חברי סגל באוניברסיטת קולומביה בהפגנת תמיכה בפלסטינים ולמען חופש הביטוי בקמפוס בניו יורק, 15 בנובמבר 2023 (צילום: SPENCER PLATT / GETTY IMAGES NORTH AMERICA via AFP)

"מאז שנות ה־60' מתרחשים בעולם תהליכי עומק של ערעור על מוסכמות ישנות, על ההגמוניות של אליטות מסוימות ושל המעצמות המערביות. בסוף המאה הקודמת, כשהייתי סטודנט, הייתה תקופה מעניינת, מלהיבה, שבה נשברו מוסכמות, נבחנו צורות מחשבה חדשות, ניתן קול לאלה שפעם היו חסרי קול, שחורים, נשים.

"אבל מאז, נוצרו דוגמות חדשות שמי שסוטה מהן עובר עליהום וחרם. נוצרה חשיבה נוקשה, חד־ממדית, שמכוונת אוטומטית, תמיד, נגד הגבר הלבן המערבי. כתיבה מחדש של ההיסטוריה, שממוקדת רק בעוולות (אמיתיים) שביצעו המעצמות הקולוניאליות, ומתעלמת מהיתרונות של הקידמה שהביאו איתן, ומאלימות בעמים לא לבנים. וכך הגענו לג'ודית באטלר.

"הטרנד נגד ישראל הוא אחד מהטרנדים המופנים כל פעם נגד דמון אחר שנמצא בכותרות. תרבות צעקנית, פשטנית. דוגמות חדשות שמי שסוטה מהן מוחרם"

"כך נולדו סטריאוטיפים חדשים ופוגעניים במקום הישנים. וצורת החשיבה הזאת התפשטה מהאקדמיה לרשתות החברתיות, טוויטר, פייסבוק, טיקטוק – ושם נעשתה עוד יותר פשטנית וצעקנית".

יש לך דוגמה לסטריאוטיפים חדשים ופוגעניים שנוצרו משכתוב ההיסטוריה, שלא קשורים ליהודים ולישראל?
"יש הרבה. לדוגמה, הבון טון היום הוא לטעון שהלבנים חילקו לילידים באמריקה אלכוהול, בכוונה, כדי להשתלט ולשעבד אותם. אכן, היו כל מיני מקרים שבעלי אינטרס חילקו אלכוהול לילידים. אבל כשמלמדים את זה באופן גורף, מרוב רצון להכות על חטא, מפיצים סטריאוטיפ שעושה מכל האינדיאנים אלכוהוליסטים!"

פלסטינים ממתינים לארוחה חמה ברצועת עזה, 4 באפריל 2024 (צילום: Abed Rahim Khatib/Flash90)

כרגע, הטרנד המחאתי הכי חזק מתמקד דווקא במדינה קטנה אחת. אז אם הסיבה היא לא אנטישמיות, האם היא נובעת ממדיניות ישראל במלחמה  והשפעת המלחמה על העולם?  ואם המדיניות תשתנה, הטרנד ייחלש?
"ברגע שישראל תרד מהכותרות בתקשורת, הטרנד נגדנו ילך וידעך.

"הזיכרון הציבורי קצר, הטרנדים האינטרנטיים אימפולסיביים ומידיים, ואחרי הטרנד הזה, המפגינים ילכו הלאה לטרנד אחר. הזיכרון הקצר עובד גם לרעתנו, כי במדיה כמעט שכחו את זוועות הטבח בעוטף עזה, והעולם עסוק רק בדברים הקשים שקורים בעזה. אבל גם העיסוק בעזה נחלש עם הזמן.

"עד לתקרית הנוראית של הרג עובדי הסיוע והתקיפה בדמשק, היו שבועות שלמים שבקושי הזכירו את ישראל בתקשורת. יש איזה שלב שהדברים שקורים הם כבר לא חדשות, ואז הטרנדים מתחלפים"

"למעשה, עד לתקרית הנוראית של הרג עובדי הסיוע והתקיפה בדמשק, היו שבועות שלמים שבקושי הזכירו את ישראל בתקשורת. יש איזה שלב שהדברים שקורים הם כבר לא חדשות, ואז הטרנדים מתחלפים. התרחיש הכי טוב הוא פשוט שינוי במדיניות ישראל. לצערי, אני בספק אם זה הולך לקרות".